בס"ד. שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשט"ו.
בלתי מוגה
א. אודות1 הענין דח"י אלול, אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר2 בשם זקני החסידים, ש"ח"י אלול" פירושו, שהוא מכניס חיות באלול.
ענינו של אלול הוא – שצריכים לתקן את השנה שעברה, ועי"ז לזכות לשנה טובה ומתוקה בשנה הבאה.
וענינו של ח"י אלול הוא – שהוא מכניס חיות בעבודה זו. לא רק שלא יהי' זה בדרך "מצות אנשים מלומדה"3, אלא אפילו כשעושה זאת בהכנה ובכוונה, יכול להיות שזה ללא חיות; וזוהי פעולתו של ח"י אלול – שיהי' מתוך חיות ("מיט אַ חיות און אַ לעבעדיקייט").
ח"י אלול הוא יום הולדתו של הבעל שם טוב, וכפי שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר4, שאין זה רק יום הולדתו בגופו, אלא גם יום ההולדת בנשמתו, וגם יום התגלותו של הבעש"ט – לאחר שנים – הי' בח"י אלול, שזהו ענין התגלות חסידות הכללית.
ואח"כ בא כ"ק אדמו"ר הזקן, והמשיך ענין זה גם בהבנה והשגה, שזהו ענין חסידות חב"ד – הנה גם יום הולדתו שלו הוא בח"י אלול.
כלומר, שח"י אלול, שענינו גילוי תורת החסידות הכללית וגילוי תורת החסידות חב"ד, מכניס חיות בכל עניני העבודה דאלול, שענין החיות, כידוע, קשור עם שמחה.
ב. הגם שהעבודה דאלול היא תשובה, חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא, שענין זה הוא במרירות, וא"כ, איך יכול להיות ביחד עם זה ענין השמחה, שהוא ההיפך ממנו?
אך הביאור בזה5:
נוסף על פסק הרמב"ם6 שכל מצוה צריכה להיות בשמחה מצד זה שמקיים את רצון הבורא, ובזה מבאר את הפסוק7 "תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה"8, ובמילא, כיון שתשובה היא מצוה9, צריכה גם התשובה להיות בשמחה10,
– אלא שבזה ענין השמחה הוא מצד ענין צדדי, לא מצד ענינה של מצוה זו עצמה, אלא כיון שהוא מקיים מצוה, הרי הוא בשמחה על כך שמקיים את הרצון העליון11 –
הנה ח"י אלול, דהיינו תורת החסידות, פועל שהתשובה עצמה, שבכללותה ענינה מרירות, הנה בזה עצמו ישנו שמחה. ח"י אלול פירושו – חיות בהענין דאלול גופא. והשמחה אינה סתירה להמרירות.
וכמ"ש אדמו"ר הזקן בתניא12 בענין התשובה, שצ"ל "בכי' תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא"13, שבאותו זמן ובאותו ענין גופא יכולים להיות ב' התנועות ההפכיות14. וכפי שמסיים שם, שגם בזמן של "ירגיז כו'"15 ומרירות, שזהו מצד הנפש הבהמית – אז גופא עליו להיות בשמחה, מצד הרגש הנפש האלקית והבטחון הגמור ש"לא ידח ממנו נדח"16, ו"לעולם גו' נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"17, שמטעם זה "כל18 ישראל יש להם חלק לעולם הבא"19.
ונמצא מובן, שענין השמחה כאן הוא מצד התשובה גופא – שבתנועת התשובה גופא, כשהוא נמצא במרירות, ו"ירגיז על יצר הרע", באותה תנועה עצמה הרי הוא שמח מצד זה שהנפש האלקית שבה אל הקב"ה.
ג. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)
כל זה הוא אריכות הביאור בענין התשובה בשמחה. אך מה שנוגע לפועל הוא – שהעבודה דחודש אלול וימי הסליחות תהי' בשמחה, וכיון ששמחה פורצת גדר20, מסירה השמחה את העלם והסתר הגוף והנפש הבהמית, ובמילא ניתוסף עי"ז חיות בעבודת התשובה, ועבודת התשובה נעשית קלה יותר.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן "אבינו מלכנו"].
* * *
ד. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה אחת שאלתי.
* * *
ה. נתבאר לעיל (בהמאמר21), שבקשת דוד המלך "אחת שאלתי גו'"22 היא בקשה כללית אחת ("אחת שאלתי") – "שבתי בבית הוי' כל ימי חיי", וממנה מסתעפים כו"כ פרטים: "לחזות בנועם הוי' וגו'".
ולכאורה אינו מובן:
מדוע הוצרך דוד המלך לבקש בקשה אחת שממנה יסתעפו כל הפרטים שלאח"ז – הרי הי' ביכלתו לבקש מלכתחילה בפירוש את כל הפרטים שזקוק להם?
והביאור בזה – מצד שני ענינים, כדלקמן.
ו. ענין הא':
ליהודי צריך להיות נוגע ענין אחד בלבד – "שבתי בבית הוי'", ההתקשרות עם הקב"ה, וכל שאר הענינים לא צריכים להיות נוגעים לו כלל, וכמ"ש בתניא23 "ולא יהי' בית ישראל ככל הגוים דזנין ומפרנסין ומוקרין לנשייהו ובנייהו מאהבה", כיון שנוגע לו רק הענין ד"שבתי בבית הוי'"; וכאשר ענין זה נוגע לו – אזי מבקש בדרך ממילא גם על שאר הענינים, כיון שבאופן זה כל עניניו הם חלק מהענין ד"שבתי בבית הוי'".
וזהו "אחת שאלתי" – כמבואר לעיל (בהמאמר24) ש"אחת" קאי על בחי' היחידה25, והרי ענינה של "יחידה" הוא שמקבלת מ"יחיד"26, ובמילא, שום דבר אינו נוגע לה, מלבד דבר אחד – ההתקשרות לה"יחיד", שזהו"ע "שבתי בבית הוי'".
שום ענין שבעולם אינו נוגע לו, לא גשמיות ולא רוחניות, ורצונו רק בדבר אחד – להתקשר עם הקב"ה!
– (כ"ק אדמו"ר שליט"א הפסיק ואמר:) נמצא כאן יהודי27 שדרכו להתברך תמיד שיזכה ללמוד "תורה לשמה"... ובכן: מה נוגע ענינים של "מדריגות", "תורה לשמה" וכו'?!... לשם מה זקוקים למדריגות וענינים נעלים – שיהיו ענינים פשוטים, ובלבד שימלאו את רצונו של הקב"ה, שזהו"ע "אחת שאלתי"!...
ומצד הענין ד"אחת שאלתי", הרי זה באופן ד"כל ימי חיי", היינו, באופן תמידי ללא שינויים. – מצד פרטי הכחות, יש מקום לשינויים, שהרי מצד כח פלוני נדרש ענין מסויים, ומצד כח אחר נדרש ענין אחר, ובמילא, לפעמים ישנה התעוררות לענין מסויים, ולאחרי כן – "התעיף עיניך בו ואיננו"28... אבל מצד בחי' היחידה ("אחת שאלתי") – אין מקום לשינויים והתחלקות כלל.
ואז – גם הענינים הפרטיים שנימנו לאחרי כן ("לחזות בנועם הוי' וגו'"), אינם ענין של שינוי והתחלקות, אלא הם פרטים שמצד הפשיטות. וע"ד המבואר בנוגע לעצמות, שיש בו הן אחדות והן ריבוי, שאם לא תאמר כן הרי אתה מחסר שלימותו29, וכן הוא ג"כ בעצם הנשמה (שנקראת "יחידה" ע"ש שמקבלת מ"יחיד") – שגם הפרטים הם פרטים שמצד הפשיטות.
ז. והנה, אף שאין אנו אוחזים במדריגה זו, ששום ענין לא יהי' נוגע לנו, מלבד "אחת שאלתי", ההתקשרות עם ה"יחיד" – מ"מ, צריכה להיות ידיעת הענין, עכ"פ בנוגע לפועל.
וכמסופר בא' ה"ביכלאַך"30, ששאלו פעם את אדמו"ר הזקן על כך שבתורת החסידות מדובר ע"ד מדריגות נעלות ביותר בענין האהבה כו', בשעה שאין אוחזים בהם. והשיב אדמו"ר הזקן (כמדומה בשם המגיד): כתיב31 "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר". זהו תפקידו של הקב"ה, וענין זה יהי' לעתיד. ואילו עבודתנו אנו – היא בענין הידיעה ("וידעת היום"32), וע"י שענין הידיעה אצלנו יהי' כדבעי – יקיים בנו הקב"ה לעתיד את הענין ד"ונתתי לכם לב בשר".
וכן הוא בנדו"ד: גם אם אין אוחזים במדריגה זו ששום דבר לא יהי' נוגע – מ"מ צריכה להיות הידיעה שכן צריך להיות, ובמילא, מה צריכים לבקש ומה צריך להיות נוגע – בנוגע לפועל עכ"פ – רק ההתקשרות עם ה"יחיד", מילוי רצונו של הקב"ה.
ומזה מובן, שכאשר נמצאים בהזמן ד"אחת שאלתי", ומנצלים זמן זה כדי לבקש ("אַריינכאַפּן") בקשות פרטיות33 – אין זה מתאים כלל להענין ד"אחת שאלתי"!...
ח. ועוד זאת – ענין הב' – שגם מצד הענינים הפרטיים (בקשות פרטיות) אין הדבר כדאי ("עס לוינט אויך ניט").
ויובן ע"פ משל מענין הרפואה34:
כאשר ישנו חולי רח"ל באבר מסויים, הרי, מצד התכללות האיברים, שייך חולי זה גם לאיברים אחרים – הן משום שהחולי שבאבר זה מגיע בשרשו מאבר אחר, והן משום שהחולי שבאבר זה פועל, בדרך ממילא, גם על אבר אחר.
ולכן, כאשר מרפאים רק את האבר החולה – הרי אף שאבר זה נתרפא, מ"מ אין בזה ראי' כלל לגבי האיברים האחרים, כי אין הכרח שנתרפאה גם סיבת החולי (השייכת לאיברים אחרים, כנ"ל). משא"כ כשמרפאים את החולי בשרשו – מתרפא בדרך ממילא גם המסובב, דהיינו החולי שבאבר זה, וכן התוצאות הנובעות מחולי זה לגבי איברים אחרים (כנ"ל).
וכן הוא גם ברוחניות:
כאשר מבקשים אודות ענין פרטי, הרי גם אם פועלים שתתמלא הבקשה – והרי ב"עת רצון" אכן פועלים זאת... – ורואים במוחש שהענין נתמלא, מ"מ, אי"ז ראי' על הסיבה, המסובב והתוצאות של הדבר.
משא"כ כאשר ישנו הענין ד"אחת שאלתי", דהיינו שהאדם מתקשר עם שרשו – אזי נפעלים גם כל הענינים הפרטיים בדרך ממילא.
*
ט. שבת מברכים חודש תשרי הוא ככל שבת מברכים החודש – שבו מסיימים את החודש העבר, ומתכוננים לקראת החודש הבא. ונוסף לזה ישנו ענין מיוחד בשבת מבה"ח תשרי – שבו צריכה להיות ההכנה על כל השנה כולה:
ידוע35, שבחודש תשרי נעשית ההמשכה על כל השנה, וכמ"ש36 "ארץ אשר גו' תמיד עיני הוי' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" – "רשית" חסר אל"ף, אותיות "תשרי"37, דהיינו שבחודש תשרי נעשית ההמשכה על כל השנה כולה.
ובפרטיות יותר: כיון ש"רשית" קאי על תשרי – הרי זו ראי' ש"אחרית" קאי על אלול. ונמצא, שבחודש תשרי ("רשית השנה") ההמשכה היא על כל השנה, עד חודש אלול ("אחרית שנה").
ומכיון שההמשכה דחודש תשרי היא עד חודש אלול הבא – הרי מובן, שגם ההכנה לזה בחודש אלול, ובפרט בשבת מבה"ח תשרי, צריכה להיות על כל השנה כולה, עד לחודש אלול שלאחריו.
והנה, בכל שנה ושנה ישנם עליות למעלה יותר מבשנה שלפני'38, כידוע שככל שנמשך הזמן ("וואָס ווייטער און ווייטער") העליות הן גדולות יותר. ואעפ"כ, מבלי הבט על כך שבשנה הבאה (שלאחרי חודש אלול הבא) יהיו עליות גדולות יותר – יש להתכונן כבר עתה גם לקראת חודש אלול הבא!
י. העבודה39 דאלול – הרי היא הכנה על תשרי. בחודש אלול יש לתקן את המעשים של השנה שעברה, ולפעול בעצמו "אחת שאלתי" – שיצא מכל עניניו הפרטיים. וע"י הענין ד"אחת שאלתי" בחודש אלול נעשית אח"כ ההמשכה החדשה דחודש תשרי, "לך לבדך ואין לזרים אתך"40, שנה טובה ומתוקה בכל המצטרך לו.
וזהו הטעם שבתיבת "אלול" נרמזים כל הג' קוים דתורה עבודה וגמילות חסדים:
אלול – ראשי תיבות "א.נה41 ל.ידו ו.שמתי ל.ך"42, דקאי על קו התורה, שהרי התורה היא מקלט מיצר הרע43, כמאמר רז"ל44.
אלול – ראשי תיבות "א.ני45 ל.דודי ו.דודי ל.י"46, שהוא קו העבודה, תפלה47.
אלול – ראשי תיבות "א.יש48 ל.רעהו ו.מתנות ל.אביונים"49, שהוא הקו דגמילות חסדים.
יסוד והקדמה לכל קוים אלו – הוא עבודת התשובה, המרומזת בראשי תיבות ד"אלול" – "(ומל50 הוי' אלקיך) א.ת ל.בבך ו.את ל.בב (זרעך)"51, שזהו היסוד לכל הקוים. וע"ד "מודה אני לפניך" שאומרים בתחלת עבודת היום, שפונה להקב"ה ("ער קערט זיך צום אויבערשטן"), וענין זה מגיע עד "לפניך", "דלא אתרמיז בשום אות וקוץ"52, שזהו הקדמה לכל הקוים.
וע"י העבודה דחודש אלול באים להגאולה, שענין זה נרמז בראשי תיבות "ל.הוי' ו.יאמרו ל.אמר א.שירה"53, ראשי תיבות אלול54.
כל זה הוא כללות העבודה דחודש אלול – ההכנה לתשרי. והעיקר בזה הוא בשבת שלפני תשרי, ש"מיני' מתברכין כולי יומי"55 דהשבוע, ויום ראש השנה בכלל, שבת מברכין – למעלה – דתשרי.
יא. ענין השבת בכלל הוא מקום (מדריגה) נעלה ביותר, ועד שלפעמים מבואר56 ששבת הוא למעלה גם מראש-השנה.
וכן הוא גם ע"פ נגלה – שהרי ראש-השנה מותר במלאכת אוכל נפש, ששבת אסור בה. והיינו, שבראש-השנה ישנו ענין של עבודה, משא"כ בשבת אין צורך בעבודה כלל, כיון שבמדריגה זו אין שום פגם.
ובפרט בשבת לאחר חצות, בזמן תפלת המנחה, שהוא "רעוא דכל רעוין"57, והוא זמנה של סעודה שלישית, שעז"נ58 "היום לא".
ובפרט בשבת מברכים, שהוא ממוצע המחבר בין ב' החדשים, וממילא מובן שהוא למעלה משניהם59.
*
יב. ישנם הטוענים: מדוע מתעסקים בלהט ובתוקף כ"כ ("וואָס קאָכט מען זיך אַזוי שטאַרק") בהענין ד"יפוצו מעינותיך"? ואם מתעסקים כבר בענין זה – מדוע מדגישים את חסידות חב"ד דוקא60?
והמענה לזה – בהקדים ענין בפרשתנו:
על61 הפסוק62 "לקוח את ספר התורה הזה", אמרו רז"ל63 שמשה רבינו כתב בכתב ידו "י"ג תורות, י"ב לי"ב שבטים, ואחת הניח בארון, שאם יבקש לזייף דבר (בתורה) שיהיו מוצאים אותה שבארון"64.
התורה היא נצחית, וגם סיפורי התורה הם נצחיים, והם הוראות לכל הדורות. ההוראה ממאמר רז"ל האמור:
ענין זה שבנוגע לפרטי דינים מסויימים, ובפרט מנהגים, ישנו חילוק בין מקום אחד לחבירו, שפוסקים ומתנהגים לפי הפוסקים שבאותו מקום, שהרי "אלו ואלו דברי אלקים חיים"65 – הטעם לזה הוא, כיון שניתנה התורה לידרש "בכלל ופרט ופרטי פרטיות" לכל נשמה פרטית המושרשת בפרט זה שבתורה66, וכאו"א מישראל צריך לנהוג לפי חלק זה בתורה, שבו מושרשת נשמתו.
וכן הדבר, ויתרה מזו, בנוגע לפרטי חובת הלבבות – העבודה פנימית דאהבה ויראה – שישנם בזה חלוקים רבים67, ולכאו"א ישנו השער שלו, שעל-ידו ה"ה מתעלה ומתקשר עם אלקות.
אלא שענין זה הוא רק בנוגע לפרטים, ורק פרטים מסויימים.
והנה, בענין התפלה, ידוע שנוסחאות התפלה השונות נמשכות מזה ש"י"ג השתחויות היו במקדש נגד י"ג שעריו שנרמזו לעתיד אי"ה" – י"ב שערים לי"ב השבטים68, "שער ראובן וגו'"69, ושער הי"ג, שהוא "שער הכולל" לכל השבטים, נוסח התפלה שהוא לכל בני ישראל בשוה. ואף שישנה מעלה בהשערים הפרטיים דכל שבט בנפרד, ו"בזמן שהיו ידועים כל שבט ושבט ונוסח השייך לכל שבט ושבט, בודאי הי' יותר טוב שכל אחד יכנס בשער שלו .. אמנם בזה"ז שאינם יודעים השבטים (יותר טוב שאפילו היודעים שבטם (כמו כהנים ולויים)) יכנסו בשער הכולל"70 – שהוא הנוסח שתיקן האריז"ל71.
ועד"ז הוא גם בתורה, הן בגליא דתורה והן בפנימיות התורה – שמכיון שאין יודעים לאיזה שורש שייכים, יש להכנס בשער הכללי72.
אדמו"ר הזקן נבחר73, והוא חיבר את השו"ע, כדי לברר את ההלכות בגליא דתורה; ייסד את תורת חסידות חב"ד, בפנימיות התורה ודרכי העבודה; ובירר את נוסח התפלה74, נוסח כללי המתאים לכאו"א מישראל75 – שכל ג' ענינים אלו מתאימים לכל בני ישראל ולכאו"א מישראל, ודרכם יכולים לעבור כל ההעלאות (בתפלה) וכל ההמשכות (בתורה וע"י תורה).
ויהי רצון, שנלך בדרך הסלולה שסללו עבורנו, ונפיץ ענין זה לכל בני ישראל (וגם עניני השולחן-ערוך וסדר התפלה נכללים בהפצת המעיינות), ומובטחים אנו שע"י הפצת המעיינות חוצה "קא אתי מר"76, דא מלכא משיחא, בקרוב ממש.
יג. [טרם צאתו אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:]
יעזור77 השי"ת, שתהי' הכניסה לשנה החדשה בשמחה, ותהי' שנה טובה ומתוקה בכל המצטרך.
הוסיפו תגובה