בס"ד. ר"ד יום ג' פ' שלח, כ"ב סיון, ה'תשח"י.

– לתלמידות המסיימות ד"בית יעקב", בחדרו הק' –

בלתי מוגה

א. [כ"ק אדמו"ר שליט"א שאל ע"ד התכנית להמשך לימודן בקודש, וכאשר השיבו שכמעט כל התלמידות תמשכנה לימודן בסמינר דבית יעקב – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:]

ידוע מאמר רז"ל1 שאם יהי' הדור "כולו זכאי" יבוא משיח.

וידוע בענין יחיד וכלל, שהיחיד ע"י פעולותיו, לא זו בלבד שהוא פועל על הכלל בכללותו – שענין זה ישנו באוה"ע ג"כ – אלא שפועל גם על כל היחידים הנמצאים בהכלל.

כלומר: אצל אוה"ע, להבדיל, פועל היחיד רק על הכלל בכללותו. אמנם בנשמות ישראל יש ביכלתו של כל יחיד לפעול לא רק על הכלל בכללותו, אלא גם על כל יחיד ויחיד שבהכלל2.

ולכן, צריכים להשתדל לפעול על התלמידות שיש להן ספק אם תמשכנה לימודן בקודש, שגם הן תמשכנה לימודן בקודש, שכן, עם היותן מהמיעוט שבהכלל, הרי גם המיעוט שייך לכל היחידים שבהכלל (כנ"ל), וע"י הצטרפותן ביחד, תהי' המעלה ד"כולו זכאי", שבכל יחיד ויחיד שבהכלל תבוא שלימות יתירה מכמו קודם הצטרפותן ביחד.

*

ב. איתא בגמרא3 אודות תקנת עזרא בנוגע לסדר קריאת התורה ביום השבת ושני וחמישי, והיינו, שבכל שבוע חוזרים וקוראים ולומדים פרשה בתורה, ומזה מובן שיש שייכות בין הפרשה לימי השבוע שבו קורין פרשה זו.

וע"פ המאמר הידוע בנוגע ליום השבת ש"מיני' מתברכין כולהו יומין"4, היינו, שכל ששת ימי החול, מתברכים, מקבלים ברכתם והשפעתם מיום השבת שלפניהם, מובן, שגם הפרשה שקורין ביום השבת שלפנ"ז שייכת לימי השבוע הבא.

ובנידון דידן: בשבוע שעבר קראנו פרשת בהעלותך, שבה נזכר אודות המנורה והמשכן כו'. ובשבוע הבא נקרא פרשת שלח, שבה נזכר אודות הכניסה לארץ ע"י הקדמת שילוח המרגלים. וכיון ששתי פרשיות אלו סמוכות זו לזו, הרי זו הוראה שיש שייכות בין שני ענינים אלו, ענין המשכן וענין הארץ.

ג. ביאור הענין:

בהיות בנ"י במדבר – לא היו שייכים כלל לעניני עולם, שהרי היו ניזונים מ"מן" שירד מן השמים ומבארה של מרים, וענני הכבוד היו מתקנים את מלבושיהם ומגינים עליהם מכל הרוחות הרעות כו'5. ואילו בכניסתם לארץ היו צריכים להתעסק בעניני עולם, בחרישה ובזריעה וכיו"ב.

אמנם, הכוונה העליונה היא לחבר ולאחד שני ענינים אלו ביחד – שזוהי ההוראה שלמדים מסמיכות שתי פרשיות אלו זו לזו, שיש לחבר את הענין דכניסת הארץ – עסק בענינים גשמיים, עם ענין המדבר והמשכן – ענינים רוחניים.

כלומר: אל יאמר האדם שבעת לימודו בתורה ובעת עמדו בתפלה הנה אז דוקא יש לו שייכות לענינים הרוחניים, אבל בעת עסקו בעניני העולם אזי שייך הוא רק לענינים גשמיים – שעי"ז מפריד ביניהם, לומר, שעסקו בעניני העולם הוא ענין בפ"ע, ואין לו שייכות להעסק בלימוד התורה והתפלה מקודם לכן – שהרי הכוונה העליונה היא שגם בעת עסקו בעניני העולם יהיו ניכרים הענינים הרוחניים שלו.

והיינו, שאע"פ שלפני כמה רגעים התעסק בתורה ובתפלה, ועכשיו הוא עוסק בעניני העולם – אין להפריד ביניהם כלל, אלא צריכים להכניס את הענינים הרוחניים בהענינים הגשמיים שלו, ולדוגמא: שכשיושב לאכול, יברך לפני' ולאחרי', ובעניני משא ומתן יהי' נזהר שלא יהי' בזה שום חשש של השגת גבול, גזילה, לשון הרע וכיו"ב.

וזהו גם מה שבנ"י נקראים "גוי אחד בארץ"6 – שהכוונה בזה היא, שגם בהיותם עסוקים בעניני ארץ, עניני העולם, יש בהם הבחי' ד"אחד"7, והיינו שמחברים ומאחדים עניני הגוף ועניני הנפש ביחד.

זאת ועוד:

אמרו רז"ל8 שאין עניות במקדש, והיינו, שכללות ההנהגה בעשיית ובמלאכת המשכן היתה בהתרחבות ובעשירות, כמו כלי כסף וכלי זהב, וכדומה.

והלימוד מזה – שכאשר אנו מחברים את ענין המשכן, רוחניות, עם ענין הארץ, גשמיות – אזי התוצאה היא שכל עניניו הגשמיים יהיו ג"כ בהתרחבות ובעשירות.

והרי כל מה שנאמר בתורה אינו רק בשביל סיפור דברים בעלמא, אלא תורה היא מלשון הוראה9, וההוראה היא על כל זמן וכל מקום בשוה.

ד. והנה, מצינו בתורה שבשני הענינים הנזכרים בשתי פרשיות הנ"ל, ענין עשיית ומלאכת המשכן, וכניסת הארץ, הצטיינו הנשים ביותר – כמסופר בתורה גודל החיבה שהיתה להנשים בענין מלאכת המשכן10, וגודל התלהבותם בענין כניסת הארץ, כהמעשה דבנות צלפחד שחשקו כ"כ לכניסת הארץ11, היפך הנהגת המרגלים שלא רצו בכך.

וכיון שהתורה היא הוראה על כל הזמנים וכל המקומות כנ"ל, הרי מובן, שהצטיינות הלזו ישנה ג"כ בהנשים דעתה, שניתנו להן כחות מלמעלה, ועליהן להמשיכן מן הכח אל הפועל.

ה. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

אתן עתידות לבנות בתים בישראל, ועליכן להאיר בתוכם אור התורה והמצוות, וכאשר תעניקו להרבונו של עולם פינה אחת בביתכן, הרי הוא יתברך יתן כל המצטרך לכן, בהתרחבות ובעשירות.

יתן השי"ת, שתצלחנה בלימודכן בקודש, ושהוריכם יקבלו נחת יהדותי מכן. וכאשר משיח יבוא, במהרה, יוכלו מוריכן לומר עליכן "ראו גידולים שגידלנו", ובכך סללנו דרך לביאת משיחנו, שיבוא במהרה בהגאולה השלימה והאמיתית.

*

קודם צאת התלמידות, עמד כ"ק אדמו"ר שליט"א ממקומו, ובירך אותן (עוה"פ) בהצלחה בלימודים ובהנהגה, ובהשפעה על הסביבה כולה, ומשם – על כל ארצות-הברית.

ואח"כ פנה להמחנכים ואמר:

הקב"ה מתנהג עמנו ב"מדה כנגד מדה"12. וכיון שאתם עוסקים במלאכת הקודש לחנך ולהדריך תלמידותיכם בדרך התורה והמצוות, יתן השי"ת שתצליחו גם בעבודתכם עם עצמכם, ובהדרכת והנהגת בני ביתכם שיחיו, ויוסיף השם עליכם אלף פעמים ככה13.