בס"ד. שיחת ליל ה' פ' חיי שרה, כ"ף מרחשון, ה'תשי"ד.
– לעסקני ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, בחדרו הק' –
בלתי מוגה
פתיחה
א. היסוד של עם ישראל הוא ענין האחדות.
בשעת מתן-תורה היו כל בנ"י באחדות, ובגלל זה – אמרו חז"ל1 – נתן הקב"ה את התורה לבנ"י, אשר, עי"ז נעשו ישראל לעם.
ואחדות זו שבנ"י מאוחדים יחדיו היא הכח לעמידתם בשלימות ובחוזק גם בהיותם בגלות, שנשארים קיימים מכל אוה"ע ("מ'לעבט זיי איבער"), והולכים וגדלים – שכן, כאשר לוחצים על בנ"י במקום אחד, מקבלים הם עזר וסיוע משאר בנ"י הנמצאים בשאר המקומות2, כך שהחזק עוזר ומסייע להחלש.
ב. אחדות זו נוגעת בכל הענינים, הן בענינים הגדולים, הן בענינים הממוצעים והן בענינים הקטנים. ובמילא, צריך כל יהודי לדעת שמוטל עליו חוב וזכות לא רק בתור פרט, אלא גם להשפיע על הכלל.
ומזה מובן גם בנוגע לעניננו – התכלית שבשבילה התאספנו עתה – להשתדל לעזור להישיבה – שצריך לדעת שאין המדובר רק אודות עזרה לקבוצה מסויימת, תלמידים וראשי ישיבות של תנועה מסויימת, תנועת חב"ד, אלא המדובר הוא אודות עזרה לבנ"י בכלל, ובפרט לבנ"י שקשורים בתוקף ובחוזק ("האַרט און שטאַרק") עם הקב"ה ותורתו.
ג. כאשר מתבוננים במצב ההוה – הנה מחד גיסא נוצר רושם מאד לא טוב, אבל לאידך גיסא, יש תקווה טובה ביותר:
כאשר מסתכלים ורואים שיש חלק מבנ"י שאינם מכירים בכך שיהודים צריכים להיות קשורים עם תורה ומצוות, שזהו כל קיומו של עם ישראל – הרי זה יוצר רושם עצוב מאד.
אבל, כאשר מסתכלים ורואים שלאחרונה יש תנועה חזקה שדוגלת ולוחמת לחיזוק התומ"צ, ותנועה זו הולכת ומתפשטת בין קבוצות גדולות וחוגים גדולים – הרי זה נותן תקווה גדולה שהנה הנה ("באַלד באַלד") יהי' נצחון האמת.
ד. אחת הסיבות לכך שעד עתה לא הצליחו, היא, העדר שימת-לב לחנך את הדור הצעיר, ולא עוד אלא שגם אלה שעסקו בכך, רצו לחנך את הדור הצעיר "מלמעלה למטה", היינו, שהצעירים יביטו על הזקנים, בעלי הנסיון, וילמדו מהם – דבר שלא התקבל אצל הדור הצעיר, כיון שרצונם להיות עצמאיים.
כיצד יכולים להשפיע על הדור הצעיר? – עי"ז שמחנכים את הנוער מקטנות, תוך כדי השתדלות שאח"כ יהיו הם בעצמם מחנכים. זוהי הדרך לכבוש את הדור הצעיר, וגם את דור הביניים.
ה. זוהי אחת המטרות העיקריות בישיבות.
בישיבות מחנכים את התלמידים לא רק בתור פרט, אלא המטרה העיקרית היא לנטוע בהתלמיד את הרעיון שעליו לפעול בכל החוג – תחילה בחוג מצומצם, ואח"כ בחוג רחב יותר – לקרבם ליהדות, עד כדי כך, שיהיו לא רק במלחמת הגנה ("דעפענסיוו"), אלא גם במלחמת תנופה ("אפענסיוו"), היינו, שגם הם ילחמו בשביל יהדות.
וענין זה בולט יותר בישיבות ליובאוויטש. בישיבות ליובאוויטש מלמדים את התלמידים לא רק שהם בעצמם יהיו דתיים, הן לשמים והן לבריות ("פרום צום אויבערשטן און פרום צו לייטן"), אלא מלמדים אותם עוד בהיותם בישיבה לנצל את הכשרונות והאפשרויות שלהם לצורך השפעה על הזולת, להיות "מנהיגים".
ו. וזהו מה שאמרתי קודם בנוגע לאסיפה זו כדי לעזור לישיבה, שלא מדובר כאן אודות עזרה לקבוצה או תנועה מסויימת – כי, עם כל השתתפות של נדבה בישיבה, נוטלים חלק בעזרה לכלל היהדות, כיון שתלמידי הישיבה יגדלו להיות לוחמים עבור יהדות ומנהיגים אצל בנ"י, בניו-יורק, בארצות-הברית כולה, וגם מעבר לים.
תלמידי הישיבה הם אנשי-החיל ("סאָלדזשער'ס", "סאָלדאַט'ן") היוצאים לקו הראשון במלחמה עבור יהדות, ולכן, כאשר תומכים בישיבה שתוכל לקבל תלמידים נוספים, אזי נוטלים חלק בנצחון המלחמה עבור יהדות, בניו-יורק, בארצות-הברית ובכל העולם.
ז. הסימן לכל דבר חי הוא – תכונת הצמיחה והגידול.
ולכן, בטוחני שלא זו בלבד שלא יקטינו את השתתפות התמיכה לגבי מה שנתנו בשנה שעברה, אלא כל אחד יגדיל את השתתפות התמיכה שלו, וגם את האנרגי' שלו בעבודתו לטובת הישיבה, יותר מאשר בשנה שעברה.
ובפרט שבמשך השנה גדלה הישיבה, ניתוסף מספר גדול של תלמידים וראשי ישיבות – הרי בודאי שצריכים להוסיף יותר.
ובודאי שעי"ז תהי' תוספת הצלחה לכל אחד ואחד בעניניו הפרטיים.
ח. השי"ת יעזור שכל זה יהי' בהצלחה,
ואשר בקרוב נזכה לביאת משיח, ש"אז – אומר הקב"ה – אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו'"3 להכיר את העיקרון ("פּרינציפּ") של תורה ומצוות, וישרור שלום ואחדות בעולם.
יתן השי"ת הצלחה בגשמיות וברוחניות.
* * *
סגירה
ט. איתא במדרש4 בנוגע לעשיית מצוה, דבר שצוה הקב"ה לעשות, שזהו עי"ז שהקב"ה נותן לו כח לעשות זאת.
אבל אעפ"כ, העובדה שיהודי נגש לעשות מצוה, הרי זה דבר התלוי בהאדם עצמו, כמארז"ל5 "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", ועל זה ניתנה לו בחירה; אלא שכאשר בוחר בטוב, אזי עוזר לו הקב"ה, אבל הבחירה עצמה תלוי באדם, והוא צריך להתייגע על זה.
ולכן, כאשר יהודי מתנהג ע"פ רצון ה', לאחרי שהגיע לזה ע"י ריבוי יגיעה – יכול הוא לתבוע מהקב"ה למלא את רצונו, היינו, שכשם שהוא עושה את רצונו של הקב"ה, כך עושה הקב"ה את רצונו6.
י. ובנדו"ד: כיון שכל אחד נענה בחיוב ובחום ("האָט זיך אָפּגערופן וואַרעם") ונתן עבור עניניו של הקב"ה [כמדובר לעיל שהנתינה עבור הישיבה היא נתינה עבור חיזוק היהדות בכלל], והוסיף לפי כחו – יש לקוות להקב"ה שיוסיף גם הוא ברכה והצלחה בכל הענינים.
ויש להוסיף, שכיון ששנה זו היא שנת העיבור, שיש בה גם חודש הי"ג – בודאי יוסיפו גם כנגד חודש העיבור. ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא – שגם הקב"ה יוסיף עוד יותר.
יא. כ"ק מו"ח אדמו"ר הי' אומר7 שכאשר יהודי לוקח על עצמו התחייבות לצדקה ("פּלעדזש"), אע"פ שלעת-עתה אינו רואה כיצד יוכל לעמוד בכך, ואעפ"כ עושה זאת בלב שמח – הנה מיד כשמחליט ליתן נדבתו, פותחים לו מלמעלה צינורות ("טשענעלס") חדשים ואפשרויות חדשות בעניני פרנסה, שיוכל לשלם את נדבתו.
ויתירה מזה: כיון שנתינת הצדקה צריכה להיות רק חומש או מעשר8, נותן לו הקב"ה עבור פרנסתו בריבוי כל כך, עד שההתחייבות שקיבל על עצמו תהי' רק חומש או מעשר.
יב. יעזור השי"ת שתהי' הנתינה בלב שמח וביד רחבה, אשר, עי"ז יתוסף הצלחה להמנדבים, להם ולמשפחותיהם, הצלחה לישיבה, לראשי הישיבות, תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, שיראו פרי טוב בעמלם, ונזכה לישועות עבור כלל ישראל.
הוסיפו תגובה