בס"ד. שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשי"א.

בלתי מוגה

א. מאמר ד"ה ויאמר לו יהונתן מחר חודש.

* * *

ב. אודות כתיבת שמו של החודש (המתברך בשבת זו) – שיש ספק אם צריך לכתוב "איר" ביו"ד א' או "אייר" בב' יודי"ן – ידוע הרמז ש"אייר" ראשי-תיבות א.ברהם י.צחק י.עקב רחל, ולכן צריך לכתוב "אייר" בב' יודי"ן1.

וצריך להבין: מהי השייכות המיוחדת של רחל עם האבות, שלכן מצינו שנמנית יחד עם האבות – אברהם יצחק יעקב רחל?

וביותר יפלא הדבר – מצד ההפרש בין האבות להשבטים:

ידוע2 שהאבות ("אין קורין אבות אלא לשלשה"3) שייכים לכל בנ"י, להיותם "אבות" של כל בנ"י, שכל בנ"י נקראים "בני אברהם יצחק ויעקב", משא"כ השבטים, כל שבט כולל רק חלק מבנ"י, בני ראובן, בני שמעון וכו'. ועד"ז בעבודה – שעבודת האבות נדרשת מכל בנ"י ("בחי' האבות צריך להיות בכל אדם שהם שרש ומקור כל נשמות ישראל"2), משא"כ עבודת השבטים, "כל שבט ושבט במסילתו יעלה", ומכל שבט נדרשת העבודה המיוחדת לשבט זה דוקא (מבני ראובן נדרשת העבודה דראובן, מבני שמעון נדרשת העבודה דשמעון, וכיו"ב בשאר השבטים)4.

וכיון שבני רחל הם ב' שבטים בלבד, יוסף ובנימין – יפלא ביותר שייכותה של רחל (שממנה יצאו רק יוסף ובנימין) לאברהם יצחק ויעקב שהם ה"אבות" דכל בנ"י?

ג. ויובן בהקדם ביאור הטעם לכך שרחל היא היחידה מבין כל האמהות שלא נקברה במערת המכפלה – שמצינו בזה ב' טעמים שלכאורה הם בסתירה זל"ז:

א) "לפי שזלזלה במשכב הצדיק (באמרה ללאה "שלי היתה שכיבת לילה זו ואני נותנה לך תחת דודאי בנך") לא זכתה להקבר עמו"5.

ב) "שתהא לעזרה לבני' כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת רחמים עליהם, שנאמר6 קול ברמה נשמע וגו', והקב"ה משיבה יש7 שכר לפעולתך נאום ה' וגו' ושבו בנים לגבולם"8.

ויש לומר בתיווך ב' הטעמים9 – שהסיבה לכך שבין כל האמהות יכולה דוקא רחל להיות לעזרה לבני', לבכות ולבקש רחמים עליהם, ולפעול ה"ושבו בנים לגבולם", היא, בגלל שיש לה זכות הקשורה עם וויתור על משכב הצדיק10:

איתא במדרשי חז"ל11 ש"הלכו אבות ואמהות לפייס את הקב"ה .. ולא נתפייס, נכנסה רחל אמרה לפניו, רבש"ע, רחמי מי מרובים רחמיך או רחמי בשר ודם, הוי אומר רחמיך מרובים, והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי, שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי, כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי, ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני, אף אתה אם הכניסו בניך צרתך בביתך שתוק להם", "ומה אני שאני בשר ודם .. לא קנאתי לצרה שלי .. ואתה מלך חי וקיים .. מפני מה קנאת לע"ז שאין בה ממש",

[ובפרט שאצל הקב"ה לא שייך כלל המושג של קנאה, שהרי, הקב"ה הוא המציאות האמיתית, שמציאותו מעצמותו, משא"כ הנברא שרק נרגש אצלו שמציאותו מעצמותו12],

ומסיים שם: "מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר, בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן, הה"ד קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בני' כי איננו, וכתיב כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו', וכתיב ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם", "יפה למדת סנגוריא, יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סמניך לאחותך".

ולכאורה אינו מובן: פעולתה של רחל במסירת הסימנים לאחותה משמעותה וויתור על משכב הצדיק, שזהו"ע של חסרון [ועד שנענשה בגלל וויתור על משכב הצדיק (בשביל הדודאים) ללילה א' בלבד], ואיך יכולה פעולה זו להחשב בתור מעלה, ועד שבזכות זה יחזיר הקב"ה את ישראל למקומן?

וההסברה בזה – שהיא הנותנת – שכיון ש"משכב הצדיק" הו"ע רוחני נעלה ביותר שחלילה לוותר עליו, ואעפ"כ, הסכימה רחל לוותר על זה ומסרה הסימנים לאחותה, היינו, שמסרה את הרוחניות שלה ("זי האָט אָפּגעגעבן ניט נאָר אירע גשמיות נאָר אויך אירע רוחניות")... וכל זה כדי "שתהא לעזרה לבני'", שתוכל לבקש רחמים על בני' – נחשב הדבר למעלה הכי גדולה, והקב"ה מבטיח "בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן", "ושבו בנים לגבולם".

ד. ע"פ האמור יש לבאר הקשר והשייכות של רחל עם האבות – אברהם יצחק יעקב רחל:

כשם שה"אבות" שייכים לכל בנ"י כך שייכת גם רחל (לא רק לב' השבטים יוסף ובנימין שיצאו ממנה, אלא) לכל בנ"י – כיון שרחל מסרה נפשה כדי שתוכל לבקש רחמים על כל בנ"י, ובזכותה מבטיח הקב"ה "ושבו בנים לגבולם", שזהו"ע השייך לכל בנ"י.

ויש להוסיף, שמלבד השתדלותה של רחל לטובת כל בנ"י, ש"בוכה ומבקשת רחמים עליהם", ה"ה משתדלת גם עבור השכינה – כמרומז בלשון הכתוב "רחל מבכה על בני' כי איננו.", אף שלכאורה "כי אינם מבעי לי'" (שהרי ביחס ל"בני'" מתאים יותר הלשון "כי אינם"), "בגין דבעלא .. אסתלק מינה כו'"13, היינו, שרחל מבכה (גם) על העדר גילוי השכינה, ובמילא, פועלת היא (נוסף על ה"ושבו בנים לגבולם") גם השבת גילוי השכינה שתהי' בהגאולה העתידה.

* * *

ה. בהשיחה שנדפסה בקונטרס חג הפסח14, אומר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שקודם גילוי המשיח ישנם "חבלי לידה", וכדי למהר את הלידה צריך להיות פריצת גדר, והיינו, ע"י שמחה, כי שמחה פורצת גדר15, ומבאר שם, שהשמחה צריכה להיות מצד הטוב של הזולת, שהרי הזולת הוא בודאי טוב16.

– ולהעיר, שבימינו אלו, כבר יצאנו י"ח חבלי לידה, ועתה צריך להיות רק ענין השמחה, ועי"ז יכולים אפילו בשעה קלה17 לפעול ביאת המשיח. –

ובהתאם לכך הי' כ"ק מו"ח אדמו"ר נוהג באחרון של פסח להורות שירקדו ריקוד של משיח ("משיח'ס טאַנץ")18.

– מצד טעמים שונים לא רציתי לעשות כן באחרון של פסח עצמו... ובכל אופן, יש להשלים זאת ביום הש"ק זה, שהוא עדיין המשך לאחרון של פסח, ולכן, ירקדו עתה "משיח'ס טאַנץ".

ויה"ר שעי"ז יומשכו כל הענינים באופן ד"והריקותי19 לכם ברכה עד בלי די"20.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א רקד עם כל הקהל במחול – "משיח'ס טאַנץ"].

* * *

ו. כ"ק מו"ח אדמו"ר הי' נוהג לברך (בתקופה זו) קיץ בריא ("אַ געזונטן זומער").

– בשנים הראשונות הי' נוהג להקדים ולומר שבפולין נוהגים לברך קיץ בריא, אבל בשנים האחרונות לא הי' אומר הקדמה או אמתלא, אלא הי' מברך בפשטות: "קיץ בריא".

ויש להוסיף, שהכוונה בזה היא לא רק בנוגע לענינים גשמיים, אלא גם בנוגע לענינים רוחניים:

בנוהג שבעולם – וכן הוא גם אצל בנ"י – שבימות הקיץ עוסקים בענינים של הבראת הגוף. וכיון ש"היות הגוף בריא ושלם מדרכי (עבודת) ה' הוא" (כפס"ד הרמב"ם21), מובן, שהבראת הגוף בימות הקיץ צריכה להיות באופן שיתוסף גם בנוגע לענינים רוחניים.

(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) קיץ בריא בגשמיות וברוחניות.

* * *

ז. [לאחרי תפלת מנחה – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:]

נכנסתי פעם לכ"ק מו"ח אדמו"ר בש"ק הראשון מהשבתות שבין פסח לעצרת, לאחר מנחה, ואמר לי: עכשיו צריכים ליקח גמרא מש"ס ווילנא וללמוד פרקי אבות [וכשהעירותי שהלימוד דפרקי אבות בגמרא מש"ס ווילנא יקח זמן רב, נענה כ"ק מו"ח אדמו"ר והוסיף], אמירה או לימוד ("געזאָגט אָדער געלערנט"), אבל לא באריכות22.

(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) עכשיו צריכים לומר או ללמוד פרקי אבות.