בס"ד. יום ד' פ' חיי-שרה, י"ט מרחשון, ה'תשי"ד.

– בעת ניחום אבלים אצל האדמו"ר יואל טייטלבוים מסאַטמאַר שליט"א* –

בלתי מוגה

א. האדמו"ר מסאַטמאַר שליט"א שאל אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א אודות "יום אידם" הנקרא "הלאוין" (שחל באותו שבוע), האם יש להחשיבו כ"יום אידם" ביום הולדתו של אותו האיש (הנקרא "קריסמעס"), שהחגיגות שעושין בו קשורים עם ענין של עבודה זרה1, או שמא אינו אלא משחק ("קינדער שפּיל") בעלמא, ואין בו משום עבודה זרה?

והוסיף, שבמדינתם ("אין דער היים") נזהרו ביותר – לא רק בנוגע לילדים, אלא גם בנוגע למבוגרים – שלא יצאו לרחוב כו', משום שהגויים נהגו לערוך החגיגות שלהם לאחרי שהיו יוצאים מבית-יראתם, ולכן נראה לומר שיש בזה משום ע"ז.

כ"ק אדמו"ר שליט"א הסכים עמו, והוסיף, ש"יום אידם" הנ"ל לא הי' ידוע ומפורסם במדינת רוסיא.

ב. האדמו"ר מסאַטמאַר שליט"א שאל אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א מהו הטעם שהקביעות דליל ניתל (שנוהגים שלא ללמוד בו) היא ע"פ הלוח שלהם, ולא ע"פ הלוח דבנ"י? ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

הטעם שאין לומדים בניתל הוא כדי2 שלא להוסיף חיות באותו האיש ובההולכים בשיטתו עתה (שלא תהי' להם יניקה), וכיון ששיטתו ויום אידם זה הוא ע"פ לוח שלהם, ואז חוגגים כו', לכן, גם הזהירות שלא להוסיף חיות היא באותו זמן שחוגגים הם, ע"פ לוח שלהם.

ועפ"ז נראה לומר שבכל מדינה יש להזהר בזה בליל אידם הנהוג במדינה זו בזמן הזה. – ברוב המקומות נקבע יום אידם ל-25 בדצמבר, ולכן נזהרים ביום זה, ואילו במקומות שבהם חוגגים יום אידם ביום אחר (ולדוגמא: ב-6 בינואר), יש להזהר באותו יום3.

*

ג. האדמו"ר מסאַטמאַר שליט"א שאל אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א בנוגע לאמירת קדיש, האם להסתפק בכך שחתנו (בעלה של הנפטרת) יאמר קדיש עד השלושים, או שהוא בעצמו יאמר קדיש כל י"א חודש? והתחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לדבר במעלת אמירת הקדיש כל י"א חודש, בפרט ע"פ המבואר בקבלה4.

[בינתיים נכנס ראש ישיבה ליטאי, וכששאל באיזה ענין עוסקים? פטרו האדמו"ר מסאַטמאַר במחי-יד, באמרו, שענינים אלו – עניני קבלה – אינם שייכים אליו...].

אח"כ שאל האדמו"ר מסאַטמאַר שליט"א אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א אודות זמן הקמת המציבה, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שמנהג חב"ד להקים המציבה בסמיכות האפשרית לימי השבעה5.

כן הזכיר כ"ק אדמו"ר שליט"א שע"פ מנהגנו האבל מניח תפילין גם ביום הראשון6.

[בצאת כ"ק אדמו"ר שליט"א (לאחרי אמירת הנוסח "המקום ינחם כו'") ביקשו כו"כ אברכים (באמצעות המזכיר) לקבל שלום, והסכים כ"ק אדמו"ר שליט"א, ועמד משך זמן ליתן שלום, וברך כמה מהם – ע"פ בקשתם – בעניניהם הפרטיים].