ה. שמחת חג הסוכות שלמעלה משמחת שאר המועדים ("שלש שמחות"), היא, מפני היותו "חג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה"1, "באספכם את תבואת הארץ"2, "שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתב שלש שמחות"8.
וביאור הענין בעבודת האדם3:
כתיב4 "ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה" – שקאי על כללות עבודת בנ"י בארץ ישראל (ועד"ז בחוץ לארץ שצריכים לעשותה ארץ ישראל, כהפתגם הידוע5 "עשה כאן (בחוץ לארץ) ארץ ישראל") בבירור וזיכוך עניני העולם, ללקט ולקבץ ולאסוף ("ואספתה") את כל ניצוצות הקדושה שבעניני העולם ולהעלותם לקדושה. ועד"ז בנוגע להאדם עצמו – ללקט ולקבץ ולאסוף את כל המחשבות והדיבורים והמעשים שיהיו חדורים בעניני קדושה.
וענינו של חג האסיף – שבו נשלמת העבודה דכל השנה כולה ("בצאת השנה")6 באסיפת ניצוצות הקדושה שבעניני העולם ("באספך את מעשיך מן השדה"), ובאסיפת כל המחשבות והדיבורים והמעשים לה', ולכן השמחה היא גדולה ביותר.
ועוד ועיקר, שב"חג האסיף" נרמז גם קיבוץ ואסיפת כל בנ"י מכל העולם כולו, "קבצנו יחד מארבע כנפות הארץ"7 [ובפרט עי"ז שבכל מקום ומקום מתאספים יחד מתוך אהבת ישראל8 ואחדות ישראל, "כאיש אחד בלב אחד"9, שעי"ז מבטלים סיבת הגלות10, ובהבטל הסיבה בטל בדרך ממילא המסובב, ובאים כולם יחדיו] לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש, בגאולה האמיתית והשלימה.
ו. ויש לבאר הענין ד"חג האסיף" בעבודת האדם (לברר ולזכך כל עניני העולם להעלותם לקדושה) בפרטיות יותר:
ידוע שה"יסוד" של כל העולם הוא ה"אבן שתי'" שבבית המקדש, "שממנה הושתת העולם"11. והעבודה בעניני העולם היא לאסוף את כל עניני העולם אל ה"יסוד" שלהם, שיפעל וישפיע בהם להגביהם ולהעלותם12, שיהי' ניכר בהם שהיסוד שלהם הוא (אבן שתי' שב)בית המקדש.
ויש לומר, שענין זה מרומז גם בתיבת "אבן שתי'", שכוללת התחלת וסיום כל האותיות מאל"ף ועד תי"ו – אבן שתי' (א-ב ש-ת) – שצריכים לגלות בכל עניני העולם שנבראו בכ"ב אותיות התורה.
ועבודה זו היא בב' אופנים – כפי שמתבטא גם בשני הסדרים דאותיות הא"ב – מלמעלה למטה (א"ב ג"ד וכו'), ומלמטה למעלה (תשר"ק):
אופן הא' הוא המשכה מלמעלה למטה, המשכת אלקות בעולם – כבסדר האותיות דא"ב שההתחלה היא באות אל"ף שרומזת על אלופו של עולם13, ולאח"ז נמשך באות בי"ת, "בבית שבה נברא העולם"14, ולאח"ז האותיות ג-ד, "גמול דלים"15, שרומז על כללות ההמשכה למטה, עד להסיום באות תי"ו. ואופן הב' הוא העלאה מלמטה למעלה, העלאת עניני העולם לאלקות – כבסדר האותיות תשר"ק (מלמטה למעלה), שמעלים את עניני העולם שנמצאים למטה (אות תי"ו, סיום כל האותיות) למקורם ושרשם למעלה, עד לאות אל"ף שרומזת לאלופו של עולם.
וכמרומז גם בב' אופני צירוף האותיות אל"ף ותי"ו: מלמעלה למטה – "את" – מלשון טפל16, כי, עי"ז שמגלים בעולם שנברא בכ"ב אותיות התורה, נעשה העולם טפל ובטל לתורה [ועאכו"כ לבנ"י שקדמו לתורה, כדאיתא בתדב"א17 "שני דברים קדמו לעולם תורה וישראל"18, וביניהם גופא "ישראל קדמו", "מחשבתן19 של ישראל קדמה לכל דבר"20]; ומלמטה למעלה – "תא" – שפירושו (בלשון הגמרא והזהר) ביאה וכניסה, שרומז על שלימות העלאת עניני העולם לשרשן ומקורן, שבאו ונכנסו ("אָנגעקומען") למקומם האמיתי.
ז. ויש להוסיף, שפעולת התורה בעולם בב' אופנים הנ"ל נעשית בעיקר ע"י הלכות התורה – הלכות פסוקות21 בנוגע להנהגה במעשה בפועל בעניני העולם:
על הפסוק22 "הליכות עולם לו", דרשו חז"ל23 "אל תקרי הליכות אלא הלכות". וע"פ הכלל24 שהלימוד ד"אל תקרי כו' אלא כו'" אינו שולל הפירוש הפשוט, אלא מוסיף עוד פירוש, ושניהם אמת, יש לומר, שבהלכות התורה גופא ישנם ב' הענינים ד"הליכות עולם לו", ו"אל תקרי הליכות אלא הלכות".
וההסברה בזה:
ענינם של הלכות התורה הוא (לא שלילת מציאות העולם, היפך בנין ותיקון העולם, אלא אדרבה) לפעול בעולם שהנהגתו תהי' ע"פ התורה, היינו, שישנה מציאות והנהגת (הליכות) העולם, ופעולת הלכות התורה היא שיהיו "הליכות עולם לו." (שלו, של הקב"ה), שהעולם יתנהג ע"פ רצונו של הקב"ה.
ויתירה מזה, "אל תקרי הליכות אלא הלכות" – שפועלים בעולם שיהי' ניכר בו ועד שיכריז שכל מציאותו אינה ("אל תקרי הליכות") אלא בשביל קיום הלכות התורה, כי, ע"י הקיום דהלכות התורה במעשה בפועל (בעולם) ניתוסף העילוי ד"הליכות", שמתגלה כח הבלי-גבול (הליכה שלמעלה ממדידה והגבלה) שבהלכות התורה (שמצד עצמם הם במדידה והגבלה) שבכחן לפעול גם בעולם.
ח. וביאור ב' הענינים שבהלכות התורה (שעל ידם נעשית הפעולה בעולם) – "הליכות עולם לו", "אל תקרי הליכות אלא הלכות" – בעבודת בנ"י:
ידוע25 שכללות בנ"י נחלקים לשני סוגים – זבולון וישכר: "זבולון בצאתך"26, בעלי עסק, שעיקר עבודתם בעניני העולם – שזהו"ע ד"הליכות עולם (כפי שנעשים) לו" (כיון ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו"27); ו"ישכר באהליך"54, יושבי אוהל, שעיקר עבודתם בלימוד התורה – שזהו"ע ד"אל תקרי הליכות אלא הלכות".
ושלימות העבודה היא בחיבור ב' אופני העבודה דזבולון וישכר28 – שנוסף לכך שגם אצל זבולון צ"ל קביעות עתים לתורה29, וגם אצל ישכר צ"ל התעסקות בעניני העולם53, הרי, גם בעבודת זבולון בעניני העולם ("הליכות עולם") צ"ל ניכר שכל מציאות העולם אינה אלא בשביל קיום הלכות התורה ("אל תקרי הליכות אלא הלכות"), וגם בעבודת ישכר בלימוד התורה ("הלכות") צ"ל ניכר העילוי שנעשה ע"י קיום הלכות התורה במציאות העולם ("הליכות עולם").
ט. ויש להביא דוגמא להעילוי שנעשה בהלכות התורה (ענינו של ישכר) ע"י "הליכות עולם" (ענינו של זבולון) – כפי שרואים במוחש שכתוצאה מהחידושים שנתחדשו בעניני העולם בדורות האחרונים ניתוספו ענינים חדשים (הלכות חדשות) בתורה (ע"י "תלמיד ותיק" שבדורות אלו) שלא היתה שקו"ט אודותם בדורות שלפנ"ז כל זמן שלא נתחדשה מציאות זו בעולם30.
ולדוגמא (בנוגע לזבולון וישכר) – שזבולון ש"לחוף ימים ישכון"31 יוצא בספינות ומגיע לחצי כדור התחתון שבתחתון, כמו מדינת אוסטרליא, מתעוררים אצלו שאלות חדשות בהלכות התורה, כמו בנוגע לזמן שאלת גשמים (אם הולכים אחר בני בבל ככל תפוצות ישראל שבחו"ל, או לפי צורך המקום), וכיו"ב, וע"י פנייתו לישכר ע"ד פתרון שאלות אלו, מתחדשים ענינים חדשים בתורה – כפי שמצינו אריכות השקו"ט בשו"ת של גדולי ישראל32 מהתחלת זמן התיישבות בנ"י באוסטרליא שלא מצינו בספרים שלפנ"ז33.
[וכל זה – מלבד כללות ה"חידוש" דהקמת כו"כ מוסדות תורה והפצת התורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה, שנעשה כתוצאה מהתיישבות בנ"י באוסטרליא, ולפנ"ז בחצי כדור התחתון בכללותו, במדינה זו, שזהו חידוש לגבי כללות הענין דמתן-תורה שהי' בחצי כדור העליון34, כולל גם מתן-תורה דפנימיות התורה כפי שנתגלתה בתורת החסידות שהי' תחילה בחצי כדור העליון (בליובאוויטש), ואילו בסוף35, בדורנו זה, נעשה המקור לגילוי והפצת פנימיות התורה במדינה זו שבחצי כדור התחתון דוקא].
ועד"ז בנוגע להחידוש בדורנו זה שאדם יכול לטוס בחללית ולנחות על הירח, שאז מתעוררים שאלות חדשות בהלכה, ולדוגמא, איך יתנהג אדם שנמצא על הירח בנוגע ל"קידוש לבנה"36?!...
ולהוסיף, שע"פ האמור שכל מציאות העולם היא בשביל קיום הלכות התורה ("אל תקרי הליכות אלא הלכות"), מובן, שכן הוא גם בנוגע להחידושים שבעולם, שהכוונה והתכלית בהם היא שעל ידם יתוספו ענינים חדשים (הלכות חדשות) בתורה37, ועי"ז נשלמת הכוונה הכללית שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים38.
י. עפ"ז יש לבאר השייכות דהלכות התורה לענין הגאולה:
כתיב39 "ציון במשפט תפדה", ומפרש רבינו הזקן40 ש"במשפט היינו הלכות41 כתרגומו ע"פ42 כמשפט הראשון כהלכתא קדמייתא, והיינו כמשארז"ל43 אין הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות", הלכות פסוקות.
ומהטעמים לזה – ע"פ האמור לעיל שבירור העולם בזמן הגלות (כשבנ"י מפוזרים בכל העולם כולו עד לפנה נדחת) נעשה ע"י הלכות התורה, ולכן, כשנשלמת העבודה דזמן הגלות בבירור העולם ע"י הלכות התורה, אזי נעשית הפדי' מן הגלות אל הגאולה.
וענין זה שייך במיוחד לחג הסוכות – חג האסיף – שרומז על אסיפת כל ניצוצות הקדושה שבעניני העולם שנתבררו ע"י מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, ואז נעשית אסיפת כל בנ"י ממקומות פזוריהם בכל העולם לארצנו הקדושה.
ויומתק יותר שמחג הסוכות, חג האסיף, באים ל(שמע"צ ו)שמחת תורה, שבו מסיימים כל התורה כולה ומתחילים מחדש – כי, בחג האסיף נשלם כבר בירור העולם שע"י הלכות התורה, ולאח"ז מתחיל ענין חדש בתורה שלמעלה מבירור העולם, שזהו"ע ד"תורה חדשה מאתי תצא"44 (ודוגמתו גם בעולם – "שמים חדשים וארץ חדשה"45).
יא. ויש להוסיף, שענינו של חג האסיף בשייכות להגאולה (אסיפת כל עניני מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות ואסיפת כל בנ"י מכל המקומות שגלו בין האומות) מודגש ביותר בשנה זו46:
נוסף על המעלה הכללית ד"הי' תהא47 שנת נפלאות"48 ("פלא" שלמעלה מנס49, ובתוספת נו"ן ("נ.פלא"), ובלשון רבים, "נפלאות"), שרומז על הנפלאות דהגאולה האמיתית והשלימה, "כימי50 צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"51 – ה"ה שנת נפלאות בה52, שהנפלאות חודרות במציאותה של השנה (לא רק באופן של ראי' שהיא בדבר שמחוץ הימנו), שכוללת כל שינויי הזמנים האפשריים53, כללות הזמן, ובמילא גם כללות המקום, היינו, שכל עניני העולם (שגדרו זמן ומקום), כל פרטי הנבראים דדצח"מ, חדורים בענין הגאולה ("נפלאות"), כיון שנשלמה העבודה לגלות בהם כח הפועל בנפעל, ועד לגילוי בחי' "יחידו של עולם", בחינת היחידה שלמעלה, הקשורה ומתגלית ע"י בחינת היחידה שבישראל, משיח צדקנו54 (כולל גם יחידה הפרטית, ניצוץ משיח, שבכאו"א מישראל55).
וכמרומז גם בהר"ת ד"נפלאות בכל", "בכל מכל כל"56 – שהנפלאות הם בכל הענינים57, שכולם חדורים בענין הגאולה.
ויומתק יותר ע"פ הרמז ש"בכל מכל כל" בגימטריא "קבץ"58 – "קבץ גליותנו .. מארבע כנפות הארץ לארצנו" – כיון שכבר נשלמו מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות בקיבוץ ואסיפת כל עניני העולם לנקודת האחדות דיחידו של עולם.
ובפרט לאחרי שכבר עברו "שתי שבתות" בשנה זו, אשר, שמירת "שתי שבתות כהלכתן"59 קשורה עם הגאולה60, ונמצאים ב"חג האסיף"61 – ה"ז הזמן הכי מסוגל לאסיפת כל עניני מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות ואסיפת כל בנ"י מכל המקומות שגלו בין האומות, לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש (שבו נמצאת ה"אבן שתי'" ש"ממנה הושתת העולם"), בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.
*
הוסיפו תגובה