בס"ד. שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"א.
בלתי מוגה
כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה, ואח"כ צוה לנגן "אבינו מלכנו", התנועה של הבעש"ט (ג' תנועות), ו"רחמנא דעני".
א. על הפסוק1 "ארץ אשר גו' תמיד עיני הוי' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", "מרשית" חסר א'2 – פוסקת הגמרא3: "כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה". ופרש"י: "שרשה בתחלתה – שישראל עושין עצמן רשין בראש השנה לדבר תחנונים ותפלה".
כלומר: אפילו כאשר ישראל "עושין עצמן רשין" ("כ.רשים"4, בכ"ף הדמיון) – ועאכו"כ כשאמנם נמצאים במדריגה זו – הרי זה מספיק כדי שיקויים בהם "מתעשרת בסופה", עשירות שהתורה מעידה עלי' שהיא עשירות, דהיינו, עשירות שהיא למעלה מכל הגבלות האדם, ולמעלה מכל השגה שבכחו להשיג.
וכיון שהתורה היא "כלי אומנתו של הקב"ה"5 גם לגבי עוה"ז הגשמי – הרי מובן שעשירות שע"פ תורה כוללת גם עשירות כפשוטו בגשמיות. ומה גם שזהו כל ענינו של ראש השנה – שתהי' ההמשכה בגשמיות דוקא6, וכענין "מצות היום בשופר"7 – תקיעת שופר במעשה דוקא, ושופר של בהמה דוקא.
וע"פ המבואר בחסידות8 (בשייכות להמבואר באגה"ק9) שהענין ד"מתעשרת בסופה" מתחיל מיד אחרי הענין ד"רשה בתחלתה" – שעל זה מספיק באמת גם התפלות והתקיעות והברכות דיום א' דר"ה, ועאכו"כ כאשר ישנם גם התפלות והתקיעות והברכות דיום ב' דר"ה – הרי הענין ד"מתעשרת" מתחיל כבר עתה.
ובפשטות – שהשנה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה תהי' שנה עשירה כפשוטו בגשמיות, בלי שום הגבלות, ועשירות זו תהי' הכנה להעשירות האמיתית שתהי' בביאת המשיח.
שתהי' עשירות ברוחניות ועשירות בגשמיות, בלי שום הגבלות ולמטה מעשרה טפחים, בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה, בבני חיי ומזוני רויחי.
[אחרי ברכת המזון נתן בידו הק' לכאו"א מהנאספים מ"כוס של ברכה".
אח"כ צוה לנגן ניגוני רבותינו נשיאינו: ניגון אדמו"ר האמצעי, הצ"צ, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר מוהרש"ב, "הבינוני", "צמאה לך נפשי", ואח"כ התחיל לנגן "ופרצת"].
* * *
ב. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה תקעו בחודש שופר.
[לאחרי המאמר ניגנו ניגון שמחה, וכ"ק אדמו"ר שליט"א עמד ורקד על מקומו בשמחה רבה].
הוסיפו תגובה