והדרת פני זקן, ש"פ קדושים, ו' אייר (מאמר ב), ה'תשכ"ה

בס"ד. ש"פ קדושים, ו' אייר (מאמר ב), ה'תשכ"ה

(הנחה בלתי מוגה)

והדרת פני זקן1, זה שקנה חכמה2, ומבאר רבינו הזקן בד"ה זה שבלקו"ת סוף פרשתנו3, וז"ל: שקנה היינו כמ"ש4 ותופשי התורה, דהיינו מי שתופס במוח הזכרון וחקוק על לוח לבו תמיד, כמארז"ל5 איזהו ת"ח כל ששואלין אותו דבר הלכה כו', שאז מצוה לעמוד מפניו גם בשעה שאינו עוסק בתורה6, לפי שהקב"ה שוכן עד בקרבו גם כשעוסק במילי דעלמא, מאחר שהתורה חקוקה במוח הזכרון שבנשמתו ועל לבו, ואורייתא וקוב"ה כולא חד7. וממשיך, לזאת כל איש נלבב אשר ידבנו לבו וכלתה נפשו לדבקה בו ית' בתמידות ולהיות ה' שוכן בקרבו תמיד בלי שום הפסק ופירוד לעולם אפילו רגע א', יקנה לו התורה במוח הזכרון שבנפשו וכו'. ומוסיף, ובזה יובן טעם למ"ש בהלכות תלמוד תורה8 בשם הספרי9 שמצוה על כל אחד ואחד לידע כל התורה שהן כל תרי"ג מצות ודקדוקיהן כו', והיינו להמשיך אור ה' על כל תרי"ג כחות שבנפשו האלקית בפרטותיהן, וכמ"ש10 כולך יפה רעיתי ומום אין בך, כולך דייקא. ומסיים, אך מחמת צוק העתים וקוצר רוח דעת המשיג ועומק המושג, עכ"פ לפחות ישתדל לקבל עוז ותעצומות לקנות ולחקוק במוח הזכרון שבנפשו ה' חומשי תורת משה אשר כתב מפי הגבורה, שהן שרש כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה, כנודע שרבי עקיבא הי' דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות11, רק שהן בהעלם גדול, בעלמא דאתכסיא. ומעלמא דאתגליא היא התורה שבע"פ, עכ"פ לפחות יקנה ויחקוק סדר קדשים הנקרא חכמה בדברי רז"ל12, ומכפר עוונותיו של אדם כמ"ש האריז"ל13.

וצריך להבין בנוגע לביאור מעלת סדר קדשים (שלכן עכ"פ לפחות יקנה ויחקוק סדר קדשים), דבשלמא הטעם שסדר קדשים נקרא חכמה, הרי זה שייך לענין זקן שקנה חכמה, וכפי שמדגיש שצריך לקנות התורה במוח הזכרון שבנפשו, כי מוח הזכרון הוא מוח החכמה14, וכיון שסדר קדשים נקרא חכמה, לכן יש מעלה מיוחדת לקנות ולחקוק סדר קדשים במוח הזכרון. אבל מה שייך לכאן הענין שסדר קדשים מכפר עוונותיו של אדם.

ב) ויובן בהקדם ביאור הפסוק כולך יפה רעיתי ומום אין בך (המובא בלקו"ת שם), שיש בזה ב' ענינים. ענין הא', כולך יפה, שהו"ע היופי בכל תרי"ג האברים (והכחות), שנעשה ע"י קיום תרי"ג מצוות, או ע"י לימוד כל התורה שהן כל תרי"ג מצות ודקדוקיהן כו', כנ"ל (מלקו"ת) שעי"ז ממשיך אור ה' על כל תרי"ג כחות שבנפשו האלקית בפרטותיהן. ועי"ז נעשה הענין דרעיתי, שהוא החיבור דכנס"י עם הקב"ה. וענין הב', ומום אין בך, שזהו התנאי שצ"ל סור מרע, כי, כאשר ישנו ענין של חטא ועון, הרי כיון שעוונותיכם מבדילים ביניכם ובין אלקיכם15, לא יכול להיות הענין דרעיתי. וכמבואר בתניא16 שאי אפשר לרשעים להתחיל לעבוד ה' בלי שיעשו תשובה על העבר תחילה, לשבר הקליפות שהם מסך מבדיל ומחיצה של ברזל המפסקת בינם לאביהם שבשמים כו'. ועפ"ז מובן מה שהפסוק מוסיף ומום אין בך, דלכאורה, לאחרי שנאמר כולך יפה, מובן מעצמו שמום אין בך, שהרי ענין של מום הוא היפך היופי. אך הענין הוא, שברוחניות הענינים יכול להיות שכולך יפה, ואעפ"כ, ה"ה בעל מום, כמארז"ל17 אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, והיינו, שהם מלאים (בכל אבריהם) במצוות, כולך יפה, ואעפ"כ, ה"ה בעלי מום, שעוברים עבירות במזיד, שלכן נקראים פושעי ישראל, כי פשע הוא במזיד18. ולכן מדגיש הכתוב שנוסף לכך שכולך יפה רעיתי, הנה עוד זאת, ומום אין בך.

אמנם מחמת צוק העתים כו' (שבזה קאי בלקו"ת כאן), יכול להיות שיחסר לא רק בענין דכולך יפה שנעשה ע"י לימוד וידיעת כל פרטי תרי"ג המצוות, אלא יחסר גם בענין דמום אין בך. ועל זה היא העצה שיקנה ויחקוק סדר קדשים, שיש בו ב' המעלות, הן הענין דכולך יפה, כיון שנקרא חכמה, והן הענין דמום אין בך, כיון שמכפר עוונותיו של אדם, שכפרה היא לשון קינוח שמקנח (ומסיר לגמרי) לכלוך החטא19, ועי"ז מתבטל ענין המום.

ג) ויש להוסיף בזה, דהנה ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר20, שלימוד המאמר והדרת פני זקן בלקו"ת מעורר קבלת הארת יחידה שבנשמה בפנימיות. ומזה מובן, שגם בתוכן המאמר מדובר אודות בחי' היחידה. ויש לומר הביאור בזה, ע"פ הידוע21 שמצד גילוי בחי' היחידה (שלמעלה מכל ד' הבחי' נרנ"ח) מתבטלת מציאות הקליפות, כיון ששם אין להם תפיסת מקום, כמארז"ל22 בבואה דבבואה לית להו. וזהו ענין ביטול מציאות החטא, שזוהי המעלה דסדר קדשים שמכפר עוונותיו של אדם, כנ"ל.

ועפ"ז י"ל בנוגע להמבואר בסוף המאמר [בד"ה שחורה אני23, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר20, שלטעם פנימי נדפס סוף המאמר בד"ה שחורה אני24] בפירוש סיום הכתוב (מפני שיבה גו') ויראת מאלקיך, שקאי על בחי' המלכות, שהפירוש בזה הוא, שבחי' היחידה, שלמעלה מבחי' ההשתלשלות שבאדם, נמשכת ומאירה בפנימיות בכל הכחות הפנימיים, עד לבחי' המלכות.