בס"ד. ש"פ שמיני, פ' החודש, כ"ה אדר-שני, מבה"ח ניסן, ה'תשי"ט
(הנחה בלתי מוגה)
החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה1. ואיתא במדרש2 משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חודש של גאולה. ומסיים שם, משל למלך שהוציא את בנו מבית האסורין אמר עשו אותו יום טוב כו' שבו יצא בני כו' מעול ברזל לחיים כו' כך הוציא הקב"ה לישראל מבית האסורין כו' מעול ברזל לעול תורה כו' לכך קבע להם שמחה כו'. והנה, הענין דמשבחר הקב"ה בעולמו כו' ומשבחר ביעקב ובניו כו', נתבאר בכמה מקומות. אמנם, סיום דברי המדרש שהוציא הקב"ה לישראל מבית האסורין כו' מעול ברזל לעול תורה כו' לכך קבע להם שמחה, צריך להבין ענינו. והענין בזה, דהנה, החודש הזה גו' קאי על זמן יצי"מ, וזהו אומרו במדרש שהוציא הקב"ה לישראל מעול ברזל לעול תורה, כי יצי"מ שייך למ"ת, שהרי בהתחלת מ"ת כתיב3 אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, וכן גבי יצי"מ כתיב4 בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, והיינו שיצי"מ ומ"ת קשורים זה בזה, והרי ענין הקישור בתורה הוא באופן שב' הענינים הם ענין אחד. והנה, מ"ש תעבדון את האלקים, שקאי על מ"ת, הוא כללות ענין עבודת הוי', והרי עבודת הוי' צריכה להיות בשמחה, כמ"ש5 עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, וזהו אומרו במדרש לכך קבע להם שמחה, כי, היציאה ממצרים, שהוא אותו הענין דמ"ת, עבודת הוי', צריכה להיות בשמחה דוקא. וע"פ הידוע6 בפירוש הכתוב עבדת גו' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, שרוב כל קאי על כל עניני ההשתלשלות, והעבודה בשמחה היא למעלה מבחי' רוב כל, יש לומר, שמעלת העבודה בשמחה לגבי רוב כל היא בדוגמת המעלה דמשבחר ביעקב ובניו (עבודה בשמחה) לגבי משבחר הקב"ה בעולמו (רוב כל).
ב) ויש לבאר ענין זה שהעבודה צריכה להיות בשמחה דוקא בפרטיות יותר7. ובהקדים, שיסוד ושרש העבודה הו"ע היראה דוקא8, והיינו, דעם היות שגדלה מעלת האהבה, דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא9, מ"מ, יסוד העבודה הו"ע היראה דוקא, שזהו כללות ענין העבודה, מלשון עבודת עבד, שהו"ע היראה וקבלת עול דוקא. וכמו שרואים שכאשר חסר היראה, הנה גם כאשר עובד עבודתו באהבה, מ"מ, כשמפסיק מעבודתו אזי אפשר שיפול בהוללות וליצנות ואהבה זרה, וטעם הדבר הוא, דכיון שאהבה ענינה קירוב, הרי נרגש בזה מציאותו, ובפרט כאשר עבודתו היא במדריגות נעלות, הרי זה נותן מקום להכרת ערך עצמו שעי"ז מתגדל ישותו ומציאותו, ולכן שייך שיפול אח"כ באהבה זרה, כי עבודתו לא פעלה עליו למעט ישותו ומציאותו, ואדרבה כו', ולכן הנה יסוד העבודה הו"ע היראה דוקא. וכן הוא סדר העבודה בכל יום ויום, שהתחלת העבודה היא באמירת מודה אני, הודו להוי', וידוע שהוד הוא ענף הגבורה, בחי' יראה. אמנם, כל זה הוא רק יסוד העבודה, אבל העבודה עצמה צריכה להיות בשמחה, והיינו, לפי שענין העבודה הוא כמארז"ל10 איזו היא עבודה שבלב זו תפלה, דתפלה ענינה חיבור האדם העובד עם האלקות, דתפלה הוא מלשון התופל כלי חרס11, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה12, ובכדי שיהי' חיבור האדם עם אלקות הרי זה ע"י האהבה דוקא, קו הקירוב והגילוי, וענין זה הוא בשמחה דוקא. וכמו שהוא בכללות העבודה, כמו"כ הוא גם בכל פרטי העבודה בג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח, שצריכים להיות בשמחה. וכמארז"ל13 אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות כו' אלא מתוך שמחה, שזהו בקו העבודה, דתפלות כנגד תמידין תקנום14. וכן גם בתורה, כמארז"ל15 שאין שכינה שורה כו' אלא מתוך דבר שמחה, ומסיים שם, וכן לדבר הלכה. וכן גם בקו דגמ"ח, שהיא כללות המצוות16, כתיב17 ולא ירע לבבך בתתך לו. וכמשנ"ת בארוכה במאמרים דתחלת השנה18 הכרח ענין השמחה. וענין זה מובן גם ע"פ הידוע שתכלית העבודה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים19, והרי ענין הדירה הוא התגלות העצמות20, ובכדי שיהי' הגילוי הרי זה ע"י השמחה דוקא. ועד"מ באדם שבשעת השמחה מתגלים לא רק כחותיו הגלויים, אלא גם כחות הנעלמים ועד לכחות העצמיים, ועד"ז גם בנוגע להמשכה מלמעלה, שע"י השמחה מתגלים כחות הגלויים, כחות הנעלמים וכחות העצמיים ולמעלה יותר עד גילוי העצמות, שהו"ע הדירה. אמנם, פעולת השמחה להיות דירה בתחתונים היא רק כאשר השמחה היא בעבודת הוי', והיינו לפי שעצם ענין הדירה נעשה ע"י העבודה דנש"י בקיום התומ"צ, הן מצד העבודה עצמה שהו"ע קיום התומ"צ, והן מצד האדם העובד דהיינו נש"י, ששניהם מגיעים (רירן אָן21) בהעצמות, וכמארז"ל22 ע"פ23 עם המלך במלאכתו ישבו שם, במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, אלא שהגילוי מזה נעשה ע"י השמחה.
ג) וביאור הענין24, דהנה איתא בזהר25 שכללות ענין התומ"צ הוא לאתקנא רזא דשמי', והיינו, שישנם ז' השמות שאינן נמחקין, וישנו בחי' רזא דשמי' שהוא שם הוי', וענין התומ"צ הוא לאתקנא רזא דשמי'. והענין בזה, דהנה, ז' השמות שאינן נמחקין הם בהכלים דע"ס, והו"ע החיות שיש בהכלים עצמם מלבד האורות המתלבשים בהם, שלכן אמרו וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא26, היינו, שגם כאשר מסתלק האור המתלבש בהם מ"מ אשתארו, לפי שיש להם חיות עצמי מלבד האור המתלבש בהם, וכידוע ששרש הכלים הוא מהרשימו, וז' השמות הן כחות ואורות מהרשימו, שזהו חיות הכלים (והיינו, שחיותם היא מהרשימו, אלא שנמשך ע"י אור הקו, דמהתעבות האור נעשו הכלים27, אבל עצם חיותם הוא מהרשימו). ורזא דשמי' הוא האור המתלבש בהכלים, שהוא בחי' שם הוי', כי נוסף על ענין שם הוי' כפי שהוא מצד הכלים, שהרי שם הוי' הוא אחד מז' השמות, ובשם זה הנה גם הכלי הוא שם הוי' כידוע28, ישנו גם שם הוי' בכל ז' השמות, שזהו האור המתלבש בכל הכלים. וזהו"ע רזא דשמי', דהנה, כיון שאורות וכלים הם הפכיים, שהרי אור ענינו גילוי, וכלים ענינם מדידה והגבלה, העלם והסתר, ולכן, בהתלבשותם בהכלים מתעלמים האורות, שהרי הכלי מודד ומגביל ומעלים ומסתיר על האור, ואילו האור כפי שהוא מצד עצמו נתעלם בהכלי, שלכן נקרא האור בשם רז29, מפני שמתכסה ומתעלם כו'. ועוד זאת, שכיון שהאור נמשך בעולמות שענינם הוא העלם והסתר, ומה שהעולמות יכולים לקבל הרי זה רק בחי' העלם, לכן הנה האור עצמו אי אפשר שיאיר בעולמות, כי אם ע"י התלבשותו בהכלים הרי הוא מאיר אח"כ גם בעולמות30. אמנם, ענין לאתקנא רזא דשמי' (שע"י המצוות) הוא, שיאיר האור בהכלים בתוקף ובהתגלות כמו שהוא מצד עצמו, ויתירה מזה, שיאיר בגילוי גם בהעולמות, והיינו, דעם היות שרק באצילות איהו וחיוהי וגרמוהי חד אבל בבי"ע לאו איהו וחיוהי וגרמוהי חד31, הנה ענין לאתקנא רזא דשמי' הוא שגם בבי"ע יהי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד כמו באצילות ממש.
אמנם ביאור זה אינו מספיק לבאר מעלת התומ"צ שהם למעלה מרוב כל. אך הענין הוא, שיש עוד פירוש בענין לאתקנא רזא דשמי', שז' השמות הם בהאורות המתלבשים בהכלים, דהיינו, לא רק חיות הכלים עצמם, אלא גם האור המתלבש בהם, ובחי' רזא דשמי', שם הוי', קאי על עצם האור שלמעלה מהתלבשות בהכלים, שזהו ששם הוי' נקרא שם העצם, שהו"ע עצם האור שלמעלה מהתלבשות בכלים. והיינו, שלפי פירוש הא' נקרא שם הוי' שם העצם לפי שהאור הוא מעין המאור, שמגלה את העצם, ואינו דבר נוסף כלל על העצם. ועם היות שגם שאר השמות (שלפי פירוש הא' הם בחי' הכלים) הם אלקות ואינם דבר נוסף על העצם, מ"מ הרי הכלים הם בחי' גבול, ואע"פ שגם הגבול הוא מצד השלימות דא"ס, וכדאיתא בעבוה"ק32 שמצד שלימות הא"ס יש לו כח גם בגבול, מ"מ, הרי אין זה כמו העצמות, שהרי העצמות הוא בבחי' א"ס ובבחי' בל"ג, ואילו הכלים הם כח הגבול, ולכן שאר השמות אינם בבחי' שם העצם, ורק שם הוי', בחי' האור המתלבש בכלים, שהוא מעין המאור, בבחי' בל"ג, נקרא שם העצם. אמנם לפי הפירוש שרזא דשמי' הוא עצם האור שלמעלה מהתלבשות בכלים, הנה מה שנקרא שם העצם הרי זה לפי שהאור שמתלבש בכלים הוא רק התפשטות האור, ואילו עצם האור אינו שייך להתלבשות בכלים. וזהו גם מה שנקרא בשם רזא, לפי שהוא בחי' העלם, והיינו, שענין הגילוי הוא רק בהתפשטות האור, אבל עצם האור אינו בגילוי כלל. אך ענין התומ"צ הוא לאתקנא רזא דשמי', היינו, שגם עצם האור יהי' בגילוי.
אמנם באמת הנה גם ביאור זה אינו מספיק עדיין לבאר מעלת התומ"צ שהם למעלה מרוב כל, שהוא למעלה מכל הבחי' שבג"ע, לפי שגם בג"ע יש דוגמת זה, והוא המשכת בחי' העדן בגן שהוא דוגמת המשכת עצם האור. אך הענין הוא, שיש עוד פירוש בענין לאתקנא רזא דשמי', דקאי על שם הוי' דלעילא, ולמעלה יותר הוא בחי' אוא"ס שלפני הצמצום, שאור זה יש בו בחי' ההעלם והוא הנקרא רזא דשמי'. והיינו, דכשם שבפירוש הא' נת"ל שהאור הוא בהעלם לא רק לגבי המקבלים, דהיינו עולמות בי"ע, אלא גם באצילות אינו מתגלה בהכלים האור כמו שהוא מצד עצמו, הנה כמו"כ הוא גם בהאור שלפני הצמצום, שהוא בהעלם לא רק לגבי סדר ההשתלשלות לאחרי הצמצום, אלא גם לפני הצמצום גופא הנה עצם האור אי אפשר שיבוא בגילוי. וזהו"ע לאתקנא רזא דשמי', שגם העצם יהי' בגילוי. והיינו, שהתכלית היא שבחי' שמו יהי' מיוחד עם בחי' הוא, כמו לפני הצמצום שהי' הוא ושמו בלבד33. דהנה ידוע בענין אתה קדוש ושמך קדוש34, ששמך סתם הוא שם הוי', שבו נכלל גם שם הוי' דלעילא, עד לבחי' האור שלפני הצמצום, שהוא קדוש ומובדל לגמרי מסדר ההשתלשלות, אך מ"מ אינו דומה הקדושה דשמך להקדושה דאתה, שלכן מחלקים לב"פ קדוש, כי, אע"פ שגם שמך הוא קדוש ומובדל כו', מ"מ, להיותו אור וגילוי בלבד, הרי יש לו איזה שייכות כו', ולכן אינו דומה לקדושת העצמות. אך ע"י התומ"צ נעשה לאתקנא רזא דשמי', והו"ע גילוי העצמות.
והנה כל זה נעשה ע"י עבודת האדם. והיינו, דכשם שענין לאתקנא רזא דשמי' כפי שהוא בענין הגילוי בבי"ע, נעשה ע"י עבודת האדם שעבודתו הוא בבי"ע, וכן גם כפי שהוא בענין תוקף וגילוי האור בהכלים דאצילות, שגם זה נעשה ע"י עבודת האדם, כי, בכדי שיהי' תוקף וגילוי האור הרי זה ע"י זיכוך הכלים, וכידוע שגם בכלים דאצילות שייך זיכוך, וכדאיתא בע"ח35 שאור פנימי מצחצח חצי הכלי מבפנים ואור מקיף מצחצח הכלי מבחוץ, וע"י זיכוך הכלים מקבלים הם את האור כמו שהוא מצד עצמו למעלה מהתלבשות, והרי זיכוך הכלים נעשה ע"י עבודת האדם, דכאשר האדם עובד בעצמו לברר ולזכך ולצחצח את הכלים שלו, הנה עי"ז נעשה בירור זיכוך וצחצוח בהכלים בכל הבחי' שבהם, עד להכלים דאצילות ולמעלה יותר, הנה כמו"כ הוא גם ענין לאתקנא רזא דשמי' לפי הפירוש שקאי על המשכת העצמות, שגם זה נעשה ע"י עבודת האדם, והיינו לפי שעבודת נש"י מגעת בהעצמות, וכנ"ל בענין במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים. והנה, בכדי להגיע (אָנרירן) בהעצמות הרי זה מצד מעלת הנשמות ומעלת התומ"צ, אמנם בכדי שיהי' בגילוי, שזהו"ע הדירה, הרי זה ע"י השמחה דוקא (כנ"ל ס"ב).
ד) והנה בכדי שיהי' שמחה של מצוה הרי זה ע"י ההתבוננות, וכמ"ש36 אם הבנים שמחה, אם הבנים היא ספירת הבינה37, ובעבודת האדם הו"ע ההתבוננות. וההתבוננות היא במעלת התומ"צ גופא. והענין בזה, דהנה כתיב38 כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים, והיינו, שענין השם הוא הארה בלבד39, וכמו שם האדם שאינו בערך לעצמותו, ועד"ז למעלה שהשם הוא הארה בלבד, וגם הארה זו גופא היא בבחי' נשגב, ומה שמאיר על ארץ ושמים הוא הודו של שמו בלבד, הארה דהארה. ובפרטיות יותר, הנה כללות ענין השם הוא בחי' המלכות, ובבחי' המלכות יש בכללות ב' מדריגות, כפי שהיא באצילות וכפי שהיא בבי"ע (כמשנת"ל40), ולמעלה יותר היינו בחי' המלכות כפי שהיא לפני הצמצום וכפי שהיא לאחרי הצמצום, ולמעלה יותר הו"ע ההתנשאות מצד עצמו וההתנשאות על העולמות. וב' בחי' אלו הוא בחי' שמו והודו, דבבחי' הודו כתיב הודו על ארץ ושמים, על דייקא, לפי שגם בחי' הודו היא בהתנשאות מעולמות, אמנם בחי' התנשאות זו יש לה איזה שייכות לעולמות, משא"כ בבחי' שמו כתיב כי נשגב שמו לבדו, שאין לזה שייכות לעולמות כלל. ומזה מובן, שכללות האור שבעולמות הוא רק הארה דהארה בלבד. וכמו"כ יובן גם ע"פ הידוע שכללות האור שמתלבש בעולמות הוא רק אור הקו בלבד, והרי המשכת הקו היא מבחי' מלכות דא"ס, וכיון שהמלכות היא הארה בלבד, הרי הקו הוא רק הארה דהארה, ובהקו גופא הנה מה שמתלבש בעולמות הוא רק הארת הקו בלבד, והיינו, שבאצילות הוא הארת הקו ובבריאה הוא רק הארה דהארה, וכמבואר באגה"ק41 ד"ה איהו וחיוהי פרטי המדריגות שבזה. וע"י ההתבוננות בענין הודו על ארץ ושמים, הן בנוגע לארץ ושמים כפשוטם, והן בנוגע לארץ ושמים כפי שקאי על געה"ת וגעה"ע, ועד בחי' היותר עליונה שבגעה"ע, שבכולם הוא רק הארה דהארה בלבד, ואילו ע"י התומ"צ הוא המשכת העצמות כנ"ל, הנה עי"ז תוגדל התשוקה והשמחה בהעבודה דתומ"צ.
ה) אמנם ענין אם הבנים צריך להיות באופן שתהי' גם התעוררות המדות, כידוע שבנים הם המדות, שהרי אפשר להיות שמבין ומשיג במוחו, ומ"מ לא תהי' לו חיות בקיום התומ"צ בפועל, כי אם בדרך מצות אנשים מלומדה42, ולכן צריך שתהי' ההתעוררות במדות שבלב דוקא, ולבא פליג לכל שייפין43, שע"י המדות נעשה חיות בקיום התומ"צ בפועל. ובכדי שתהי' ההמשכה מן המוח אל הלב הנה על זה ישנו הענין דחודש של גאולה, יצי"מ ומ"ת. דהנה ידוע44 שהענין דמצרים הוא מיצר הגרון שבין המוח והלב, שיש בו קנה וושט וורידין, והו"ע תאות האכילה תאות השתי' ותאות הדיבור מתוך חמימות (מיט אַ קאָך), הנה עי"ז נעשה מניעה שלא תהי' ההמשכה מן המוח אל הלב. אמנם ע"י התורה מתבטל המיצר, דבתורה כתיב45 קול גדול ולא יסף, ותרגם ולא פסיק, והיינו, שבתורה אין הפסק כלל, לפי שאין בה שום העלמות כלל (צו תורה קלעפּן זיך ניט די העלמות והסתרים פון עולם), וכמארז"ל46 דברי תורה אין מקבלין טומאה. וזהו שהתורה נקראת אמת, דענין האמת הוא שהוא בשוה בתחלתו אמצעיתו וסופו47. וטעם הדבר הוא לפי שהתורה היא למעלה מהשתלשלות, ולכן לא שייך בה מיצר והפסק, והיינו, דכשם שבאדם שייך ההעלם דמיצר הגרון רק כאשר ההשגה עצמה היא במיצר והגבלה, וכידוע שבפנימיות המוח לא שייך העלם מיצר הגרון, אלא פנימיות המוח מאיר בפנימיות הלב, כמו"כ גם בתורה ומצוות, שלהיותם למעלה מהשתלשלות, לכן אין בהם שום העלם כלל. ולכן הנה ע"י העבודה בתומ"צ שהם בחי' מרחב, ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים48, רחבה מצותך מאד49, אזי נתבטל העלם המיצר, ונעשית ההמשכה מן המוח אל הלב, ולבא פליג לכל שייפין, שיש לו שמחה בעבודתו, וע"י העבודה בשמחה נעשה הדירה בתחתונים, שהו"ע המשכת וגילוי העצמות.
ו) וזהו משבחר הקב"ה בעולמו, שזהו כללות סדר ההשתלשלות, שהוא בהגבלה, שבזה שייך מיצר, ולכן נעשה מזה הענין דמצרים, שהוא שרש לכל הגליות50. וכשבחר ביעקב ובניו קבע להם ראש חודש של גאולה, והיינו ע"י אור התומ"צ שלמעלה מהשתלשלות, שעי"ז נעשה גילוי העצמות. וזהו מ"ש במדרש לכך קבע להם שמחה, כי גילוי העצמות הוא ע"י השמחה דוקא כנ"ל, שעי"ז נעשית הגאולה ממצרים. וענין זה נקבע בחודש ניסן, חודש של גאולה, דבניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל51, ע"י משיח צדקנו בקרוב ממש.
הוסיפו תגובה