בס"ד. שיחת יום ג' פ' בשלח, י"א שבט, ה'תש"כ.

– לתלמידי ישיבת תומכי-תמימים ליובאַוויטש דמאָנטרעאַל, בחדרו הק' –

בלתי מוגה

דובר אתמול בהתוועדות1 (שכולכם השתתפתם בה, ומסתמא הנכם זוכרים את הדברים), שפרשת השבוע (פרשת בשלח) נקראת על שם השירה.

התחלת השירה היא – "אז ישיר משה ובני ישראל גו'"2, והראו באצבע, באמרם: "זה א-לי ואנוהו"3 (אתנאה לפניו4).

ואיתא בגמרא5 ובמדרש6 (והובא בתרגום ירושלמי על הפסוק) שהראשונים שהכירו את הקב"ה היו הילדים; "הם הכירוהו תחילה", לפני הוריהם וכל שאר בנ"י שהיו עמהם.

וענין זה מהוה לימוד והוראה לכל הדורות, גם לדורנו זה:

עי"ז שתתנהגו ע"פ ההוראות של משה רבינו, תצייתו להורים ולרביים, ותקיימו את כל מה שהנכם לומדים בחדרים ובישיבות – אזי יהיו לכם עינים מאירות ("ליכטיקע אויגן") לראות אלקות, להכיר את הקב"ה בכל מה שנעשה אצלכם, אצל הוריכם, ובכל סביבתכם.

ע"י הלימוד ושמירת סדרי הישיבה מתוך שמחה, התמדה ושקידה, וע"י קיום מצוותיו של הקב"ה באופן המתאים לרצונו של הקב"ה – יהיו לכם חיים טובים ומאושרים, בהיותכם בישיבה, ובמשך כל החיים, והוריכם ירוו מכם נחת, כיון שתגדלו להיות אנשים טובים, יהודים טובים, יראי שמים ולמדנים.

סעו לשלום, ודרשו בשלום חברי כיתותיכם, ותכתבו בשורות טובות, שהנכם מצליחים בלימודים ובהנהגה טובה.

תצליחו, אתם והוריכם, בכל הענינים, בגשמיות וברוחניות.

סעו לשלום.

[בצאת התלמידים מחדרו הק', הביט כ"ק אדמו"ר שליט"א על כל אחד מהתלמידים בחיבה ובפנים צהובות ושמחות].