בס"ד. מוצאי ש"פ שמות, כ"ג אור לכ"ד טבת, ה'תשכ"ג

יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר הזקן, שנת הק"ן

(הנחה בלתי מוגה)

אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו1. והענין בזה, דהנה, עבודת התפלה ענינה הוא בחי' חולת2 אהבה3, והיינו, שכאשר יתבונן במוחו בהשגת אלקות, וירצה לבוא להשגה האמיתית, אלא שכלי מוחו ולבו אינם יכולים להכיל זאת, אזי לא יוכל לסבול זאת, ויחלה בחולת אהבה עד שימאס בחייו ממש. ובדוגמת החכם שמתייגע על חכמה עמוקה שאינו יכול להשיגה, שככל שתגדל מעלתו בענין החכמה, וככל שיגדל רצונו להשיג החכמה העמוקה וירגיש שאינו יכול להשיג אמיתית החכמה, יהי' הדבר נוגע לו יותר, עד שימאס בחייו כו'. וכמו כן הוא בנוגע להשגה אלקית, שכל הקרוב קרוב יותר לענין ההשגה, יהי' אצלו הענין דחולת אהבה ביותר. וזהו כללות ענין התפלה, שהיא העבודה בבחי' רצוא כידוע.

ואח"כ זאת תהי' נחמתו לנחמו על מר נפשו, כשיתבונן שע"י התורה והמצוות ה"ה ממשיך אוא"ס, שזהו כללות ענין התומ"צ להמשיך אוא"ס בכלים מכלים שונים4, החל מלימוד התורה שעי"ז ממשיכים אור החכמה, שזהו שכללות ההשתלשלות הוא בפרצופים דאצילות, וראשיתם הוא אור אבא, כמבואר במ"א5 על הפסוק6 כי אתה אבינו. ובזה תהי' שמחתו על שמרווה הצמאון דחולת אהבה ע"י המשכת אוא"ס בקיום התומ"צ. ועל זה נאמר7 כי אתך אני גו', והיינו8, שאין זה כמו ע"י העלי' שבעבודת התפלה שלא יוכל לדבקה בו באמת, כיון שע"י התומ"צ נמשך אוא"ס באופן של ירידה מלמעלה למטה, ועי"ז אתך אני, אצל כל אחד ואחד לפי ענינו.

וזהו אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו, שעי"ז שלבו דואג בקרבו בבחי' חולת אהבה, ומכין כלים רבים, אזי ימשיך אוא"ס בתומ"צ, ועד שמוסרין לו רזי תורה שלמעלה מהשתלשלות, וד"ל (ע"כ הוא המאמר של בעל ההילולא שנמצא בא' מהביכלאַך שבכת"י שלא נדפסו לעת-עתה, ובעזה"י יודפסו9).

ויש להוסיף בביאור הדברים, דהנה, מ"ש בהמאמר בקיצור שעבודת התפלה ענינה הוא בחי' חולת אהבה, ה"ז מובן ע"פ המבואר בקונטרס העבודה10 שכל ענין התפלה הוא עבודת האהבה, וכמאמר11 לית פולחנא כפולחנא דרחימותא. ובזה גופא הנה כאשר האהבה היא גדולה ביותר אזי נעשה הענין דחולת אהבה. ויש להוסיף בזה, ע"פ הידוע12 שחולה בגימטריא מ"ט, שרומז על מ"ט שערי בינה, והיינו, שגם כאשר מגיע לדרגא נעלית ביותר, הנה כל זמן שלא הגיע לשער הנו"ן, נקרא בשם חולה, שזהו"ע דחולת אהבה13. אמנם, כיון שכללות ענין האהבה היא עבודת האדם מלמטה למעלה, הרי עי"ז מגיע רק עד היכן שיש ביכולתו להגיע בכח עצמו. משא"כ כאשר ההמשכה היא מלמעלה למטה, שאז ההמשכה היא מצד העליון. וזהו"ע קיום התומ"צ שעל ידם ממשיך אוא"ס בכלים מכלים שונים, שהמשכה זו היא מצד העליון. והענין בזה14, כמבואר בתניא15 שהקב"ה בכבודו ובעצמו לית מחשבה תפיסא בי' כלל16 כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ומצוותי', ומבואר בדרושי חסידות17 שלית מחשבה כו' קאי גם על בחי' מחשבה הקדומה דא"ק, שהיא ההבנה וההשגה הכי גדולה, ואעפ"כ, גם מחשבה זו אינה תפיסא בי' כלל. וזהו גם מ"ש בהמאמר18 שהענין דלבו דואג בקרבו אינו מצד מיעוט ערכו ושפלותו, אלא מצד זה שאי אפשר להשיג אמיתית אוא"ס כמו שהוא באמת, וע"ד האמור שלית מחשבה תפיסא בי' כלל. וזוהי המעלה שבקיום התומ"צ דוקא, כמבואר בתניא שלית מחשבה תפיסא בי' כלל, כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ומצוותי'.