כנשר יעיר קנו, ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ה

בס"ד. ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ה

(הנחה בלתי מוגה)

כנשר יעיר קנו גו' ישאהו על אברתו1, ומביא אדמו"ר מהר"ש בעל ההילולא במאמרו ד"ה זה דש"פ האזינו תרמ"א2 (שרושם ממנו נדפס בהמשך יונתי תר"ם3) פירוש רש"י על הכתוב, שמפרש נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הזה כו' שנושא את גוזליו על כנפיו וכו', ומבאר ענינו בנמשל, דהגם שאין לו דמות הגוף4, מ"מ, מצינו שגם למעלה ישנו הענין דרמ"ח אברים, כידוע שרמ"ח פיקודין (רמ"ח מ"ע) הם רמ"ח אברים דמלכא5, ועז"נ ישאהו על אברתו, למעלה מרמ"ח אברים שהם המצוות6, שזהו ענין התשובה, שעל ידה נעשה העילוי למעלה מבחי' רמ"ח אברים דמלכא. וזהו כנשר גו', שהוא רחמני, שהו"ע התעוררות רחמים רבים7, בחינתו של יעקב8, וכולל גם אברהם ויצחק, כמ"ש9 זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב, וכפי שמבאר בהמאמר שגם צדיק גמור צריך לרחמים רבים, כיון שגוף הצדיק מסתיר ג"כ. וכידוע10 שענין הרחמנות הוא גם על עולמות העליונים, שגם הם נקראים בשם עולמות, עולם מלשון העלם11, כמ"ש12 מלכותך מלכות כל עולמים.

ויש להוסיף בזה (במאמר המוסגר), ע"פ מ"ש כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע13 בפירוש הכתוב מלכותך מלכות כל עולמים, שתיבת כל היא בגימטריא חמישים, וקאי על נו"ן אלפים יובלות, ועז"נ מלכותך מלכות כל עולמים, היינו, ש"כל עולמים" (נו"ן אלפים יובלות) אינם אלא מבחי' המלכות בלבד. והענין בזה, דהנה, בנו"ן אלפים יובלות נכללים כל פרטי העליות שבכל העולמות עד לדרגא היותר נעלית כו'14, וכידוע15 בענין חלוקת ענין הזמן לימים ושנים וכו' כפי שהוא בכללות העולמות, שענין השנים בעולם שלמטה נחשב לימים בעולם שלמעלה הימנו, ומזה מובן גודל מעלת השנים בעולם היותר עליון, ועאכו"כ העילוי דשמיטה, שהוא ע"ד העילוי דיום השבת לגבי ששת ימי החול, ועאכו"כ העילוי דיובל, ועד לנו"ן אלפים יובלות. ועז"נ מלכותך מלכות כל עולמים, שגם תכלית העילוי דנו"ן (כל) אלפים יובלות אינו אלא מבחי' המלכות בלבד. וזהו גם מה שנקראים בשם עולמות (כל עולמים), עולם מלשון העלם. ומזה מובן במכ"ש וק"ו בנוגע להעולם שלמטה שהוא בודאי ענין של העלם, שלכן, אפילו אצל צדיק ישנו ההעלם וההסתר שמצד הגוף, וכפי שמצינו שמשה רבינו הניח גופו בעולם היצירה16, ורק אליהו זיכך גופו ביותר עד שעלה בגופו כו'17. ובגלל ההעלם וההסתר שמצד הגוף, צריך גם צדיק גמור להתעוררות רחמים רבים, שזהו"ע כנשר וגו'.

ב) וממשיך בהמאמר, שכדי להיות התעוררות רחמים רבים ע"י התשובה צ"ל ענין הבכי', וע"ד מ"ש לעתיד לבוא בבכי יבואו18, שקאי גם על צדיקים גמורים, וכ"ש כשידע איניש בנפשי' מעמדו ומצבו כו', הרי בודאי שצ"ל אצלו ענין הבכי' כפשוטו, מצד רגש החרטה על העבר, וכמשל19 האדם שרוחץ בנהר והתחיל לטבוע כו' שמתחרט למה הלך לרחוץ [וכנראה שזהו המקור לסיפור החסידים20 אודות גוי מוויטעבסק שהתחיל לטבוע והתחרט למה הלך לרחוץ כו'], ודוגמתו בנמשל הו"ע ירידת הנשמה בגוף בעוה"ז במים רבים שהם טרדות הפרנסה כו'21, וכידוע שהענין דטרדות הפרנסה, שירא פן יחסר לחמו וכו', הוא ההתחלה לכל עניני ירידה כו', ועל זה צ"ל ענין התשובה, חרטה כו', עד לאופן של בכי'. וזהו גם מ"ש22 עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גו', ודרשו חז"ל23 עוברי אלו בני אדם שעוברין על רצונו של הקב"ה, עמק שמעמיקין להם גיהנם, הבכא שבוכין ומורידין דמעות כמעיין של שיתין וכו', היינו, שע"י הבכי' בדמעות בגיהנם נעשה התיקון והבירור כו'. אמנם, יש אופן שלא צריך להגיע להבירור וזיכוך דגיהנם, והיינו, כאשר בהיותו בעוה"ז שב בתשובה בבכי' כו'. ועפ"ז יש לפרש עוד פירוש בכתוב עוברי בעמק הבכא גו', שקאי (לא על גיהנם, אלא) על טרדות הפרנסה כו', שעל זה צריך להיות התיקון ע"י הבכי' דעבודת התשובה, כנ"ל.

ג) וממשיך בהמאמר, שע"י התשובה נעשה ישאהו על אברתו, למעלה מרמ"ח פיקודין שהם רמ"ח אברים דמלכא, דכיון שפגם ולא המשיך בחי' הלבושים ע"י רמ"ח מ"ע, לכן צריכים לשאת אותו למעלה מהם כו'. וזהו יפרוש כנפיו יקחהו, דכנפים הם כלים לרצון העליון24, והרי שרש הכלים הוא גבוה יותר מהלבושים, כידוע25 ששרש הכלים הוא מהרשימו שהוא רושם הא"ס כמו שהי' קודם הצמצום. ועפ"ז יובן ענין העלי' שנעשה ע"י ירידת הנשמה למטה, כי26, הנשמות קודם ירידתן למטה שרשם הוא מפנימיות הכלים27, וע"י ירידתן למטה להתלבש בגוף מתעלים הם בבחי' האורות, והיינו, שעלייתן היא מבחי' גרמוהי (כלים ששרשם מהרשימו) לבחי' חיוהי, וכידוע26 שאף שאיהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד28, הרי אינו דומה אופן היחוד דאיהו וגרמוהי לאופן היחוד דאיהו וחיוהי. אמנם29, כל זה הוא לפי הפירוש30 שהרשימו הוא רק רושם והארה בלבד, שאז שייך לחלק בין גרמוהי לחיוהי. אבל לפי הפירוש30 שרשימו הוא הרושם דאוא"ס כמו שהי' ממלא כל החלל לפני הצמצום, אזי לא שייך לחלק בין גרמוהי לחיוהי. ועפ"ז צ"ל שהעלי' שע"י הירידה למטה היא למעלה גם מבחי' חיוהי, והיינו, שהעלי' היא למעלה משם הוי'31 (שהוא בחי' האורות32), דהיינו, למעלה מאותיות שם הוי', שענינם צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות33, ועד למעלה משם הוי' סתם, שאין לו פירוש ועד שאין לו אותיות כו'34, שמגיעים לבחי' זו ע"י התעוררות רחמים רבים כו'.

ד) וזהו כנשר יעיר קנו גו' ישאהו על אברתו, שכתוב זה מורה על גודל מעלתן של ישראל, היינו, לא רק צדיקים, אלא כאו"א מישראל, כמ"ש35 ועמך כולם צדיקים, להיותם נצר מטעי מעשה ידי גו' (כהמשך הכתוב), היינו, שכאו"א מישראל הוא מעשה ידי הקב"ה, שקיומם באופן נצחי שלא שייך בו שינוי כלל36, אלא שענין זה יכול להיות בהעלם, ועל זה משביעים אותו תהי צדיק37, שיומשך ויבוא גם בגילוי, ומזה גופא מוכח שענין זה ישנו בהעלם, שהרי אילו לא הי' בהעלם, אפילו לא בהעלם שאינו במציאות, לא הי' אפשר שיבוא לידי גילוי, וכיון שמשביעים אותו תהי צדיק, עכצ"ל, שענין זה ישנו בהעלם, או בבחי' עיבור כו'38, ולכן, ע"י עבודה ויגיעה יכול לבוא לידי גילוי. ומצד זה מגיע כאו"א מישראל למעלה משם הוי', עד לבחי' העצמות שאין לו עילה וסיבה כו'. ולכן הנהגת הקב"ה עם בני ישראל היא כמו הנשר שנושא את בניו על כנפיו באמרו מוטב שיכנס החץ בי39, והיינו, שאף שלכאורה איך שייך לומר כן לגבי הקב"ה, הרי זו קושיא שב"ד של מעלה תובעים וטוענים להקב"ה, וזהו אמנם ענין קשה אצל הקב"ה, אבל אעפ"כ, מתנהג הקב"ה עם בני ישראל באופן שלמעלה מחשבונות כו'40.