לכן אמור לבני ישראל, ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשח"י

בס"ד. ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשח"י

(הנחה בלתי מוגה)

לכן אמור לבני ישראל אני הוי' והוצאתי אתכם גו' והצלתי גו' וגאלתי גו' ולקחתי גו'1, ואיתא2 במד"ר פ' וארא3 ד' גאולות (לשונות של גאולה) יש כאן, כנגד ד' גזירות שגזר עליהן פרעה, וכנגדן תקנו חכמים ד' כוסות בליל הפסח, והיינו, שד' לשונות של גאולה הם כנגד הגאולה ממצרים. ובמד"ר פ' וישב4 איתא שד' לשונות של גאולה הם כנגד ד' מלכיות (דהיינו ד' הגלויות), ומזה מובן, שבד' הלשונות של גאולה נכללת גם הגאולה העתידה. ויש לומר, שגם לפי דברי המד"ר בפ' וארא שייכים ד' לשונות של גאולה גם לגאולה העתידה, דכיון שכנגדן תקנו חכמים ד' כוסות, והרי ידוע5 שב' כוסות הראשונות שייכים לגאולת מצרים וב' כוסות השניות ובפרט כוס הרביעי שייך לגאולה העתידה, נמצא, שגם הגאולה העתידה נרמזת בד' לשונות של גאולה. וכן איתא בזהר6 שכנגד ארבע הגאולות אומרים ד' פעמים אמת קודם עזרת וד' פעמים אמת בעזרת. וכיון שכנגד ד' לשונות של גאולה אומרים ד' פעמים אמת ב' פעמים, קודם עזרת ובעזרת, הרי מובן שבד' לשונות של גאולה ישנם ב' ענינים, ענין הא', כפי ששייכים לגאולת מצרים (ד' גזירות שגזר פרעה), וענין הב', כפי ששייכים לד' הגאולות מד' הגליות, שבזה נכללת גם הגאולה העתידה. ומדברי הזהר יש הוכחה נוספת שב' מדרשים הנ"ל לא פליגי אהדדי, אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא, ושניהם אמת.

ב) ויובן זה בהקדים תחילה כללות ענין הגלות והגאולה. דהנה, סיבת הגלות הוא החטא, כמאמר7 ומפני חטאינו גלינו מארצנו, והיינו שענין הגלות ברוחניות הוא החטא, וזהו גלינו מארצנו, דפירוש ארץ הוא כמארז"ל8 למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, וע"י החטא גלינו מבחי' ארץ זו, ונמצא, שחטא הוא ענין הגלות ברוחניות, והוא סיבה גם על גלות הגשמי. ובכדי לצאת מהגלות ולבוא להגאולה (בגשמיות) צריך לתקן תחילה את סיבת הגלות שהוא החטא, וזהו ענין התשובה, שעל ידה מתקנים את החטא שהו"ע הגלות הרוחני, ועי"ז יוצאים במילא גם מהגלות הגשמי. ולכן אמרו9 אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, דהגם שיש בזה פלוגתא בין ר"א ור"י10, הנה הפלוגתא היא רק באופן התשובה, אם התשובה תהי' ע"י שהקב"ה מעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשות כהמן כו', או שעושים תשובה מעצמם, אבל לכל הדיעות תהי' הגאולה ע"י התשובה דוקא, וזהו מ"ש הרמב"ם9 הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין. והיינו, שענין הגאולה הרוחנית הו"ע התשובה, כי הגלות הרוחני הו"ע החטא (כנ"ל), ולכן הגאולה הרוחנית הו"ע התשובה. ומטעם זה הנה בהגילויים שיתגלו ע"י מלך המשיח יהי' גם ענין התשובה, כמאמר11 משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא, והיינו לפי שהתשובה היא הגאולה ברוחניות, והיא סיבה גם על הגאולה בגשמיות. וכיון שכללות ענין הגאולה הו"ע התשובה, הרי מובן, שד' לשונות של גאולה הם ד' מדריגות בתשובה (כדלקמן). וד' לשונות אלו שייכים בעיקר לגאולת מצרים ולגאולה העתידה, להיות שבהם ענין הגאולה הוא בשלימות, שהרי הגאולה משאר הגלויות לא היתה גאולה שלימה, ורק גאולת מצרים היתה גאולה שלימה, ובפרט הגאולה העתידה שתהי' גאולה שלימה שאין אחרי' גלות12, ולכן הנה גם עבודת התשובה צריכה להיות בשלימות, היינו כל ד' המדריגות שבתשובה, וע"י שלימות התשובה נעשה שלימות הגאולה. וכן הוא ג"כ בעבודה דיצי"מ בכל יום ויום (שהרי בכל יום צ"ל זכירת מצרים)13, שצ"ל בה כל ד' הבחי' שבתשובה, וזהו"ע ד' פעמים אמת, כי כללות ענין התשובה הוא ההתקשרות (פאַרבינדן זיך) עם ואמת הוי' לעולם14, שהרי ע"י החטא נעשה נפרד מאמת הוי', וע"י התשובה חוזר ומתקשר עם אמת הוי', וד' פעמים אמת הם ד' אופנים בתשובה, ד' בחינות באמת הוי', שהם כנגד ד' אותיות שם הוי'. וכללות הענין בזה, כמבואר בלקו"ת15 בארוכה שיש שני בחי' תשובה, תשובה תתאה ותשובה עילאה, כי תשובה היינו תשוב ה', וכיון שיש ה' תתאה וה' עילאה, נמצא שישנם שני תשובות, תשוב ה' תתאה ותשוב ה' עילאה, ובכל אחד מהם (הן בתשובה תתאה והן בתשובה עילאה) ישנם ב' אופנים, מלמטה למעלה, ומלמעלה למטה. ונמצא, ששתי התשובות הם שתים שהם ארבע, דהיינו ד' מדריגות בתשובה.

ג) וביאור הענין16, דהנה כתיב17 סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, והיינו, שפסוק זה מבאר סדר העבודה מלמטה למעלה (דע"פ רוב הנה סדר עבודת האדם הוא בדרך מלמטלמ"ע), שהסדר בזה, שתחילה היא העבודה דסור מרע ואח"כ היא העבודה דועשה טוב. והנה, העבודה דסור מרע היא לתקן את החטאים והעונות, שעליהם נאמר18 כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, אלקיכם דייקא שפירושו אלקה שלכם (כמו אלקינו, אלקה שלנו), והיינו שהאלקות הוא בפנימיות ובגילוי אצלו. והטעם שלא מצינו בכל שאר השמות שיהי' נקרא שלנו, כ"א בשם אלקים דוקא, כי, בכדי שיומשך אלקות בנפשנו בפנימיות ובגילוי עד שיהי' נקרא שלנו, הרי זה ע"י הצמצום דוקא, שזהו"ע שם אלקים שמורה על הצמצום כידוע19. ויובן זה עד"מ ברב הרוצה להשפיע שכל לתלמיד שאינו בערכו כלל, הנה אם ישפיע לו השכל כמו שהוא, הרי לא זו בלבד שהתלמיד לא יקבל מאומה, אלא אדרבה, שיתבלבלו חושי וכלי התלמיד, ולכן צריך הרב לצמצם תחילה בעצמו את השכל, ואז דוקא יוכל להשפיע לתלמידו. ועד"ז יובן למעלה, שבכדי שהאלקות יומשך בגילוי ובפנימיות הרי זה ע"י הצמצום דוקא, וזהו שנקרא אלקיכם ואלקינו, כי מה שנקרא שלנו הרי זה דוקא ע"י שם אלקים המצמצם. אמנם יש הפרש בין אלקים סתם לאלקיכם ואלקינו, כמ"ש בספרי הקבלה20 שאלקים הוא בחי' גבורה, משא"כ אלקיכם ואלקינו הו"ע הרחמים. והיינו, שאלקים סתם הו"ע הצמצום וההעלם לגמרי, שהו"ע הדין והגבורה, משא"כ אלקיכם ואלקינו (אלקה שלנו), הנה אף שהוא אור מצומצם, אבל מ"מ הרי הוא אור וגילוי, ולכן הו"ע הרחמים.

והענין בזה, שהחילוק בין אלקים לאלקיכם ואלקינו הוא ע"ד החילוק בין צמצום הראשון לצמצום הקו. דהנה ידוע שבכל שאר הצמצומים יש איזה אור וגילוי, משא"כ בצמצום הראשון שענינו הוא סילוק לגמרי, וזהו ענין אלקים סתם, דקאי על צמצום הראשון שהוא העלם וסילוק לגמרי, שזהו"ע הדין. והיינו, שגם אם נאמר שכוונת הצמצום היא בשביל הגילוי שיהי' לאח"ז, מ"מ, הרי הצמצום עצמו הוא העלם וסילוק לגמרי. ובפרט לפי המבואר בע"ח שכוונת הצמצום היא בשביל התהוות הכלים, דהנה מבואר בע"ח בתחילתו21 שבתחילה הי' אוא"ס ממלא את החלל ולא הי' מקום למציאות העולמות, וצמצם אורו הגדול על הצד ונעשה חלל ומקום פנוי ואח"כ נמשך קו קצר ומצומצם. ומקשה בע"ח22 למה הי' הצמצום באופן שתחילה נסתלק האור לגמרי ואח"כ נמשך הקו, הרי הי' יכול להניח את אור הקו ולצמצם רק שאר האור הגדול, והיינו, דכיון שאור הקו יכול להתקבל בעולמות, וראי' לדבר, שהרי אח"כ נמשך אור הקו, א"כ למה הוצרך להסתלק האור לגמרי, ולא נשאר אור הקו בתחילה. ומתרץ שם, שכוונת הצמצום בדרך סילוק שנסתלק האור לגמרי הוא בשביל התהוות הכלים, דכיון שהכלים ענינם הוא העלם, היפך ענין האור והגילוי, הנה אם הי' נשאר בתחילה אור, אפילו אור הקו בלבד, הרי מאחר שהוא אור, לא הי' אפשר בשום אופן שיתהוו הכלים, ולכן הוצרך להיות סילוק האור לגמרי, שלא ישאר גם אור הקו, ועי"ז דוקא נעשה אפשרות להתהוות הכלים, ולאחרי שנתהוו הכלים ע"י הצמצום, הנה גם כאשר נמשך אח"כ אור הקו מהאור שקודם הצמצום, נשארו הכלים במציאותם, לפי שהמשכת אור הקו הוא לאחרי הצמצום וע"י הצמצום. ונמצא מדברי הע"ח שכוונת הצמצום היא בשביל התהוות הכלים, וכיון שענין הכלים הוא העלם, היפך האור והגילוי, וכידוע שגם הדביקות שבהכלים היא דביקות בלתי ניכרת23, נמצא, שכוונת הצמצום אינה בשביל הגילוי, כי אם בשביל הכלים שהם היפך ענין הגילוי. וזהו שצמצום הראשון ענינו דין, שזהו ענין שם אלקים סתם. אמנם אלקיכם ואלקינו הוא בחי' אור הקו, שגם בו יש צמצום, שהרי הוא קו קצר ומצומצם, אבל הצמצום שבאופן כזה הוא בא לידי גילוי. ויובן זה עד"מ ברב ותלמיד, דהנה סדר ההשפעה הוא שתחילה צריך הרב להעלים את אור השכל בעצמו, ולאח"ז יוכל לשער בעצמו את השכל שהוא לפי ערך התלמיד ואח"כ יבוא השכל בצמצום לפי אופן התלמיד, וכמו שאמרז"ל24 לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה, ומובן, שענין זה שהרב משער את השכל השייך להתלמיד ומצמצם אותו באופן שיוכל להתקבל אל התלמיד, עם היותו ענין של צמצום, אין זה כמו הצמצום שמעלים תחילה את אור השכל בעצמו, אלא הצמצום הוא שההשפעה תהי' מצומצמת לפי ערך התלמיד, דאף שזהו אור מצומצם, הרי ענינו הוא גילוי. וכמו"כ יובן באור הקו, שעם היותו קו קצר ומצומצם, הרי הוא אור וגילוי. וזהו שאלקיכם ואלקינו, דקאי על אור הקו, הו"ע רחמים. ולכן מבואר בכ"מ25 ששרשו העליון של הקו הוא מת"ת הנעלם, דת"ת הו"ע הרחמים. וזהו"ע אלקיכם, אלקה שלכם, שהוא אור מצומצם, אבל ע"י הצמצום נמשך האלקות בנפשו בפנימיות ובגילוי.

אמנם ע"י העונות נעשה הבדלה ביניכם לבין אלקיכם, דהנה, באמת אין שום דבר המעלים ומסתיר ומבדיל לפניו ית'26, והדבר היחידי שפועל הבדלה כו' הו"ע של עבירה. והטעם שאפשר להיות עונותיכם מבדילים הוא לפי שישנו ענין הבדלה בקדושה גופא. וע"ד הידוע בענין הגבורות, שאפשרות מציאות הגבורות הוא לפי שיש על זה שרש למעלה, והו"ע הגבורות דשם אלקים, שבשרשם הו"ע הצמצום הראשון, ואח"כ משתלשל למטה יותר, עד שנעשים גבורות קשות כו'. וכן הוא גם בענין ההבדלה, שישנו ענין ההבדלה למעלה יותר, המבדיל בין קודש לקודש, שהו"ע ההבדלה בקדושה גופא. ועד"מ אור השמש המאיר ע"י זכוכית בהירה, שאף שאינו דומה האור שלאחר הזכוכית לכמו שהוא קודם הזכוכית, מ"מ להיותו זכוכית בהירה, אין זה מעלים כל כך. ודוגמתו הו"ע המבדיל בין קודש לקודש, שזוהי הבדלה בקדושה גופא27. ומזה נשתלשל ענין המבדיל בין קודש לחול, דהיינו ההבדלה שבין קדושה לקליפת נוגה, שזהו העלם והסתר יותר עד שנעשה מציאות של קליפה. אך מ"מ הרי זה רק קליפת נוגה שחצי' טוב וחצי' רע28, ולא מבעי חצי' הטוב, אלא גם חצי' הרע הוא רע שבנוגה, שיכול להתברר ולהתכלל בקדושה. ומזה נשתלשל שיוכל להיות עונותיכם מבדילים, שהבדלה זו היא לגבי גקה"ט. וזהו עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, שע"י העונות נעשה מסך מבדיל שאינו מאיר אצלו גילוי אלקות. ועי"ז גורם ג"כ גלות השכינה למעלה, שהרי כתיב29 כי חלק הוי' עמו, וענין זה (שכל איש ישראל הוא חלק הוי') הוא באופן תמידי, גם בשעת החטא, כמ"ש30 השוכן אתם בתוך טומאותם, ונמצא, שמוריד וממשיך חלק הוי' בענין של חטא. וזהו גם הדיוק במ"ש עונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, שגם בשעת העונות נקרא הקב"ה אלקיכם, אלקה שלכם, אלא שאז הוא באופן של הבדלה, שבחי' אלקיכם אינו מאיר אצלו בגילוי כלל אלא הוא בהעלם, וזהו"ע גלות השכינה, שגורם שבחי' אלקיכם (שנמצא אצלו גם בשעת החטא) יהי' בתכלית ההעלם והגלות.

אך כדי שיהי' אלקיכם בבחי' גילוי צריך להיות הענין דסור מרע, וזוהי התחלת העבודה, דהיינו, שיתבונן במעמדו ומצבו ויתמרמר בנפשו כו', שעי"ז פועל בעצמו לעקור את כל רצונותיו, שלא יהיו לו רצונות זרות, אלא רק רצון אחד להוי' לבדו. והו"ע קבלת עול מלכות שמים, שמשעבד עצמו לגמרי לאלקות שיהי' לו רק רצון אחד להוי' לבדו. ועבודה זו נקראת בשם תשובה תתאה, תשוב ה' תתאה, והיינו, שתמורת מה שפעל ע"י החטא שהשכינה (בחי' ה' תתאה) תהי' בגלות, הנה עתה פועל ע"י התשובה וקבלת עול מלכות שמים להשיבה למקורה ושרשה.

ד) אמנם ההמשכה שע"י העבודה דסור מרע היא רק המשכת אור הממלא, שהרי העבודה דסור מרע ענינה לבטל את ההבדלה שפעל ע"י עונותיו שמבדילים ביניכם לבין אלקיכם, ונת"ל שענין אלקיכם הוא אור המצומצם שמאיר בפנימיות ובגילוי בנפשו, שבכללות הו"ע אור הממלא בלבד. ולכן הנה לאחרי עבודת התשובה באופן דסור מרע, צ"ל תשובה נעלית יותר, והו"ע העבודה דועשה טוב, והו"ע קבלת עול מצוות, שזהו עשה טוב, דקאי על המצוות שנקראו טוב, כמ"ש31 אמרו צדיק כי טוב, ועי"ז נעשה המשכת אור הסובב. דהנה, טוב בגימטריא שם אהו"ה, וידוע32 שאהו"ה הוא ר"ת א.ת ה.שמים ו.את ה.ארץ אני מלא33, דקאי על אור הסובב34, כמובן מזה שכולל שמים וארץ בהשואה, שהרי באור הממלא יש הפרש בין שמים וארץ, כמ"ש35 אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואיתא במדרש36 נטה ימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא ארץ, והיינו, שהגילוי בשמים הוא בבחי' יד ימין שהוא בבחי' גילוי יותר, כמו באדם שעיקר הכח הוא ביד ימין, ובארץ הוא בבחי' שמאל, יד כהה, וכיון שהפסוק את השמים ואת הארץ אני מלא כולל שמים וארץ בהשואה, הרי מובן דקאי על עצמות אוא"ס שלמעלה מהעולמות, דהיינו אור הסובב. וע"י העבודה דעשה טוב, שהו"ע קיום המצוות, נמשך אור הסובב. וכדאיתא בירושלמי37 עה"פ38 ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, ואשים דברי בפיך זו תורה, ובצל ידי כסיתיך זו גמ"ח (כללות המצוות), והיינו, שהתורה היא באופן דדברי בפיך, שמורה על הצמצום להיות בבחי' אור פנימי, דאף שהתורה היא דברי (דיבור שלי) ממש בעצמות אוא"ס, הרי, המשכתה למטה היא באופן של צמצום האור להיות בפיך, משא"כ המצוות הנה גם כפי שהם נמשכים למטה הם בחי' צל, שענינו מקיף, שלכן נקראים המצוות בשם לבושים39, לפי שע"י המצוות נמשך אור הסובב.

ה) והנה ב' העבודות דסור מרע ועשה טוב, שענינם קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות, הם בחי' תשובה תתאה, אלא שהעבודה דסור מרע היא בחי' תשו"ת מלמטה למעלה, והעבודה דועשה טוב היא בחי' תשו"ת מלמעלה למטה. דהנה, ענין תשובה תתאה הוא חיבור אות ה"א תתאה עם אות וא"ו, שהוא יחוד ז"א ומלכות, יחוד קוב"ה ושכינתי', דמלכות הוא בחי' שכינתי', אור הממלא, וז"א הוא בחי' קוב"ה, אור הסובב. והיחוד דז"א ומלכות יכול להיות בב' אופנים, העלאת ה"א תתאה לבחי' וא"ו, שהו"ע תשו"ת מלמטה למעלה, והמשכת אות וא"ו לבחי' ה"א תתאה, שהוא תשו"ת מלמעלה למטה. וזהו ההפרש בין העבודה דסור מרע להעבודה דעשה טוב, שהעבודה דסור מרע, לעקור את רצונותיו הזרים ולקבל עליו עול מלכות שמים, היא תשו"ת מלמטה למעלה, תשוב ה"א תתאה, היינו, שמשיב את השכינה (ה"א תתאה) למקורה ושרשה, באור הממלא. והעבודה דעשה טוב, שענינה קבלת עול מצוות, היא תשו"ת מלמעלה למטה, שהו"ע המשכת אות וא"ו, אור הסובב, מלמעלה למטה.

והנה לאחרי העבודה דסור מרע ועשה טוב, צריכה להיות העבודה דבקש שלום ורדפהו, דשלום הו"ע התורה, כמארז"ל40 כל העוסק בתורה משים שלום בפמליא של מטה ובפמליא של מעלה, דענין השלום הוא יחוד וחיבור ב' הפכים ע"י אור שלמעלה משניהם, וזהו"ע התורה שעל ידה משים שלום בפמשמ"ט ובפמשמ"ע. והענין בזה, דהנה, אורייתא מחכמה נפקת41, ויש בזה ב' דיוקים, הא', שנפקת מחכמה אבל נמצאת בבינה, והיינו, שרק שרש התורה הוא בחכמה, אבל גילוי התורה הוא בבינה, ולכן איתא בזהר42 לפעמים שאורייתא מבינה נפקת. והב', שרק נפקת מחכמה, אבל שרשה הוא בכתר ובפנימיות הכתר43. ומצד ב' בחי' אלו בתורה (כמו שהיא בבינה וכמו שהיא בחכמה ובכתר), הם ב' הענינים דמשים שלום בפמשמ"ט ובפמשמ"ע. שלום בפמשמ"ט הו"ע יחוד ז"א ומלכות. ובכדי שיהי' יחוד ז"א ומלכות, שהו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי', הרי זה ע"י התורה כמו שהיא בבינה, דהגם שהבינה עצמה נקראת בשם שכינה, הרי זה לגבי החכמה דוקא, אבל לגבי ז"א ומלכות, הבינה היא חופה המקפת על שניהם בשוה, וכמבואר ע"פ44 על כל כבוד חופה, דקאי על בחי' הבינה שמקפת לז"א ולמלכות בשוה, ולכן הנה ע"י הבינה נעשה יחוד קוב"ה ושכינתי'. והיינו שגם בשביל בחי' תשובה תתאה, תשוב ה', שהו"ע יחוד ו"ה, צריך להיות עסק התורה, בחי' בינה, לפי שדוקא ע"י בחי' הבינה שהוא אור שלמעלה משניהם אפשר להיות יחוד ו"ה. וענין משים שלום בפמשמ"ע הוא בחי' תשובה עילאה, יחוד י"ה, שזה נעשה ע"י התורה כפי שהיא בחכמה (ובכתר), שעי"ז נעשה יחוד י"ה, הן מלמטה למעלה, שהו"ע העלאת ה"א עילאה לבחי' יו"ד, והן מלמעלה למטה, שהו"ע המשכת בחי' יו"ד לבחי' ה"א עילאה. והענין בזה, דתשו"ע מלמטלמ"ע היא העבודה באות ה"א עילאה, בחי' בינה, ותשו"ע מלמעלמ"ט היא העבודה באות יו"ד, בחי' חכמה. וההפרש ביניהם, שהעבודה מצד הבינה היא העבודה דאהבה, והעבודה מצד החכמה היא העבודה דיראה (כדלקמן).

ו) וזהו כללות סדר עבודת התשובה בד' המדריגות, שתחילת העבודה היא באופן דסור מרע, שזוהי העבודה דקבלת עול מלכות שמים, היינו, שעוקר את כל רצונותיו ע"י שמשעבד את עצמו לאלקות, וכמו עד"מ העבד שמשעבד עצמו להאדון, שעי"ז נעקרו במילא כל רצונותיו, לפי ששיעבד את עצמו לגמרי להאדון, ועד"ז הוא בעבודה דקבלת עול מלכות שמים, שזוהי תנועה כללית שמשעבד את עצמו לאלקות, שעי"ז במילא אין לו שום רצון אחר כלל. ועבודה זו היא בבחי' ה"א תתאה, ועל ידה נעשה המשכת אור הממלא כנ"ל. ואח"כ היא העבודה דעשה טוב, שזוהי העבודה דקבלת עול מצוות, וכיון שהמצוות הם תרי"ג ארחין45, הנה בעבודה דקבלת עול מצוות ישנו ההרגש של הגילויים הנמשכים ע"י המצוות, והוא הרגש של אהבה, והיינו, שהעבודה דקבלת עול מלכות שמים היא ביראה, והעבודה דקבלת עול מצוות היא באהבה [ואף שכללות הענין דקיום המצוות הוא בדרך קבלת עול דוקא, שהרי קיום המצוות צ"ל לא ע"פ טעם ודעת, כי אם בדרך קבלת עול, שאמרתי ונעשה רצוני46, מ"מ, יש בזה גם הרגש האהבה כו'47]. ועבודה זו היא בבחי' אות וא"ו, ועל ידה נעשה המשכת אור הסובב. ואח"כ צ"ל העבודה שמצד ה"א עילאה, בחי' בינה, והו"ע אהבה רבה שלמעלה מטעם ודעת, והיינו, שהאהבה שמצד אות וא"ו היא אהבה זוטא שע"פ טו"ד, והאהבה שמצד בחי' ה"א עילאה היא אהבה רבה שלמעלה מטו"ד. ואח"כ היא העבודה שמצד אות יו"ד, והו"ע אהבה בתענוגים. והחילוק ביניהם, שבאהבה רבה, אף שהיא למעלה מטו"ד, מ"מ, אינו בבחי' ביטול במציאות לגמרי, שהרי הוא מרגיש שאוהב כו', משא"כ באהבה בתענוגים הרי הוא בבחי' ביטול במציאות לגמרי, וכהלשון בזה48: ער פאַרלירט זיך אינגאַנצן, והוא מצד גודל התענוג עד שיוכל להיות בבחי' כלות הנפש ממש. ובפרט לפי המבואר כאן שהעבודה בבחי' היו"ד הו"ע יראה עילאה, והרי כללות ענין היראה הו"ע הביטול, ובפרט יראה עילאה, יראת בושת, הרי היא בבחי' ביטול במציאות לגמרי. וזוהי המדריגה הרביעית שבתשובה, שהיא הבחי' היותר נעלית שבתשובה, וזהו שתשובה אותיות בושה, דהיינו בחי' יראה עילאה, יראת בושת, שזוהי שלימות התשובה. וזהו ג"כ מה שמבואר במ"א49 שסדר העבודה הוא דחילא ורחימא רחימא ודחילא, דהתחלת העבודה היא דחילא, יראה תתאה וקבלת עול מלכות שמים, ואח"כ היא העבודה דרחימא, אהבה זוטא שע"פ טו"ד, ואח"כ היא העבודה דרחימא, אהבה רבה שלמעלה מטעם ודעת, ואח"כ היא העבודה דדחילא, בחי' יראה עילאה.

ז) והנה ד' מדריגות הנ"ל בתשובה הם כנגד ד' הלשונות של גאולה, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים הו"ע העבודה דסור מרע, כי העון נקרא סבל להיותו משא כבד, וכמ"ש50 עם כבד עון, והיינו לפי שהעון הוא היפך הקדושה שהו"ע החיות, וענין החיות הוא באופן שאין בזה משא, וע"ד ההלכה שהחי נושא את עצמו51, אבל העון שהוא היפך הקדושה הוא משא כבד. ועז"נ והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, שהו"ע העבודה דסור מרע. והצלתי אתכם הו"ע העבודה דעשה טוב, כי הצלתי הוא מלשון צל ומלשון הצלה, מלשון צל, כנ"ל שהמצוות נקראים בשם צל, לפי שעל ידם נמשך האורות המקיפים, ומלשון הצלה, כי ע"י העבודה דעשה טוב שממשכת אור המקיף נעשה בדרך ממילא השמירה וההצלה מן הרע, לפי שאור מקיף מסמא את עיני החיצונים52. וגאלתי אתכם הו"ע העבודה שמצד ה"א עילאה, בחי' בינה, דגאולה בשמינית53, והו"ע ספירת הבינה (ספירה השמינית מלמטה למעלה), והיינו, שע"י העבודה שמצד הבינה נעשית הגאולה גם מבחי' מצרים דקדושה, שהו"ע ג' שרי פרעה המונעים ומעכבים שלא יאיר בלב עצם אור ההשגה כמו שהוא במוח54, אמנם כאשר העבודה היא בבחי' אה"ר שלמעלה מטו"ד, אזי אין מונעים ומעכבים כלל, ומאיר האור בלב כמו שהוא בהמוח. ולקחתי אתכם לי לעם, דכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם55, הו"ע העבודה בבחי' יראה עילאה, שמתבטל ממציאותו לגמרי, ונעשה דבוק באלקות (בהעצמות47) באופן שאינו זז לעולם, שאין בעבודתו הגבלות ושינויים כלל.

ח) והנה ד' לשונות אלו הוצרכו להיות ביציאת מצרים, והיינו, לפי שהענין דיצי"מ הוא הכנה למ"ת, כמ"ש56 בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, והמשכת התורה היא ע"י ד' אותיות הוי', שזהו מ"ש במ"ת אנכי הוי' אלקיך57, היינו, שכדי שהתורה תומשך מבחי' אנכי, דקאי על העצמות, עד למטה בבחי' אלקיך, הרי זה ע"י ד' אותיות שם הוי', צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות58. וזהו מ"ש במדרש59 שכשנתן הקב"ה התורה למשה אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו ואח"כ נתן כו', שנאמר60 אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, דחשיב כאן ד' מדרגות, והו"ע ההמשכה ע"י ד' אותיות הוי', צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות, אז ראה הוא ההמשכה בבחי' ראי' דחכמה, ויספרה הוא בחי' בינה, הכינה וגם חקרה זהו בחי' ז"א ומלכות, וכשם שהמשכת התורה מלמעלה למטה היתה ע"י ד' אותיות שם הוי', הנה כמו"כ גם ביצי"מ שהוא הכנה למ"ת, הוצרכה להיות העבודה בדרך מלמטה למעלה בכל ד' האותיות דשם הוי', דהיינו, לפעול הגאולה מכל המצרים והגליות, שלזה צריך להיות תשובה שלימה, ע"י עבודת התשובה גם בבחי' היו"ד דשם הוי', וע"י עבודת התשובה והגאולה בשלימות, אזי אפשר להיות קבלת התורה, שתומשך מהעצמות עד למטה.

וכן הוא גם בעבודה דיצי"מ שבכל יום ויום בכדי לקבל את התורה שנמשכת מלמעלה למטה בכל יום, שצריך להיות ג"כ עבודת התשובה בכל ד' בחי' הנ"ל, שזהו מה שאומרים ד' פעמים אמת, דבחי' אמת הוא בשם הוי' דוקא, כמ"ש61 וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי הוי' לא נודעתי להם, ופירש"י לא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי, והיינו, דעם היות שגם שם א-ל שד-י הוא אמת, מ"מ, עיקר ענין האמת הוא בשם הוי' דוקא, ואמת הוי' לעולם14. וזהו ד' פעמים אמת, שהם ד' אופנים בתשובה, בכל ד' האותיות דשם הוי', דהגם שכללות שם הוי' הוא אמת, הנה בפרטיות ישנם ד' מדריגות באמת, שהם הד' אותיות דשם הוי' כנ"ל.

ט) אמנם בד' פעמים אמת גופא יש ב' בחינות, והם ד"פ אמת שקודם עזרת וד"פ אמת שבעזרת, שזהו ההפרש בין ד' לשונות של גאולה כמו שהם ביצי"מ לד' לשונות של גאולה כמו שהם בגאולה העתידה. והענין הוא, דהנה כתיב62 הוי' הוי', ופסיק טעמא בינייהו63, והו"ע שם הוי' דלתתא ושם הוי' דלעילא, דשם הוי' דלתתא הוא הוי' מלשון מהוה64, ששייך לעולמות, ושם הוי' דלעילא הוא הוי' שלמעלה מהעולמות. וזהו ההפרש בין גאולת מצרים לגאולה העתידה, שבגאולת מצרים, הנה אף שהי' גילוי שם הוי', כמ"ש לכן אמור לבני ישראל אני הוי' והוצאתי אתכם וגו', ומפרט כל ד' הלשונות של גאולה, מ"מ, הרי זה גילוי הוי' דלתתא בלבד, משא"כ לע"ל יהי' גילוי שם הוי' דלעילא. ולכן יש הפרש גם בין גילוי התורה שנתגלה במ"ת אחרי יצי"מ לגילוי התורה שיתגלה לעת"ל. דהנה בתורה יש ב' בחי', גליא דתורה ופנימיות התורה, גליא דתורה היינו מה שהתורה נתלבשה בשכל אנושי וטענות של שקר כו', והוא גילוי התורה כפי שהוא מצד שם הוי' דלתתא ששייך לעולמות, אבל פנימיות התורה הו"ע התורה שלמעלה משכל אנושי, והוא מצד שם הוי' דלעילא שלמעלה מהעולמות. ולכן, ביצי"מ שהי' גילוי שם הוי' דלתתא, נתגלה אז רק גליא דתורה, משא"כ לעת"ל שיהי' גילוי שם הוי' דלעילא, תתגלה פנימיות התורה, כמ"ש65 ישקני מנשיקות פיהו, ופירש"י דקאי על טעמי תורה שיתגלו לעתיד. והנה, כשם שביצי"מ שהיתה הכנה למ"ת של גליא דתורה הוצרכו להיות כל ד' הלשונות של גאולה כנ"ל, הנה כמו"כ הוא בהגאולה העתידה שאז יהי' גילוי פנימיות התורה, יהיו ג"כ כל ד' הלשונות של גאולה, אלא שד' לשונות אלו הם בהד' אותיות דשם הוי' דלעילא. והנה, כיון שכל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות66, לכן גם עכשיו צ"ל ד' המדריגות שבתשובה לא רק כמו שהם בשם הוי' דלתתא, אלא גם כמו שהם בשם הוי' דלעילא. ולכן אומרים ד"פ אמת ב"פ, ד"פ אמת קודם עזרת, הו"ע התשובה בשם הוי' דלתתא, וד"פ אמת בעזרת, הו"ע התשובה בשם הוי' דלעילא. ועבודתינו זו במשך זמן הגלות היא ההכנה לגילוי פנימיות התורה וגילוי שם הוי' דלעילא שיתגלה לעת"ל ע"י משיח צדקנו, במהרה בימינו.