בס"ד. שיחת מוצאי נר ה' דחנוכה, ה'תשי"ד.

– לתלמידי ישיבת תומכי תמימים, בחדרו הק' –

בלתי מוגה

א. נס חנוכה נקבע בהדלקת הנרות, בגלל הנס שאירע עם פך השמן1.

כלומר: אמירת הלל בחנוכה היא כמו אמירת הלל בכל הימים טובים, שזהו"ע של שבח והודי' להקב"ה על הנס שאירע ביו"ט זה; אבל הענין שנקבע בחנוכה ביחוד הוא – הדלקת הנרות, לזכר הנס שאירע עם פך השמן.

ולכאורה אינו מובן2: בנוסח התפלה אומרים אנו "ועל הנסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות", וממשיכים לפרט את הנס – "מסרת גיבורים ביד חלשים וכו'" (כל שאר ארבעת הפלוגות שנימנו שם). והיינו, שאנשי כנסת הגדולה קבעו את השבח והודי' בתפלה על הנס דנצחון המלחמה. וא"כ, למה נקבע היו"ט דחנוכה בהדלקת הנרות, על הנס דפך השמן, ולא על נצחון המלחמה?

ב. קושיא זו נשאלת בשערי אורה3, ובמאמר ד"ה בכ"ה בכסלו4. והתירוץ על זה – דכיון שגזירת היונים היתה "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", והנס הי' שהיו יכולים שוב ללמוד תורתך ולקיים חוקי רצונך, לכן קבעו הנס בהדלקת הנרות, לפי שתורה ומצוות נמשלו לנר ואור, כמ"ש5 "כי נר מצוה ותורה אור".

אמנם, תירוץ זה אינו מספיק לכאורה, כי:

הנס דחנוכה – לא הי' ביטול הגזירה "להשכיחם תורתך כו'", כי אם הנצחון במלחמה באופן ד"מסרת כו' רבים ביד מעטים וכו'", ומהנס דנצחון המלחמה בא המסובב שנתבטלה הגזירה "להשכיחם תורתך כו'". וכיון שהנס עצמו הי' נצחון המלחמה – היו צריכים לקבוע היו"ט דחנוכה על נצחון המלחמה, ולא על נס פך השמן?

ועכצ"ל, שנס פך השמן הוא אכן העיקר. והיינו, שנס פך השמן אינו מסובב בלבד מהנס דנצחון המלחמה, אלא שהעיקר הוא נס פך השמן, ואדרבה: הנס דנצחון המלחמה הוא מסובב מנס פך השמן.

ואין להקשות שכיון שנס פך השמן הי' לאחרי נצחון המלחמה, איך יתכן שנצחון המלחמה יהי' מסובב מנס פך השמן – כי:

מצינו דוגמתו בענין אכילת מצה, שהטעם לזה הוא "על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ"6 – שאף שהציווי דאכילת מצה הי' קודם המאורע שלא הספיק הבצק להחמיץ, מ"מ, הרי זה שלא הספיק הבצק להחמיץ מהוה טעם וסיבה לציווי דאכילת מצה.

וההסברה בזה7 – שהענינים דלמעלה הם באופן שלמעלה מהזמן, והכל גלוי וידוע מקודם לכן, וכיון שלמעלה הי' גלוי וידוע שלא יספיק הבצק להחמיץ, לכן עורר ענין זה את הציווי דאכילת מצה.

ועד"ז בנדו"ד – דכיון שלמעלה הי' גלוי וידוע הענין דנס פך השמן, הרי זה עורר ופעל את הנס דנצחון המלחמה.

וכיון שלאמיתו של דבר הי' הנס דנצחון המלחמה מסובב מנס פך השמן, אתי שפיר שקבעו היו"ט דחנוכה על נס פך השמן, להיותו עיקר הנס.

ג. וביאור הענין:

בעבודת הוי' ישנם ב' אופנים: (א) נצחון המלחמה, דהיינו להשמיד את האויבים, שענינו בעבודה הוא "סור מרע". (ב) ענין השמן, שעל ידו נעשה תוספות אור, וענינו בעבודה הוא "עשה טוב".

וצריך לידע שפך השמן מביא את הנצחון במלחמה. כלומר: אין לחשוב שלכל לראש צריכה להיות העבודה ד"סור מרע", לבער את כל הרע שבו, ורק לאח"ז יכולים להתחיל בעבודה ד"עשה טוב", אלא צריכים להתחיל ב"עשה טוב", להאיר אור ולהוסיף תוספות אור, ובדרך ממילא יתבטל הרע.

ד. ובפרטיות יותר:

ענין השמן – מורה על (לימוד) פנימיות התורה, כידוע8 שהתורה נמשלה למים יין ושמן, מים מורה על גליא דתורה, יין מורה על רזין דתורה, ושמן מורה על רזין דרזין דתורה. – לפעמים מבואר9 שלחם רומז על גליא דתורה, ויין ושמן מורים על רזין ורזין דרזין שבתורה. ובכל אופן, שמן מורה על רזין דרזין דתורה, שזהו"ע תורת החסידות.

וזהו שפך השמן מביא את נצחון המלחמה – שע"י לימוד תורת החסידות, דהיינו שמאירים בהאור דפנימיות התורה, נעשה בדרך ממילא הענין ד"סור מרע".

וביאור הענין דפנימיות התורה שנמשלה לשמן10:

שמן – יש בו ב' ענינים הפכיים: מחד גיסא – אין השמן מתערב בשום דבר, ובכל דבר שמערבים אותו צף השמן למעלה תמיד (ומטעם זה נמשלו ישראל לשמן, לפי שאינם מתערבים באומות העולם11). ולאידך גיסא – שמן מפעפע בכל דבר, אפילו בדבר כחוש שאין בו פעפוע, מפעפע השמן, כפי שנפסק בשו"ע יו"ד12.

וסגולה זו יש גם בפנימיות התורה: מחד גיסא – אינה מתערבת בשום דבר, והיינו, שכל מי שלומד פנימיות התורה, יהי' מי שיהי', הרי מבלי הבט על מעמדו ומצבו, מאיר האור דפנימיות התורה כמו שהוא, ללא תערובות. ולאידך גיסא – הרי זה מפעפע בכל דבר, והיינו, שאור זה – כמו שהוא בטהרה – חודר את כל עניניו, שנעשה כולו חדור בהאור דפנימיות התורה, ואז נפעל אצלו בדרך ממילא הענין דנצחון המלחמה, סור מרע.

ה. נוסף על הענין בכללות – הרי זה נוגע לתלמידי הישיבה ביחוד:

מתלמידי הישיבה דורשים שלא להסתפק בעבודתם עם עצמם, אלא שיעסקו גם עם הזולת ויפעלו עליו כו'.

ולכן, עליהם לדעת שהפעולה על הזולת היא בדוגמת נצחון המלחמה (שהרי צריך להתעסק עם זולת, להתלבש בעניניו כו', שזהו ע"ד הענין ד"סור מרע"), שבא ע"י פך השמן. והיינו, שלא מספיק שתהי' רק ההתעסקות עם הזולת (נצחון המלחמה), אלא צריך להיות גם הענין דפך השמן – ללמוד חסידות בעצמו, ולהאיר את נפשו בהאור ומאור שבתורה, זוהי תורת החסידות13, ודוקא אז בכחו לנצח במלחמה (הפעולה על הזולת).

ומ"ש אדמו"ר הזקן14 שע"י מעשה הצדקה (בגשמיות, ומכל-שכן ברוחניות) נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה – אין הכוונה שבמעשה הצדקה בלבד יוצא ידי חובתו, שהרי אדמו"ר הזקן אינו אומר שע"י מעשה הצדקה נעשה "למדן" או "עובד", כיון שעל זה צריך להתייגע, אלא, שע"י הצדקה נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, דהיינו, שבשעה אחת יצליח להשיג מה שמשיגים בדרך כלל באלף שעות, אבל שעה אחת מוכרח הוא להתייגע; עליו למלא את כלי המוח וכלי הלב בפנימיות התורה, ואז יצליח – ע"י מעשה הצדקה – אלף פעמים ככה.

ו. ועוד ענין בזה:

דובר כמ"פ15 שכללות הענין דנס פך השמן הי' כדי להראות חיבתן של ישראל, שהרי ע"פ דין היו יכולים להדליק את המנורה גם בשמן טמא, לפי שטומאה דחוי' או הותרה בציבור16, והנס שמצאו פך שמן טהור הי' כדי להראות חיבתן של ישראל17.

וענין זה (שהקב"ה יעשה נס להראות חיבתן של ישראל) פעלו בנ"י ע"י מסירת נפשם, שזהו"ע שלמעלה ממדת הדין ולמעלה ממדידה והגבלה.

וכיון שנס פך השמן (שהביא לנצחון המלחמה) בא ע"י העבודה דמס"נ – הרי זה הוראה בעבודה, שלימוד החסידות (פך השמן) צריך להיות באופן של מס"נ, היינו, ללמוד חסידות מבלי להתחשב בהבנה והשגה שלו, אם לדעתו צריך ללמוד אם לאו, או אם לדעתו למד כבר מספיק, אלא צריך ללמוד חסידות למעלה ממדידה והגבלה (ועי"ז יהי' אצלו גם הענין דנצחון המלחמה).

וענין זה תובעים אצל בנ"י בכלל, אצל תלמידי הישיבות בפרט, אצל חסידים בפרטי פרטיות, ואצל תלמידי התמימים ביחוד – שצריכים לידע שלכל לראש ישנו פך השמן החתום בחותמו של כהן גדול, שהו"ע לימוד תורת החסידות שחתומה בחותמם של רבותינו נשיאינו הקדושים18, וצריכים להתמסר לכך לגמרי מתוך מס"נ, למעלה מהשכל ומכחות הגלויים, דהיינו, למעלה מהשתלשלות שבנפש,

– שזהו כללות ענינו של כהן גדול שהוא למעלה מהשתלשלות19, וזהו כללות הענין דחנוכה שהוא במשך שמונה ימים, בדוגמת כינור של שמונה נימין דלעתיד לבוא20, שמורה על בחינה שלמעלה מהשתלשלות21 –

ועי"ז יבוא בדרך ממילא גם נצחון המלחמה – הן ביעור הרע בנוגע לעצמו, והן בנוגע להפעולה על הזולת, שזה גופא יביא תוספות אור, כיון שנעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה.

ז. דובר כבר22 שתמימים הם "נרות להאיר".

צריכים לידע, שכדי שיהיו "נרות להאיר", צריך להיות הענין ד"כתית למאור"23.

והיינו, שע"י הענין ד"כתית", שזוהי העבודה ד"לב נשבר ונדכה"24, נעשה "למאור", שמתקשרים עם עצם המאור, ואז נעשים "נרות להאיר" בהצלחה מופלגה בדרך שלמעלה מהטבע.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן בידו הק' דמי חנוכה – שקל אחד – לכאו"א מהתלמידים].