עבדים היינו, ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ב

בס"ד. ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ב

(הנחה בלתי מוגה)

עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו הוי' אלקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטוי'1. וצריך להבין מה שמפרט כל ענינים אלה, דלכאורה, הרי העיקר הוא שעבדים היינו ויוציאנו, ולמה צריך לפרט שעבדים היינו לפרעה דוקא, ובמצרים דוקא, ועד"ז בהיציאה, שהיציאה היתה ע"י בחינת הוי' אלקינו, והיציאה משם דוקא, וביד חזקה ובזרוע נטוי'. ומזה מובן, שכל הפרטים הנ"ל מבארים את כללות הענין דעבדים היינו וכללות הענין דויוציאנו. גם צריך להבין ההוראה מזה בעבודת האדם, דהנה, איתא בזהר פרשת בהעלותך2, שכל סיפורי התורה אינם סיפורים בעלמא ח"ו, כי אם, הוראה הם בכל דור ודור. ומובן במכ"ש מתורת הבעש"ט3 אשר כל דבר שיהודי רואה או שומע הרי זה בהשגחה פרטית שילמוד מזה הוראה בעבודת הוי', ואם בעניני העולם כן הוא, בסיפורי התורה על אחת כמה וכמה. ומזה מובן, שכללות הענין דעבדים היינו ויוציאנו ישנו גם עכשיו בעבודת האדם.

ב) והענין הוא4, כמבואר בסידור האריז"ל5 על הפיסקא עבדים היינו כו', שכל עניני הקדושה היו אז בהעלם והסתר מיצר ודוחק, ועניני הלעו"ז היו בבחינת פרעה, דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין6, והיינו, שהיו כל ההשפעות שמלמעלה, אלא שההשפעות היו בלעו"ז. וטעם הדבר, לפי שפרעה עומד בעורף דאריך, דאריך הוא בחינת מקיף שלמעלה מהשתלשלות, ששם הוא כחשיכה כאורה7, ואם צדקת מה תתן לו גו'8, שכל מעשה התחתונים אינו נוגע כלל, ולכן אפשר להיות משם יניקה גם לחיצונים. ואדרבה, היניקה ללעו"ז היא עוד יותר מאשר לקדושה, כי בקדושה כל הענינים הם בסדר וחשבון, וההשפעה לקדושה הוא מבחינת הפנימי דוקא, ולא מבחינת המקיף (וההשפעה שיכולה להיות לקדושה מבחינת המקיף הוא רק לפי שעה, כמבואר בקונטרס ומעין9). ולכן עניני הקדושה היו אז בבחינת העלם והסתר מיצר ודוחק, שזהו"ע דמצרים. וכמבואר בסידור שם דמצרים הוא מיצר ים, היינו שבחינת הבינה היא במיצר והעלם, שלכן לא נעשה לידת המדות מהבינה. וזהו מה שהגלות נמשל לעיבור10, תלת כלילן גו תלת11, שהעובר ראשו בין ברכיו כו'12, היינו, שעם היות שיש בו כל הענינים, מוחין שבראש ומדות שבלב, הרי הם בהעלם, ומה שבגילוי הוא רק בחינת נה"י, שזהו"ע שאוכל מה שאמו אוכלת ושותה מה שאמו שותה12, שהוא בחינת נה"י לבד, אבל חב"ד ומדות הן בהעלם, שזהו בחינת מיצר ים. וכל זה הוא לפי שאז הי' הארת בחינת המקיף, ומצד בחי' המקיף לא ישנה ההשפעה בקדושה כנ"ל, ואדרבה, ההשפעה היא בלעו"ז, וכמ"ש13 שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך תמצא14. והנה, היציאה מהגלות הי' ע"י שהמקיף נמשך בפנימיות, דזהו מ"ש ויוציאנו הוי' אלקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטוי', הוי' אלקינו הוא בחינת חו"ב, ביד חזקה ובזרוע נטוי' הם ב' זרועות דאריך, כדאיתא בגמרא15 שיד חזקה הוא יד ימין וזרוע נטוי' הוא יד שמאל, והם חו"ג דאריך. וע"י שבחינת יד חזקה וזרוע נטוי' נתלבשו בהוי' אלקינו, שהו"ע או"א שהלבישו לזרועות דאריך16, עי"ז היתה היציאה ממצרים. וזהו ג"כ מ"ש ויוציאנו משם, דשם הוא בחינת המקיף, שמשם אפשר להיות יניקה גם לפרעה, וכמ"ש17 קראו שם פרעה גו' העביר המועד גו', וע"י שהיתה ההמשכה בפנימיות עי"ז נתבטלה היניקה, שזהו"ע ויוציאנו גו' משם.

ג) וביאור הענין יובן בהקדים מה שנתבאר במאמר הקודם18 בענין הדיקנא, שיש דיקנא בא"א ויש דיקנא בז"א19, משא"כ אבא (חכמה דאצילות) אין לו דיקנא, ונלאו המקובלים הראשונים להבין למה אין דיקנא באבא דוקא, דאיך יתכן עד"מ שיהי' דיקנא להזקן ולנכדו, ולהאב לא יהי' דיקנא. ומבאר בזה רבינו הזקן20 (הובא בד"ה ואברהם זקן לאדמו"ר מהר"ש21), שדיקנא דז"א נמשך מאבא, ואעפ"כ הוא בז"א דוקא, והענין בזה, דהנה, ענין השערות (דיקנא) מורה על המשכה שבאין ערוך ובדרך דילוג, כמשל השערות אף שיש בהם חיות מהמוח, מ"מ הרי זה הארה חיצונית בלבד, ובאה ע"י הפסק עצם הגולגולת. וכמו"כ למעלה, שענין השערות מורה על המשכה שבאין ערוך. וזהו שאריך יש לו זקן, שההמשכה מאריך לאצילות הוא ע"י בחינת שערות, כי אריך הוא בבחי' בלי גבול, משא"כ באצילות הרי ישנה הגבלה, דהגם שאצילות הוא עולם האחדות, דאיהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד22, מ"מ ה"ז בהגבלה, עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר23, ולכן, ההמשכה מאריך לאצילות הוא בדרך דילוג, שזהו"ע השערות (דיקנא). וכמו"כ ההמשכה מז"א לבי"ע הוא ג"כ בדרך דילוג, דכיון שבאצילות איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, שגם הכלים הם מיוחדים, הנה מצד ההתאחדות דבחינת איהו עם הספירות, הרי לגבי בי"ע גם אצילות הוא בלי גבול, ולכן גם ההמשכה מאצילות לבי"ע היא בדרך דילוג. וזהו שז"א (שממנו נמשך מאצילות לבי"ע) יש לו זקן. משא"כ אבא אין לו זקן, כי ההמשכה מבחינת החכמה היא באצילות גופא, כמאמר24 אבא עילאה מקננא באצילות, וההמשכה באצילות גופא אינה בדרך דילוג, וזהו אבא אין לו זקן.

ד) אמנם עפ"ז יוקשה מה שנת"ל בשם סידור האריז"ל בפירוש ויוציאנו הוי' אלקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטוי' שהו"ע או"א שהלבישו לזרועות דאריך, דלכאורה, ע"פ המבואר בענין אריך יש לו זקן, ההמשכה מאריך לאצילות הוא ע"י שערות דוקא, וא"כ מהו"ע או"א שהלבישו לזרועות דאריך, הרי ענין הלבושים הוא בגילוי יותר מכמו ענין השערות. דהנה, ידוע החילוק שבין לבושים לשערות, שהלבוש הוא דבר שחוץ ממנו, ולא כמו השערות שיונקות חיות מהמוח ויש בהם קצת חיות, אבל לאידך, הרי החיות שבשערות הוא בתכלית ההעלם והצמצום, עד אשר כשחותכים את השערות, אין מרגישים כאב, משא"כ הלבוש, להיותו לפי אופן המלובש, ה"ה מגלה את העצם. והיינו שבכל אחד מהם, בשערות ובלבושים, ישנה מעלה מיוחדת, דבשערות הוא מעלת ההתאחדות, ובלבושים הוא מעלת הגילוי. ועכ"פ יוקשה הענין דאו"א הלבישו לזרועות דאריך, הרי אריך יש לו זקן, היינו שההמשכה מאריך לאצילות היא רק בדרך שערות, ואינה יכולה לבוא בגילוי, וא"כ מהו"ע או"א שהלבישו לזרועות דאריך, שלבושים יש בהם ענין הגילוי.

אך הענין הוא, שישנם ב' אופני השפעה מאריך לאצילות, השפעה בדרך של שערות, והשפעה בדרך של לבוש. והם מב' המדריגות שבאריך, פנימיות אריך וחיצוניות אריך. דמבחינת פנימיות אריך אי אפשר להיות ההמשכה אלא בדרך שערות, שזהו"ע שאו"א יונקים ממזלא, אבא יונק ממזל הח' ואימא יונקת ממזל הי"ג25, שיניקת חו"ב דאצילות היא מבחינת חו"ב דאריך, ובחינת חו"ב דאריך הוא פנימיות אריך, ולכן אי אפשר להיות ההמשכה משם כי אם בדרך שערות. משא"כ מבחינת זרועות דאריך, שהו"ע חיצוניות אריך, אפשר להיות המשכה בדרך התלבשות. והענין הוא, דהנה גם בההמשכה מז"א דאצילות לבי"ע שנת"ל שהיא ע"י שערות, שזהו שז"א יש לו זקן, יש עוד אופן השפעה שאינו בדרך שערות, שהרי ידוע שלמ"ד כלים דזו"ן נעשים נר"נ לבי"ע, ואין זה בדרך שערות, אלא דנה"י דז"א נעשים מוחין לנוקבא ומשם נמשך אח"כ בבי"ע, והיינו דלהיות שהוא רק בחינת נה"י דז"א, וגם בבחינת נה"י גופא הנה בהמשכתו בבי"ע הוא רק בדרך התנוצצות, לכן אין צריך לזה בחינת שערות, ומ"ש שז"א יש לו זקן, שההמשכה היא בבחי' שערות, ה"ז רק בבחינת פנימיות ז"א. וכמו שהוא בהמשכה מז"א לבי"ע, כן הוא גם בהמשכה מאריך לאצילות, שמ"ש שאריך יש לו זקן, שההמשכה היא בבחי' שערות, ה"ז רק בבחינת פנימיות אריך, משא"כ בבחינת הזרועות דאריך הוא בדרך התלבשות.

ה) ועפ"ז יש להוסיף ביאור במ"ש בסידור האריז"ל שהיציאה ממצרים הי' ע"י שאו"א הלבישו לזרועות דאריך. דהנה, משנת"ל שמבחינת המקיף יש להם יניקה ללעו"ז, ה"ז רק בבחינת חיצוניות המקיף, משא"כ בבחינת פנימיות המקיף. וכמובן ממ"ש13 שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך תמצא, שאין זה באופן שהמלך משפיע להשממית ברצונו וחפצו, אלא אדרבה, שמצד עצם רוממות מעלת המלך אינו נותן לב לגרשה, שהו"ע חיצוניות לבד. וכמובן גם ממשל26 המלך שעושה סעודה לשריו ועבדיו, והשיריים מהסעודה (שמצד עוצם גדולת מעלת המלך, הנה גם השיריים הם עשירות מופלגה) נשפעים גם לשונאיו, הרי מובן שרצון המלך בעשיית הסעודה הוא בשביל שריו ועבדיו דוקא, ולא בשביל שונאיו. ודוגמתו בנמשל, שמצד פנימיות המקיף אין להם יניקה כלל, וכל יניקתם אינה אלא מבחינת חיצוניות אריך. והנה, כאשר חיצוניות אריך נמשך בבחינת פנימיות, שזהו"ע דאו"א הלבישו לזרועות דאריך, שהו"ע ההמשכה מהמקיף לפנימיות, הרי זה מגיע גם בבחינת פנימיות המקיף, ועי"ז נתבטלה יניקתם גם מחיצוניות המקיף.

ו) והנה בכל דור ודור (ומוסיף כ"ק אדמו"ר הזקן27 בכל יום ויום) חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא (היום27) ממצרים28. והענין בזה, שכשם שיצי"מ היתה ע"י המשכת המקיף בפנימיות, כמו כן צריכה להיות עבודת כאו"א מישראל באופן של המשכת המקיף בפנימיות דוקא. והענין בזה, דהנה, ידוע פירוש הרב המגיד29 על מאמר רז"ל30 שפרשה שני' היא באופן דאין עושין רצונו של מקום, שזהו לפי שלא נאמר בה בכל מאדך. דבפרשה ראשונה כתיב31 בכל מאדך, בלי גבול, והיא העבודה שמצד כחות מקיפים, ופרשה שני' היא העבודה שמצד כחות פנימיים בלבד. אמנם, כאשר העבודה היא רק מצד המקיף בלבד, יכול לבוא מזה ענין בלתי רצוי, ע"ד שנת"ל שמצד בחי' המקיף ששם הוא כחשיכה כאורה אפשר להיות יניקה כו'. וכמו שמבאר כ"ק אדמו"ר האמצעי32 בענין פלשתים, דאף שבתחילה הוא בחינת מבוי המפולש33 בקדושה, אבל מזה אפשר להיות יניקה לבחינת פלשתים דלעו"ז. ולזאת אינו מספיק העבודה דמקיף, אלא צ"ל עבודה פנימית דוקא, יום יום ידרושון34, והיינו שהמקיף צ"ל נמשך בפנימיות דוקא. וכמו בבעל תשובה, שמעלת התשובה היא העבודה בחילא יתיר35, הרי החילא יתיר נמשך בכל כחותיו הפנימיים, שבכל עשיותיו נרגש החילא יתיר, משא"כ כשנשאר רק במקיף, אפשר להיות מזה יניקה כו'. וזהו שאמרו רז"ל36 יקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצוות, היינו שההתחלה צריכה להיות מקבלת עול מלכות שמים, אבל לאח"ז צריך לבוא גם בעול מצוות פרטיות דוקא. וזהו"ע יציאת מצרים בעבודת האדם, להיות המשכת המקיף בפנימיות דוקא. ובזה יובן גם השייכות דיציאת מצרים למתן תורה, כמ"ש37 בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, כי גם במ"ת נמשך המקיף בפנימיות, שזהו"ע י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, די"ג מדות הם בחינת י"ג תיקוני דיקנא38 שלמעלה מהשתלשלות, ומ"מ נמשכים בפנימיות דוקא39.