בס"ד. ש"פ משפטים, מבה"ח אדר-ראשון, ה'תשי"ז

(הנחה בלתי מוגה)

ויבא1 משה בתוך הענן גו' ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה2. ואמרו רז"ל3 והובא בפרש"י ענן זה כמין עשן הוא ועשה לו הקב"ה שביל בתוכו. ולמדו זה ממה שנאמר4 ויבאו בני ישראל בתוך הים, מה ביאתם לתוך הים היתה ע"י שביל, כמ"ש4 והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, כך גם מ"ש ויבא משה בתוך הענן, היתה ביאתו לתוך הענן ע"י שביל. וצריך להבין מהו ענין הענן שנכנס משה בתוכו, דמאחר שהי' זה ע"י שביל, היינו שמשה נכנס לא בהענן עצמו אלא בהשביל, א"כ מהי פעולת הענן. וגם צריך להבין השייכות דקריעת ים סוף לביאת משה בתוך הענן, דהשביל שהי' בקריעת ים סוף, ממנו נמשך השביל בתוך הענן, שזהו שלמדו שהי' שביל בתוך הענן מהשביל שבקריעת ים סוף.

ב) ולהבין זה צריך להקדים תחלה כללות ענין מתן תורה שהי' ע"י משה, שלצורך זה (בכדי לקבל את התורה) בא בתוך הענן. דהנה איתא במדרש5 שמשה הוא השביעי, וכל השביעין חביבין. וכמו בענין הרקיעים, שהרקיע הנקרא ערבות הוא השביעי, והוא חביב מכולם, כמ"ש6 סולו לרוכב בערבות גו'. וכמו"כ הוא גם בענין האבות, שאברהם הוא הראשון ומשה הוא השביעי, הנה כל השביעין חביבין. וכמו"כ הוא גם בענין הי"ג תקונים, שתקון השביעי הוא תקון ואמת7 (דהגם שכל התקונים הם אמת, מ"מ, בענין התקונים גופא הנה תקון השביעי הוא בחי' אמת)8, וכללות הענין בזה, דאמת הו"ע התורה, כמארז"ל9 אין אמת אלא תורה, וזהו שמשה שהוא השביעי, ומדתו מדת אמת10, כמאמר11 מה ראה אמת ראה, ולכן על ידו דוקא ניתנה התורה שהיא אמת. דהנה12, אף שגם האבות קיימו כל התורה עד שלא ניתנה13, מ"מ, מעשה האבות הי' ריח בלבד, כדאיתא במדרש14 כל המצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, והיינו, דכמו הריח בגשמיות, שכאשר מריחים איזה פרי או מיני בושם לא נחסר מאומה בעצם הדבר עי"ז שמריחים ממנו, לפי שהריח הוא הארה בלבד ולא עצם הדבר, כך גם מעשה האבות, כל מה שהמשיכו הוא רק הארה בלבד, משא"כ אנו שמן תורק שמך, שע"י קיום המצוות שאחרי מ"ת ממשיכים את העצם, שזהו שמן תורק שמך, שכאשר מריקים את השמן מכלי אל כלי אזי נמשך בזה כל העצם, כמו"כ הוא גם בענין קיום המצוות שאחרי מ"ת, שעי"ז הוא המשכת העצם. וטעם הדבר הוא, לפי שעבודת האבות הי' בכח עצמם, שהרי לא היו מצווים על זה. וכיון שעבודתם היתה בכח עצמם בלבד, לכן, אף שעבודתם הי' במס"נ ובתכלית העילוי, וכמו אברהם שעבודתו היתה במדת האהבה, כתיב בי'15 הלוך ונסוע הנגבה, שעלה בעילוי אחרי עילוי בענין האהבה, וכמו"כ יצחק שעבודתו היתה בחפירת הבארות שהו"ע העלאת הגבורות, הי' ג"כ עבודתו במס"נ, וכמו"כ יעקב שהיתה עבודתו במדת הת"ת, וכמ"ש16 ויקח לו יעקב מקל לבנה לח לוז וערמון, דחשיב כאן כל הג' גוונין, וענין התכללות כל הגוונים מורה על מדת הת"ת, הנה אף שעבודתם היתה בתכלית העילוי ובמס"נ, מ"מ, כיון שלא היו מצווים על זה, היינו, שלא הי' בזה כח המצוה, אלא כל עבודתם הי' בכח עצמם, לכן לא הגיעו כי אם עד שרש הנבראים בלבד, לפי שהנברא בכח עצמו לא יכול להגיע אלא עד שרשו בלבד. וע"ד דאיתא בגמרא17 שמע מיני' עין עיטם גבוה מקרקע עזרה עשרים ושלש אמות, כי הפתח הי' גבוה כ' אמות, ושיעור המקוה שהיתה על שער העזרה הוא אמה על אמה ברום ג' אמות, ומזה מוכח שהמעין הי' גבוה מקרקע העזרה כ"ג אמה, דאל"כ, לא היו יכולים המים להגיע למעלה משרשם. וכל זה הוא במעשה האבות שעשו בכח עצמם. אבל ע"י קיום המצוות שאחרי מ"ת, כיון שאנו מצווים ועושים, הנה מצד כח המצוה, ממשיכים את העצם, שזהו ההתחדשות דמ"ת שהיתה ע"י משה. וזהו ג"כ מ"ש18 ושמי הוי' לא נודעתי להם, ופרש"י לא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי, דהנה, שם הוי' הוא שם העצם19, והו"ע ההמשכה שנעשה ע"י התורה שנק' אמת כנ"ל, משא"כ ההמשכה להאבות היתה רק משאר השמות, ששרשם הוא בהרשימו, ודוקא ע"י משה נמשך שם הוי', בחי' אור הקו שהוא אור עצמי כמו העצם ממש, דבר המוקש לי20, שלכן נקרא בשם העצם.

וענין זה שההתחדשות דמתן תורה היא שע"י המצוות שמקיימים עכשיו נעשה המשכת העצמות, מובן מעצם הענין דתומ"צ. דהנה, ענין התומ"צ הוא שעל ידם נעשה החיבור דגשמיות עם רוחניות, וידוע שחיבור גשמיות ורוחניות הוא בכח המפליא לעשות21 דוקא, שהוא בכח העצמות. וזהו אפילו בענין חיבור גשמיות ורוחניות כפשוטו, ובפרט שעל ידי התומ"צ נעשה החיבור דמדריגות העליונות שברוחניות גופא עם מדריגות התחתונות שבגשמיות גופא, היינו שנעשה החיבור דתכלית הרוחניות עם תכלית הגשמיות, הרי בודאי שזהו בכח העצמות דוקא. וכיון שההמשכה דמ"ת שהמשיך משה היתה למטה מטה בעוה"ז הגשמי, כדאיתא במדרש22 שעיקר שכינה בתחתונים היתה, וע"י החטאים סילקו את השכינה מלמטה למעלה עד רקיע הז', ואח"כ עמדו צדיקים והמשיכו את השכינה מלמעלה למטה, עד שבא משה שהוא השביעי (וכל השביעין חביבין) והורידה למטה בארץ, הנה מזה גופא שההמשכה שהמשיך משה היתה למטה בארץ הגשמית, יש ראי' והוכחה נוספת שהמשכה זו היא המשכת העצמות ממש, דאל"כ לא הי' אפשר להיות ההמשכה למטה מטה ביותר, כי רק ע"י המשכת העצמות ממש נעשה החיבור דרוחניות עם גשמיות, שע"י העבודה דאתכפיא סט"א ממשיכים עיקר שכינה למטה מטה ממש.

ג) והנה המשכת העצמות שהמשיך משה למטה בתחתונים, התגלותה היא ע"י נשמות ישראל, שזהו מ"ש23 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כאו"א מישראל24, היינו25, שנשמות ישראל ע"י עבודתם באתכפיא ואתהפכא נעשים מקדש לו ית'26, שנמשך בהם הגילוי דשם הוי'. אמנם, גילוי המשכת שם הוי' שנעשה ע"י נש"י אינו רק בהנשמות בלבד, אלא ההמשכה היא גם בכללות העולם, ועי"ז נשלמת הכוונה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים27, שזוהי תכלית כוונת הבריאה, וכמבואר בתניא28 שהכוונה אינה בשביל עולמות העליונים, אלא תכלית הכוונה שתהי' דירה בתחתונים דוקא, דפירוש תחתונים אינו במקום, שהרי הוא ית' אינו בגדר מקום כלל, וכמ"ש29 הנה מקום אתי, אלא פירוש תחתונים הוא במעלה ומדריגה, והיינו, שגם במקום החושך תהי' העבודה דאתכפיא סט"א ואתהפכא סט"א (דבאמת הנה האתכפיא היא הקדמה שמביאה לידי אתהפכא), שעי"ז נעשה המשכת העצמות. וזהו שבישראל כתיב30 היכל הוי' היכל הוי' היכל הוי' המה (ג"פ), לפי שע"י עבודתם ממשיכים בעולם את העצמות. דהנה, עם היות אשר את השמים והארץ אני מלא31, מ"מ, הרי ענין זה הוא בהעלם, וע"י העבודה הרי זה נעשה בגילוי. ומה שאמרו32 איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס בי', הרי זה רק שאין תופסים בו שיהי' בבחי' תפיסא, אבל מ"מ הרי הוא בגילוי. וזהו שההמשכה שהמשיכו האבות היתה רק הארה, ולא עצמות, ואילו העצמות הוא בהעלם, אבל נש"י ע"י עבודתם לאחרי מ"ת, ממשיכים את העצמות שיהי' בגילוי, ועי"ז משלימים את הכוונה דדירה בתחתונים, דפירוש ענין דירה הוא כמו עד"מ בדירת האדם למטה שכל עצמותו ומהותו נמצא בהדירה בגילוי33, וכמו"כ גם למעלה הפירוש דדירה בתחתונים הוא שהעצמות יהי' בגלוי.

והנה ההמשכה דדירה בתחתונים נעשית ע"י העבודה דתורה ומצוות. ואף שנת"ל שענין זה נעשה ע"י אתכפיא ואתהפכא, וכדאיתא בתניא34, הנה באמת הרי גם בעבודה דתורה ומצוות יש אתכפיא ואתהפכא. והיינו, לא מבעי במל"ת שהם דברים שנפש האדם מחמדתם35, וכאשר פורש מהם הרי זה כפי' גדולה, אלא גם במ"ע, הרי ידוע בכוונת המצוות, שכל מצוה יש לה איזה עבודה וכפי' פרטית, וכמו במצות אתרוג, אתרג ר"ת36 א.ל תבואני רגל ג.אוה37, וכמו"כ האתרוג דר באילנו משנה לשנה38, שהוא סובל את כל השינויים שישנם במשך השנה, שזה מורה על ענין הביטול, דכאשר הוא בישות, הרי בהכרח שיש בו איזה ציור והגבלה, שישנם ענינים שאינו יכול לסובלם, ומזה שהוא סובל כל השינויים, מוכח שאינו בישות כי אם בביטול. וכן הוא בשרשו למעלה, כמ"ש בזהר39 ע"פ40 וימלוך תחתיו הדר, הדר ודאי כמד"א41 פרי עץ הדר, והיינו, שאתרוג הוא בחי' מלך השמיני, הדר, שהוא שרש התיקון, והרי עיקר ענין התיקון הוא הביטול וההתכללות, שזהו ההפרש בין תהו לתקון42, שבתהו היו ענפין מתפרדין, משא"כ בתקון. וזהו ההפרש בין יעקב לעשו, שבעשו, הגם שהיו ששה נפשות בלבד, נאמר43 נפשות לשון רבים, משא"כ ביעקב, אף שהיו שבעים, מ"מ כתיב44 נפש לשון יחיד. ומזה מובן שמצות אתרוג בנפש האדם הו"ע הביטול. וכן במצות תפלין, שהוקשה כל התורה לתפלין45, הרי46 כוונת מצות תפלין היא לשעבד הלב והמוח47, ובדרך פרט היינו ליבטל וליכלל בחי' חכמתו ובינתו שבנפשו האלקית בבחי' חכמתו ובינתו של א"ס ב"ה המלובשות בפ' קדש והי' כי יביאך, וכן ליבטל ולכלול בחי' הדעת שבנפשו הכולל חו"ג שהן אהבה ויראה בבחי' דעת העליון הכולל חו"ג המלובש בפ' שמע והי' אם שמוע48. וכמו"כ במצות ציצית, שכוונת ענין הציצית הוא לקבל עליו עול מלכותו ית', שהו"ע של כפי' גדולה, שהרי ע"י הקבלת עול מלכות שמים נעשה אתכפיא סט"א כו', ועד"מ למטה, שכאשר העבד משועבד לאיזה אדון, אזי לא שייך שישעבד עצמו לאיזה אדון אחר, להיותו משועבד כבר לאדון זה. ועוד זאת, שציצית הוא מלשון ציץ49, כמו מציץ מן החרכים50, והו"ע לאסתכלא ביקרא דמלכא51, והרי גם בזה נעשה אתכפיא סט"א, כי מצד הסתכלותו ביקרא דמלכא, אי אפשר שתהי' לו שייכות לענינים אחרים. ונמצא מזה שבתומ"צ נעשה אתכפיא סט"א, הן במל"ת, שפורש את עצמו מדברים שנפשו מחמדתם, והן במ"ע, ע"י הכוונה פרטית שבכל מצוה, כמו באתרוג בענין הביטול, ובתפלין בד' הפרשיות קדש והי' כי יביאך שמע והי' אם שמוע, שהו"ע השעבוד דחכמה ובינה ודעת הכולל חו"ג, וכמו"כ בענין מצות ציצית כנ"ל. וזהו שישראל נקראים היכל הוי', והיינו לפי שעבודתם היא בקיום המצוות שיש בזה אתכפיא ואתהפכא סט"א, הנה ע"י קיום מ"ע, שהם בו"ה, וע"י קיום מל"ת, שהם בי"ה, נעשים היכל לשם הוי'.

ד) והנה כל זה הוא המשכת שם הוי'. אמנם כתיב52 שאו ידיכם53 קדש וברכו את הוי', היינו, שממשיכים (ברכו מלשון המשכה54) בשם הוי' בחי' קדש שהוא למעלה גם משם הוי'. והענין בזה, דהנה, אף שגם הוי' הוא בחי' קדוש, כמ"ש55 אין קדוש כהוי', ואיתא בזהר56 כמה קדישין נינהו כו' ולאו קדישין כהוי', כי, כמה קדישין אינון הרי זה באופן שהם קדושים ומובדלים, אבל שם הוי', יש בו ב' הפכים, דהוי' הוא לשון מהוה57, שהוא מהוה את היש, ואעפ"כ הוא קדוש ומובדל מהם, אף שמהוה אותם, ועז"נ אין קדוש כהוי', שקדוש כזה שיש בו ב' הפכים הנ"ל, לא נמצא בכל קדישין עלאין. אמנם, כל זה הוא בחי' אור הסובב בלבד, דאף שהוא למעלה מהעולמות, מ"מ, הרי יש לו איזה שייכות לעולמות, שהוא בבחי' סובב עכ"פ. ובחי' זו נק' קדוש (בוא"ו). אמנם בחי' קדש אינו בגדר עלמין כלל58, גם לא בבחי' סובב, והו"ע קדושת העצמות. ועז"נ שאו ידיכם קדש וברכו את הוי'.

והענין הוא, דהנה, משנת"ל שישראל נקראים היכל הוי', הרי זה רק המשכת הסובב, ומצד בחי' זו אמרו רז"ל59 עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש, לפי שהם ממשיכים בחי' אין קדוש כהוי'. אך המשכה זו אינה מספיקה, דכיון שאור הסובב יש לו איזה שייכות לעולמות, הרי אפשר שמצד חטאים ופגמים לא יומשך האור בהעולמות. והיינו, דאף שאין זה כמו הנשמה שמתפעלת ממקרי הגוף ח"ו, מ"מ, הנה אין זה סותר למשנ"ת שע"י החטאים כו' לא יומשך אור הסובב, כי, בנשמה שמתפעלת ממקרי הגוף, הנה כאשר ישנו קלקול באברי הגוף, אזי מסתלקת לגמרי הנשמה מהגוף, משא"כ למעלה, הנה גם כאשר יהיו חטאים לא יסתלק האור ח"ו, אמנם, אף שהאור לא יסתלק לגמרי, מ"מ, הרי אפשר שיהי' בהעלם. וכל זה הוא באור הסובב, משא"כ בעצמות שלמעלה מהסובב, לא שייך שמצד החטאים יהי' בזה אפילו העלם בלבד, דמאחר שהוא למעלה מהעולמות לגמרי, הרי אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו60. וזהו מש"נ שאו ידיכם קדש גו', כיון שצ"ל המשכת העצמות דוקא, והיינו, שגם כאשר יהי' איזה סיבה להעלם אור הסובב, מ"מ, הנה מצד העצמות יהי' בגילוי. ואף שמצד העצמות הרי הוא נמצא תמיד בהעולמות, כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא, מ"מ, הרי זה בהעלם, וע"י העבודה דשאו ידיכם קדש ממשיכים שיהי' בגילוי, וכמשנת"ל שאף דלית מאן דתפיס בי', הרי זה בבחי' תפיסא דוקא, אבל מ"מ ע"י העבודה הרי זה בגילוי, אף שאינו בתפיסא. וכמו בהמשכה שע"י המצוות, שהאור הוא בגילוי, אף שאינו נתפס, שהרי הנשמה מלובשת בהחומר, והחומר אינו מבלבל לאור הנשמה, והיינו, שגם כמו שהנשמה מלובשת בהחומר, מאיר לה האור של המצוה, ואעפ"כ אין החומר מרגיש זה כלל, ומ"מ, אף שאינו מרגיש, הרי זה בגילוי, שלכן חייבו רז"ל61 לקום ולעמוד מפני כל עוסק במצוה אף אם הוא בור ועם הארץ, והיינו מפני שמאיר בו בגילוי האור של המצוה62, אף שאינו בתפיסא. וכמו"כ הוא בהענין דשבת שאסור בעשיית מלאכה, דבששת ימי החול מותר בעשיית מלאכה, כי, אף שאמרו רז"ל63 מאן דמחוי במחוג קדם מלכא קטלא חייב, מ"מ, מצד ההעלם שבימי החול אין זה נחשב קמי מלכא, משא"כ בשבת, הנה מצד הגילוי (אף שאינו בתפיסא), הרי זה קמי מלכא, ולכן אסור בעשיית מלאכה.

אך הגורם להיות ההשפעה מבחי' קדש העליון הרי זה הענין דשאו ידיכם. והענין הוא, שידיכם שהם ב' ידים, הם ב' הפסוקים שבק"ש, שמע ישראל וברוך שם, דשמע ישראל הוא יחו"ע, וברוך שם הוא יחו"ת64, והיינו, שבשמע ישראל ההתבוננות היא בענין ביטול העולמות איך שהם בטלים לאוא"ס שקדוש ומובדל, שמצד זה נעשה בבחי' רצוא כו', ובברוך שם ההתבוננות היא איך שמצד בחי' שם כבוד ומלכות כמו שהם בהג' עולמות בי"ע, יש איזה תפיסת מקום להעולמות, שמצד זה הוא בבחי' שוב, שנעשה אצלו ההרגש דעל כרחך אתה חי65, להיות בהעולם ולפעול בו בירור זיכוך ועלי'. וזהו ענין ב' ידים, יד ימין ויד שמאל, דיחו"ע הוא בחי' יד ימין, שזהו כמו אדם שמחבק את חבירו בידו הימנית, שנעשה חבוק כולו (ער איז אינגאַנצן אַרומגענומען) ואינו יכול להיות ניזוז למקום אחר כלל, וכמו"כ הוא בהעבודה דיחו"ע, שמאיר אצלו האור כ"כ עד שנעשה בבחי' רצוא, ואינו שייך שיהי' ניזוז למקום אחר כלל. והעבודה דיחו"ת הוא בחי' יד שמאל, והוא ענין הגבורות וצמצומים, שעי"ז הוא בבחי' שוב כנ"ל. וזהו שאו ידיכם קדש וברכו את הוי', שע"י העבודה דיחו"ע ויחו"ת ממשיכים את קדושת העצמות, שהוא בחי' קדש שלמעלה מקדוש, וברכו את הוי', שאור זה (בחי' קדש) נמשך בשם הוי', ועי"ז נמשך ג"כ בכללות העולם.

ה) ובזה יובן ג"כ מ"ש בגמרא66 יבוא זה ויקבל זאת מזה לעם זו, יבוא זה, זה משה, דכתיב67 זה משה האיש, ויקבל זאת, זו תורה, דכתיב68 וזאת התורה אשר שם משה, מזה, זה הקב"ה, דכתיב69 זה א-לי ואנוהו, לעם זו, אלו לישראל, שנאמר70 עם זו יצרתי. והנה, בענין זה א-לי ואנוהו איתא במדרש71 שחורה אני ונאוה72, נאוה אני, באמרי זה א-לי ואנוהו. וצריך להבין, איך שייך שנברא יפעול בהבורא הענין דאנוהו, ויתרה מזה, שענין זה קשור עם הנברא בפנימיותו כל כך עד שמטעם זה יקרא הנברא עצמו בשם נאוה.

והענין הוא, דהנה אמרו רז"ל73 בא וראה כמה גדולים יורדי הים, משה רבן של כל הנביאים כמה נתחבט ואמר הראני נא גו', וא"ל הקב"ה לא תוכל לראות את פני גו' (כי אם וראית את אחורי גו')74, ובקי"ס הי' כל אחד (גם שפחה ואפילו עולל ויונק) מראה באצבעו ואומר זה א-לי ואנוהו. והנה, ענין זה שבקי"ס היו גילויים נעלים ביותר, אף שלא יראני האדם וחי, הרי זה מצד ב' טעמים. טעם הא', מצד מעלת המס"נ דנחשון שקפץ בים75, שמס"נ זו פעלה אצל כל ישראל שיאמרו זה א-לי ואנוהו. וטעם הב', כי, מ"ש כי לא יראני האדם וחי, וארז"ל76 אפילו החיות הנושאות את הכסא אינן רואין, הרי זה רק בעלמא דאתגליא, משא"כ בעלמא דאתכסיא רואין. והיינו, דעלמא דאתגליא הוא עד עולם הבריאה, וכיון שבבריאה לאו איהו וחיוהי וגרמוהי חד, לכן אינן רואין, משא"כ בעלמא דאתכסיא שהוא באצילות, עולם האחדות, ששם איהו וחיוהי וגרמוהי חד77, לכן רואין. וכיון שבקי"ס הפך ים ליבשה78, שהי' הגילוי דעלמא דאתכסיא, לכן הנה גם שפחה וגם עולל ויונק אמרו זה א-לי ואנוהו. וכנ"ל דאף שנתחבט בזה משה רבן של כל הנביאים, מ"מ, מצד ב' טעמים אלו, גדלה המעלה דקי"ס על מעלת משה רבינו. והענין בזה, דאף שמשה נתנבא בזה, כמארז"ל79 כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה, מ"מ, נבואת משה היתה מאצילות דרך מעבר הבריאה, ולא מאצילות ממש, שהרי נבואת משה היתה מבחי' הבינה, וידוע שאבא עילאה מקננא באצילות80 ואימא עילאה מקננא בכורסיא81, וכיון שנבואת משה היתה מבחי' בינה, נמצא, שנבואתו היתה מעולם הבריאה, אלא שבבריאה גופא היתה נבואתו מהאצילות שבבריאה, וכמ"ש הרמ"ז82 שנבואת משה היא מפנימיות הבריאה, והו"ע אור האצילות המאיר בה, אמנם בקי"ס הי' גילוי האצילות ממש שלא ע"י מעבר הבריאה.

והנה קריעת ים סוף היתה הכנה למתן תורה83, דגם מ"ת הו"ע גילוי האצילות, היינו מאורות האצילות עד העצמות. והוא ג"כ מצד ב' טעמים הנ"ל, טעם הא'84, וטעם הב', לפי שבמ"ת הי' החיבור דמעלה ומטה85, עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, ומצד עלמא דאתכסיא אפשר להיות כל הגילויים. וזהו ג"כ מה שהתורה נקראת זאת, שהוא ג"כ אותה הבחי' דזה א-לי ואנוהו, שלמעלה מבחי' זה דנבואת משה שהוא בחי' אצילות שבבריאה בלבד, אמנם מה שהתורה נק' זאת הוא גילוי האצילות ממש. וזהו מ"ש יבוא זה ויקבל זאת, דממ"ש יבוא ויקבל משמע שמשה הוא למטה במדריגה מהתורה, והיינו לפי שמדריגת משה אינה גילוי האצילות ממש, משא"כ בתורה שהיא גילוי האצילות ממש, שזהו זאת (תורה) מזה (הקב"ה), היינו שע"י התורה מתגלים כל האורות עד עצמות ממש. ומה שהתורה (שהיא למעלה ממדריגת משה) נקראת זאת בלשון נוקבא, הרי זה מצד התלבשותה בדברים הגשמיים, וענינה הוא שעל ידה נעשה המשכת כל האורות העליונים עד העצמות למטה ממש, ולכן נקראת זאת בלשון נוקבא (היינו לפי שהיא כלי המקבלת מהעצמות86). וע"י וזאת התורה באים להגילוי דזה א-לי ואנוהו. ומצד זה נקראים ישראל בשם נאוה, דהנה, איתא ברמ"ז87 שתיבת זה, בגימטריא י"ב, הו"ע י"ב אותיות דשם הוי' ג"פ (ג' הויות שבברכת כהנים), וגם י"ב אותיות דשם אד' ג"פ, שהוא מ"ש ג"פ היכל הוי', דהיכל הוי' הוא אד', והוא בחי' המוחין, ג"פ הוי' הו"ע חב"ד דז"א, וג"פ אד' הו"ע חב"ד שבמלכות. וזהו זה א-לי ואנוהו, שע"י עבודת הנשמות עושים דירה לו ית' בתחתונים, שהו"ע המשכת העצמות ממש שלמעלה מבחי' זה א-לי (שעי"ז הם פועלים עילוי בבחי' זה א-לי), והוא בחי' שאו ידיכם קדש. ולכן נקראים ישראל ונאוה, שהוא מלשון דירה.

והנה הענין דזה א-לי ואנוהו הוא עכשיו, אמנם לעתיד כתיב88 ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גו' זה הוי' קוינו לו, היינו, דעכשיו ישנו הגילוי דבחי' זה פעם א', ולעתיד יהי' הגילוי דבחי' זה ב"פ. והענין הוא, שהגילוי דזה א-לי ואנוהו עכשיו הוא בחי' ת"ת דז"א, והגילוי דב"פ זה לעתיד הוא בחי' ת"ת דעתיק. והנה, הגילוי דב"פ זה לעתיד נעשה ע"י בירור בחי' זה דלעו"ז, כמ"ש וזה לכם הטמא89, המן הרע הזה90, אם פגע בך מנוול זה91, היינו, שגם הסט"א נק' בשם זה, כמ"ש92 את זה לעומת זה עשה האלקים. וע"י הבירור דלעו"ז ממשיכים בחי' זה דעתיק. וזהו שאמרו רז"ל93 טוב זה יצ"ט מאד זה מלאך המות, והיינו, שע"י הבירור דלעו"ז, שבירור זה נעשה ע"י התורה, כמאמר אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, דכיון שהתורה היא כולה פנים, ואין בה בחי' אחור כלל94, לכן אי אפשר שיהי' בהתורה איזה אחיזה ללעו"ז, ואדרבה התורה דוחה את הסט"א, הנה ע"י דחי' זו ממשיכים בחי' זה דעתיק95. וזהו שמסיים בכתוב זה הוי' קוינו, קוינו מלשון קוין96, היינו, שההמשכה היא ע"י הג' קוין שעליהם העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח97, שע"י ג' קוין אלו נעשים כל ההמשכות, אלא שעכשיו הרי זה בהעלם, ולעתיד יהי' בגילוי, כמ"ש98 ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר.

ו) וזהו ויבא משה בתוך הענן, דהנה בשביל הגילוי דמ"ת שהו"ע גילוי העצמות, הוצרך להיות ענין של לבוש שיוכל לקבל99 בחי' התורה שנקראת זאת שבה מלובש בחי' זה ממש, ולבוש זה הו"ע הענן, כמבואר במ"א שהענן שהי' כמין עשן הוא ע"ד ענין המשל100, שהוא כמו לבוש, שע"י לבוש זה אפשר להיות המשכת העצמות. אמנם, ענין ויבא משה בתוך הענן הוא בדרך העלאה, והרי הכוונה היא שתהי' המשכת העצמות למטה, הנה על זה עשה לו הקב"ה שביל בתוכו, שע"י השביל נעשית ההמשכה למטה. וכשם שהי' בקי"ס, דמ"ש ויבאו בני ישראל בתוך הים הוא בדרך העלאה, אך הכוונה היא שעלמא דאתכסיא יאיר בעלמא דאתגליא, ולכן הפך ים ליבשה, והמשכת עלמא דאתכסיא היתה ע"י השביל דהמים להם חומה, שע"י שביל זה נמשך האור גם בעלמא דאתגליא, הנה כמו"כ הוא גם בהענין דמ"ת, שישנו שביל ודרך שבו ועל ידו מאיר האור למטה, וכמ"ש101 ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט, היינו שצדקה ומשפט הם הדרך והשביל להמשכת שם הוי' בעולם, שע"י התומ"צ נעשה גילוי העצמות בהעולם, אלא שעכשיו אין זה בגילוי, ויתגלה לעתיד, כמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר.