בס"ד. יום ג' פ' ויחי, ט' טבת, ה'תשי"ד.

– בעת ניחום אבלים אצל האדמו"ר יהודא ארי' פּערלאָוו מנאָוואָמינסק שליט"א* –

בלתי מוגה

א. כ"ק אדמו"ר שליט"א התעניין אודות סיבת פטירתה, מספר שנותי' וקורות ימי חיי', וכשהזכירו (במענה לשאלתו) שהתיישבה באמריקא לפני שלושים שנה (בגלל הפוגרומים כו' שהיו במקום מגוריהם מעבר לים) – נענה כ"ק אדמו"ר שליט"א ואמר:

באותה תקופה הי' עדיין המצב מעבר לים כבשנים כתיקונם (לפי-ערך), ואעפ"כ, היו כו"כ מבנ"י שנסעו משם, ובסופו של דבר התברר שנסיעתם היתה עבורם – כלשון הכתוב בפרשת השבוע1 – "לפליטה גדולה".

ואח"כ אמר:

בהקשר לכך יש להדגיש את מעלתם של אותם יהודים שהתיישבו באמריקא באותה תקופה, והצליחו לנהל אורח-חיים הראוי ליהודים שומרי תומ"צ, יראים ושלמים.

וע"ד שמצינו בזהר2 בנוגע למעלתה של שרה אמנו, ש"אתת שרה ונחתת וסלקת כו'". ועד"ז בנדו"ד, שלמרות ש"נחתת" לאמריקא בתקופה זו, מ"מ, "סלקת" באופן הראוי, שזהו בודאי עילוי גדול.

ואח"כ אמר:

בנוגע לפטירתה של רחל אמנו [שהיא רגל הרביעי שבמרכבה, כמובא גם להלכה3 בנוגע לכתיבת גט בחודש אייר, שיש לכתוב "אייר" בב' יודי"ן, וסימנך: ר"ת א.ברהם י.צחק י.עקב רחל, ד' רגלי המרכבה] – איתא בזהר4 ש"כד יעקב מסתכל ביוסף הוה אשתלים בנפשי' כאילו חמא לאמי' דיוסף, דשפירו דיוסף דמי לשפירו דרחל, והוה דמי בגרמי' כמה דלא אעבר עלי' צערא כו'", ומזה מובן שגם על הצער שבפטירתה של רחל התנחם יעקב בבנה יוסף, וכמבואר בדרושי חסידות5 שזהו מצד השייכות המיוחדת שבין יעקב ליוסף, כמ"ש6 "אלה תולדות יעקב יוסף", "שכל תולדות דיעקב בא לגילוי ע"י יוסף דוקא (שהי' "המשביר לכל עם הארץ"7) .. כמו שהי' גילוי אור שפעו ע"י רחל בחיי' ממש כו'".

*

ב. כ"ק אדמו"ר שליט"א שאל את האדמו"ר מנאָוואָמינסק שליט"א האם יש ספרים של חידושי תורה מאביו8, והשיב, שיש רק בכתב-יד, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

כדאי ונכון ביותר שישתדלו להדפיס את הדברים9, שעי"ז נמשכים ומתגלים דברי-תורתו בעולם, שכן, בשעתם נאמרו הדברים רק לאותם יהודים שהיו נוכחים בבית-המדרש שלו, ועכ"פ ליהודים ששייכים לד' אמות של תורה ותפלה, ואילו ע"י ההדפסה, נמשכים ומתגלים הדברים בכללות העולם.

ולהעיר גם ממארז"ל10 "בשעת המכניסין פזר, בשעת המפזרים כנס" – שבעבר היו זמנים שבהם היתה נתינת-מקום להנהגה ד"כנס" (לאחוז במדת הענוה11), משא"כ בימינו אלה צריכה להיות ההנהגה באופן ד"פזר" דוקא.

ויש להוסיף, שבכגון-דא, הרי, גם אפילו אם ישנו ציווי שלא להדפיס – יש סברא שלא לקיים הציווי... ולהדפיס הדברים!

ואין לחשוש מזה שישתמשו וילמדו רק בחלק מהספרים הנדפסים, שכן, כדאי להדפיס אפילו אלף ספרים כדי שישתמשו וילמדו בעשרה מהם בלבד (ע"ד שכותבים כמה מהמחברים בהקדמתם לספריהם).

אח"כ התעניין כ"ק אדמו"ר שליט"א אצל האדמו"ר מנאָוואָמינסק שליט"א אודות ספרי חידושי-תורה משלו, וכשהשיב שחיבר הספרים "קול יהודה" ו"לב ארי'", אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שישמח לקחת12 את ספריו13, והוסיף – בהמשך להנ"ל – בחיוך, שהספרים שיגיעו לידו בודאי יבואו לשימוש... ולכן מוטב שיגיעו לידו משישארו מיותרים ללא תועלת.

*

ג. כ"ק אדמו"ר שליט"א: בנוסח דניחום אבלים אומרים "המקום ינחם כו'". וצריך להבין מהו הטעם שמכל השמות והתוארים שבהם נקרא הקב"ה, מדייקים – בנוגע לענין הנחמה – השם "מקום", ולא אומרים "השי"ת (וכיו"ב) ינחם"?

ויש לומר הביאור בזה:

כאשר מבקשים מהקב"ה דבר מסויים, צריכה הבקשה להיות באופן המתאים להדבר המבוקש. ולדוגמא: כשמבקשים "חננו מאתך חכמה בינה ודעת", משבחים את הקב"ה בענין החכמה, "אתה חונן לאדם דעת .. ברוך אתה ה' חונן הדעת", שעי"ז תהי' ההתלבשות בספירת החכמה, שעל ידה יומשך ענין החכמה למטה. ועד"ז בנוגע לענין החסד, וכיו"ב14.

ובנוגע לעניננו: כשמבקשים מהקב"ה על ענין הנחמה, שלילת וביטול הצער כו', צריכים להמשיך זה מדרגא כזו שבה תופס מקום הצער של האבלים על הפטירה – שענין זה שייך מצד דרגת האלקות השייכת לעולמות, שבדרגא זו תופס מקום הצער של האבלים בעולם למטה, ובמילא מודגש הצורך בענין הנחמה, משא"כ מצד דרגת האלקות שלמעלה מעולמות, יתכן שלא יומשך ח"ו ענין הנחמה, משום שאין מקום לצער על הפטירה, בגלל המעלה והטובה שבדבר ביחס להנשמה.

ולכן מדייקים לומר "המקום ינחם כו'" – כי, השם "מקום", כפי שנתפרש במדרש15 "שהוא מקומו של עולם", מורה על דרגת האלקות השייכת לעולמות, שגדרם הוא זמן ומקום16, וכיון שבדרגא זו תופס מקום הצער של האבלים בעולם למטה, לכן מבקשים שמשם דוקא יומשך ענין הנחמה.

ועפ"ז יש לבאר גם דיוק הלשון "ברוך המקום" כהקדמה (גם) לפיסקא "ברוך הוא שהקב"ה חישב את הקץ"17:

ובהקדם ביאור כ"ק מו"ח אדמו"ר18 בפירוש המאמר "ברוך הוא שהקב"ה חישב את הקץ" – "שיש לו ית' כבי' תענוג גדול בעבודה זו (עבודת הבירורים שבזמן הגלות), וא"כ הרי ח"ו הי' יכול להיות ענין זה בלי קץ וגבול, הנה זהו השבח וההילול, ברוך הוא, שהקב"ה חשב את הקץ לעשות, שיהי' קץ וגבול לעבודת הבירורים שבדרך מלחמה בגלות ובשעבוד".

ויש להוסיף, שזוהי גם ההקדמה ד"ברוך המקום" דייקא – כי, זה שהקב"ה "חשב את הקץ לעשות", שיהי' קץ וגבול לעבודה דזמן הגלות, הוא מצד דרגת האלקות השייכת לעולמות ("מקום"), ששם תופס מקום הצער דקושי השעבוד של בנ"י, ובגלל זה מוותר הקב"ה, כביכול, על התענוג שיש לו מצד עצמו (בדרגת האלקות שלמעלה מעולמות) בעבודה דזמן הגלות (ע"ד האמור לעיל שבדרגת האלקות השייכת לעולמות תופס מקום הצער של האבלים, ומשם דוקא נמשך ענין הנחמה).

ד. האדמו"ר מנאָוואָמינסק שליט"א: אולי יש לבאר השייכות ד"המקום" לניחום אבלים, משום שרגש הצער והאבלות הוא בגלל שבפטירתו של אדם נוצר מקום חלל (כיון שנשאר ריק המקום בעולם שאותו הי' ממלא במשך שנות חייו), ולכן מבקשים "המקום ינחם כו'" – שהנחמה תהי' ממקומו של הקב"ה ("המקום"), ששם הוא מקור השמחה (היפך הצער והאבלות), כמ"ש19 "עוז וחדוה במקומו".

כ"ק אדמו"ר שליט"א: ביאור זה תלוי בשינויי הגירסאות בסוגיית הגמרא20 בפירוש הכתוב21 "במסתרים תבכה נפשי", "ומי איכא בכי' קמי' הקב"ה, והאמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה, שנאמר19 הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו, לא קשיא, הא בבתי גואי הא בבתי בראי":

לגירסת רש"י – "בבתי גואי, איכא (בכי'), דכתיב במסתרים, ובבתי בראי ליכא" (בכי'), ומ"ש "עוז וחדוה במקומו" קאי על "בתי בראי", שזוהי הדרגא החיצונית השייכת לעולם ("מקום", "מקומו של עולם"). ועפ"ז, אפשר לפרש "המקום ינחם" שהבקשה היא שתומשך השמחה מבחי' המקום ("בתי בראי"), ש"עוז וחדוה במקומו".

משא"כ לגירסת ר"ח ה"ז להיפך – "כי ליכא בכי' בבתי גואי, ומקום הנקרא מסתרים בבתי בראי הוא", ומ"ש "עוז וחדוה במקומו" קאי על "בתי גואי"22. ויש לומר ההסברה בזה – ש"בבתי בראי", דרגא חיצונית השייכת גם לזולת, יש מקום לשינויים, ולכן, גם בזמן של שמחה אין זה עדיין שמחה בשלימותה, ורק "בבתי גואי", דרגא פנימית שלמעלה משייכות לזולת, שם השמחה היא בשלימותה. ועפ"ז, לא מתאים הלשון "המקום ינחם", כי, הענין ד"עוז וחדוה" הוא "במקומו" דוקא, "בבתי גואי", ולא בהדרגא ד"מקום" (סתם), "מקומו של עולם", "בתי בראי".

ולכן, מסתבר יותר לומר כנ"ל – שמצד דרגת האלקות שלמעלה מהעולמות אין מקום לצער על הפטירה (ובפרט ע"פ האמור ש"בבתי גואי" ה"ז באופן ד"עוז וחדוה במקומו"), ובמילא, לא תומשך משם ענין הנחמה, ולכן מבקשים "המקום (דוקא) ינחם כו'", שתומשך הנחמה מדרגת האלקות השייכת לעולמות ("מקום", "מקומו של עולם"), ששם תופס מקום הצער על הפטירה (ובפרט ע"פ האמור ש"בבתי בראי" יש בכי'), ולכן נמשך משם ענין הנחמה.

ה. האדמו"ר מנאָוואָמינסק שליט"א: על פי הביאור האמור ש"המקום ינחם" מורה על דרגת האלקות השייכת לעולם – צריך להבין הלשון "ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו", דלכאורה, ענין הרחמים צ"ל מדרגת האלקות שלמעלה מעולמות, למעלה מ"מקום"?

כ"ק אדמו"ר שליט"א: בנוגע לענין הרחמים אכן מדגישים "ממקומו." דוקא, בחי' שלמעלה מבחי' "מקום" סתם, "מקומו של עולם".

וההסברה בזה – ע"ד המבואר23 בפירוש "ברחמיך הרבים רחם עלינו", "ברחמיך" דייקא, שיתכן מעמד ומצב שאין אדם מרגיש הרחמנות עליו, כיון שמצבו הגשמי הוא כדבעי (שיש לו בני חיי ומזונא רויחא ולא חסר לו מאומה), וגם בנוגע למצבו הרוחני, הרי, "כל דרך איש ישר בעיניו ודומה לו שכך היא המדה הנכונה כו'", אע"פ שהאמת היא שהרחמנות עליו גדולה ביותר, להיותו מיושבי בתי חומר כו', שזוהי ירידה גדולה ביותר, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. "ולזאת אנו מבקשים .. ואומרים הגם שלפי שכלנו הדל אין אנו מרגישים הרחמנות, מ"מ, ברחמיך הרבים רחם עלינו".

ועד"ז מבקשים ואומרים "ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו" – שגם אם אנו במקומנו נמצאים במעמד ומצב שלא מרגישים את הרחמנות שעלינו, מ"מ, הוא ית', "ממקומו." – שמשם נראית גודל הרחמנות עלינו – "הוא יפן ברחמיו ("ברחמיו." דייקא) לעמו".

[בהמשך24 הדברים אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שאין להסתפק בהבנה השכלית (כנראה, ע"ד גודל הרחמנות), אלא צריך להיות גם הרגש הלב. וזוהי כללות עבודת האדם – להמשיך ולחבר ההבנה השכלית עם הרגש הלב. אלא, שכדי לפעול זאת, דרושה עבודה קשה, ובשביל זה יש צורך בלימוד החסידות (יחד עם הלימוד בנגלה דתורה), שפועל הרגש דיראת-שמים וכו'. ומה גם שע"י לימוד החסידות, פנימיות התורה, יוצאים מן הגלות אל הגאולה, כדאיתא בזהר פ' נשא25 ש"בהאי חיבורא דילך .. יפקון בי' מן גלותא ברחמי" – שלימות ענין הרחמים].

*

ו. [כשהגיע זמן תפלת ערבית, שאלו את כ"ק אדמו"ר שליט"א אם ישאר לתפלת ערבית, והשיב, שישאר עם המנין, אבל לא יתפלל ערבית, כדי שלא לשנות את הסדרים שלו (באמרו: "באַ מיר זיינען אַנדערע סדרים")].

לאחרי תפלת ערבית, שאל האדמו"ר מנאָוואָמינסק שליט"א אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א כיצד נוהג האבל בנוגע לאמירת עניני תורה שבסדר התפלה, כמו פרק "איזהו מקומן", וכיו"ב. והשיב כ"ק אדמו"ר שליט"א:

ראיתי בהנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר שהי' אומר כל עניני לימוד התורה שבסדר התפלה, כמו פיטום הקטורת, איזהו מקומן, תנא דבי אליהו וכו', אלא שאמרם בלחש, וצוה שאחר יאמרם (יסיים) בקול רם26.

א' הנוכחים הזכיר שהחתם-סופר27 כותב לחותנו ר' עקיבא איגר חידושי תורה שחידש בימי אבלו. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א ש"לאונסו שאני", כיון שאינו יכול להמנע מלהרהר בדברי תורה28.

*

[בעת הנסיעה חזרה ל-770 הפטיר כ"ק אדמו"ר שליט"א: אה! שלושים שנה באמריקא... ואח"כ הוסיף אודות האדמו"ר מנאָוואָמינסק: ניכר עליו שהוא "אַ וואַרעמער איד".

אח"כ התעניין כ"ק אדמו"ר שליט"א אצל ר' שניאור זלמן שי' גורארי' (שנתלווה אל כ"ק אדמו"ר שליט"א בביקור זה29) לפשר העובדה שהאדמו"ר מנאָוואָמינסק לבש בגד משי, אם זה רק בימי האבלות. והשיב הנ"ל שיש אדמורי"ם שנוהגים ללבוש משי בכל ימות השנה, שבהם אין חשש שעטנז כלל. ובהמשך לזה דובר אודות חיוב ציצית בבגד משי30.

ר' שמואל הלוי שי' לעוויטין הזכיר – בקשר לדברי כ"ק אדמו"ר שליט"א בהפירוש ד"המקום כו'" – שישנם ב' דעות, הא', שהמקום המקיף את הגשם נקרא מקום, והב', שהמקום הפנוי שבו נכנס הגשם נק' מקום. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א שדעת האריז"ל שבחי' מקום הוא המקום פנוי שבו העולמות31].