בס"ד. ר"ד יום ד' פ' תשא, טו"ב אדר ראשון, ה'תשכ"ב.
– לתלמידים שיחיו הנוסעים לארצנו הקדושה, בחדרו הק'* –
בלתי מוגה
א. מאמר ד"ה אל יפטר אדם מחבירו כו'.
* * *
ב. דובר בהמאמר1 בענין "אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו"2, כפי שהוא בכללות (שהרי כל הענינים ישנם בכללות, בפרטיות ובפרטי פרטיות אצל כל אחד) – שקאי על ירידת הנשמה בגוף, שדוקא ע"י ירידתה למטה נעשית שליח של מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכפי שמבואר לפעמים3 שממ"ה הקב"ה קאי על עצמותו ית', הנה דוקא ע"י הירידה למטה, בעלמא דפרודא4, לוקחים את העצמות, והיינו, שאע"פ שבחיצוניות הרי זה מעמד ומצב ד"יפטר", מ"מ, דוקא עי"ז לוקחים את העצמות, ע"י "דבר הלכה", שזהו כללות ענין התורה ופנימיות התורה, פנימיות אבא פנימיות עתיק5, ועד פנימיות ועצמות.
ג. תמסרו פרישת-שלום שמחה ("אַ פריילעכן גרוס") בכל המקומות שבהם תחנו, ובפרט בארץ הקודש, "ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה"6, ובפרט בהישיבות שבהם לומדים פנימיות התורה, שהם מיסודם ובהנהלתם של רבותינו נשיאינו, ותפעלו עלי' בהישיבות, שיעסקו במסירה ונתינה, ללא הפסק זמן, בלימוד הנגלה והחסידות, ובפרט בקיום המצוות בהידור, ובעבודת התפלה ביחוד.
ועי"ז שתעשו זאת במסירה ונתינה, בשמחה ובטוב לבב – יתוסף גם אצלכם בטוב הנראה והנגלה, טוב ישראל יבושר.
*
כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכל אחד מהתלמידים תניא-כיס ומטבע של שקל באמרו, שענין זה יתן חיזוק בהענין ד"מתוך כך זוכרהו".
כשנתן את המטבע, אמר: הרי זה "עלמא דפרודא" לאמיתתו!
*
שנשמע מכם פרישת-שלום שמחה ובשורות שמחות.
תבחרו מכם ממונה – יכולים לבחור שנים, אבל שלא תהי' "קדירא דבי שותפי"7 – שיהי' האחראי, ויכתוב מידי כמה שבועות במשך הזמן.
סעו לשלום.
הוסיפו תגובה