בס"ד. ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א לאנשי כפר חב"ד

בעת מסירת האתרוגים ע"י באי-כח הכפר שיחיו

ערב חג הסוכות ה'תשנ"ב.

בלתי מוגה

א. ידוע שבחג הסוכות ממשיכים המשכות על כל השנה כולה,

– נוסף על הענינים שכבר נמשכו לפנ"ז: החל משבת מברכים חודש אלול, ובפרט בחודש אלול כש"המלך בשדה"1, וביתר שאת וביתר עוז בימי הסליחות (שבשנה זו כוללים שתי שבתות – "ב' שבתות כהלכתן"2), ועאכו"כ בראש השנה, שבו נאמר3 "אכלו משמנים ושתו ממתקים גו' כי קדוש היום לאדוננו", ועד שבאים לחג הסוכות4 –

הן בנוגע לכללות ענינו של היו"ט, ענין השמחה, "ושמחת בחגך"5, המשכת השמחה על כל השנה כולה, והן בנוגע למצות נטילת ד' המינים, שעי"ז6 ממשיכים המשכות הן בנוגע לעניני תורה ומצוותי' והן בנוגע לעניני פרנסה גשמית, על כל השנה כולה7.

ב. ויה"ר שיומשכו כל ההמשכות על כל השנה כולה "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה"8,

והמשכה זו תהי' (לא רק בכללות, אלא גם) באופן שמפרטים את כל הענינים אחת לאחת, ובלשון הידוע9 "פאַנאַנדער-נעמען די עקלאַך", כך, שבכל יום ויום ישנם כל הענינים, ובכל ענין וענין ישנם כל הפרטים ופרטי פרטים,

ועד לפרט העיקרי שהוא גם הכלל הכי עיקרי – גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

ובהדגשה יתירה בשנה זו – כהר"ת שהתקבל אצל בנ"י בנוגע לסימנה של השנה – "הי' תהא שנת נפלאות בה", ו"נפלאות בכל", "בכל מכל כל"10, בגימטריא "קבץ"11, "קבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו" – קיבוץ כל בנ"י לארצנו הקדושה, שנעשית באופן ד"כל יושבי' עלי'"12 ("יושבי'" דייקא, באופן של התיישבות, ובאופן ד"עלי'"), שאז נוהג היובל12, שענינו "וקראתם דרור בארץ לכל יושבי'"13, ועאכו"כ "דרור" מן הגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה.

ג. והעיקר – שזוכים לזה בפועל ממש, באופן ד"מראה באצבעו ואומר זה"14, ותיכף ומיד ממש, בערב חג הסוכות, וברגע זה – שנעשה גם ה"ערב" דביאת משיח צדקנו, והרגע שלאחריו נעשה הרגע של הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו,

כך, שממשיכים את היותנו יחדיו ("דעם זיין צוזאַמען") עם משיח צדקנו, ועם כל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"15, ותורתנו ועבודתנו (בכל הפרטים ופרטי פרטים) עמנו – לאחרי שהולכים "עם ענני שמיא"16 לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש ולבית המקדש, "מקדש אדנ-י כוננו ידיך"17,

ומיד חוגגים שם שמחת בית השואבה,

– דכיון שבהגאולה האמיתית והשלימה יבטלו כל הגזירות אזי יחגגו שמחת בית השואבה גם בלילה הראשון18 של החג; וכיון שתיכף ומיד ממש נמצאים כולנו בארץ ישראל, ששם התחיל כבר הלילה הראשון של החג19, אזי מתחילה שמחת בית השואבה מיד ממש –

באופן ד"ראה שמחת בית השואבה" שעי"ז "ראה שמחה בימיו" (כמובן ממארז"ל20 "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו") – שנמשכת השמחה בכל ימיו21.

ובלשון הכתוב22: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" – "כן תהי' לנו"23, החל מרגע ועד סוף כל ענין הזמן והמקום, ובאופן דהלוך ומוסיף באור ושמחה עד אין קץ.

[וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:] נסיעה צלחה ("פאָרט געזונטערהייט") לכאו"א מכם בזמנו למקומו, ונשמע מכם בשורות טובות עד הנסיעה ולאחרי הנסיעה, וכאמור, באופן דהלוך והוסיף באור ובשמחה.

[אח"כ – בעת חלוקת הד' מינים – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א לכאו"א מהנוכחים שיחיו: "ממשיך זיין אַלע המשכות"].