ויאמר לו יהונתן מחר חודש, ש"פ משפטים, מבה"ח וער"ח אדר-ראשון, ה'תשכ"ב

בס"ד. ש"פ משפטים, מבה"ח וער"ח אדר-ראשון, ה'תשכ"ב

(הנחה בלתי מוגה)

ויאמר לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך1. הנה בפסוק זה נאמרו ב' ענינים2, ונפקדת, כי יפקד, שלכאורה סותרים זל"ז, שהרי יפקד הוא לשון חסרון, ונפקדת הוא לשון זכרון (כפירוש התרגום ורש"י), שזהו"ע של המשכה, ולמעלה יותר הו"ע של יחוד, כלשון חז"ל3 חייב אדם לפקוד את אשתו. ואעפ"כ נאמר ונפקדת כי יפקד מושבך, שענין ההמשכה והיחוד (ונפקדת) בא דוקא אחרי הקדמת החסרון וההעלם (יפקד מושבך). וזהו ג"כ כללות הענין דמחר חודש, דר"ח ענינו יחוד שמשא וסיהרא, שאז מתחדש הירח שמקבל אורו מהשמש, וענין זה בא דוקא אחרי ההעלם והביטול בערב ר"ח, כידוע. והנה4, חידוש הירח בר"ח אינו דומה להחידוש שבר"ה, חג שהחודש מתכסה בו5, כי בר"ה הכיסוי וההעלם הוא באופן שהמלכות נסתרת מבנינה לגמרי, לפי שאז חוזר כל דבר לקדמותו, והו"ע סילוק לגמרי, ולכן צריך להיות אז בנין המלכות, להמשיך את המלכות ממקורה העצמי, ולפעול בנין המלכות בבחי' פרצוף שלם, שזהו"ע הט' ברכות והט' תקיעות שעי"ז ממשיכים הט' ספירות לבחי' נקודת המלכות, משא"כ ענין ר"ח, שזהו מה שי"ב ראשי חדשים מקבלים מר"ה, היינו, שהמשכת המלכות שבר"ה נמשכת אח"כ לי"ב ראשי חדשים, אין זה סתירת בנין המלכות, כי אם שהמלכות היא בהעלם ובביטול, שנעשית בבחי' נקודה תחת היסוד. והעלם וביטול זה הוא הכנה והקדמה להגילוי דר"ח, שאז נעשה יחוד שמשא וסיהרא, שהו"ע יחוד זו"ן, ולמעלה יותר ענין יחוד חו"ב, עד למעלה מעלה עד אין קץ, הנה יחוד זה נעשה אחרי הקדמת ההעלם והביטול דוקא, שזהו ע"ד הענין דונפקדת כי יפקד מושבך, שדוקא ע"י ההעלם דכי יפקד נעשה ונפקדת, כנ"ל.

ב) ויש לקשר זה עם מ"ש בפרשתנו6 אם כסף תלוה את עמי את העני עמך7, ואיתא על זה במד"ר8 אמר דוד רבון העולם ישב עולמך (שיהי' בשוה כולם עשירים) שנאמר9 ישב עולם לפני אלקים, א"ל הקב"ה אם אעשה את עולמי שוה, חסד ואמת מן ינצרוהו (מי ישמור החסד והאמת). וצריך להבין, מהו ההכרח שיהי' חסד ואמת. ומבואר בזה10, שכללות ענין ההשתלשלות הוא באופן דמשפיע ומקבל, וכיון שהענינים שלמעלה נעשים ע"י עבודת האדם, דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח11, לכן צריך שיהי' עשיר ועני למטה, וע"י ההשפעה מהעשיר לעני, הנה רוח אייתי רוח ואמשיך רוח, שנעשה גם למעלה ההשפעה למקבל, שהו"ע יחוד זו"ן, ולמעלה יותר, יחוד חו"ב. והנה, כיון שע"י ההלואה פועלים ענין היחוד למעלה, הרי מובן שענין ההלואה מגיע בבחי' שלמעלה ממשפיע ומקבל, כידוע12 שיחוד ב' דברים הוא בכח בחי' שלמעלה משניהם. וזהו מ"ש את עמי את העני עמך, ואיתא במדרש13 שכאשר העני עמך אזי אתה עִמי, היינו, שממשיך בחי' כי עמך מקור חיים14, שמקור חיים טפל ובטל לך15, שהוא האור שטפל ובטל להעצמות. וכפי שממשיך במדרש שם, מה אני איני מוט לעולם אף אתה אין אתה מוט לעולם, שנאמר16 כספו לא נתן בנשך גו' לא ימוט לעולם, דענין לא ימוט לעולם הוא העדר השינוי, וענין זה הוא מצד בחי' אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות. וכיון שבחי' זו היא למעלה ממשפיע ומקבל, הנה על ידה נעשה היחוד דמשפיע ומקבל.

ג) וביאור הענין, דהנה כתיב17 חסד חפצתי ולא זבח, ומזה מובן שבחי' החסד מגיע למעלה יותר מענין הזבח, ועד שכל עיקר הכוונה הוא רק בחסד, חסד חפצתי ולא זבח. וצריך להבין, שהרי גדלה מעלת ענין הזבח, דנוסף לכך שהתורה מלאה בפסוקים שמדברים בענין הקרבנות, הרי גם כללות ענין עשיית המקדש הוא בשביל עבודת הקרבנות18 (כמבואר גם בהמשך ההילולא19), ואיך אפשר לומר שעיקר הכוונה הוא בחסד דוקא, עד שחסד חפצתי ולא זבח. ואף שי"ל שבכתוב זה מדגיש את ענין החפץ דוקא, כידוע20 ההפרש בין רצון לחפץ, שחפץ הוא פנימיות הרצון, מ"מ, אין זה מספיק, שהרי הקרבנות הם ענין עיקרי במקדש, וענין המקדש הוא כמ"ש21 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, היינו שע"י המקדש נעשה דירה לו ית', והרי בענין הדירה יש לא רק רצון אלא גם חפץ, שזהו מה שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים22, שהו"ע פנימיות הרצון.

ויובן ע"פ מאמר רז"ל23 כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. וביאור הענין, דהנה ההפרש בין עולה למנחה הוא, שעולה שהיא כליל על המזבח ואין הכהנים אוכלים אותה, הו"ע ההעלאה, ומנחה שהכהנים אוכלים ממנה, הו"ע ההמשכה, שזהו מנחה מלשון נחות דרגא24. ועד"ז הוא ההפרש בין זבח לנסכים, שזבח הו"ע ההעלאה, שהחלב ואימורים נשרפים ע"ג המזבח, ונסכים הו"ע המשכה למטה, שהנסכים שמנסכין ע"ג המזבח היו יורדים לשיתין שמחוללין ויורדין עד התהום25. וזהו גם ההפרש בין ק"ש לתפילין, דק"ש הו"ע העלאה מלמטה למעלה, שלאחרי הקדמת ברכות ק"ש, שהו"ע ההתבוננות בעבודת המלאכים (שהצורך בזה אינו רק בשביל נפש הבהמית26, אלא גם בשביל נפש האלקית27), אזי נעשה התכללות ועלי' מלמטה למעלה בק"ש. משא"כ תפילין הו"ע המשכה למטה, כידוע שע"י מצות תפילין פועלים שיהי' הקב"ה מניח תפילין28, שהו"ע המשכת המוחין מלמעלה למטה29. וזהו שאמרו כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, דק"ש בלא תפילין הו"ע אחד עם זבח בלא נסכים, שהו"ע העלאה בלא המשכה. והנה, תכלית הכוונה אינו בענין העלי' מלמטה למעלה, אלא בענין ההמשכה מלמעלה למטה דוקא. וזהו מש"נ חסד חפצתי ולא זבח, כי גם בזבח שענינו העלאה, תכלית המכוון הו"ע החסד, המשכה למטה דוקא, שנעשית ע"י הנסכים.

ד) אמנם עדיין צריך להבין, שהרי אמרו חז"ל30 תפלות כנגד קרבנות תקנום, וא"כ, כשם שבקרבנות ישנו לא רק ענין הזבח, העלאה מלמטה למעלה, אלא גם ענין הנסכים, המשכה מלמעלה למטה, כמו"כ צ"ל גם בתפלה לא רק ענין ההעלאה, אלא גם ענין ההמשכה, וצ"ל מהו ענין ההמשכה שבתפלה. ויובן ע"פ מ"ש בגמרא31 ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב, וחשיב גם עיון תפלה, ופריך והא אנן תנן32 אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעוה"ז כו', וחשיב שם רק שלשה דברים, ומתרץ, הני נמי בהני שייכי, ופירש רש"י33 שעיון תפלה הוא בכלל גמ"ח, דכתיב34 גומל נפשו איש חסד. והענין בזה, דהנה, העבודה דק"ש באה אחרי ההכנה והקדמה דברכות ק"ש ופסוקי דזמרה, שבפסוד"ז הו"ע ההתבוננות במ"ש35 הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו, דמה שנמשך על ארץ ושמים הוא רק הודו בלבד, הארה בעלמא36, שע"י התבוננות זו נעשה אצלו המרירות על ירידת הנשמה למטה, ומזה בא לתנועה של עלי' בהעבודה דברכות ק"ש עד לק"ש באהבה כרשפי אש, שזהו"ע עלי' מלמטה למעלה. ואח"כ בתפלת שמו"ע נעשית ההמשכה מלמעלה למטה, והיינו שאחרי המרירות על ירידת נשמתו למטה, שמצד זה עומד בברכות ק"ש ובק"ש בתנועה של עלי' מלמטה למעלה, באה אח"כ העבודה דתפלת שמו"ע באופן של המשכה מלמעלה למטה, שזהו"ע הבקשות שבתפלה, רופא חולים ומברך השנים כו', שיומשך האור למטה דוקא37. ועפ"ז מובן שאע"פ שכללות ענין תפלה הוא כמו קרבנות שענינם העלאה מלמטה למעלה, שבזה נכלל גם תפלת שמו"ע, וזהו שתפלת שמו"ע היא בעמידה, שהו"ע העלי' והביטול כעבדא קמי מרי'38 [ולכן אמרו כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו כו', שעיקר ענין ההמשכה מלמעלה למטה הוא ע"י תפילין דוקא], מ"מ, בפרטיות יותר, יש חילוק בין ק"ש לשמו"ע, שק"ש הו"ע ההעלאה ושמו"ע הו"ע ההמשכה. ובזה יובן מה שלפעמים מבואר שעיקר העבודה היא ק"ש39, ולפעמים מבואר שעיקר העבודה היא שמו"ע40. והענין בזה, שבנוגע לנה"ב שבטבעו הוא בתנועה דירידה, כמ"ש41 רוח הבהמה היורדת למטה, עיקר העבודה הוא לשנות את טבעו, להיות בעלי' מלמטה למעלה, שהו"ע ק"ש. אך בנוגע לנה"א שמצד עצמו הוא בתנועה דעלי', הנה העבודה הוא לשנות את טבעו שיהי' בתנועה של המשכה מלמעלה למטה, שהו"ע שמו"ע. וזהו עיקר העבודה בנוגע לנה"א, שלא תהי' בתנועה של עלי' מלמטה למעלה, שהרי לא לתהו בראה42, אלא התכלית הו"ע ההמשכה מלמעלה למטה, ומה שצ"ל תחילה העבודה דק"ש שהו"ע העלאה, הנה כל ענין ההעלאה אינו אלא בכדי שאח"כ יהי' ענין ההמשכה, כי אי אפשר להיות המשכה בלא העלאה תחילה. ולזאת צ"ל הזהירות שההעלאה לא תהי' באופן של רצוא לגמרי, כמו שהי' בשני בני אהרן43, כי אם באופן שלאח"ז יהי' השוב למטה. וכמו"כ הוא גם בעבודת הקרבנות, שתכלית ענין הקרבנות הוא שלאחרי ההעלאה למעלה תהי' גם ההמשכה למטה, שזהו"ע נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני44, נח"ר הוא מלשון נחות דרגא45, שזהו התכלית בעבודת הקרבנות, שיהי' מזה נח"ר, המשכה למטה, להיות דירה לו ית' בתחתונים. וענין זה נעשה ע"י ענין המנחה ונסכים דוקא, וזהו חסד חפצתי ולא זבח, דתכלית הכוונה בענין הזבח הוא שיהי' מזה אח"כ בחי' חסד, המשכה למטה, ע"י מנחה ונסכים.

ה) והנה עי"ז שעבודת האדם למטה היא באופן שלאחרי הרצוא (העלאה) נעשה ענין השוב (המשכה), נעשה ענין השוב גם למעלה בספירת המלכות, והיינו, שעם היותה מצד עצמה בבחי' רצוא ועלי' למעלה, כמ"ש46 למען יזמרך כבוד ולא ידום, דנהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך47, הנה ע"י עבודת האדם באופן של שוב, נעשה גם המשכת האור בספירת המלכות. וזהו מ"ש34 גומל נפשו איש חסד, דנפש קאי על בחי' המלכות, וע"י עבודת האדם בעיון תפלה ובגמ"ח, פועל גם ההמשכה בבחי' המלכות, שזהו מה שגומל חסדים לנפשו. דהנה כתיב48 כי אמרתי עולם חסד יבנה, וידוע שיש בזה ב' פירושים49, פירוש הא', שבנין העולם הוא ע"י מדת החסד, ופירוש הב', שבשביל שיהי' עולם צריכים לבנות מדת החסד. ולב' הפירושים הנה ההמשכה בעולם היא ממדת החסד דוקא, אלא שבתחילת הבריאה הי' זה מצד עצמו, דכי חפץ חסד הוא50, אבל עכשיו באתעדל"ת תליא מילתא51, הנה ע"י עבודת האדם בעיון תפלה וגמ"ח, ממשיך מבחי' כי חפץ חסד הוא, שיומשך האור בבחי' המלכות ובעולמות.

ו) וזהו מ"ש אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, שע"י העבודה דגמ"ח נעשית גם למעלה ההשפעה מבחינת ז"א למלכות, וכמשנת"ל שיחוד ז"א ונוקבא הוא מצד בחי' האור שלמעלה משניהם, והו"ע את עמי, בחי' כי עמך מקור חיים, שזהו"ע בחי' חפץ חסד שלמעלה, שעי"ז נמשך מז"א למלכות. וכל זה נעשה ע"י כללות קיום המצוות שנקראים בשם צדקה52, ובפרט ע"י עבודת הצדקה, ובפרט ע"י העבודה דגמ"ח שגדולה יותר מן הצדקה53. וביאור מעלת ההמשכה שע"י גמ"ח על ההמשכה שע"י הצדקה, יובן מענין גמ"ח וצדקה כמו שהם כפשוטם. דהנה, במצות צדקה, הקישור של המשפיע ומקבל הוא רק בשעת נתינת הצדקה, משא"כ בגמ"ח נשאר הקישור גם לאחרי הנתינה, דעבד לוה לאיש מלוה54. והדוגמא מזה למעלה, שהיחוד שנעשה ע"י הצדקה אינו יחוד תמידי, משא"כ היחוד שנעשה ע"י גמ"ח הוא יחוד תמידי, וזהו ההפרש בין יחוד חו"ב ליחוד זו"ן, כידוע55 שזו"ן נקראים בשם דודים, וחו"ב נקראים בשם רעים, שהם תרין רעין דלא מתפרשין לעלמין, שהו"ע יחוד תמידי. ועוד מעלה בגמ"ח לגבי צדקה, שצדקה היא לעניים, משא"כ גמ"ח שהיא בין לעניים ובין לעשירים53. והענין בזה, שצדקה לעניים קאי על המשכה לעולמות בי"ע, משא"כ גמ"ח שהיא גם לעשירים, קאי על ההמשכה לעולם האצילות56. ועוד זאת, שכאשר הגמ"ח היא באופן שאין לו שום ריוח מזה, דלא כמו קנין (במקח וממכר) שהוא כדי להרויח, אזי ההמשכה היא מבחי' שלמעלה מאצילות. דהנה, מבואר בתורה אור פרשתנו57 על הפסוק58 כי תקנה גו', שקנין הוא באצילות, כמאמר59 ברוך עושך ברוך יוצרך ברוך בוראך ברוך קונך, שעולם האצילות נקרא בשם קנין לפי שהוא גילוי ההעלם. אמנם, קנין הוא בשביל הריוח, משא"כ גמ"ח שאינו בשביל ריוח, הוא למעלה יותר (לא רק מצדקה, שהיא לעניים, בחי' בי"ע, אלא) גם מבחי' קנין, בחי' אצילות. והענין הוא, דהנה מצינו שעבודה צורך גבוה60, וכמארז"ל61 עה"פ62 צור ילדך תשי, בזמן שישראל עושין רצונו של הקב"ה מוסיפין כח בגבורה של מעלה כו', ובזמן שאין עושין רצונו של הקב"ה כביכול מתישין כו', ולאידך כתיב63 אם צדקת מה תתן לו גו'. אך הענין הוא64, שבבחי' ההשתלשלות נוגע עבודת הנבראים, שע"י עבודתם מוסיפים אורות באצילות, וכן להיפך כו', משא"כ בבחי' אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות. וזהו ההפרש בין קנין לגמ"ח, דקנין שיש בו ריוח הוא ההמשכה באצילות, בבחי' ההשתלשלות, משא"כ גמ"ח מגעת בבחי' האור שלמעלה מהשתלשלות, וכנ"ל שע"י גמ"ח ממשיכים בחי' כי עמך מקור חיים, שמצד בחי' זו דוקא נעשה אמיתית היחוד.

ז) וזהו מ"ש ויאמר לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך. דהנה, בזמן הזה ספירת המלכות היא בירידה והעלם, ולעתיד לבוא תהי' בגילוי. אמנם, כיון שכל הגילויים דלעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתינו בזמן הזה65, הרי מוכרח שגם בזמן הזה ישנו ענין הגילוי. והו"ע בנין המלכות בר"ה שנעשה ע"י העבודה דתקיעות, ומר"ה נמשך ההמשכה לכל הי"ב ראשי חדשים, שבהם מאירים י"ב צירופי שם הוי'66, שבכל ר"ח נעשה יחוד זו"ן, שהו"ע ההמשכה מז"א למלכות. וזהו ג"כ ענין יהונתן ודוד, שדוד הוא בחי' המלכות, ולכן, אף שהי' מלך, והנהגתו היתה באופן דואתהלכה ברחבה67, מ"מ אמר על עצמו כי עני ואביון אני68, לפי שספירת המלכות היא בתכלית הביטול. וע"י הביטול דמלכות, שהו"ע כי יפקד מושבך, נעשה ונפקדת, שהו"ע ההמשכה מז"א, שזוהי גם ההמשכה לדוד מיהונתן בן שאול, שאול מרחובות הנהר, מבחי' בינה69, ועד שתתעלה המלכות למעלה יותר להיות בשוה עם בחי' ז"א, שזהו מ"ש70 והי' אור הלבנה כאור החמה, שלא זו בלבד שלא יהי' בה חסרון, אלא עוד זאת, שתהי' בשוה לאור החמה, ועד שאח"כ תהי' כאור שבעת הימים71.