בס"ד. ר"ד יום ב' דחג הפסח, ה'תשי"א.

– אחר תפלת מנחה –

בלתי מוגה

[כמה מאנ"ש שי' ביקשו מכ"ק אדמו"ר שליט"א לומר דא"ח, ואמר:]

יום זה הוא יום ראשון של ספירת העומר, שהו"ע העבודה באופן של אתערותא דלתתא – שזהו כללות החילוק שבין חג הפסח לספירת העומר1 (ששניהם, וכן מתן תורה שלאחריהם, הם ענינים כלליים שנמשכים על כל השנה כולה2), שחג הפסח הוא זמן של אתערותא דלעילא, כמ"ש3 "ופסח הוי' על הפתח גו'", שזהו"ע הדילוג, למעלה מסדר השתלשלות, ואילו בספירת העומר – שאז היא ההליכה בסדר השתלשלות – צריך להיות הענין דאתערותא דלתתא, שהו"ע העבודה בכח עצמו ("טאָן אַליין").

וזהו גם הטעם שאומרים בספירת העומר: "הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה כו'"4 – דלכאורה: למה אומרים זאת בספה"ע דוקא, ולמה לא תיקנו לומר זאת בשאר ענינים, כמו תפלות, ש"כנגד תמידים תקנום"5 (ועד"ז מוספים) – כיון שספירת העומר היא מצוה כללית שענינה הוא אתערותא דלתתא, וזהו גם כללות ענין העבודה בבית המקדש, שהיתה באופן של אתערותא דלתתא, שהאדם צריך בעצמו להביא את הקרבן, ורק לאח"ז היתה יורדת האש מלמעלה ואוכלת את הקרבן6.

וזהו שלאחרי ספירת העומר – לאחרי שמראים להקב"ה שהתחילו כבר את העבודה בכח עצמו ("מ'האָט שוין אָנגעהויבן טאָן") – מבקשים מהקב"ה, שבזכות זה "יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה",

ויה"ר שיהי' זה "במהרה בימינו, אמן סלה".