בס"ד. שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ג.

בלתי מוגה

א. כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.

צוה לנגן "אנעים זמירות", "צמאה לך נפשי", "אבינו מלכנו". אח"כ צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה יבחר לנו את נחלתנו – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א.

* * *

ב. על1 הפסוק2 "דרשו הוי' בהמצאו", אמרו רז"ל3 "אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום-הכפורים".

בלשון רז"ל זה ישנם, לכאורה, שני ענינים הפכיים4: מהלשון "שבין ר"ה ליוה"כ" משמע שר"ה ויוה"כ אינם בכלל עשרה ימים אלו5; אבל מדברי הגמרא "אלו עשרה ימים", מוכח, שגם ר"ה ויוה"כ נכללים בחשבון העשרה ימים, שהרי בין ר"ה ליוה"כ ישנם רק שבעה ימים.

ובהכרח לומר, שבר"ה ויוה"כ יש שני ענינים: ענינם העצמי, שאינו ענין התשובה, וענין התשובה שבהם, שבגללו נכללים הם ב"עשרת ימי תשובה". והסדר הוא, שתחלה צריכה להיות העבודה מצד ענינו העצמי של ר"ה, ואח"כ – עבודת התשובה דר"ה. ולכן נאמר הלשון "עשרה ימים שבין ר"ה כו'", כי עבודת התשובה דר"ה – שבגללה נכלל ר"ה בחשבון עשרת ימי תשובה – באה לאחרי העבודה דר"ה מצד עצמו6.

ג. תשובה היא למעלה מכל המצוות, ולכן מועילה תשובה לתקן את כל הפגמים שע"י המצוות, כיון שמגעת למעלה יותר מכל המצוות7. וכיון שאומרים שענין התשובה (דר"ה) בא רק לאחר הענין דר"ה שמצד עצמו, הרי מובן, שהענין דר"ה שמצד עצמו הוא למעלה עוד יותר מענין התשובה.

העבודה דר"ה שמצד עצמו היא – "אמרו8 לפני כו' מלכיות כדי שתמליכוני עליכם". ומובן, שקודם שמקבל על עצמו מלכותו יתברך, לא שייכת כל עבודת המצוות (וכמאמר9 "קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי"). ובמילא, הנה גם עבודת התשובה, שענינה לתקן מה שלא קיים גזירת המלך10 – שייכת רק לאחר קבלת מלכותו יתברך.

והיינו, שע"י העבודה דר"ה – "שתמליכוני עליכם" – לוקחים את העצמות ממש, למעלה מכל הגילויים: קיום המצוות (גזירות) – מגיע ברצון העליון כפי שנמשך למטה בגילוי, שהרי המצוות הן רצונו יתברך; עבודת התשובה, שמתקנת גם מה שעשה היפך הרצון – מגעת למעלה יותר מהרצון, אבל עדיין במדריגה שיש לה שייכות עם בחינת הרצון11, כי במדריגה שאינה שייכת כלל לרצון – גם עבודת התשובה על היפך הרצון אינה תופסת מקום, כיון שיש לה עדיין שייכות לרצון, גילויים; ואילו העבודה ד"תמליכוני עליכם" מגעת בהעצמות ממש – למעלה מכל הגילויים12.

ומזה מובן גם גודל מעלת נשמות ישראל, שהם מגיעים בהעצמות ממש, ולכן ביכלתם לעורר אצל הקב"ה בעצמו את הרצון להיות מלך13. אבל בכדי להגיע להעצמות ממש, נדרש הביטול הפנימי14 שמצד עצם הנשמה15, שמתבטא בענין ההכתרה – הבקשה "מלוך על העולם כולו וכו'".

ד. השם שקוראת התורה – אינו שם הסכמי, אלא הוא מבטא את החיות (המהות) של הדבר הנקרא בשם זה16. וגם בשם "ראש השנה" מרומזים17 הענינים האמורים:

"ראש" – כולל: (א) המהות והמעלה של הראש מצד עצמו, למעלה מכל האברים, (ב) הראש כולל את החיות של כל האברים, (ג) הראש מנהיג את כל האברים גם לאחרי שכבר נמשכת בהם החיות.

וכן הוא גם בראש השנה: (א) העבודה דר"ה מצד עצמו – "שתמליכוני עליכם" – שמגעת בהעצמות, כנ"ל, למעלה מלהיות בערך לעבודה של כל ימי השנה; (ב) עבודת התשובה של ר"ה, שיש לה ערך ושייכות למצוות (גזירות), אבל היא למעלה מהם, והיא כמו כלל הכולל כולם; (ג) פעולת ההחלטה הטובה בר"ה על קיום המצוות של כל השנה18 – כמו הראש המנהיג את האברים.

ה. בהעצמות – אין הגבלות ח"ו.

וכיון שההמשכה הנמשכת בר"ה ע"י תקיעת שופר היא מהעצמות ממש – הרי בהמשכה זו לא שייכים חשבונות, ואין בה הגבלות של סדר השתלשלות.

ובודאי תהי' ההמשכה כרצונו ית', והרי רצונו הוא בודאי טוב (שהרי "באור19 פני מלך" יש רק "חיים"20), וטוב בגשמיות21 (כידוע22 שהעצמות קשור כביכול עם גשמיות),

והיינו שיומשך מהעצמות כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה.

* * *

ו. [כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון שלש תנועות (דהבעש"ט, המגיד ואדמו"ר הזקן). ניגון הצ"צ. ניגון אדמו"ר מהר"ש. ניגון כ"ק מו"ח אדמו"ר – ה"בינוני". ניגון אדמו"ר הזקן בן ד' הבבות (בבא הרביעית – פ"א). "ניע זשוריצי כלאָפּצי"23.

לאחרי ברכת המזון – התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן "הושיעה את עמך".

לאחרי תפלת ערבית, הבדלה וחלוקת כוס של ברכה, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:]

יעזור השי"ת שהענין ד"מתעשרת בסופה"24 – שנעשה כבר מיד לאחרי תקיעת שופר25 – יומשך בפועל על כל השנה, בטוב הנראה והנגלה, למטה מעשרה טפחים, בבני חיי ומזוני רויחי.

(ואח"כ הוסיף:) והיציאה מראש השנה על כל השנה תהי' בשמחה ובששון.

[והתחיל לנגן "כי בשמחה תצאו"].