בס"ד. שיחת ש"פ האזינו, י"ג תשרי ה'תשנ"ב.

בלתי מוגה

א. י"ג תשרי, יום ההילולא של אדמו"ר מהר"ש, חל בשנה זו ביום השבת, יום השבת הראשון1 מהשבתות הפרטיים של השנה (לאחרי שבת שובה וכל ימי השבוע שבמשך שבעת הימים הרצופים שבין ר"ה ליוה"כ, הכוללים את השבתות והימים של כל השנה כולה, כמבואר בכתבי האריז"ל2), ובהתאם לכך יש להתעכב על הקשר והשייכות שביניהם.

וכמה פרטים בזה:

הקשר והשייכות דיום י"ג תשרי ליום השבת – י"ג בגימטריא אחד, ושייכותו ליום השבת להיותו יום אחד ומיוחד שהוא למעלה מכל ימי השבוע, כמ"ש3 "ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו", ובלשון חז"ל4 ששבת "מקדשא וקיימא (מששת ימי בראשית)" מצד עצמה, ע"י הקב"ה (משא"כ קדושת המועדים5 ש"ישראל אינהו דקדשינהו לזמני"6), ולא עוד אלא שהקדושה היא נעלית ביותר, כידוע ששבת נקראת "קדש" (בלא וא"ו), "קדש מלה בגרמי'"7.

הקשר והשייכות דיום ההילולא ליום השבת – שיום ההילולא הוא גמר ושלימות ועליית "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו"8, ושייכותו ליום השבת שענינו "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם"9, גמר ושלימות ועליית כל עניני הבריאה.

ונוסף לזה, יש לבאר גם הקשר והשייכות דיום השבת לאופן עבודתו ודרכו המיוחדת של בעל ההילולא די"ג תשרי – "לכתחילה אריבער", כפתגמו המפורסם10: "די וועלט זאגט אז ווען מ'קען ניט ארונטער גייט מען אריבער, און איך זאג אז מ'דארף לכתחילה אריבער", כדלקמן.

ב. ויובן בהקדם הביאור בענינו של יום השבת – ענין התענוג, כמ"ש11 "וקראת לשבת עונג":

ידוע12 שענין התענוג דיום השבת קשור עם גמר ושלימות הבריאה, עד"מ מאדם שמתענג לאחרי גמר מלאכתו, כי, בשעה שעוסק במלאכתו, יורדים כל הכחות שלו ומתלבשים בעשיית המלאכה, החל מכח התענוג והרצון (שהרי הסיבה להתעסקות במלאכה היא מפני הרצון והתענוג שבדבר), שכל ומדות, ועד לכח המעשה, ולאחרי שמסיים מלאכתו חוזרים ועולים כל הכחות למקורם ושרשם למעלה, עד לכח התענוג שאין למעלה ממנו ("אין למעלה מעונג"13), שזהו"ע ד"סוף מעשה במחשבה תחילה"14. ודוגמתו אצל הקב"ה, שבריאת העולם בששת ימי המעשה היא עי"ז שיורדים ומתלבשים בעשי' הכחות העליונים, עד להרצון והתענוג, כידוע שבריאת העולם היא מצד בחי' "כי חפץ15 חסד הוא"16, להיותו עצם הטוב, ומטבע הטוב להטיב17, וביום השבת חוזרים ועולים כל הכחות לשרשם ומקורם בבחי' התענוג.

ועוד ועיקר:

לאחרי שלימות הבריאה דיום השבת, "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", כולל גם התענוג שבגמר ושלימות הבריאה – כתיב3 "אשר ברא אלקים לעשות", שפירושו "לתקן"18, היינו, שע"י עבודת האדם ניתוסף עילוי גדול יותר גם לגבי התענוג שבשלימות הבריאה, שמתגלה תענוג נעלה יותר19 (ועד לעילוי שבאין-ערוך), למעלה גם מהתענוג שמצד "כי חפץ חסד הוא".

וענין זה מודגש גם בלשון הכתוב "וקראת לשבת עונג", שיהודי קורא וממשיך ומגלה שלימות התענוג ביום השבת, וכמפורש בלשון חז"ל20 "כל המענג את השבת"21, שנוסף על התענוג דיום השבת מצ"ע ("מקדשא וקיימא"), מוסיף יהודי ומענג עוד יותר את השבת, שממשיך ומגלה בחינה נעלית יותר בתענוג.

ג. עפ"ז יש לבאר הקשר והשייכות דיום השבת עם הענין ד"לכתחילה אריבער":

ענינו של יום השבת מדגיש גודל מעלתו של יהודי שהוא למעלה מהבריאה כולה, ופועל עילוי ושלימות בהבריאה כולה, בכל סדר ההשתלשלות, ועד לשורש ומקור דסדר ההשתלשלות בבחי' "כי חפץ חסד הוא", שעל ידו נמשך ומתגלה תענוג נעלה יותר גם מהתענוג ד"כי חפץ חסד הוא".

וזהו גם תוכן הענין ד"לכתחילה אריבער" – שעבודתו של יהודי היא באופן של "אריבער" לגבי כל סדר השתלשלות, כולל גם בחי' "כי חפץ חסד הוא", ועד שיהודי פועל הוספה ושלימות גם בבחי' "חפץ חסד", "א איד מאכט איבער (כביכול) דעם ענין פון חפץ חסד".

ולא עוד אלא שגם ההתחלה (לא רק שלימות העבודה, אלא גם התחלת העבודה) היא באופן ד"אריבער", "לכתחילה אריבער" – כיון שהענין ד"אריבער" הוא מצד מציאותו של יהודי, להיותו "חלק אלקה ממעל ממש"22, חלק מן העצם, אשר, ע"י התפיסא בהחלק תופסים בהעצם כולו23, במהותו ועצמותו ית'.

והנהגתו של יהודי באופן ד"לכתחילה אריבער" פועלת בכל הבריאה כולה – כמודגש בהתחלת הפתגם של בעל ההילולא "די וועלט זאגט כו' און איך זאג כו'" (אף שלכאורה למאי נפק"מ שיטת העולם), כיון שענינו של נשיא ("הנשיא הוא הכל"24) לפעול גם בכל העולם כולו25 – שעל ידו מתגלה בכל הבריאה כולה כח העצמות ש"הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט"26, שזהו"ע ד"לכתחילה אריבער", שהתחלת ההתהוות, "לכתחילה" (שחוזרת ומתחדשת בכל רגע ורגע27), היא למעלה מכל הענינים, "אריבער", כח העצמות.

ד. ועוד ועיקר – שהענין ד"לכתחילה אריבער" קשור עם (ענינו של יום השבת) תענוג:

הענין ד"אריבער", למעלה מכל סדר השתלשלות, ולמעלה גם מבחי' "כי חפץ חסד הוא" – נעשה עי"ז שעבודתו של יהודי היא למעלה מכל ענינים של טעם וסיבה, שעבודתו אינה בשביל השכר דעוה"ב וכיו"ב, ויתירה מזה, אפילו לא בשביל לגרום נחת רוח למעלה, "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני"28 (שלאחרי גודל העילוי שבעבודה זו ה"ה סו"ס בשביל טעם וסיבה), אלא ללא שום טעם וסיבה, שזהו"ע התענוג בתכלית השלימות.

וע"ד מ"ש הרמב"ם29 ששלימות העבודה היא ש"עושה האמת מפני שהוא אמת כו' שוגה בה תמיד כו'".

ויש לקשר זה עם שמו של בעל ההילולא, "שמואל", כמ"ש בשמואל "כי מה' שאילתיו"30, "אנכי השאילתיהו לה' כל הימים אשר הי' הוא שאול לה'"31 – שזהו תוכן העבודה באופן ד"שוגה בה תמיד", "שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה"32.

ולהעיר, ששלימות העבודה באופן האמור היא "מעלת אברהם אבינו"33, וממנו נמשך באופן של ירושה לבניו אחריו עד עולם, לכאו"א מישראל34 שיורש הכל35. ועד"ז בנוגע להנהגתו המיוחדת של בעל ההילולא באופן ד"לכתחילה אריבער", שלהיותו נשיא ישראל, נמשכים עניניו לכל בנ"י, כמודגש בנשיא הראשון, משה רבינו, שעליו נאמר36 "טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל", ובפרט בימי סגולה, כמו (יום הולדת37 ש"מזלו גובר"38, ועאכו"כ) יום ההילולא39, שאז מודגשת יותר הנתינת-כח לכאו"א מישראל שעבודתו תהי' באופן ד"לכתחילה אריבער".

ה. ויש לקשר הענין ד"לכתחילה אריבער" גם עם פרשת השבוע – פרשת האזינו:

בהתחלת הפרשה נאמר "האזינו השמים גו' ותשמע הארץ גו'", ואיתא במדרש40 שהטעם שמשה רבינו פנה לשמים בלשון האזנה שהיא מקרוב ולארץ פנה בלשון שמיעה שהיא מרחוק, הוא, לפי שגם בהיותו בארץ הי' משה רבינו קרוב לשמים ורחוק מן הארץ, שזהו"ע ד"לכתחילה אריבער".

וממשה רבינו נמשך ענין זה ("קרוב לשמים ורחוק מן הארץ", "לכתחילה אריבער") לכאו"א מישראל41 (ובפרט בזמן שלומדים וקורין פסוק זה בקריאת התורה בציבור42 ובברכות לפני' ולאחרי', כולל גם עניית אמן, "גדול העונה אמן יותר מן המברך"43, בדוגמת "גבורים נוצחין"44) – כמודגש בהפרשה שמתחילין לקרות בתפלת מנחה: "וזאת הברכה אשר ברך משה גו' את בני ישראל גו'", שכולל גם ההמשכה (ברכה מלשון המשכה45) דעניניו של משה לכל בנ"י, ובאופן גלוי, "לעיני כל ישראל" (כסיום וחותם הפרשה).

וע"י עבודתם של ישראל (באופן ד"קרוב לשמים ורחוק מן הארץ") נעשה מעמד ומצב ד"לכתחילה אריבער" בכל העולם כולו – כמודגש בהמשך הפרשיות שלאחרי סיום פרשת ברכה מתחילין עוד הפעם פרשת בראשית ("בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"46) באופן חדש ונעלה יותר, שבזה מודגש החידוש בכללות הבריאה כולה שנעשה ע"י עבודת האדם.

ו. ויש להוסיף ולקשר גם עם תורתו של בעל ההילולא (שיום ההילולא הוא הזמן המתאים להוסיף בלימוד תורתו, מאמרי החסידות שנדפסו בסדרת הספרים בשם "תורת שמואל") בשייכות לפרשת השבוע:

המאמר הראשון דפרשת האזינו שאמר אדמו"ר מהר"ש בהתחלת נשיאותו הוא ד"ה הצור תמים פעלו תרכ"ז. – וכדאי ונכון שילמדוהו במשך המעת-לעת דיום ההילולא (ועכ"פ בסמיכות זמן).

ותוכן המאמר – שהקב"ה וותרן ומאריך אף עד שיעשה האדם תשובה כו', והרי כללות ענין התשובה הוא באופן ד"לכתחילה אריבער": "אריבער" – ביחס למעמד ומצב שלפני התשובה, ו"לכתחילה אריבער" – כיון שמלכתחילה (גם לפני התשובה) נמצא כאו"א מישראל במעמד ומצב שמצד עצמו (להיותו "חלק ה' עמו"47, "חלק אלקה ממעל ממש") אינו שייך כלל לענין של חטא, והאפשרות לחטא אינה אלא מצד "נורא עלילה על בני אדם"48 (כמבואר בארוכה בדרושי חסידות49), ולכן מצדיק הקב"ה50 את כאו"א מישראל בהדין ומשפט.

ויש להוסיף, שענין זה מודגש כבר בערב ר"ה, כדאיתא בטור51 (בשם המדרש52) "איזו אומה כאומה זו שיודעת אופי' של אלקי' .. לובשים לבנים ומתעטפים לבנים (בערב ר"ה) .. ואוכלין ושותין (ובאופן של עונג – "אכלו משמנים ושתו ממתקים"53) ושמחים בר"ה כו'", לפי שיודעים שזוכין בדין, ועאכו"כ לאחרי יוהכ"פ, "קץ מחילה וסליחה לישראל"54, בימים שבין יוה"כ לסוכות, ש"כל ישראל עסוקין במצוות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו", מעמד ומצב שלמעלה לגמרי מ"חשבון עונות"55.

ז. ועוד והוא העיקר – שכל זה קשור עם הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו:

עיקר ושלימות ההוספה והחידוש בכל הבריאה כולה שע"י עבודת האדם באופן ד"לכתחילה אריבער" (ענינו של יום השבת) מתגלה בגאולה האמיתית והשלימה ("ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"56) – כידוע ש"תולדות" מלא שבפסוק57 "אלה תולדות פרץ" ("זה משיח, שנאמר58 עלה הפורץ לפניהם"59) הוא למעלה מ"תולדות" מלא שבפסוק60 "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", כי, השלימות שבהתחלת הבריאה ("עולם על מילואו נברא"61) אינה בערך להשלימות דלעתיד לבוא שאז יהיו "השמים החדשים והארץ החדשה"62 – כיון שלעתיד לבוא תהי' פריצת כל הגדרים, "לכתחילה אריבער" בתכלית השלימות.

ולהעיר מהקשר ושייכות דהגאולה ל"שמואל" (שמו של בעל ההילולא) – שבסיום וחותם תפלת חנה63, אמו של שמואל, נאמר: "וירם קרן משיחו"64, שקאי על דוד המלך שנמשח ע"י שמואל, ומזרעו יהי' מלך המשיח, ובאופן ד"וירם קרן משיחו", לא רק משיח סתם, אלא "קרן משיחו" (שמורה על חוזק והתגברות65), ובזה גופא "וירם קרן משיחו".

וענין נוסף בהשייכות דהגאולה לשמואל – ששמואל הי' נביא, ונקרא בשם "הרואה" (כמ"ש "ויאמרו להן היש בזה הרואה"66, "הגידה נא לי איזה בית הרואה"67, ושמואל עצמו אמר "אנכי הרואה"68), ולעתיד לבוא תהי' מעלת הנבואה אצל כאו"א מישראל, כמ"ש69 "ונבאו בניכם ובנותיכם", ועד ש"אשפוך את רוחי על כל בשר" – "אשפוך" דייקא, ששפיכה היא באופן שעולה על גדותיו, למעלה ממדידת והגבלת הכלי, "אריבער", ו"אשפוך את רוחי על כל בשר", לא רק על אלו שיהיו במדרגה נעלית, אלא גם על כל בשר, ללא צורך בהכנה לפנ"ז, "לכתחילה אריבער"70.

ח. ובכל הנ"ל ניתוסף הדגשה מיוחדת בשנה זו71:

הראשי-תיבות דמנין שנה זו – ה'תשנ"ב – הוא: ה.י' תהי' שנת נ.פלאות ב.ה [ובפרטיות יותר: נפלאות בה, נפלאות בו, ונפלאות בם – ע"ד ג' הלשונות שאומרים בהתפלות דשבת: בליל שבת – "וינוחו בה", ביום השבת – "וינוחו בו", ובמנחת שבת – "וינוחו בם"], וה"נפלאות בה" הם בכל הענינים כולם, "נפלאות בכל", "בכל מכל כל".

ויש להוסיף בנוגע להר"ת ד(ה'תש)נ"ב, "נפלאות בכל" – ש"בכל" בגימטריא נ"ב. ויש לומר, ש"כל" (בגימטריא חמישים) קאי על חמש הספירות העיקריות (עד ספירת ההוד שהיא "סוף ותשלום הספי' בעיקר המדות"72) כפי שכ"א כלולה מעשר, והב' ד"בכל" ("כל" בתוספת ב') קאי על ב' הספירות יסוד ומלכות (ספירת היסוד שנקראת "כל"73, ע"ש שכוללת האורות דכל הספירות, ועל ידה נמשכים בספירת המלכות).

וענין זה שייך ומודגש במיוחד ביום השבת שבו חל יום ההילולא של אדמו"ר מהר"ש שענינו "לכתחילה אריבער" – כי, "נפלאות" הו"ע ד"אריבער", "אריבער" גם ביחס ל"נסים" (שלימות התענוג), ו"נפלאות בכל" הו"ע ד"לכתחילה אריבער", שה"אריבער" הוא בכל הענינים, גם בהתחלת כל הענינים ותיכף בהתחלת השנה.

ט. ויה"ר שתיכף ומיד ממש יראו בפועל ממש ה"נפלאות בכל" בנוגע להגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו באופן ד"לכתחילה אריבער".

ובפשטות – שביום הש"ק זה שענינו "לכתחילה אריבער", באים כל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"74, לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, לבית המקדש השלישי והמשולש, ולקדש הקדשים75, ובבוא חג הסוכות מקיימים בביהמ"ק מצות ד' מינים, כמ"ש76 "ולקחתכם לכם77 .. פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות78 וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים"79.

ועוד והוא העיקר, העיקר דכל העיקרים – שכן תהי' לנו בפועל ממש, ותיכף ומיד ממש, עוד לפני תפלת המנחה, ששייכת לגאולה, ש"אליהו (מבשר הגאולה) לא נענה אלא בתפלת המנחה"80, ובאופן ד"טרם81 יקראו ואני82 אענה"83, גאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

* * *

י. ענין נוסף ביום הש"ק זה, י"ג תשרי – סמיכותו לחג הסוכות, תוך ג' ימים, שנחשבים בכמה ענינים למציאות אחת84, שמזה מובן שעיקר ושלימות ההכנה (ועד להתחלה) דחג הסוכות היא בי"ג תשרי, ובקביעות שנה זו ניתוסף עילוי מיוחד מצד קביעותו ביום השבת85.

ובהתאם לכך, יש להזכיר ולעורר עוה"פ אודות גמר ושלימות ההכנות לחג הסוכות – נוסף על התחלת ההכנה "שלושים יום לפני החג", וההוספה בזה "שתי שבתות לפני החג" (כדעת רשב"ג)86, ועד לגמר ושלימות ההכנה בתוך ג' ימים.

ובפרטיות יותר – להשתדל עוד יותר לספק צרכי החג לכל מי שזקוק לכך, הן בנוגע לצרכי החג כפשוטם, והן בנוגע להצרכים דמצוות החג, סוכה וד' מינים וכו'.

יא. וכן יש לעורר אודות ההשתדלות לשמח יהודים בשמחת החג, כולל ובמיוחד שמחת בית השואבה, החל מהמקומות הסמוכים שיכולים להגיע אליהם ביו"ט עצמו, כולל גם הנסיעות בימי חול המועד למקומות רחוקים, מחוץ לעיר, על מנת לערוך שם חגיגות שמחת בית השואבה, ולזכותם בקיום מצות ד' מינים,

– ובאותם מקומות שאין ליהודי המקום ד' מינים משלהם, יתנו להם ד' מינים כדי שיוכלו לקיים המצוה גם בשאר ימי החג (לאחרי חזרת השלוחים), ומה טוב שיתנו להם מספר נוסף של הדסים, כמנהג חב"ד שמוסיפים במספר ההדסים87, ולכל הפחות הוספה של ג' הדסים, כנגד ג' ההדסים שמעיקר הדין –

ביחד עם ההתעוררות ע"ד הנהגה יום-יומית ע"פ התורה ומצוותי', מתוך ידיעה שהקב"ה מבקש ומתחנן לכאו"א מישראל "אם בחוקותי תלכו"88 ("אין אם אלא לשון תחנונים"89), ומבטיח להם ש"ונתתי גשמיכם בעתם"90, וכל הברכות האמורות בפרשה, עד "ואולך אתכם קוממיות"91, בגאולה האמיתית והשלימה.

וכדאי ונכון שבנסיעות אלו יצטרפו גם הנשים, "אשת חבר", שיתעסקו בשמחת החג עם נשות המקום, וכן הטף, שצריכים לחנכם גם בהענינים דהפצת היהדות והמעיינות חוצה.

יב. ויש להוסיף ענין עיקרי בנוגע לשמחת בית השואבה בשנה זו – שצריכה להיות מתוך שמחה הכי גדולה הקשורה עם הגאולה האמיתית והשלימה, ששמחים ורוקדים לקבל פני משיח צדקנו!

ופשוט, שאין להתבייש ח"ו לרקוד בגלוי, "לעיני כל ישראל", ועד לריקוד ברחוב לעיני כל באי עולם, לקבלת פני משיח צדקנו, ואדרבה: כשבא מישהו וישאל: "לשמחה מה זה עושה"92, ישיבו לו: וכי אינך יודע שנדפס בעיתונים שמשיח כבר בא, ותיכף בא לכאו"א מאתנו, מכם, בתוככי כלל ישראל, ולוקח את כולם לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש, ושם ממשיכים בשמחת בית השואבה בתכלית השלימות.

וברוח זו צריכים לפעול בשמחת בית השואבה בכל המקומות כולם – שמביאים לכל המקומות את הבשורה הטובה והמשמחת ש"הנה זה בא"93, שמשיח צדקנו בא, ולוקח את כל בנ"י לשמחת בית השואבה שבביהמ"ק השלישי.

יג. אמנם, עפ"ז נשאלת שאלה:

כיון שבטוחים ש"הנה זה (משיח צדקנו) בא" ולוקח את כל בנ"י לשמחת בית השואבה שבביהמ"ק השלישי – מהו הצורך לדבר ולעורר ע"ד ההכנות לעריכת חגיגות שמחת בית השואבה בכל מקום ומקום בחוץ לארץ?!

שאלה זו שאלו מכבר אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו: היתכן שלאחרי ההכרזה "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה"94, ו"עמדו הכן כולכם" לקבל פני משיח צדקנו95 – תובע ודורש ושולח שלוחים לייסד חדרים וישיבות כו' במדינה זו ובשאר מדינות ברחבי תבל, בה בשעה שזוהי פעולה שדורשת משך זמן ארוך (לאחרי בוא השלוחים למקומות אלו), ובודאי שלפנ"ז יבוא כבר משיח צדקנו?!

והמענה על זה – בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר96 – שבאופן כזה התנהגו בנ"י (בהדרכתם של גדולי ונשיאי ישראל) במשך כל הדורות, שביחד עם האמונה השלימה בביאת המשיח באופן ד"אחכה לו בכל יום שיבוא"97, "שיבוא בכל יום", השקיעו כחם ומרצם בפעולות של תומ"צ שהם לטווח ארוך, אשר, היסוד להנהגה זו למדים מהנהגת בנ"י בהמסעות שבמדבר, שגם במסע שחנו בו משך זמן קצר בלבד, הקימו את המשכן באותו אופן שהקימוהו בחנייתם למשך זמן ארוך.

ועד"ז בנדו"ד, שעושים כל ההכנות הדרושות לחגיגות שמחת בית השואבה בכל מקום ומקום, מתוך אמונה שלימה שמשיח צדקנו בא תיכף ומיד, שאז יחגגו כל בנ"י שמחת בית השואבה בביהמ"ק השלישי.

ובכל זה ניתוסף עוד יותר לאחרי ריבוי הפעולות בהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה ע"י השלוחים דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו,

– ובפרט שלאחרונה נדפס ונתפרסם ("מצוה לפרסם עושי מצוה"98) ספר השלוחים והשלוחות ובני ביתם, אלבום מהודר, באותיות מוזהבות כו'99, ותבוא עליהם ברכה, ומהם יראו וכן יעשו –

שעי"ז ניתוסף עוד יותר בקירוב וזירוז עניני הגאולה המרומזים בב' שמותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – "יוסף" ו"יצחק" – שכולל גם ההוספה (יוסף) בשמחה (יצחק), שמחת הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.

יד. ויה"ר שההכנות לחג הסוכות, "זמן שמחתנו", תהיינה מתוך שמחה וטוב לבב, ע"י הוספה בענין השמחה, כולל ובמיוחד ע"י שמחות נישואין, ברית מילה (ועד"ז השמחה בלידת בת100) ופדיון הבן, וכיו"ב.

ועוד והוא העיקר – שעוד לפני חג הסוכות חוגגים את שמחת הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ונשיא דורנו בראשנו, יחד עם השלוחים וכל המסייעים101 בהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה, בתוככי כל בנ"י בכל מקום שהם, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", וממשיכים בחגיגות שמחת בית השואבה בשמחה הכי גדולה בביהמ"ק השלישי.

וההתחלה בזה – תיכף ומיד ממש, בניגון ההקפות...

[כ"ק אדמו"ר שליט"א התחיל לנגן ניגון הקפות לאביו הרלוי"צ ז"ל. ואח"כ צוה לנגן "לכתחילה אריבער"].

* * *

טו. כרגיל – יעלו מלמטה למעלה אלו שהכינו משקה של שמחה, ויכריזו ע"ד פעולותיהם, ומהם יראו וכן יעשו רבים.

ויה"ר שתהי' זו הקדמה קרובה לעלי' מלמטה למעלה דכאו"א מישראל מן הגלות אל הגאולה, שבאים "עם ענני שמיא"102 לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש השלישי, "מקדש אדנ-י כוננו ידיך"103.

ועוד והוא העיקר – תיכף ומיד ממש.

[לאחרי חלוקת המשקה – התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן ניגון הקפות לאביו הרלוי"צ ז"ל. ואח"כ הזכיר אודות אמירת ברכה אחרונה].