בס"ד.
"יחידות" לקבוצת חתני בר-מצוה ובנות-מצוה והוריהם שיחיו

בלתי מוגה

בהוספה1 על הברכות והאיחולים האמורים לעיל2, שבזה נכללים גם אלה שנמצאים עתה – ישנה ברכה מיוחדת בנוגע לאלה שנעשים (הן אלה שנעשו כבר והן אלה שעומדים להעשות) בר-מצוה ובת-מצוה:

החידוש שניתוסף אצל בר-מצוה ובת-מצוה – שנעשה "מצווה ועושה"3 – שאז מקבל ציווי ישיר ("מצווה") מהקב"ה ללמוד תורתו ולקיים מצוותיו, ובמילא עושה זאת לא רק כפי שעשה זאת לפני שקיבל הציווי, מרצונו הטוב, אלא גם בתור "מצווה".

ולהעיר, שיש מעלה לפני בר-מצוה, כשקיום התומ"צ הוא מרצונו הטוב – שענין זה מורה על מהותו של יהודי, איש או אשה, שעוד בקטנותו רוצה מטבעו ללמוד תורתו של הקב"ה ולקיים מצוותיו, אלא, שבגלל זה גופא משתוקק ושמח שזכה להגיע לגיל המאושר (י"ג שנה אצל בן, וי"ב שנה אצל בת) שיכול לקיים תומ"צ בתור מצווה ועושה.

ובתור "מצווה ועושה" – מוסיף הקב"ה שכר מיוחד ונתינת-כח וסיוע מיוחדים שיוכלו להוסיף עוד יותר בקיום התומ"צ, ביתר תוקף וחוזק, וביתר חיות ושמחה.

ואשרי חלקם וגדול זכותם של ההורים (כולל גם הורים זקנים, וכן הקרובים) והמורים שגידלו וחינכו אותם ללימוד התורה וקיום המצוות, שכן, קיומו של עם ישראל הוא במסירת התורה – "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"4 – מדור לדור, ע"י חינוך הילדים והילדות באופן כזה שבהגיעם לגיל ד"מצווה ועושה" יקיימו התומ"צ כדבעי.

ועוד והוא העיקר – שההוספה בקיום התומ"צ בתור "מצווה ועושה" (ע"י הבר-מצוה ובת-מצוה), ממהרת ומזרזת עוד יותר את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז יהי' אצל כל בנ"י שלימות הענין ד"מצווה ועושה" בנוגע לקיום כל התומ"צ, גם המצוות התלויות בארץ ובביהמ"ק, כולל ובמיוחד המצוה הכללית דהקרבת הקרבנות, החל מקרבן תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים בכל יום.

* * *

ובכל זה ניתוסף הדגשה מיוחדת מצד תוכנו של זמן זה – סיומו של חודש תשרי והתחלת חודש מרחשון – התחלת השנה החדשה:

התחלת השנה החדשה – בראש השנה – היא בקבלת מלכותו של הקב"ה ("תמליכוני עליכם"5) על כל השנה כולה. וכשם שענינו של המלך שנותן ציוויים והוראות בנוגע להנהגת בני המדינה (כולל גם הסיוע שהמלך עצמו מסייע לבני המדינה שיוכלו לקיים ציווייו והוראותיו כדבעי), כן הוא גם בקבלת מלכותו של הקב"ה, שמתבטאת בקיום ציוויי הקב"ה בתורה.

ומזה מובן שהענין דבר-מצוה ובת-מצוה – "מצווה ועושה" – מודגש ביותר בסמיכות להתחלת השנה, כשכל בנ"י מקבלים מלכותו של הקב"ה על מנת לקיים מצוותיו במשך כל השנה כולה.

ומעלה מיוחדת בהתחלת השנה הנוכחית – ה'תשנ"ב:

כבר נתפשט בין בנ"י הר"ת "ה.י' תהא שנת נ.פלאות ב.ה", היינו, שזוהי שנה פלאית ("אַ וואָנדערליכע יאָר"), ולא רק "פלא" סתם, אלא גם "נ.פלא" (שלמעלה מפלא, ועאכו"כ למעלה מנס סתם), ו"נפלאות" לשון רבים.

ולכל לראש – הפלא הראשון והמעשה הנפלא הראשון – הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

ונמצא, שבהתחלת שנה זו מודגשת ביותר תכלית השלימות ד"מצווה ועושה" שתהי' אצל כל בנ"י בגאולה האמיתית והשלימה.

* * *

כנהוג – יש לקשר גם עם מצות הצדקה, ובפרט בנוגע לבר-מצוה ובת-מצוה, כמנהג ישראל שביום הבר-מצוה מוסיפים (הבר-מצוה ובת-מצוה, הוריהם, וכן המחנכים והמחנכות) בנתינת הצדקה (וכשיום הבר-מצוה חל בשבת או ביו"ט – מוסיפים בצדקה ביום שלפניו ושלאחריו).

ומעלה מיוחדת במצות הצדקה בשייכות להגאולה – נוסף לכך שההוספה בכל ענין של תומ"צ, ובפרט בתור מצווה ועושה, ממהרת ומזרזת את הגאולה – כמארז"ל6 "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה".

ויה"ר שההחלטות הטובות שקיבל כאו"א מכם בנוגע לכל עניני התומ"צ, יתקבלו (ובודאי כבר התקבלו) אצל הקב"ה באופן הכי עמוק, לבבי ושמח, וכתוצאה מזה ימהר ויזרז הקב"ה עוד יותר את הגאולה האמיתית והשלימה שתהי' תיכף ומיד ממש.

ובפשטות – שתיכף ומיד ממש, נמצאים כל בנ"י – "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"7, והברי-מצוה ובנות-מצוה בראשם – בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, בהר הקודש ובבית המקדש השלישי, "מקדש אדנ-י כוננו ידיך"8, ושם נעשה לפניך את כל המצוות בתכלית השלימות, ובשמחה וטוב לבב.