בס"ד. יום ד', י"ד שבט, ה'שי"ת*.

(בשבוע הראשון להסתלקות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, ביום הרביעי, אחרי תפלת השחר אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

הדין הוא – "שלשה לבכי, שבעה להספד"1.

קבלתי מכתב מאחד בו הוא כותב שאמנם אין חסידים עורכים הספדים, אבל מספרים סיפורים אודותיו, וזהו ההספד. הוא גם כותב לי סיפור:

הרבי כתב לו במכתב: איני מפזר תוארים. כשאני כותב "ידיד נפשי" או "ידידי עוז" הרי שהמציאות היא כך2.

(ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:) הגם שמצד המקבל יתכן שלעת-עתה עדיין אין הדבר כן, אבל סופו להיות כן.

ובהתאם לכך – שמעיק עלי ("מיר קוועטשט") ה"שבעה להספד" – אספר סיפורים3 מהרבי4.

(וכך הי' עושה גם בשאר ימי ה"שבעה", אחרי התפלה).

– רשימת הסיפורים שזוכרים. סדר הסיפורים אין זוכרים –

א. בשנת תרנ"ז הי' כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע חולה מאד ונסע למוסקבא לריפוי.

הפרופסורים אמרו לו אז שנותרו לו רק מספר חדשים לחיות. כששמע זאת הרבי נ"ע החליט לנסוע לארץ ישראל, וסיפר לרבנית מרת שטערנא שרה נ"ע על כך.

שאלה אותו הרבנית: ומה תעשה עם החסידים שלך ועם חסידות? השיב הרבי נ"ע: הרי משאיר אני אותו (בהתכוונו לרבי)5.

והרבי הי' אז בן שבע עשרה שנה!

ב. כשהי' הרבי ילד, בשנת תרמ"ד, דר אביו, הרבי (מהורש"ב) נ"ע, בדירה בת שני חדרים. חדר אחד שימש כחדר השינה, ובחדר השני ישב ולמד יחד עם הרה"ג והרה"ח ר' יעקב מרדכי בעזפּאַלאָוו6. שם גם עמדה עריסתו של הרבי. הרבי הי' יפה תואר ופניו האירו. פעם, תוך כדי הלימוד, מאוחר בלילה, ראה הרי"מ את הרבי ישן, והחל לדבר עם הרבי נ"ע על כך שמראה וזיו הפנים מוכיח על טהרת המחשבה וכו'. נתעורר אז רצון חזק אצל הרבי נ"ע להעניק נשיקה לרבי7. חלף במוחו רעיון שבבית המקדש הביאו, נוסף על קרבנות, גם כסף זהב וכו' לבדק הבית, והחליט להחליף את הנשיקה במאמר חסידות. אז כתב את מאמר החסידות ד"ה מה רבו מעשיך8. בשנת תרנ"ב נתן את הכתב לרבי במתנה, באמרו: זו נשיקה חסידית, ובמשך הזמן אספר לך. בשנת תרנ"ו – סיפר לו את כל המעשה9.

ג. כשהי' הרבי בגיל שש לערך, קרא לו אביו הרבי נ"ע ואמר לו לברך על הציצית. הרבי ענה שכבר בירך היום את ברכת ציצית. אמר הרבי נ"ע: אף על פי כן! אך הרבי סירב.

נתן לו הרבי נ"ע סטירה קלה (היתה זו הפעם היחידה שנתן לו סטירה) ואמר: כשאני פוקד – עליך לציית. התפרץ הרבי בבכי, ואמר: אם יש לברך לפני הקב"ה – כבר בירכתי, אבל אם יש לברך משום שאתה פוקד...

ענה לו הרבי נ"ע: יש לברך בגלל שהקב"ה ציוה כן, אך כל אב משגיח על ילדיו, וצריכים הם לציית לו10.

ד. בשנים הראשונות, כשהי' הרבי נ"ע נוסע למקום מסויים, לא הי' נותן לרבי את מפתח ארונות הכתבים, אבל בשנים המאוחרות יותר הי' נוהג להשאיר בידו את המפתח.

פעם נכנס הרבי לחדר הכתבים וראה שמונחים שם גליונות נייר של כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע.

הרבי, שאימן עצמו עוד קודם לכן לכתוב בכתב-ידו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש, נטל נוצת אווז (כ"ק אדמו"ר מהר"ש הי' נוהג לעתים תכופות ביותר לכתוב בנוצת אווז) וכתב על גליון נייר של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ביאור ענין מסויים בתורת החסידות (למאמר "וילך איש מבית לוי") בכתב-יד של כ"ק אדמו"ר מהר"ש.

הרבי הפליג לאחר מכן בעיונו בכתבים, ותוך כדי התעמקות, הלך, בהשאירו את הכתב בין שאר הכתבים. כשחזר הרבי נ"ע מחו"ל, נכנס לחדר הכתבים ומצא כתב זה, ואמר לרבי: יש לי היום שמחה, מצאתי מאמר של אבי שלא ידעתי עליו.

הרבי לא ענה לו כלום. כעבור שבועות מספר שוחח שוב הרבי נ"ע על הדבר. אז התבונן הרבי: מה עשה, וכיצד יתקן זאת? והחליט להכנס בקשר לכך ל"יחידות".

כשנכנס ליחידות פרץ בבכי. הדבר העיק על לבו ולא יכול לדבר כלום.

כששאלו הרבי נ"ע לפשר בכיו – ענה שעשה דבר מסויים שאינו יודע כיצד יהי' לו תיקון על כך. וסיפר לו את כל המעשה.

אמר לו הרבי נ"ע: לא נורא כל-כך!

ה. היו זמנים בהם הורה הרבי נ"ע לרבי להכנס לחדרו ולהתבונן בהנהגותיו.

ו. הרבי נ"ע הי' צריך פעם לכתוב מכתבים ארוכים לרבנים רבים, ולכולם בכתב-ידו, דבר שגזל ממנו זמן רב.

אמר אז לרבי שיאמן עצמו בכתב-ידו שלו ויכתוב את המכתבים, והוא – הרבי נ"ע – יחתום עליהם.

הרבי אמר שהוא מסכים לכך, בתנאי שיוסיף שיעור בלימודו עמו תורת החסידות.

הרבי נ"ע הסכים לתנאי, והרבי למד את כתב-ידו של אביו במשך זמן קצר, וכתב לו אחר כך את המכתבים כנ"ל.

ז. לאחר שסודר טלפון בין החדרים של הרבי נ"ע ושל הרבי, הי' קורה תכופות שכ"ק אדמו"ר נ"ע צלצל לרבי ואמר לו: אתה רשאי להכנס, רצוני לעשן. הרבי הי' נכנס, מדליק גפרור, מצית את הסיגרי', והרבי נ"ע הי' מעשן.

הרבי נ"ע הי' מדבר אתו בנושא בו עסק אז. או שהי' שואל: מה יש לך לספר? ואז הי' הרבי מציע עניניו11.

כעבור זמן עלה לרבי רעיון, ובערב שבת או ערב יו"ט הי' מניח גפרור תחת אפרכסת הטלפון כדי שלא תסגר היטב ויוכל לשמוע את הרבי נ"ע מתפלל בחדרו12.

ח. פעם ביקר הרבי נ"ע יחד עם הרבי בפּראַג, וביקרו בבית-הכנסת של המהר"ל. הרבי רצה לעלות לעלי' בה מונח ה"גולם", שיחד את השמש, נטל סולם ועלה.

– כשסיפר הרבי את הסיפור, שאלתיו מה ראה שם, והרבי לא ענה לי. –

כשנודע הדבר לרבי נ"ע הוכיח קשות את הרבי. כעבור זמן אמר לו: היתה לי עבודה של חודשים (כנראה כדי לתקן שלא יהי' נזק מזה. המספר).

ט. בשנת האבלות13, ל"ע, כשהי' הרבי מסיים: "רבי חנניא בן עקשיא כו'", לפני קדיש דרבנן, הי' נוהג להשען על ידו ולומר משהו בלחש.

אח"כ סיפר הרבי שהוא אומר אז מספר שורות ב"תניא"14.

י. הרבי אמר שבתפלות בהן אין אומרים תחנון – אין מכים על החזה באמירת "סלח לנו"15.

יא. הרבי נ"ע הי' פעם בחוץ-לארץ ונפגש עם הרבה "גוטע אידן"16. בהגיעו הביתה הביא מתנה לרבי, מקל עם ידית כסף17, שעליו הוציא את שארית כספו שהי' לו. שאלה אותו הרבנית האם לשם כך הי' צריך להוציא שארית מעותיו, והרבי נ"ע השיב, שבראותו (המעמד ומצב) אצל אחרים, נוכח לראות מי הוא (הרבי)18.

יב. להנחת ארבעה זוגות תפילין19 יש צורך בגוף נקי ביותר. כי, בנוגע לענינים שחייבה תורה, כתפילין דרש"י ור"ת20, מאחר ש"לא ניתנה תורה למלאכי השרת"21, נוטלת התורה על עצמה את הדבר, ואילו לדבר שרק אנשים מעטים עושים ולא שהתורה חייבה את כולם בכך – הרי האחריות העצמית גדולה יותר. ונוסף לזה, מצד ענינם של תפילין של שמוש"ר וראב"ד – צריכים הם גוף נקי ביותר22.

מצאתי נדפס23 שהרה"ח וכו' ר' הלל מפּאַריטש24 הניח ארבעה זוגות תפילין, ושהעידו לפני המחבר שבני ה"צמח צדק" הניחו ארבעה זוגות תפילין. כן היו גם בדורנו חסידים שנהגו להניח ארבעה זוגות תפילין, כגון הר' יצחק מתמיד25, ר' צבי הירש גורארי'26, ועוד. אני – יראתי, עד שהרבי אמר לי להניח ארבעה זוגות תפילין27, והתחלתי להניח, שהרי הדבר על "כתפיו" של הרבי.

הרבי אמר לי אז שהוא בעצמו יזמין את התפילין, כדי שהדבר יהי' בחשאי27.

בשעה שנדפס "היום יום" הסכים הרבי לגלות את סדר הנחת ארבעת זוגות התפילין, והדבר נדפס ב"היום יום"28.

בפסוק29 "שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום" מרומזים30 ארבעת זוגות התפילין. תפילין דרבנו תם רמוזים בתיבת "תם". תפילין דרש"י – בתיבת "ישר". תפילין דשמושא רבא – בתיבת "שלום", רב שר שלום בעל שמושא רבא31.

התפילין דשמוש"ר ובפרט דראב"ד הם בדרגה נעלית מדרש"י ודר"ת. לפיכך אין שום דעה הסוברת לברך עליהם32.

תפילין דרש"י הם בחינת מוחין דאימא, תפילין דר"ת – מוחין דאבא, ותפילין דשמוש"ר ודראב"ד – כתר33. ולכן הם נעלים מכדי "המשכה" על ידי ברכה.

יג. כשנקלעו מאנ"ש לגרמני', פנו בשאלה אם מותר לעשות ציצית במכונה. שאלתי את הרבי – שכן הצאַנזער מחמיר34. סיפר לי הרבי שכשהגיעו הפליטים לרוסי', בשנת תרע"ה, לא היו להם טליתות וציצית. שאלו את הרבי נ"ע, והרבי נ"ע שלח שליח לביהח"ר של גנזבורג ועשו שם ציצית במכונה, ולאחר מכן אמר שאפשר לברך עליהם35.

יד. לא שמעתי את הרבי מדייק בתואר "הקדוש" ביחס לבעל אור-החיים או השל"ה.

כשסיפר הרבי36 שאדמו"ר הזקן הי' "יהודי של של"ה", התפלל בסידור השל"ה, בכוונות השל"ה, לא הוסיף את המלה "הקדוש".

טו. הרבי סיפר כשהי' הרוז'ינער ילד ולמד חומש עם המלמד – הי' מקדים לשאול את המלמד את כל הקושיות שרש"י מדייק בהן.

כשלמד את הפסוק37 "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה גו'", אמר לו המלמד: נו, מדוע אינך שואל? ואמר לו את קושיית רש"י: הי' צריך להיכתב "יורדים ועולים"? – ענה הרוז'ינער: על חלום אין מקשים קושיא.

טז. בשעת ברית המילה שלו בכה הרבי, כדרך התינוקות. אמר לו סבו כ"ק אדמו"ר מהר"ש: מדוע הנך בוכה? כשתגדל תהי' ... ותאמר חסידות בשפה ברורה. – כך רשום ברשימות המאסר של הרבי38, במקום חלק לאחר התיבה "תהי'". – מחסידים שמעתי שאמר "תהי' רבי". עפ"ז מובן מדוע יש מקום חלק ברשימותיו של הרבי.