מכתב כללי

(תרגום חפשי)

ב"ה, ימי הסליחות1, ה'תשט"ו

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל,

אשר בכל מקום ומקום

ה' עליהם יחיו

שלום רב וברכה!

לקראת בא השנה החדשה רצוני לאחל לכל אחד ואחת בתוך כלל ישראל – לפי הנוסח2 העתיק – שנה טובה ומתוקה.

ראש3 השנה, תחילת השנה, נקבע, על-ידי תורתנו, במועד בריאת העולם, אך לא ביום4 הראשון לבריאה, כי אם ביום הששי שבו נברא האדם.

גדולת היום והבריאה, אינה מתבטאת בכך שנוסף בעולם עוד יצור, יצור שהוא בדרגא גבוהה יותר מן הנבראים לפניו, כשם שהחי נעלה יותר מן הצומח והצומח מן הדומם – אלא בכך שנוסף יצור שהוא שונה שלא-בערך מקודמיו.

שכן הוא זה5 שהכיר את בורא הבריאה, ויתר על כן, שהעלה את הבריאה כולה להרגשה זו, ובכך, לדרגת השלימות שלה.

שהרי הכרת וראיית האלקות בבריאה – היא היעד והמטרה של כל הבריאה.

* * *

אחד מקווי האופי המיוחדים שבהם שונה6 האדם מכל שאר הנבראים – הוא הבחירה7 החפשית שהבורא העניק לו.

דבר זה מסוגל האדם לנצל בשני כיוונים מנוגדים: או, רחמנא ליצלן, ללכת בדרך המביאה להרס עצמי וחורבן לסביבתו, או, להיפך, לבחור את הדרך הנכונה בחיים, ועל ידי כך להעלות את עצמו ואת הבריאה למדריגתה הכי נעלית האפשרית.

וכדי להכיר דרך זו ולמצוא את אורח החיים המוליך למטרה זו – ניתנה לנו התורה. התורה היא אלוקית ונצחית והוראותי' הן לכל הזמנים ולכל המקומות.

* * *

בשכלו העצמי אין האדם מסוגל להגיע לכך, שהרי שכלו הוא מוגבל.

השכל יכול רק לשמש אותו – כדי לגלות ולהביא לידי ביטוי בעצמו את התודעה הפנימית המוחלטת שבו ואת האמונה הפשוטה בדברים הנעלים מן השכל, ועל ידי כך להחיות את כל מציאותו ולמצוא את דרכו הנכונה בחיים היום-יומיים, היא דרך התורה והמצוה.

* * *

ראש-השנה מעמיד את האדם לא רק לפני כס המשפט האלקי, אלא גם לפני המשפט שלו על עצמו.

עליו להחליט – שהוא מקבל על עצמו למלא את תפקידו וחובתו, להעלות את עצמו ואת העולם שמסביבו להכרת הציווי "בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו",

כפי שעשה זאת האדם8 הראשון ביום הראשון לבריאתו, בראש-השנה הראשון,

שמשמעות הדבר היא – חיי יום יום על פי התורה.

ולא, חס ושלום, לבחור בדרך המובילה לתהום, להרס ואבדון.

* * *

ואל יחשוב אדם: מה אני ומי אני שיהי' לי כח אדיר כזה.

שכן ראינו, לצערנו, מה מסוגלת כמות קטנה של חומר "לפעול" ולהרוס ערים וארצות על-ידי אנרגי' אטומית.

ואם למטרות הרס יש לכמות קטנה כח אדיר כזה, אף שהרס מנוגד לכוונת ותכלית הבריאה,

הרי לענין של בני' והתעלות – בודאי, ובמדה גדולה פי כמה, יש הכח הדרוש לכל אדם יחיד.

על כך נותן לו הקב"ה כחות מיוחדים ואפשרויות מיוחדות, כדי שיוכל להעלות את עצמו אל הגובה הדרוש, לסייע לאחרים לעשות זאת, ולהעלות את הבריאה כולה קרוב יותר לשלימותה,

עד שנגיע, סוף כל סוף, למצב ש"וידע9 כל פעול כי אתה פעלתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".

בברכת כתיבה וחתימה טובה

מנחם שניאורסאהן