התוועדויות תשמ"ב

מעלת שופר גדול על שופר סתם – שע"י שופר סתם, שעל ידו נעשה הענין דמלכיות זכרונות ושופרות (ההמשכה במלכות (סובב בממלא), המשכת ז"א (סובב) עצמו, והמשכת בחי' הבינה שלמעלה משניהם), נעשה בנין המלכות, שם אד', הקשור עם שם אלקים; ושופר גדול דלעת"ל קשור עם גילוי שם הוי', גדול הוי'.

ובעבודת האדם: שופר סתם הוא בחי' היחידה כפי שכלולה בבחי' חי', ושופר גדול הוא בחי' היחידה כפי שהיא במקומה. וע"י השופר גדול – ובאו האובדים בארץ אשור (נסיון דתענוג והרחבה) והנדחים בארץ מצרים (נסיון דמיצר ועקתא), שמתגלה אצלם בחי' היחידה.

ומעין זה ישנו גם בר"ה עתה (שבו אומרים פסוקים הנ"ל) – שהרי גילוי שם הוי' לע"ל הוא ע"י העבודה עתה בבחי' שם אד', שהוא לבוש לשם הוי', לפעול בו גילוי שם הוי' בלי העלם והסתר הלבושים. ועד"ז בנוגע לענין דבאו האובדים והנדחים גו' – ע"י העבודה עתה באהבת ישראל ואחדות ישראל, להיות לאחדים ממש, ועד שישראל וקוב"ה כולא חד.

מאמר ד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול גו'

א. 1) ראש-השנה: "שופר גדול" בזמן הזה
ענין ה"שופר גדול" בזה"ז – בתק"ש ביוהכ"פ (השייכת גם לר"ה); בר"ה שחל בשבת; בהזכרת הפסוק "והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול" בתפלה (ג-ה)

המשכת ענין ה"שופר גדול" כפשוטו בפועל – ע"י הוספה בהפצת היהדות והמעיינות; נתינת חלה מההתוועדות עבור אלו שנסעו מכאן לר"ה למטרה זו (ו-ח)

2) שיעור חומש היומי: פרשת הקהל
הוספה באחדותם של בנ"י ע"י (ספר) התורה (ט-י)

3) מבצע ס"ת הכלליים
כתיבת הס"ת לילדי ישראל, כיון שאצלם מודגש יותר ענין האחדות; כתיבת ס"ת כלליים (נוסף על הס"ת לילדי ישראל), שישתתפו בהם בעיקר תלמידי הישיבות, ולכל-לראש תלמידי ישיבת תומכי-תמימים וסניפי' וב"ב; ההתחלה בזה – מיד במוצאי החג (יא-טז)

ב. "קרן השנה" (יז)

1) תענית-ציבור: עבודת התשובה

מטרת התענית – עבודת התשובה, שעי"ז מתעלה למע' ממדריגתו הקודמת (מעלת הבע"ת על צדיקים), ואז נעשה עינוי התענית לענין של תענוג (א-ג)

המעלה המיוחדת בצום גדלי': היותו א' מעשי"ת – "עת רצון" ב"עת רצון" גופא; עבודת התשובה שבו היא לאחרי עבודת התשובה דחודש אלול ור"ה (ד)

2) צום גדלי': אהבת ישראל
ההוראה המיוחדת מצום גדלי' – הוספה באהבת-ישראל (כנגד המאורע ההפכי שהוא סיבת הצום) (ה)

ב' בחי' בתשובה: (א) תשובה כפשוטה, מצד בחי' יעקב, יו"ד (הנשמה) עקב (כפי שנתלבשה בגוף), לפעול שישוב להיות בבחי' ישראל. (ב) תשובה בבחי' ישראל – לדלג שור, עד שהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. ובעבודת האדם: תשובה דבחי' יעקב – בנוגע למצוות שנתלבשו בדברים גשמיים, ותשובה דבחי' ישראל, לי ראש – בנוגע לתורה.

עד (ש)הוי' (יהי') אלקיך: ע"י התשובה כפשוטה – מגלים את שם הוי' הנמצא בהעלם בשם אלקים, בחי' יחודא תתאה. וע"י התשובה לדלג שור – עולים לדרגא שלגבה שם הוי' כאלקים יחשב, בעילוי אחר עילוי עד אין קץ.

קחו עמכם דברים – שלא מספיק התשובה לדלג שור, כי לא לתהו בראה גו', אלא יש צורך להמשיך בכלים ולבושים דתומ"צ; ושובו אל הוי' – שלאחרי העלי' מלמטה למעלה (שובה ישראל), צ"ל ההמשכה מלמעלה למטה, לשוב לעוה"ז התחתון, ולהמשיך בו מהבחי' היותר עליונה (שלגבה שם הוי' כאלקים יחשב) עד להוי' לשון מהוה, שיהי' נגלה כבוד הוי'.

א. שבת שובה: תשובה באופן דשבת
ענינה של שבת שובה – שנוסף על כללות הענין דשבת אותיות תשב, ה"ז שבת שובה; התשובה דכל שבת ה"ה תשובה עילאה (שהרי בשבת לא שייך בקשת מחילה), ושבת שובה היא דרגא נעלית יותר בזה גופא (א-ה)

ההוראה למעשה בפועל – עבודת התשובה בפנימיות; עבודה זו שייכת לכאו"א כמ"ש "כי קרוב אליך וגו'", ע"י ההתבוננות במוח החודרת ברגש שבלב, ועי"ז זוכים לקיום היעוד "והסירותי את לב האבן מקרבכם" (ו-ח)

ב. ה' תשרי: יום הולדתו של נפתלי
ענינו (ומצד התכללות השבטים זמ"ז שייך לכאו"א מישראל), עבודה באופן של ריצה (אמיתית הענין ד"וילך") למע' ממדוה"ג, ובמיוחד בנוגע לעבודת התשובה שהיא באופן של דילוג (ט-יג)

ההוראה בפועל – עבודה למע' ממדוה"ג ("שובה ישראל"), וביחד עם זה עבודת התומ"צ והפצת היהדות והמעיינות בלבושי העולם ("קחו עמכם דברים") (יד-טז)

מאמר ד"ה שובה ישראל

ג. 1) פרש"י (וילך לא, יז): "והסתרתי פני – כמו שאיני רואה בצרתם"
לכאורה מיותר; אינו ע"פ הפשט; ועוד (יח)

2) לקוטי לוי"צ (דברים ע' תנט): "זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהו"
לכאו' גם למעלה מדרגת "אתרעי בהו" בנ"י הם בניו של הקב"ה (יט)

בימים אלו מודגש שהקב"ה ובנ"י הם בדוגמת רועה וצאן (ולא כ"כ הענין דאב ובן), ע"ד עבודת עבד; שתי העבודות, בבחי' בן (אהבה) ובבחי' עבד (קב"ע), צ"ל גם במצוות שבין אדם לחברו – כגון נתינת צדקה בספ"י ומתוך אהבת ישראל (כ-כד)

ד. הביאור בפרש"י
קשה מה שייך "והסתרתי פני" אחרי "ועזבתים", ולכן מפרש "כמו שאיני רואה"; הדיוק "כמו" – בגלל הלשון "והסתרתי" ולא "וכסיתי" (כה-ז)

גם בזמן הגלות הקב"ה נמצא עם בנ"י כמ"ש "בכל צרתם לו צר" (ורק "כמו שאיני רואה"), ועל כן תובעים בנ"י תומ"י את הגאולה; האפשרות להנהגה באופן ד"עזבני" (שגרמה לגלות) היא ע"י שמשה רבינו נלקח מבנ"י, ולכן תובעים את משה רבינו בפועל; כוונת הסתלקות משה רבינו היא בשביל העילוי שבתחה"מ (כח-ל)

ה. הביאור בלקוטי לוי"צ
למעלה מדרגת "אתרעי בהו" בנ"י אינם מציאות לעצמם כלל, ולא שייך לקרותם "בנים" (לא-ג)

ע"י שבנ"י מזכים את החייבים ה"ה בדרגת "אחים" שלמעלה מ"בנים", ומכאן הוראה להוספה בהפצת היהדות והמעיינות (לד-ו)

א. עשרת ימי תשובה: מעלת עבודת התשובה
מעלתם של עשי"ת לגבי כל השנה (אף שישראל הם תמיד "עם קרובו") – ע"ד החילוק בדרגת גילוי אלקות בין ביהמ"ק לשאר א"י; מעלת היחיד בעשי"ת כמעלת הציבור בכל השנה, ומעלת הציבור בעשי"ת גדולה עוד יותר; בזה גופא מיתוסף בכל יום, אפילו ביום א' לגבי ש"ק (א-ד)

ענינה של עבודת התשובה – "והרוח תשוב וגו'", ולכן היא פועלת עילוי בכללות התומ"צ ושייכת גם לצדיקים ("כל ימיו בתשובה") (ה-ו)

הכח לעבודת התשובה באופן שלמע' ממדוה"ג – מצד הנשמה שהיא חלק אלקה ממעל ממש, ובמיוחד בעשי"ת שאז הוא "קירוב המאור אל הניצוץ", ועי"ז ניתן יותר כח לפעול "דירה בתחתונים" (ז-י)

ב. 1) עשרת ימי תשובה: מעלת הציבור
מעלת הציבור בנוגע לעבודת התשובה (וכנראה בפועל שביוהכ"פ דוקא רצים ומתאספים כל בנ"י בביהכנ"ס כו'), אף שלכאו' ביחיד קל יותר להתבונן כו': ה"חשבון צדק" הוא נכון יותר כשהזולת יכול לבחנו; כאו"א משפיע על חברו בה"זהיר טפי" שלו (יא-ג)

אין ליפול ברוחו מגודל חסרונותיו כו', בידעו שהם דבר שחוץ ממנו, אלא שתפקידו לתקנם; ועד שעבודתו היא בשלימות, בדוגמת עבודת אדה"ר בג"ע (יד-טו)

2) "מלאו את הארץ וכבשוה": העבודה בעולם
עבודת היהודי להאיר את העולם הן בבנ"י והן בכל העולם כולו מבלי להתפעל מנסיונות כו'; עבודה זו היא בכחו של כל יהודי כמ"ש "כי קרוב אליך הדבר מאד וגו'" (טז-יח)

ג. ו' תשרי: הוראות מהנהגת בעלת ה"יאָרצייט"
נצחיות הנשמה קשורה גם לעוה"ז הגשמי, ולכן נוהגים בכל שנה במנהגי ה"יאָרצייט" ומוסיפים בלימוד הוראות מהנהגת הנפטר – "והחי יתן אל לבו" (יט-כ)

הלימוד מהמס"נ של בעלת ה"יאָרצייט" ששמרה על כתבי בעלה למרות הסכנות כו' – שכאשר יהודי צריך לפעול בענין מסויים אסור לו להימנע מכך משום שנראה לו שאין לכך סיכויים בדרך הטבע (אף שהפעולה עצמה צ"ל באופן של מדוה"ג), ובמיוחד במדינה זו המיוסדת על אמונה ובטחון בה' (כא-ד)

ד. סיום מסכת יומא בירושלמי
מחלוקת הבבלי והירושלמי אם המתודה צריך לפרוט את חטאיו (שלכן פסק הרמב"ם שצריך לפרוט, כדעת הבבלי) תלוי' בשאלה אם מתחשבים רק בהוה או גם בעתיד: להבבלי צריך לפרוט, כי אז התשובה נעלית יותר בהוה; להירושלמי א"צ לפרוט, כי אם יפרוט יש חשש שיאמרו לו בעתיד "זכור מעשיך הראשונים" (כה-ט)

מחלוקת זו היא לשיטתם בסדר שאלת כלי לבן בט"ו באב וביוהכ"פ: להבבלי כל אחת שואלת מזו שלמטה ממנה, כי עי"ז אין לה רגש בושה בהוה; להירושלמי כל אחת שואלת מזו שלמעלה ממנה, כדי להביא תועלת לשידוכין בעתיד (ל-לב)

הביאור בעניננו בעומק יותר: להבבלי צריך לפרוט, כי בהוה דרגתו היא תשובה מיראה, ותשובה זו היא לפי ערך חומר החטא; להירושלמי א"צ לפרוט, כי בעתיד יגיע לתשובה מאהבה (ויתרה מזו – התשובה מאהבה נכללת בכח בתשובה מיראה), ובתשובה מאהבה אין נוגע חומר החטא (לג-ו)

ביאור דיוקי הלשונות בירושלמי עפהנ"ל: מביא את כל הפסוק "וזרקתי עליכם וגו'", כי סיומו מדבר בתשובה מאהבה; מקדים את הפסוק "מקוה ישראל ה'", כי הפסוק "וזרקתי" מדבר בדרגת "מים חיים" שלמעלה ממקוה; ביאור מדריגה זו ע"פ חסידות – תשובה שלמע' משם הוי' (לז-מ)

ה. 1) הודאה על הברכות
הודאה על מכתבי הברכות והאיחולים לשנה החדשה (מא)

2) שלילת לימוד "פשטים" באי-קבלת מענה
אין ללמוד "פשטים" באי-קבלת מכתבי מענה, ובפרט בענינים שכבר נשאלו בעבר: היכן ללמוד – תלוי בהנהלה; יציאה מאה"ק – אם יש ספק אין לצאת, אם אין ספק לשאול רב, ולא להכנס לחובות למטרה זו (מב-ד)

3) מגבית (מה)

ו. מבצעים (מו)

ז. ברכת חתימה וגמח"ט (מז)

מבצע ס"ת הכלליים
ענינו של יוהכ"פ – ענין האחדות ("אחת בשנה") בין הקב"ה לבנ"י ובין בנ"י עצמם (בדוגמת האחדות בשעת מ"ת), שנמשכת גם בעניני הגוף ובאכו"ש דעריוהכ"פ (א-ג)

כתיבת ס"ת הכלליים; מי שלא השתתף ע"ע יזדרז עוד בעריוהכ"פ; עי"ז נפעלת אחדות בין בנ"י עצמם ובין הקב"ה לבנ"י, ונמשכת ברכת כוח"ט (ד-ח)

1) יום-הכפורים: גילוי יחידה שבנפש

גילוי היחידה שבנפש ביוהכ"פ (ובעריוהכ"פ) גורם לגילוי היחידה שלמעלה (א-ב)

2) קביעות השנה: ר"ה ביום השלישי
קביעות ר"ה בשנה זו ביום השלישי שהוכפל בו כי-טוב ("טוב לשמים וטוב לבריות", שהם ג' ענינים: שמים, בריות וחיבורם יחד), בקשר לכו"כ ענינים: יוהכ"פ – "ביום השלישי"; אכו"ש בעריוהכ"פ שענינם "בכל דרכיך דעהו", מוח הדעת – המוח השלישי; הגאולה העתידה – "יום השלישי"; חיבור הקב"ה וכנס"י שנעשים דבר שלישי; שלימות התורה – "אוריאן תליתאי"; ביהמ"ק השלישי (ג-יד)

לימוד התורה בריבוי
ענין התורה (ענינם של תלמידי התמימים) קשור עם יוהכ"פ שבו ניתנו לוחות אחרונות, שהם באופן ד"כפלים לתושי'", ועד לאופן ד"ופרצת", בעבודת התשובה, בלימוד התורה ובעבודת התפלה

א. שבת שבין יוהכ"פ לסוכות: תשובה שלמעלה מיוהכ"פ
הענין המשותף לשבת, יוהכ"פ וסוכות – ענין השבת וענין התשובה ("שבת" אותיות "תשב"); וענינה המיוחד של שבת זו – עבודת התשובה באופן שלמעלה מיוהכ"פ (שהרי "מעלין בקודש"), ובאופן שישפיע על ימי חה"ס (א-ה)

ביאור ענין התשובה דמחרת יוהכ"פ (כפתגם אדמו"ר נ"ע): כשם שענין הוידוי ביוהכ"פ דוקא הוא משום שישנם ענינים שדוקא בדרגא נעלית זו נחשבים בלתי-רצויים (ועד"ז אמירת "סלח לנו" בשמו"ע דוקא) – כך דוקא למחרת יוהכ"פ נדרשת תשובה נעלית יותר מלפנ"ז (ו-י)

התשובה דמחרת יוהכ"פ נמשכת ממקום שלמעלה מענין הידיעה וההשגה, בדוגמת הענין ד"תיקו" (יא)

הוראה למעשה בפועל: דוקא כשיהודי נמצא בדרגא הנעלית ביותר עליו לפעול בהפצת היהדות והמעיינות (בדוגמת וידוי האריז"ל עבור כל בנ"י ביוהכ"פ), כי דוקא במדריגה זו (גילוי היחידה בנעילה דיוהכ"פ) נרגש הענין ד"דירה בתחתונים"; ולכן דוקא משבת זו ההוראה לעסוק בעניני צרכי החג וכו' (יב-טז)

ב. י"ב תשרי: שני עניני מילה

יום זה יום מילתו של נפתלי (שענינו "אילה שלוחה"), והיום השלישי למילתו של אברהם, שבו נתבשר על לידת יצחק באופן שלמעלה מהטבע (יז-ט)

ההוראה בפועל: לפעול בהפצת היהדות והמעיינות (ענין המילה) מבלי להתפעל מטבע העולם, ובאופן של זריזות ועי"ז הוא מצליח ומסייעים לו בכל הענינים וכו' – כיון ש"מעשה אבות סימן לבנים", ש"סימן" כאן אינו "סימן" סתם, אלא נתינת-כח לפעול את הענין (כ-כד)

מאמר ד"ה כנשר יעיר קנו

ג. 1) פרש"י (האזינו לב, ג): "כי שם ה' אקרא"
היכן נרמזת כאן עניית בשכמל"ו במקדש; מדוע אינו מפרש הפסוק על עניית אמן; מדוע נאמר הפסוק רק בפרשה זו; ועוד (כו)

2) לקוטי לוי"צ (דברים ע' תסב): "דהא נשמתי בי' אחידא כו'"

איך שייך ג' קוין במדריגה דמס"נ (כז)
3) מבצע ס"ת הכלליים
מצות כתיבת ס"ת – בפרשת האזינו (כח-ט)

4) פרשת האזינו: מעלתה
מעשה הרמב"ן ותלמידו בקשר לפ' האזינו (מובא בסה"ד ובעמק המלך, שהם בני סמכא), שמודגשת בו מעלת התשובה כ"כ, שעוד לפנ"ז נקרא התלמיד "ר' אבנר" (ל-לג)

מעלותי' של פ' האזינו ושייכותה לעבודת התשובה ע"פ נגלה דתורה (שלכן מבואר ענין התשובה בלקו"ת דוקא בפ' האזינו) (לד-ו)

ד. 1) הביאור בלקוטי לוי"צ
החידוש הוא שגם בעבודה דמס"נ צ"ל הג' קוין בשלימות, ע"ד הביאור במ"ש "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" (לז)

2) הביאור בפרש"י
קשה (כנ"ל) מדוע נאמר הפסוק רק כאן, ולכן מפרש שמדובר בהזכרה (ועני') שבמקדש, ששייכת רק אחרי הכניסה לא"י; ונאמר כפתיחה לפ' האזינו, כי ענינו הוא קבעומ"ש הקודם לקבלת עול מצוות (לח-ט)

בפרש"י מרומז גם הפי' דקאי על עניית אמן (יחוד הוי' ואדנ-י), כיון שזהו ענין המקדש – יחוד השכינה עם מקום גשמי (ע"ד המעלה דתפלה לגבי תורה) (מ-מא)

3) מבצע ס"ת הכלליים
קניית אותיות בס"ת הכלליים – ענין השייך לכאו"א, ובלשון המכתב "קרובה היא מאד לעשותה" (עשי' דוקא) (מב-ג)

ה. י"ג תשרי: "לכתחילה אַריבער"הקשר של שבת זו ליום י"ג תשרי – "לכתחילה אַריבער"; חלוקת משקה (מד)

י"ג תשרי – להשלוחים דקסבלנקה

ברכה להצלחה בשליחות
ברכה להצלחה בהתפקיד ד"יורו משפטיך ליעקב גו'", ע"פ פס"ד הרמב"ם ש"לא שבט לוי בלבד כו'"

ביאור ענינו של חג הסוכות כפי שמשתקף בכללות עבודת האדם (זאת התורה אדם):

"בסוכות תשבו שבעת ימים", שבסוכה, דירת עראי, נעשה תשבו כעין תדורו – שהעולם שהוא בעל שינויים (שלכן גם האדם הוא בעל שינויים – לא רק שינוי למעליותא, מעלין בקודש, בחי' מהלכים, אלא גם באופן של ירידה כו'), נעשה דירה לו ית', ע"י עבודת האדם (בכל היקף הזמן – שבעת ימים) באופן ד"ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות", שעניני התומ"צ הם באופן של קביעות, ואילו עניני העולם ("מקנהו") אינם אלא באופן עראי;

"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", שמה שעתיד להזריח, מאיר כבר עכשיו – שהשלימות דלעת"ל שע"י מעשינו ועבודתנו היא באופן דעולמך תראה בחייך, מצד בחי' היחידה, שמצדה ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת.

וכיון שחג הסוכות הוא חג האסיף, שמורה על אסיפת מעשינו ועבודתנו דכל השנה (לאחרי התיקון והשלימות שע"י התשובה, שלכן השמחה גדולה ביותר) – מודגש בו במיוחד כללות ענין העבודה שמרומז בענין דבסוכות תשבו גו' כל האזרח גו' (כנ"ל); וכפי שנמשך בענין נטילת ד' מינים – שבכל אחד מהם ניכר בגלוי ענין האחדות, ונוסף לזה מאחדים את כל ד' המינים, שדוגמתם הם כל ד' הסוגים שבישראל, שנעשים אגודה אחת, ואחדות זו ממשיכים בעבודת כל השנה כולה.

א. י"ג תשרי: "לכתחילה אַריבער"
שייכות הענין ד"לכתחילה אַריבער" (שנתגלה ונתפרסם בדורנו) לאות וא"ו דשם הוי' (השייך ליום י"ג תשרי) – ששניהם ענינם אמת (א-ג)

ההנהגה ד"לכתחילה אַריבער" – "בעל שם'סקע הנהגות" – התבטאה אצל אדמו"ר מוהר"ש גם ביחסו למלכות המדינה; ועאכו"כ שכן צ"ל ההנהגה בימינו, במדינה של חסד, ועי"ז יתבטל המצב הבלתי-רצוי במדינות שעדיין יש בהם רדיפות וכו' (ד-ז)

מאמר ד"ה בסוכות תשבו

ב. מבצע ס"ת הכלליים
ענין האחדות ("סוכה אחת") שע"י כתיבת ס"ת הכלליים; הכוונה היא לא לכתוב ס"ת רבים (אף שצריך יותר מא'), כדי שבכל ס"ת יתאחדו מספר גדול של בנ"י (ט-י)

לפלא שההתעסקות ע"ע במכירת אותיות לס"ת של ישיבת "תומכי תמימים" (וכן "בית רבקה") אינה בזריזות המתאימה (ובפרט שעי"ז אפשר להרוויח כסף עבור המוסדות, אף שאין זה עיקר הכוונה), בפרט בזמנים אלו שדברים רבים נעשים בשעתא חדא כו' (יא-ד)

בנוגע לפועל – לא להתחיל בס"ת חדשים, ואלו שהתחילו כבר עליהם לפעול ביתר התאמצות מבלי לחכות עד שיענו על כל שאלותיהם, ובודאי יצליחו לפעול בזה על כל יהודי ע"י שיסבירו לו את יוקר הענין; לאחרי שיסיימו הס"ת הא' יתחילו בכתיבת הס"ת הב' (טו-יט)

ההכרח בכ"ז במיוחד מצד מצב העולם עתה שהוא מתנועע כו', והדרך לשמור על בטחון בנ"י היא ע"י האחדות (כ)

מכיון שנמצאים במצב ד"פנו אלי עורף" אין מבחינים שענין זה הוא "לא נפלאת גו' כי קרוב גו' מאד בפיך ובלבבך לעשותו", למרות גודל הפלאת הענין (כא-ב)

ע"י עצם ההחלטה בזה, ומבלי להתייחס לכל המלעיגים כו', זוכים כבר שכר הפעולה – ביאת המשיח תומ"י (כג-ד)

הקשר לשיעור חומש היומי – "וללוי אמר וגו'", וכדברי הרמב"ם שענין זה שייך לכאו"א ש"נדבה רוחו אותו" (כה)

ג. סיום מסכת יומא בירושלמי (המשך)
החילוק בין הבבלי והירושלמי מתבטא גם בסדר הלימוד שלהם – בבבלי העיקר הוא ההוה, ולכן מובא כל השקו"ט כו', ובירושלמי העיקר הוא העתיד, ולכן מובאת רק המסקנא שבעתיד; ע"ד החסידות – בבלי הוא "אור חוזר" וירושלמי "אור ישר", ולכן בזה"ז הלכה כבבלי (כז-ט)

ב' קצוות בענינו של יוה"כ: "אחת" – עבודה מיוחדת שאין דוגמתה בכל השנה; וענין זה ממשיכים "בשנה" (ל)

ד. מבצעים
מבצע סוכות, נש"ק ושאר המבצעים, החל מאהבת-ישראל (בפרט ע"י ס"ת הכלליים); סיום חלוקה לצדקה ע"י ה"טנקיסטים" (לא-ד)

ערב חג הסוכות – בעת מסירת האתרוגים

ההמשכות שע"י הד' מינים
ההמשכה בכל ד' הסוגים דבנ"י, ובאופן ד"ויעשו כולם אגודה אחת"

1) שמחת בית השואבה: מעלתה

חידושים מיוחדים בשמחת בית-השואבה: קשורה עם מים, אף שע"פ טבע אינם שייכים לענין השמחה; השמחה היא בעת ההכנה למצוה (א-ג)

לבנ"י ניתן התפקיד והכח לגלות שאמיתית מציאות העולם היא אלקות, במיוחד ע"י השמחה מחוץ לביהכנ"ס וביהמ"ד (ד-ה)

2) קביעות השנה: חג הסוכות ביום השלישי
השמחה היא באופן ד"טוב לשמים וטוב לבריות", "ישמח ישראל בעושיו" (שמים) ו"ישמח ה' במעשיו" (בריות) (ו-ז)

3) אושפיזין (ח)

4) שיעור חומש היומי (ברכה לג, ח): "וללוי אמר גו'"
הדגשת הפעולה "בחוץ", וכדברי הרמב"ם שענין זה שייך לכל "אשר נדבה רוחו אותו" (ט)

1) חג הסוכות: "זמן שמחתנו"

גודל השמחה ד"זמן שמחתנו" – כי בו מתגלית המשכת הברכה דיוהכ"פ (א)

2) הכנסת אורחים: הוספה בברכתו של הקב"ה (ב-ג)

1) שיעור חומש היומי (ברכה לג, יח): "שמח זבולון גו'"

למרות גודל השמחה דיום א' דחגה"ס, שבשיעור החומש שלו מדובר ע"ד ברכת יוסף, תכלית העילוי – ישנה בלילה זה הוספה בשמחה ביתר שאת (ולהעיר שרש"י פירש "שמח" – "הצלח"), כיון ש"רוצה אדם בקב שלו (עבודת האדם, "זבולון בצאתך גו'") מט' קבין של חבירו" (ברכת הקב"ה) (א-ז)

שייכות שמחת בית השואבה לזבולון: ענינה של שמחת ביה"ש היא היציאה מד"א של תורה ("זבולון בצאתך"), ועי"ז נעשה אח"כ הוספה בלימוד התורה ("ויששכר באהליך") (ח-ט)

2) אושפיזין: הרב המגיד
לימוד מתורת המגיד (האושפיזא דיום זה) ששמחת ביה"ש שייכת לכאו"א מישראל (י)

3) שמחת בית השואבה: גם במשך היום
שמחת ביה"ש צ"ל גם במשך היום (בזמנים הפנויים), ולא כפי שהי' אתמול (יא-ג)

1) שמחת בית השואבה: הוספה בכל לילה

בלילה זה צ"ל שמחת בית השואבה בהוספה על ב' הלילות הראשונים (א)

2) שיעור חומש היומי (ברכה לג, כב): "ולדן אמר גו'"
ענינו של דן הוא העבודה ד"סמוך לספר" (שמירה על עניני קדושה מפני הלעו"ז), אתהפכא חשוכא לנהורא, הגורמת שמחה מיוחדת (ב-ד)

3) אושפיזין: יעקב אבינו ואדמו"ר הזקן
יעקב אבינו – עבודתו היתה "וילך חרנה", התפשטות קדושת א"י גם בחו"ל; אדה"ז – ענינו החדרת גילוי החסידות בשכל האדם (ע"ד "ההוא דאמר דונו דיני", הסברה בשכל), אף שמצ"ע אינו שייך לאמונה (ה-ז)

4) מארז"ל "פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה"
הביאור ע"פ תורת הבעש"ט, שעי"ז הלימוד אח"כ הוא ביתר שאת; ועד"ז בענין העבודה דאתהפכא חשוכא לנהורא והמשכת הענינים בשכל האדם, שעי"ז נפעל עילוי גדול ביותר (ח-י)

5) יום ג' דחג הסוכות: "טוב לשמים וטוב לבריות"
ענין המספר ג' הוא "טוב לשמים וטוב לבריות" (ענינים שמחוץ לקדושה), והוא מהפך את הענינים הבלתי רצויים דיום ב' (יא)

תכלית ענין ההבדלה בין ישראל לעמים – לפעול עילוי באוה"ע, עד למצב ד"והיו מלכים אומניך גו'" (יב-ג)

1) שמחת בית השואבה: הוספה בכל לילה

ההוספה (באין-ערוך) בשמחה שבכל יום מימי הסוכות – נפעלת ע"י החידוש של ה"אושפיזא" דיום זה (א-ב)

2) שיעור חומש היומי (ברכה לג, כח): "וישכון ישראל בטח בדד גו'"
כאו"א מישראל שייך לעניני העבודה הנעלים ביותר, עד לכל שבעת ה"אושפיזין", כיון שהוא מיוחד עם הקב"ה ומרומם מכל עניני העולם; ע"י עבודתו של יהודי באופן ד"ויאמר השמד" (שמשמיד מביתו כל עניני "גוי'שקייט") ה"ה פועל במציאות העולם ואוה"ע, ועד שהם עצמם מסייעים לבנ"י (ג-ז)

3) אושפיזין: משה רבינו
ענינו הו"ע (ספר) התורה (שסיום כתיבתו הוא בפרשתנו); בהמשך לזה – ע"ד אחדות כל בנ"י בס"ת הכלליים (כיון שהתורה היא "תורה אחת"); גם ענין האחדות קשור עם משה רבינו שמאחד את כל בנ"י (ח-י)

4) המצב באה"ק
ההוראה מחה"ס (שהקריבו בו ע' פרים כנגד ע' אומות) – שקיום העולם הוא ע"י שהנהגת בנ"י היא כדבעי, משא"כ כאשר מתנהגים עם אוה"ע בניגוד להוראות התורה; ע"י שנותנים לאוה"ע שטחים מאה"ק בלי תמורה (ולמרות הפרת ההסכמים כו') גורמים שהם יתבעו עוד ועוד; אפשר עדיין לתקן זאת ע"י שיפסיקו לנהוג כן מכאן ולהבא, ואפשר גם לדרוש בחזרה מה שנתנו כבר (יא-טז)

5) מבצע ס"ת הכלליים
יש לשתף בזה מוסדות וארגונים שירשמו את חבריהם; לרכוש גם עבור בנ"י שנספו בשואה הי"ד; ויפה רגע אחד קודם (יז-כ)

6) שמחת בית השואבה: שייכותה לניסוך המים
כל ענינים אלו – מתוך שמחה, וכביאור אדהאמ"צ (ה"אושפיזא" דהיום) שמעלת השמחה דניסוך המים היא משום שמים פועלים חיבור ואחדות (כא)

1) שמחת בית השואבה: בשבת

בזמן הזה שמחת בית-השואבה היא גם בש"ק – "קלקלתנו היא תקנתנו"; ההוספה בשמחה בשבת – שהשמחה היא גם בלי "פנים חדשות" (א-ב)

הקשר של שמחת ביה"ש לש"ק: שמחת ביה"ש קשורה עם מים, וענינה – כמ"ש בדרושי הצ"צ (ה"אושפיזא" דהיום) – גילוי בחי' חכמה, וזהו הענין ד"שבת קודש" – בחי' חכמה; העילוי דשבת ניכר אצל כאו"א מישראל (ג-ה)

2) שיעור חומש היומי (ברכה לד, ח): "ויבכו בני ישראל את משה גו'"
מעלת אהרן (ה"אושפיזא" דהיום), כפרש"י "אבל באהרן כו'"; הטעם שמדובר עד"ז בשיעור החומש העוסק במעלותיו של משה – כי הענין ד"ויעל משה" נפעל ע"י עבודת אהרן (בדוגמת העלאת הנרות ועבודת יוהכ"פ, שאהרן פעל עבור כל בנ"י – כולל משה), שענינו העלאה מלמטלמ"ע (קרבנות), משא"כ משה ענינו המשכה מלמעלמ"ט (תורה) (ו-יא)

3) אושפיזין: משה רבינו ואהרן הכהן
החילוק ביניהם הוא החילוק בין יום ו' (ה"אושפיזא" דמשה) – שענינו תורה (שניתנה בו' בסיון), ליום הש"ק (ה"אושפיזא" דאהרן) – שענינו תפלה (יב)

4) מבצע ס"ת הכלליים
עי"ז נפעל קיום העולם כולו (יג-ד)

1) שמחת בית השואבה: "ממעיני הישועה"
בשמחת בית-השואבה מודגש ענין החידוש וההוספה, כיון שהיא קשורה עם ענין המעין, שענינו – שהמים שבו מתחדשים תמיד ("זוחלין") (א)

ענין שאיבת המים – העלאתם מהמצב ד"מים תחתונים בוכים" לניסוך המים ע"ג המזבח שהוא בשמחה; הביאור בעבודה – ירידת הנשמה ("מים תחתונים") היא צורך עלי' (בדוגמת ניסוך המים) (ב-ג)

על כאו"א לשמח גם יהודים נוספים בשמחת ביה"ש (ד)

2) אושפיזין: יוסף ואדמו"ר מהר"ש
השמחה בלילה זה צ"ל בהוספה שבאין ערוך (בדוגמת החילוק בין "אחר" ל"בן") לגבי הלילות שלפנ"ז, ובאופן ד"לכתחילה אַריבער", שהוא עלי' שבאין ערוך לעומת ה"אַרונטער" (ה-ז)

3) שיעור חומש היומי (ר"פ ברכה): "וזאת הברכה גו'"
"וזאת הברכה" – השמחה צ"ל באופן גלוי, "מראה באצבעו ואומר זה"; "ה' מסיני בא גו'", "פתח לבני עשו כו'" – הדגשת מעלתם של בנ"י על אוה"ע (ח-י)

ע"י שמדגישים שהעולם הולך "אַרונטער", ההנהגה ד"אַריבער" היא באין-ערוך לגמרי; וע"ד המבואר במאמר "מי כמוכה" לאדמו"ר מהר"ש, שעיקר העילוי דאחדות ה' הוא דוקא מכיון שהעולם הוא מציאות אמיתית (יא-ב)

ההוראה למעשה בפועל – הוספה בשמחת בית-השואבה באופן גלוי ("וזאת") (יג-ד)

1) שמחת בית השואבה: בהושענא רבה
השמחה בליל הושענא רבה צ"ל שלא בערך לגבי שאר ימי חגה"ס (א)

2) אושפיזין: דוד המלך ואדמו"ר מוהרש"ב
הקשר לענין השמחה: דוד – "נעים זמירות ישראל"; אדמו"ר מוהרש"ב – "הרמב"ם דתורת החסידות", שענינו הוא המסקנא בפועל, ש"אין שמחה כהתרת הספיקות" (וג"ז קשור עם דוד המלך – "בדבר מלך שלטון") (ב-ה)

3) שיעור חומש היומי (ברכה לג, ח): "וללוי אמר גו'"
הלויים היו שרים בביהמ"ק; ענינם "יורו משפטיך ליעקב" – מסקנא בפועל (וכנ"ל), ובפרט ע"פ המבואר בחסידות שעבודתם היא בביטול (ו-ז)

4) שמחת בית השואבה: פעולתה
שמחת בית-השואבה צריכה לפעול בחוץ ולהאיר את חשכת הגלות, ועי"ז נפעלת שמחה גדולה בכל העולמות (ח-ט)

5) מבצע ס"ת הכלליים
שמחת ביה"ש היא הכנה לשמחה דשמע"צ ושמח"ת, ולכן נעלית ממנה (י)

המטרה בכתיבת ס"ת הכלליים – לא קיום מצות כתיבת ס"ת, אלא אחדות ישראל, ולכן יש לשתף את המספר הרב ביותר האפשרי בכל ס"ת; עתה הוא הזמן המתאים לקבל החלטות בענין זה, ולא לשאול ולהתפלפל כו'; הדיבור לזולת בענין זה צ"ל בשמחה ובספ"י (יא-יג)

6) שלימות הארץ (יד)
ההליכה לקבלת פני משיח צדקנו ע"י ס"ת הכלליים (טו-ז)

1) הקפה ה': הרבנים
זמן זה הוא "עת רצון" לבטל ענינים הבלתי-רצויים – הפגיעה בשלימות הארץ ח"ו (שהיא ע"י "יצרו אנסו"); ולכן ילכו בהקפה זו ("מלך עולמים") הרבנים ("מאן מלכי רבנן") ויפסקו שא"י כולה שייכת לעם ישראל (א-ד)

2) הקפה ו': חברי הועדים העוסקים בכתיבת ס"ת הכלליים
בנ"י הם בעה"ב על העולם, מאז מ"ת שבו נעשו "ממלכת כהנים"; ענין זה שייך במיוחד לשמע"צ, הקשור עם יוסף שענינו "ובלעדיך לא ירים איש גו'" (ה-ו)

התאחדות בנ"י בכתיבת ס"ת הכלליים, שעי"ז נעשה הענין ד"עוזר דלים" (ז-ח)

הקפה ו' ("עוזר דלים") קשורה עם אדמו"ר מוהריי"צ: היא כנגד ספירת היסוד, ענינו של יוסף (שמו של אדמו"ר מוהריי"צ); עבודתו של אדמו"ר מוהריי"צ היתה עם כל בנ"י, באופן ד"עוזר דלים" (ט)

בהקפה זו ילכו חברי ה"ועדים" העוסקים בכתיבת ס"ת הכלליים (י)

א. שמע"צ ושמח"ת: "פר יחידי כנגד אומה יחידה"
ענינו של שמע"צ (ושמח"ת) – מעלתם של בנ"י מצ"ע כפי שהם למעלה מאוה"ע ("פר אחד"), משא"כ סוכות ענינו פעולת בנ"י באוה"ע (ע"י הע' פרים) בדוגמת פעולתם באוה"ע שיקיימו ז' מצוות בני נח (שהליכתו של הקב"ה לבני עשו וישמעאל פעלה שיהי' בכחם לקיימם מפני שכך נאמר בתורה) – אע"פ שגם בזה עבודת בנ"י נעלית יותר מקיום המצוות דבני נח; ההדגשה דוקא בשמע"צ (ולא בשאר יו"ט) – מכיון שהקרבת הפרים בו נשתנתה מהקרבתם בחגה"ס שהוא בא בהמשך אליו (א-ה)

בעבודה ד"דירה בתחתונים" כמה דרגות: ב"תחתונים" שבאדם, בחלקו בעולם, ובאוה"ע (ובשמע"צ עבודה זו נעשית בדרך ממילא); עי"ז זוכים לגאולה, שאז יהי' גם שלימות הבירור דאוה"ע – אלא שזהו ענין צדדי, כמובן מדברי הרמב"ם (ודא"ג: מדבריו שם רואים את גודל הענין דידיעת ה' – לימוד החסידות) (ו-י)

הריקודים בחגה"ס – בחוץ, לעיני אוה"ע; ובשמע"צ – בביהכנ"ס (יא)

השמחה דשמע"צ צ"ל נעלית באין ערוך מהשמחה דחגה"ס; על-אף ההגבלות בשתיית משקה – הרי כאשר שואבים מ"מעיני הישועה" די ב"כל שהוא" (יב-ג)

ב. 1) (המשך)
החילוק בין הע' פרים ל"פר אחד" – בעבודת בנ"י: הע' פרים הוא העבודה בז' מדות הכלולות מי', ו"פר אחד" – העבודה בבחי' רצון ותענוג, שכוללים את כל המדות (ולכן זהו חידוש שבשמע"צ אין מקיימים את המצוות דסוכות); ואעפ"כ יש מעלה בחגה"ס, כיון שבו העבודה חודרת בפרטים (בבחי' "נפש") (יד-ז)

2) מבצע ס"ת הכלליים
בשמע"צ מודגשת אחדות ישראל ("פר אחד"), ולכן יש לעורר ע"ד ס"ת הכלליים; לאחר גמר כתיבת הס"ת מתגלה שהקונה אות בס"ת כאילו כתב הס"ת כולה; ע"י קניית אות בס"ת מתגלה הקשר שלו עם חלקו בתורה, וה"חומה זו תורה" מגינה עליו מענינים בלתי-רצויים, ועד ל"חומת אש" – הפיכתם לטוב (יח-כב)

ג. פסוקי "אתה הראת"
הטעם לאמירת י"ז (טו"ב) פסוקי "אתה הראת" – כדי להביא ראי' מן התורה לגודל השמחה דשמח"ת (כג)

ביאור הפסוק "אתה הראת לדעת גו'" – שהידיעה היא בשני אופנים: "הוי' הוא האלקים" ו"אין עוד מלבדו"; בשמח"ת מודגש שאין סתירה בין ענין הריבוי לאחדות הפשוטה ("הוי' הוא האלקים"), בכך שהשמחה היא אצל כולם בשווה (כד-ה)

ביאור הפסוק "כי מציון גו'": "תורה" שייכת ל"ציון" (פנימיות), ו"דבר ה'" – ל"ירושלים" (יראה וביטול) (כו)

הקשר בין שני הפסוקים – בשניהם מתגלה הענין הנעלה בענין שמצ"ע אינו בדרגה זו; ההוראה בעבודת האדם, יש לפעול גם במקומות שאינם במעמד ומצב הראוי (כז-ח)

ד. שנים מקרא ואחד תרגום (כט)

1) הקפה ה': הילדים
בהקפה זו יש לכבד את הילדים – "צבאות השם" של "מלך עולמים"

2) הקפה ו': יש לחשוב שנמצאים עתה בירושלים
מכיון ש"במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא", מן הראוי שההולכים להקפה זו יחשבו שהם נמצאים עתה בירושלים

א. שמחת תורה: דרגות בשמחה ובבחירה
כמה דרגות בענין השמחה – בעבודת ה' דכל השנה, ב"מועדים לשמחה", בחגה"ס ("זמן שמחתנו"), בשמע"צ ושמח"ת (כמנהג ישראל); ועד"ז כמה דרגות בענין ד"אתה בחרתנו" – בכל השנה (שהרי הבחירה קשורה עם התורה ש"היא חיינו" ולא שייך בזה הפסק, ואף שלפעמים ישנו ענין ב"ביטולה של תורה" – ה"ז בדרגא נמוכה יותר), בימים טובים (שבהם אומרים "אתה בחרתנו"), ובשמע"צ ושמח"ת ("ישראל ומלכא בלחודוהי") (א-ו)

בכחו של כאו"א לבחור לאיזו דרגא בבחירה להתקשר, ועתה הזמן לבחור בדרגא הנעלית ביותר – כשם שבענינים גשמיים "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים כו'"; הרמז להנהגה זו בפסוק "בשמים – ממעל, ועל הארץ – מתחת" (ז-ט)

ההוראה בפועל – הוספה בלימוד התורה, ובכל רגע בשמח"ת יש להחליט על הוספה באופן נעלה יותר (י-יא)

ב. 1) שיעור חומש היומי (לג, יח): "ולזבולון אמר גו'"
גם לאחרי כל העילויים דחגה"ס ושמח"ת צ"ל העבודה ד"זבולון בצאתך" (כשם שגם אצל השייכים לקו דזבולון צ"ל "ויששכר באהליך"), התעסקות בעניני העולם [מאמר המוסגר: מה שאומרים ביה"ר "שבאם אני עבדך משבט פלוני", אף שכאו"א שייך לכל השבטים (דאל"כ אין מקום לחזור ולבקש בכל יום רק מצד הספק) – כי השייכות לכל השבטים היא בהעלם, ולכן ישנה בקשה מיוחדת בנוגע לשבט שלו דוקא] (יב-יט)

2) אושפיזין: אדמו"ר מוהרש"ב ואדמו"ר מוהריי"צ
החילוק ביניהם: אדמו"ר מוהרש"ב פעל בנוגע לתלמידי ישיבות, ואדמו"ר מוהריי"צ חידש את הפעולה באלו הרחוקים מיהדות – כההוראה ד"זבולון בצאתך" (אף שענין זה קשור עם אהבת ישראל, שהודגשה ע"י כל רבותינו נשיאינו); עד"ז הוא החילוק בין דוד לשלמה – שדוד פעל בעמים הקרובים לא"י, ושלמה פעל גם בעמים הרחוקים (כ-כד)

3) שיעור חומש דשבת חוה"מ (לד, ח): "ויבכו בני ישראל את משה גו'" (המשך)
ביאורים בטעם שדוקא בפרשת פטירת משה מדובר ע"ד מעלת אהבת ישראל דאהרן: כיון שאז היתה תכלית השלימות דעבודת משה, ואעפ"כ לא הגיע לאהבת ישראל דאהרן; כיון שבמשך ימי חייו לא הי' לו פנאי לחשוב אודות מעמדו ומצבו (ע"ד הביאור ב"איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי") (כה-ז)

4) ביאור קדימת הזהירות בתומ"צ לזהירות במנהגים
החילוק בין קיום התומ"צ למנהגי ישראל – בדוגמת החילוק בין בניית דירה לקישוט הדירה; וכשם שבניית הדירה קודמת לקישוט (על-אף מעלת הקישוט), כך קיום התומ"צ קודם לזהירות במנהגים (על-אף המעלה שבהם לגבי התומ"צ עצמם) (כח-ל)

מאמר ד"ה להבין ענין שמחת תורה

ג. 1) "ויעקב הלך לדרכו"
עיקרו במוצאי שמח"ת; העבודה צ"ל גם בבחי' עקב שברגל, באופן ד"הליכה", ובאופן שמתענג בזה ("דרכו"); פירוש נוסף ב"דרכו" – "דרכו" של הקב"ה, שמצד זה אין חילוק בין "ראש" ל"עקב" (לב-ד)

שיעורי חת"ת והחלטות טובות מכל חודש תשרי – הן לאנשים והן לנשים (לה)

2) השתתפות ב"כינוס תורה": שמחת בית השואבה לשיטת הרמב"ם
מדברי הרמב"ם משמע שה"שמחה יתירה" בחגה"ס אינה קשורה כלל עם ניסוך המים, ולכאורה אין זה מתאים עם המבואר בגמרא ובחסידות (ומה שתירצו בזה אינו מספיק); הביאור בזה – כשם שלדעת הרמב"ם השאיבה ממעין ("ממעייני הישועה") אינה לעיכובא, כך השאיבה "בששון" אינה לעיכובא, ולכן צ"ל שהשמחה דחה"ס היא המ"ע ד"ושמחתם" ואינה קשורה עם ניסוך המים (אלא שברוב השנים היו שני ענינים אלו יחד) (לו-מג)

ד. 1) מעלת נשי ישראל
מעלת נשי ישראל בקשר לנתינת לוחות אחרונות שביוהכ"פ – מכיון ששלימות הענין היתה בהקמת המשכן, ובנדבת המשכן קדמו הנשים לאנשים (מד)

2) "ויעקב הלך לדרכו"
המשכת כל עניני חודש תשרי (קבעומ"ש דר"ה, התשובה דיוהכ"פ, השמחה דחגה"ס, והשמחה המיוחדת דשמח"ת) בכל השנה (מה)

3) צורת הלוחות
מדברי הגמרא שהלוחות מילאו את כל חלל הארון מוכח שהיו מרובעים ולא בצורת חצע"ג; לפלא על המוסדות שמציירים בסמלים שלהם לוחות בצורת חצע"ג, דבר הפוגע בחינוך כו', ובהכרח לתקן ענין זה (מו-ז)

4) המצב באה"ק
כאשר שלימות הארץ היא כדבעי ה"ז פועל חידוש בכל הענין: אין לאיש רשות לגזול שטחים השייכים לכל בנ"י; אם היו עומדים בתוקף היו נפסקים הלחצים; ע"י הכניעה ללחצים מיתוספים מעשי חבלה; אין מקום להעמיד יהודים בסכנה בהווה על סמך השערה שזה ימנע פיקוח נפש בעתיד (מח-נא)

מצד גודל העילוי דשמח"ת אין מקום לענינים בלתי-רצויים, וכפי שמצינו שמשה, שהי' עניו מכל אדם, הי' יכול בשמח"ת לשבח א"ע ("כי שם חלקת מחוקק ספון") (נב)

5) מבצע ס"ת הכלליים
ע"י רכישת אותיות בס"ת, שיש בו ס' ריבוא אותיות, נפעל ענין האחדות בבנ"י (כיון שמספר ס' ריבוא כולל את כל בנ"י); ע"י האחדות נפעל הנצחון במלחמה באופן של שלום; עי"ז פועלים חיזוק בקיום העולם כולו (נג-ו)

6) מבצעים (נז)

א. שבת בראשית: בריאת העולם מחדש
למרות המעלות דשבת מבה"ח (שהיא תדירה, וקשורה עם ענין הברכה) – הפתיחה צ"ל בענין ד"שבת בראשית", שכן זהו ענין בתורה; ובמיוחד בשנה זו – ששבת בראשית היא מימי התשלומין דשמע"צ, ובשיעור התהלים אומרים "מה אהבתי תורתך" (א-ג)

מאמר המוסגר: ענינו של מלך – שבו תלוי' מציאותו של כל העם; ענין המלוכה הוא גם על ת"ח, אלא שאצלם ההמשכה אינה בחי' יראה וביטול, אלא בחי' התנשאות עצמית הקשורה עם היחידה שלמע' מענין התורה (בדוגמת הדרגות השונות בענין התשובה), והיא פועלת גם בכל שאר הכחות (ד-ח)

ע"י לימוד הענין ד"בראשית גו" בתורה נפעלת ברה"ע מחדש; ואף שהעולם קיים כבר ה'תשמ"ב שנים, וההתהוות מאין ליש היא בכל רגע – הרי התהוות זו יכולה להיות בבחי' "חידוש הישנות", וע"י העבודה דשבת בראשית (שלאחרי העבודה דכל חודש תשרי) ה"ז באופן דחידוש ממש; ומשבת בראשית נמשך ענין זה על כל השנה כולה – בפרט בחודש מרחשון שמתברך ממנה (ט-יב)

ההוראה למעשה בפועל: העבודה ב"מבצעים" צ"ל מעתה באופן דחידוש ממש – שמתבטלים כל המניעות ועיכובים (ואף שכבר קראו פרשת בראשית – הרי כל המעל"ע נקרא בשם "שבת בראשית"); ואעפ"כ העבודה היא ביגיעה, בדוגמת היגיעה שתהי' לעת"ל בעבודה ד"ילכו מחיל אל חיל" (יג-טז)

ע"י לימוד פנימיות התורה (הענין ד"ברכת התורה") נפעל עילוי גם בלימוד דנגלה דתורה, ועי"ז בקיום העולם כולו (יז)

ב. 1) חודש מרחשון: "ירח בול"
חודש מרחשון – ע"ש "כמר מדלי", שבו מתחילים הגשמים לרדת (יח)

ההוראה מסיפור המדרש בנוגע לשם החודש "בול", שע"י בניית ביהמ"ק "פסקו אותן מ' יום" (ואף שהשם להלכה הוא "מרחשון" בל' ארמי דוקא בגלל ענין הבירורים, וכפי שהגמ' כתובה בל' ארמי כו', וגם כל הענין ד"שבת מברכים" שייך רק בזמן הגלות שאין מקדשין החודש – הרי הכל מיוסד על התושב"כ והמשנה שבלה"ק) – אין להתפעל מהקשיים דימי החורף (יט-כג)

2) "סאַם סאַפּאָזשניק"
עניניו של נשיא הדור שייכים לכאו"א, ולא כאלו שמשתמטים, ואח"כ עוד טוענים "סאַם סאַפּאָזשניק" (כד)

המקור לסיפור ד"סאַם סאַפּאָזשניק" בתורה – שמצינו קשר בין תפילין למנעלים, וכמ"ש בקבלה שמט"ט תופר מנעלים ומייחד יחודים כו'; וההוראה – שגם "סנדלר" צריך לדעת שבמעשיו הוא מייחד יחודים עליונים ומשפיע על כל העולם (כה-ו)

מאמר ד"ה בראשית ברא אלקים

ג. 1) פרש"י (בראשית א, כט): "לכם יהי' לאכלה ולכל חית הארץ"
לכאורה מיותר; מדוע מחבר ב' הפסוקים; מדוע תלוי האיסור בהמתת החי'; מה נוגע מה הי' אח"כ עם בני נח; סתירה לדבריו בפסוק כ"ב; ועוד (כח-ט)

2) לקוטי לוי"צ (בראשית ע' טו): שנים מקרא ואחד תרגום
בלקוטי לוי"צ מבואר ש"שנים מקרא" הו"ע ההתחברות ו"אחד תרגום" הו"ע הנסירה, והרי הסדר הוא שהנסירה קודמת להתחברות (ל)

3) מכירת המצוות (לא)

ד. 1) הביאור בפרש"י
קשה מה נוגע כאן ענין מאכל האדם ובע"ח, ולכן מפרש שנכתב כדי להדגיש שיש צד השוה בין אדם לבע"ח, ולכן ייתכן שיהי' "ירוד לפניהם"; עפ"ז מוכרח שאינו יכול להמיתם, אבל לאכלם יכול; אלא שקשה להבן ה' מהמציאות שרואה שאוכלים בשר כו', ולכן מפרש שאח"כ התיר לבני נח (לב-ה)

2) הביאור בלקוטי לוי"צ

תכלית הכוונה דענין הנסירה הוא ענין ההולדה שאחרי החיבור (לו)

הענין ד"אחד תרגום" – חיבור האותיות בסוד ריבוע, שזהו הענין דס"ת הכלליים, שמקשרים את בנ"י ע"י קשר האותיות זל"ז, ועי"ז נעשה "לב (התחלת וסיום התורה) בריא" למעלה, שעי"ז כל האברים הם בריאים (לז-ח)

3) פרשת בראשית: "ברית אש" – אחדות ישראל
האחדות דבנ"י היא באופן ד"ברית אש", שאינם נכוים זמ"ז (כהסיפור הידוע עם אדמו"ר מוהרש"ב ואחיו הרז"א), וב"אש" זו יש להאיר את העולם (לט)

א. "צאתכם לשלום" לאורחים: "אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה"
התוועדות זו היא מסיבת "צאתכם לשלום" עבור האורחים, במטרה לקבל החלטות טובות להוסיף בעניני קדושה [מאמר המוסגר: לימוד זכות על אי הדיוק להתבונן לפני התפלה (אפי' בשחרית, וי"ל שצ"ל התבוננות גם קודם מנחה וערבית) – כי כשא' מהציבור מתבונן, ה"ה מוציא י"ח את כל הציבור] (א-ג)

ביאור הענין ד"אל יפטר כו' אלא מתוך דבר הלכה" – ע"י ה"דבר הלכה" הפירוד אינו פירוד אמיתי ("אל יפטר"), למרות החילוקים בין בנ"י ובין מקום למקום כו'; הדיוק "מתוך דבר הלכה" – האחדות בין בנ"י (שהיא מכיון שלבם הוא לב אחד, "לב כל קהל ישראל") נפעלת ע"י ה"תוך" ד"דבר הלכה", שהוא "דבר הוי'", שהוא בשוה בכל הלכות התורה (ד-ז)

ההוראה בפועל – החלטות טובות בכל הענינים על כל השנה, ובפרט בענין האחדות; ע"י אחדות אמיתית ממהרים את הגאולה האמיתית (ח-ט)

ב. מבצע ס"ת הכלליים
הפתיחה ב"דבר הלכה": ע"י קניית אות א' בס"ת מקיימים מצות כתיבת ס"ת, כיון שאין אפשרות לכאו"א לכתוב בעצמו; הענין דהגהת אות א' בס"ת הוא ההגהה עצמה גם אם נמצא שאין צורך בשום תיקון – ע"ד בדיקת חמץ, ועד"ז מצות "הוכח תוכיח" ומצות אהבת ישראל, שתוכנן הוא עשיית הפעולה המביאה לידי תוצאה מסויימת (ולא התוצאה עצמה) (י-יד)

הביאור במאמר ע"ד מעלת האות הפרטית שיש לכאו"א בס"ת קשורה גם עם הס"ת הכלליים שענינם לאחד את בנ"י, כיון שבתורה יש שני קצוות אלו – שהיא תורה אחת, ולאידך ישנה חשיבות פרטית לכל אות בה; ואדרבה – ע"י האחדות עם בנ"י (שבקניית אות בס"ת הכללי) מאירה היחידה בנפש במציאותו הפרטית (וכפי שמצינו ביוהכ"פ שהעבודה דבחי' יחידה חודרת בכל מציאות האדם; ועד"ז הסיפור ע"ד החסיד שענה לשאלת השוטר "ביטול אידיאט") (טו-יט)

זריזות בפעולות בענין ס"ת הכלליים (כ)

ג. שיעור תהלים היומי (א): "אשרי האיש גו'", "התחיל ממקום שפסק משה"
"דוד כו' התחיל ממקום שפסק משה כו' פתח באשרי וסיים באשרי" (וכמבואר באוה"ת שענינו של דוד הוא המשכה למטה, הנעשית ע"י המשכה מבחי' "אשרי" ב"פ – פנימיות הכתר): תפקידו של יהודי הוא להתחיל במקום שסיים דוד (שהרי ישנו חיוב "לאפשא לה") – "כל הנשמה תהלל י"ה", להמשיך את הגילוי די"ה בו"ה ע"י עשיית ביהמ"ק להקב"ה (שבדוד היתה רק ההכנה לזה) (כא-ו)

הוראה נוספת: גם מי שהוא עשיר גדול כו', עליו להודות להקב"ה "על כל נשימה ונשימה", ועאכו"כ על לגימת מים וכיו"ב (אף שמצד טבע האדם, הרי בדבר "טבעי", כדוגמת עליית מניות בבורסה וכיו"ב, קשה לו להחדיר בעצמו ענין זה) (כז-ט)

שלילת ההשתדלות שיהיו בבית כלים מעבר לים דוקא; ומה שטוען שהמציאות ד"הונג קונג" נבראה עבורו (וכפי שהזהב נברא בשביל המשכן) – האמת היא שהיא נבראה כדי שהוא יבנה שם מקוה טהרה, והנפש הבהמית מנצלת את ההזדמנות להביא משם גם שולחן... (ל-לא)

ההוראה מהסיום ד"כלו תפלות דוד בן ישי" – כללות מעשינו ועבודתנו המביאה את הגאולה (ענינו של מזמור זה) (לב)

ע"ד ה"מבצעים", ועי"ז – קירוב הגאולה (לג-ד)

הקשר ד"כלו תפלות דוד בן ישי" – לשון כליון ותענוג, עם סיום הספר הקשור עם ר"ה, והתחלתו – "אשרי", ענין התענוג (לה)

ד. מבצע ס"ת הכלליים
הזריזות בזה (לו)

א. 1) מעלת היום: "ויכולו" דחודש תשרי
סיום חודש תשרי – שענינו המשכת עניני העבודה דכאו"א מהמועדים על כל השנה (ושלימותו בשבת בראשית, שענינו הפעולה בעולם באופן של חידוש) – הוא ביום ל' תשרי, שה"ויכולו" שלו הוא בשבת זו; העילוי דש"פ נח – גם לגבי שבת בראשית, כיון ששבת זו היא בחודש מרחשון שבו הוא עיקר העבודה (א-ד)

2) חודש מרחשון: "עתיד הקב"ה לשלם לו"
מעלה נוספת בחודש מרחשון – שעליו נאמר "עתיד הקב"ה לשלם לו" בבנין ביהמ"ק השלישי, שמכיון שהוא נצחי הרי מעלתו גדולה מביהמ"ק הא' והב' ואפי' מהמשכן שעשה משה; "הימים האלה נזכרים ונעשים" – ע"י הזכרת ענין זה פועלים בנין ביהמ"ק בפועל ממש (ה-ז)

ב. 1) צאתכם לשלום: "אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה" (המשך)
"אל יפטר כו' אלא מתוך דבר הלכה" – ע"י ה"תוך" והפנימיות ד"דבר הלכה" (דוקא – כיון שבזה שוים כל בנ"י, משא"כ טעמי ההלכות כו') הרי גם לאחר שנוסעים כאו"א למקומו לפעול בהפצת היהדות ה"ה נמצאים באחדות [מאמר המוסגר: על כאו"א ללמוד פנימיות התורה, כיון שמעתה לא יהיו עוד גלגולים; ומה שטוען שלמד כבר פנימיות התורה בגלגול קודם (ולכן לומד את שיעור התניא כמו "תהלים") – הרי ישנם ענינים שנתחדשו עתה ולא היו לפנ"כ] (ח-טו)

2) פרשת לך לך: "ויעקב הלך לדרכו"
הקשר ד"ויעקב הלך לדרכו" לפ' לך לך – כמבואר בדרושי חסידות ש"לך לך" קאי על ירידת הנשמה למטה למלא שליחותה; עי"ז זוכים לגאולה האמיתית והשלימה, כמרומז בכפל התיבות "לך לך" (טז-יח)

מאמר ד"ה אלה תולדות נח

ג. 1) פרש"י (נח יא, ט): "ומשם הפיצם – למד שאין להם חלק לעוה"ב כו'"
להעיר שאינו פי' בפ"ע אלא בהמשך לד"ה שלפנ"ז; חילוקי הלשונות ד"נשטפו" ו"נאבדו"; מאי נ"מ ש"היתה מריבה ביניהם"; מה ענין "כל הארץ" לעוה"ב (כ-כא)

2) לקוטי לוי"צ (בראשית ע' כט): "לדוד מזמור"
הביאור בזוהר הוא להיפך מביאור הגמרא; סתירה בגמרא עצמה (כב)

3) המצב באה"ק
אע"פ שהסיבה לענין הגלות ("לך לך") היא הירידה צורך עלי' (שכך נתאווה הקב"ה) – טוענים בנ"י "וויפל איז דער שיעור" (כג)

החושך כפול ומכופל דזמן זה – שגם בא"י ישנה הנהגה היפך רצון התורה, ועד להחזרת שטחי אה"ק (כד)

ניתן לראות בפועל שלא הרויחו מאומה מהפעלת האניות והמטוסים בש"ק, ואדרבה; ואעפ"כ ממשיכים להתנהג כך, ואף מפטרים אנשים מעבודתם בגלל שמירת שבת (ומשחדים את הח"כ השומרים תומ"צ כדי שלא ירעישו על כך) (כה-ו)

מצטטים רק "ובאו האובדים גו'" בהשמטת ההמשך "והשתחוו לה' גו'" (ועד שהשליח עצמו מעשן בש"ק באסיפה לעידוד העלי'), ולכן אינם מצליחים לפעול מאומה – בניגוד ל"סאַדאַת" המתגאה בדתו ועי"ז מכבדים אותו גם בנ"י (כז-ט)

"חוזה השלום" – החזרת שטחי בטחון ללא קבלת תמורה (ואדרבה – הצד שכנגד הפר את ההסכם), מלבד האפשרות להצטלם ליד ה"פירמידות"; למרות שרואים את התוצאות – ממשיכים בכך; טוענים שהכל כדאי למען השלום – ובפועל עוסקים במריבות; פב"פ מקבל שוחד עבור תלמידי ישיבתו כדי שלא ימחה על פקו"נ דבנ"י; שלום אמיתי ייתכן רק ע"פ תורה (ל-לד)

ד. 1) הביאור בפרש"י
"נשטפו" ענינו איבוד לגמרי, משא"כ "נאבדו" ענינו רק שאין יודעים על מציאותם, והחידוש הוא שלא הי' גם ענין זה; הענין ד"נשטפו" נעשה ע"י ההנהגה ד"מריבה" – היפך יישובו של עולם (לה-ו)

2) הביאור בלקוטי לוי"צ
הענין ד"שכינה" שבגמרא הוא דרגא תחתונה יותר, ואח"כ באה הדרגא ד"רוח קדשא" שבזהר (לז-ט)

א. 1) פתיחה
אף שלכאורה לא היתה צריכה להתקיים התוועדות בשבת זו – לאחרי שהוחלט לקיימה ה"ז דבר טוב (א)

2) פרשת לך לך: הליכה באין-ערוך
עבודה באופן דהליכה שבאין ערוך, אף שכבר נמצא במדריגה ד"בכל מאדך" (כיון שזה נעשה כבר טבעו); זהו הטעם לסדר הפרשיות: בראשית – שענינו עבודת הצדיקים, נח – שענינו עבודת התשובה (הקשורה עם ענין הנצחיות – "לא ישבותו", בדוגמת שטר שיצא עליו ערעור כו'), ולאח"ז צ"ל "לך לך" – עלי' שבאין ערוך (ב-ה)

3) מבצע ס"ת הכלליים
סיבת ההתוועדות – התעוררות ע"ד ס"ת הכלליים; הצורך בזה מובן כשרואים את החדשות בעיתונים; טוענים שפועלים גדולות וכו' – ובפועל מספר האותיות שנרכשו קטן ביותר; שואלים מעבר לים מדוע צריך ס"ת מיוחד לילדי ישראל, לאחר שדובר עד"ז במשך שנה שלימה (כדי שיוכלו בינתיים ללכת לישון); לוחמים למנוע מאנשים נוספים לסייע, אף ששטח הפעולה מספיק לאנשים רבים (ו-יא)

ההוראה בפועל: קניית אותיות בס"ת, והשפעה על הזולת שיקנה גם הוא; עי"ז פועלים ענין האחדות בבנ"י (יב-ג)

אין להסתפק בפעולה על הזולת רק בנוגע לס"ת, אלא יש לפעול גם בשאר הענינים; ולאידך אף שיש לעסוק בכל עניני הפצת היהדות והמבצעים כו', הרי הענין שהזמ"ג הוא מבצע ס"ת (יד-טו)

4) פרשת לך לך: מלמעלה למטה ומלמטה למעלה
ב' אופני ההליכה – מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע; סדר עבודת האדם (הן בסדר היום, והן בכללות חיי האדם) – באופן דהליכה מלמעלמ"ט (טז-יז)

ב' אופנים אלו צ"ל גם בנוגע לתלמידים: מלמטלמ"ע – הוספה בלימוד התורה, ומלמעלמ"ט – פעולות הפצת המעיינות וה"מבצעים"; אף ש"מבצעים" הם מס"נ עבור התלמיד, עליו לעשותם בחיות, כדי שיוכל להשפיע על הזולת (יח-כ)

ב' אופני ההליכה צ"ל גם במדריגות הנעלות ביותר, כפי שמצינו אצל משה רבינו (כא)

5) מצב הענינים הגשמיים בישיבה
הסיבה לחסרון בענינים הגשמיים אצל תלמידי הישיבה – בגלל חסרון בעבודתם הרוחנית; לאידך אין זו הצטדקות עבור הנהלת הישיבה (כב-ג)

מאמר ד"ה לך לך

ב. 1) פרש"י (לך לך יב, ג): "ונברכו בך – יש אגדות רבות"
למאי נפק"מ בפשש"מ, ועד שמקדים לומר זאת לפני הפי' הפשוט; מהו הדיוק "רבות" (כה)

2) לקוטי לוי"צ (בראשית ע' לט): "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה – דא דרום"
מהי ההוראה בעבודת האדם (כו)

3) ישיבת תלמידים במקום הקבוע לתפלת מנחה ומעריב
מכיון שאין זה המקום הקבוע (שהוא בקרן דרומית מזרחית), א"צ להיזהר מלישב שם; מעלת התפלה בצד דרום שייכת רק לאלו המתפללים במקום מובדל כו' (כז-ט)

ג. 1) התועלת בהגהת חומשים
התועלת בהגהת חומשים (שבלאה"כ אינם כשרים לקריה"ת) היא מצד הענין ד"אל תשכן באהליך עולה"; ההבדל בין הגהת חומשים להגהת ס"ת – שבהגהת חומשים א"צ לדקדק בחסר ויתר (ל-לא)

2) הביאור בפרש"י
קשה מה מוסיפה ברכה זו על הברכות שלפנ"ז, ולכן מפרש ש"יש אגדות רבות"; ולאידך מוסיף שפשש"מ אינו כן, כיון שכן הפי' ב"כל ונברכו בך שבמקרא" (לב)

3) הביאור בלקוטי לוי"צ
ענין ההליכה צ"ל בכל המדריגות שבנפש האדם, כפי שהענין ד"וילך למסעיו" הי' בכל המדריגות (לג)

בקשר דענין ההליכה לסיום פרשתנו בענין ברית מילה – כי מצות מילה היא פעולה נמשכת (לד)

א. כ"ף מרחשון: ביאור במאמר בעל יום ההולדת – "ויהי הוא טרם כלה לדבר"
הביאור במאמר בעל יום ההולדת עה"פ (בשיעור חומש היומי) "ויהי הוא טרם כלה לדבר", שהטעם שדוקא אצל אליעזר הי' באופן זה הוא בכח יצחק שהוא בחי' גבורה; הטעם שענין זה הי' דוקא בשליחות זו – כיון שהשידוך דיצחק ורבקה הו"ע יחוד מ"ה וב"ן; וזהו גם הטעם שהי' צורך להביא את רבקה מחו"ל דוקא (למרות מעלת יצחק באותו זמן כו'), כי צ"ל בחי' המטה (ב"ן) דוקא (א-ד)

יחוד מ"ה וב"ן בעבודה – החיבור דתורה ומצוות: קיום המצוה בהקדמת לימוד הענין בתורה, ולאידך לימוד התורה באופן השייך למעשה (ה)

יחוד מ"ה וב"ן הו"ע חיבור הנשמה והגוף, ולכן זהו ענין כללי העולה על כולנה, כיון שרק עי"ז שייך קיום התומ"צ (ו)

ההוראה בפועל: אין להתפעל מחושך הגלות, כיון שכל יהודי הוא "אליעזר עבד אברהם", ונענה באופן ד"טרם כלה לדבר"; ומ"מ צ"ל גם עבודתו שלו, כדי שלא יהי' "נהמא דכסופא" (שזהו הטעם לכללות ענין הגלות) (ז-ט)

ב. כ"ף מרחשון: מזמור קכ"ב בתהלים
הענין המיוחד ביום ההולדת דשנה זו (באופן המובן לכאו"א מישראל) – שבו מתחילים ללמוד מזמור קכ"ב בתהלים, שבו מדובר ע"ד ענין השלום, ונאמר בו "ירושלים גו' שחוברה לה יחדיו" – החיבור דירושלים של מעלה וירושלים של מטה, שהו"ע אחדות ישראל; האפשרות לאחדות אמיתית ("ויחן") – ע"י שבנ"י עומדים "נגד ההר" (י-טו)

ההוראה בפועל: הוספה בשנה זו בענין אהבת ואחדות ישראל, ובהשפעה על הזולת בדרכי נועם וכו"כ פעמים; ממבצע אהבת ישראל יומשך הענין בכל שאר ה"מבצעים" (טז-יח)

ג. מבצע ס"ת הכלליים
יש להשפיע על כאו"א מישראל לרכוש אות, ובאופן ד"טרם כלה לדבר" – שהוא נענה מיד כשהוא שומע על כללות הענין, כיון שהוא רוצה זאת בעצמו; כתיבת כמה ס"ת ע"פ חילוקי המנהגים דאשכנזים וספרדים וכו'; עי"ז זוכים לביאת המשיח עוד "טרם כלה" לכתוב את ספרי התורה (יט-כג)

ד. כ"ף מרחשון: שמו של בעל יום ההולדת
הקשר דענין השלום והאחדות לבעל יום ההולדת – שענינו הי' לאחד נגלה דתורה ופנימיות התורה; ענין זה מרומז בשמותיו – "שלום", "דוב" ("מסורבל בבשר" וביחד עם זה "אין לו מנוחה"), וכפי שנמשך למטה מטה – "בער" (שם בלע"ז) (כד-ו)

ההוראה בפועל: הוספה בלימוד נגלה דתורה ופנימיות התורה יחד, ובאהבת ואחדות ישראל (כז)

א. חודש כסלו: גילוי אור בזמן החושך
בכל שבת מברכים ישנו ענין מיוחד מצד חודש זה, נוסף על הענין המשותף לכל שבת מברכים (א)

הענינים המיוחדים דחודש כסלו – שהוא "החודש השלישי" מתשרי ובו הי' מ"ת דפנימיות התורה (דאף שניתנה במ"ת, הרי עיקר הגילוי למטה הי' בי"ט כסלו – ע"ד הגילוי דמ"ת לגבי לימוד התורה שלפנ"ז), ושבו היתה "חנוכת חשמונאי"; הנקודה הכללית דשני ענינים אלו – הוספת גילוי אור (פנימיות התורה, חנוכת ביהמ"ק) דוקא לאחרי הירידה והחושך (חושך הגלות, מלחמת היונים) (ב-ז)

ההוראה בפועל: אין להתפעל מחושך הגלות, כיון שתכלית הכוונה בזה היא הפיכת החושך (ח)

הקשר לשבת מברכים: דוקא בזה"ז (כשאין מקדשין ע"פ הראי') ניתן הכח לברך את החודש מהשבת שלפניו (ט)

ביאור ההוראה בפשטות: גם כשאדם נמצא במצב של גלות פרטי כו', ועד שאפי' בשעת התפלה נמצאת מחשבתו ב"קראון הייטס" במקום בקה"ק, ועלול ליפול ברוחו כו' – עליו לדעת שיש לו נתינת-כח מחודש כסלו להפוך את חושך הגלות לאור, ועד לאופן דמוסיף והולך ואור (י-יא)

ב. 1) קביעות השנה: ר"ח כסלו ביום ששי
ר"ה ביום ג' בשבוע, ור"ח כסלו ביום ו' – "טוב לשמים וטוב לבריות"; הדגשת ענין זה בפ' חיי-שרה (שבה חל בשנה זו שבת מבה"ח כסלו) – שכללות הנהגתה של שרה היתה באופן ד"טוב לשמים וטוב לבריות", "היניקה בנים שרה" (שהיו בניהם של אלו שלעגו כו'); ההוראה בפועל – יש לקרב גם יהודים שמנסים לפעול חלישות בתומ"צ (יב-ז)

2) פרשת חיי שרה: שלימות העבודה – בסיום העבודה
הוראה נוספת מפ' חיי-שרה: עבודת האדם צ"ל בעלי' מתמדת, ועד ששלימות העבודה היא בסיום העבודה, כאשר הוא מעלה גם את כל העבודה שלפנ"ז (יח)

3) קביעות השנה: ר"ח כסלו ביום ששי (המשך)
הוראה נוספת מהקביעות ביום ו', שכנגד האלף הו' שלפני הגאולה: אין להתפעל מחושך הגלות, כי המטרה היא שיהי' יתרון האור מן החושך (וכהוראה הנ"ל מחודש כסלו); ההוראה בפועל – להרבות בעניני אור, ובפרט ב"מבצעים" (יט-כ)

4) מבצע ס"ת הכלליים
גם אם מתברר שהיהודי שמדברים אתו קנה כבר אות – ה"ז ע"ד הגהת ס"ת, שנחשב כאילו כתבו כולו גם אם לא נמצאה טעות כלל (כא-ג)

ג. ביאור דברי הרמ"מ מהאָראָדאָק – "יודע ה' ימי תמימים"
הכוונה בדברי הרמ"מ מהאָראָדאָק ש"יודע ה'" (הגימטריא דשם הוי') הוא ע"י "ימי תמימים" (חיי הבעש"ט) – שעל ידו נתגלתה פנימיות התורה, ידיעת אלקות (כד)

מאמר ד"ה א"ר אחא יפה שיחתן כו'

ד. 1) פשש"מ (חיי שרה כד, מ): "ויאמר אלי גו' ישלח מלאכו אתך"
מדוע רש"י אינו מפרש הטעם ששינה מלשון אברהם "ישלח מלאכו לפניך" (כז)

2) לקוטי לוי"צ (בראשית ע' עז): "מאי טעמא ארעישת ימא כו' ולא ארעישת עלי' ארעא"
מהי הקושיא, והרי השטן מקטרג בשעת הסכנה; מהו הקשר לפרשת השבוע (כח)

3) פרשת חיי שרה: "ישלח מלאכו לפניך"
כל יהודי ההולך בשליחותו של הקב"ה נאמר לו "ישלח מלאכו לפניך"; ואף שנש"י נעלים מהמלאכים, עדיין זקוקים הם לסיועם (כט-ל)

ההוראה בפועל מפרשת אליעזר: כאשר הפעולה היא כדבעי, ישנה הצלחה (כפי שהי' בנוגע לאליעזר, "והצליח דרכך") (לא-ב)

ה. 1) הביאור בפרש"י
אליעזר לא הי' יכול לומר לבתואל "ישלח מלאכו לפניך", כי יאמרו לו שא"כ אינו צריך לדבר עמם כלל; "אתך" נכלל ב"לפניך" שאמר אברהם; הענין ד"לפניך" פעל את הסכמתה של רבקה לפני שדברו אתה כו' (לג-ה)

ההוראה: גם כאשר ישנם מניעות ועיכובים בעבודתו של יהודי, הרי בידעו שעליו לברר משם ניצוץ קדושה, ישנו הענין ד"ישלח מלאכו לפניך" (לו)

2) הביאור בלקוטי לוי"צ
א"א לומר שהסערה היא מפני שהשטן מקטרג בשעת הסכנה, שהרי באופן טבעי לא הי' סכנה, והספינות שמסביב עברו בשלום (לז)

כאו"א מישראל הוא בדוגמת "יונה", ועבודתו היא שיאיר אצלו אור האמת – "בן אמיתי" (לח-ט)

א. ט' כסלו: הקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים
ההוראה מקיום הענין ד"ממלא שנותיהם של צדיקים" אצל אדהאמ"צ בפועל ובגלוי: עיקר ההדגשה בעניני העבודה דכאו"א מישראל ("ועמך כולם צדיקים") צ"ל במעשה בפועל, ובאופן שלמעלה ממדוה"ג (א-ה)

הוראה בפועל: הוספה בהפצת המעיינות, ובפרט ב"מבצע חנוכה" (ו)

ב. יו"ד כסלו: הכנה לי"ט כסלו
הטעם שחג הגאולה יו"ד כסלו חל לפני י"ט כסלו (אף שבסדר השנים י"ט כסלו קודם) – כי הגאולה די"ט כסלו היא נעלית יותר (כפי שהמאסר הי' חמור יותר), וצ"ל הכנה לזה; אלא שבשנים הראשונות לא הי' צורך בהכנה זו, ולכן י"ט כסלו קודם בשנים (דוגמא לדבר – הוספות בתפלה שנתחדשו במשך הדורות) (ז-יא)

העילוי ביו"ד כסלו לגבי י"ט כסלו (שלכן ביכלתו להיות הכנה אליו): במאסר אדהאמ"צ היתה התגברות החושך בעולם ביתר שאת, ולכן העילוי שעי"ז הוא גדול יותר (יב-ג)

דוגמא לדבר בעבודה: כאשר היצה"ר מכניס יהודי במאסר (לאחר שכבר יצא משפל המדריגה כו', שלכן מאסר זה הוא ירידה גדולה ביותר), הרי תכלית הכוונה בזה היא כדי להגיע לדרגא נעלית עוד יותר (יד)

ההוראה בפועל: אין להתפעל מחושך הגלות; הוספה בהפצת המעיינות, מבצע חנוכה ומבצע ס"ת הכלליים, ובאופן שלמע' ממדוה"ג (טו-ז)

ג. 1) קביעות השנה: יו"ד כסלו כבפעם הראשונה (יז)

2) המשך הפרשיות: ויצא-וישלח
"ויצא" – יציאתו של יהודי לגלות, שהיא צורך עלי' – "ויפרוץ האיש מאד מאד"; ועד להעילוי ד"וישלח יעקב מלאכים" – שהם שייכים אליו כך שביכלתו לשלחם, ופועלים פעולתם אצל עשו (יח-כ)

ההוראה מהאמור: אין להתפעל מהחושך הגובר, ואדרבה – יש להוסיף באור התומ"צ, עד לאופן ד"ויקרא גו' מחנים" – "מאַך דאָ א"י" (כא-ב)

ד. הקדמה למאמר (כג)

מאמר ד"ה אתה אחד

ה. 1) פרש"י (ויצא לא, יז; נג): "בניו גו' נשיו", "בפחד אביו יצחק"
"את בניו ואת נשיו – הקדים זכרים לנקבות כו'" – מדוע משנה מלשון הפסוק, מה קשה כאן בפשש"מ, מדוע מוסיף "וגו'" בנוגע לעשו, "ודינה היכן היתה"; "וישבע יעקב בפחד אביו יצחק" – מדוע אין רש"י מפרש הטעם שלא הזכיר "אלקי אברהם" (כה-ז)

2) לקוטי לוי"צ (בראשית ע' קכה): "הוה אשכח בגיני' דיעקב מאה כו' ר' אבא אמר אלף"
מהי ההוראה בעבודת האדם (כח)

3) אי-השלמת ביאור ענינים בהתוועדות
הטעמים שאין מסיימים ענינים מסויימים בהתוועדות – כי נמצאים עדיין באמצע בירור הענין, מפני קוצר הזמן, או כדי שהשומעים יעיינו בעצמם (כט)

4) הגהת אות בס"ת (המשך)
ההכרח שעצם הגהת הס"ת (גם ללא תיקון) ה"ז "כאילו כתבו": מהלשון "הגהה" (ולא "תיקון"); כיון שספר שאינו מוגה אסור לקרות בו (ל)

5) הפצת המעיינות חוצה
הוספה בהפצת המעיינות חוצה באופן ד"רחובות הנהר" (כדרך מאמרי אדהאמ"צ), בלימוד החסידות וב"מבצעים" (לא-ב)

ו. 1) מבצע ס"ת הכלליים
ע"ד מבצע ס"ת הכלליים, ונחיצותו בגלל מעמד ומצב העולם בימים אלו (לג-ד)

2) הביאור בפרש"י
קשה דלכאורה ה"ז היפך כיבוד אם, ולכן מדגיש "הקדים זכרים לנקבות" (ו"נשיו" כולל גם דינה); הטעם שמוסיף בנוגע לעשו "וגו'" – כי בזה שאיחר "בנותיו" מודגש שהקדים "נשיו" משום שהי' שטוף בזמה (לה-ו)

3) הביאור בלקוטי לוי"צ
כשבנ"י נמצאים במדינה מסויימת ה"ה משפיעים בה ברכת ה', מבחי' בינה – טבע (מאה), או מבחי' חכמה – למעלה מהטבע (אלף); ניתן לראות ענין זה במוחש במשך כל הדורות (לז-ח)

4) מבצעים
הוספה בהפצת המעיינות חוצה; מבצע חנוכה (לט)

הודעת יעקב לעשו "עם לבן גרתי" ותרי"ג מצוות שמרתי – שגר עם בחי' לובן העליון, שמשם נמשכים תרי"ג המצוות, ועי"ז סיים את הבירורים דעולם התיקון, ולכן יכול עתה לברר את עשו, ולקבל את האורות המקיפים דתוהו.

גם בנוגע לבירור דלבן כפשוטו – הסדר הוא שתחילה הוא הבירור דלבן, קליפת נוגה, ואח"כ הבירור דעשו, ג' קליפות הטמאות. וכן הוא בגקה"ט גופא, שתחילה הוא הבירור דלבן, כתר (ראש) דקליפה, ואח"כ הבירור דעשו, ז"א (גוף) דקליפה, שזהו בירור קשה יותר, כיון שמתערב בו הענין דעמלק בגימטריא ספק.

הליכת יעקב לעשו הו"ע החיבור דמ"ה וב"ן – ע"ד היחוד דיצחק ורבקה. ויש בזה ב' בחינות – בהתאם לב' בחי' כלה: כלה דעכשיו שטפילה להחתן, ועז"נ שמח תשמח, לשון הוה, וחותם משמח חתן וכלה, וכלה דלעתיד, שעז"נ מהרה ישמע כו', וחותם משמח חתן עם הכלה.

א. 1) קביעות השנה: י"ט כסלו ביום שלישי בשבוע
השייכות די"ט כסלו ליום השלישי שהוכפל בו כי טוב (כפי שהי' בפעם הא'): כללות ענין החסידות הוא הנהגה באופן ד"טוב לבריות" (א)

2) י"ט כסלו: הדפסת מהדורא קמא דספר התניא
ספר התניא הוא התושב"כ דתורת החסידות (גם הכללית) לכאו"א מישראל – הן במדריגת "שמים" והן במדריגת "בריות"; בספר התניא נכללה גם תורת החסידות שלפנ"ז שהיתה בע"פ (וכמו בתושב"כ כפשוטו), ודוקא ע"י הירידה בכתב (ועוד יותר – בהדפסה) נפעל עילוי גדול יותר; הדגשת המעלה דתושב"כ במהדו"ק דספר התניא; השלמת הדפסת המהדו"ק קודם י"ט כסלו; קביעות י"ט כסלו ול"ג בעומר באותו היום בשבוע (ב-ח)

ההוראה בפועל: השלמת הדפסת המהדו"ק, שהיתה באופן שלמע' ממדוה"ג – מאפשרת לתבוע מהקב"ה שיביא את הגאולה האמיתית והשלימה באופן ד"אחישנה" (ומכיון שנמצאים ביום השבת בודאי שדיבורים אלו לא יזיקו כו') (ט-יא)

הענין דהפצת המעיינות שייך גם לנשים, ובעניננו – בזכות הנשים שעזרו לבעליהן לעסוק בהדפסת הספר (יב-ג)

ב. 1) י"ט כסלו: הדפסת מהדורא קמא דספר התניא (המשך)
העסק בהדפסת התניא ע"י אחדים מבנ"י מאפשר לתבוע את הגאולה עבור כל בנ"י, כדברי הרמב"ם שע"י מצוה אחת מכריעים את העולם כולו (יד)

2) ביאור השינויים בין המהדורות בתחילת ספר התניא
במהדו"ק אינו מוסיף בהקדמה "רודפי צדק מבקשי ה'", המ"מ "בספ"ג דנדה" אינו בחצ"ר, והמ"מ "אבות פ"ב" אינו – כי בתחילה העבודה היא בקב"ע, ואין שייך לחלק בין תורה ותפלה למצוות, ובין ענין עיקרי למראה מקום או ל"מילי דחסידותא" (דאף שכל תורת החסידות היא "מילי דחסידותא" הרי ישנו "מילי דחסידותא" בזה גופא, ואדרבה – מדריגתם נעלית יותר) (טו-כב)

ג. 1) י"ט כסלו: הדפסת מהדורא קמא דספר התניא (המשך)
ע"י הוספה בעניני השבת (כולל הדפסת ספר התניא קודם השבת) ניתוסף בברכות הנמשכות מהשבת לימים שלאח"ז (כג)

2) הפצת המעיינות חוצה
התעסקות ביתר שאת בהפצת המעיינות חוצה, החל מאהבת ואחדות ישראל ע"י ס"ת הכלליים, ובשאר ה"מבצעים" (כד-ו)

מאמר ד"ה עם לבן גרתי

ד. 1) פרש"י (וישלח לב, כג; לו, ז): "ויקח את שתי נשיו", "ולא יכלה ארץ מגוריהם גו'"
"ויקח את שתי נשיו" – מדוע אין רש"י מפרש הטעם שהקדים כאן נקבות לזכרים; "ולא יכלה ארץ מגוריהם – להספיק מרעה כו' ומדרש אגדה כו' מפני שטר חוב כו'" – מדוע לא די בפי' הפשוט (כח-ט)

2) לקוטי לוי"צ (בראשית ע' קל): "בר נפלא"
מהו הקשר בין הענין ד"בר נפלא" דדוד המלך להענין ד"בר נפלי" דמשיח (ל)

3) הפצת המעיינות חוצה: במעשה בפועל
האמור לעיל ע"ד הפצת המעיינות – צ"ל במעשה בפועל, ואל"כ הרי הדברים הנאמרים כאן הם "דברים בטלים"; יש ללמוד מהנהגתם של האברכים שעסקו בהדפסת התניא (לא-ג)

4) שלילת ניצול החסידות לענינים שאינם כדבעי
השלילה בניצול ענין החסידות להגברת החלל השמאלי ח"ו (אף שבודאי יש לכך מקור בתורה, בדוגמת הענין דמל"ת) (לד)

לימוד זכות לאלו שהנהגתם אינה כראוי – מהנהגת אדה"ר בחטא עה"ד; לימוד זכות אינו סתירה לקיום המצוה ד"הוכח תוכיח" (לה-ו)

5) בנ"י הנמצאים "מאחורי מסך הברזל"
מעלת המס"נ דבנ"י ש"מאחורי מסך הברזל" – שהם במצב ד"נגדוה" זה שבעים שנה; ע"י הפעולות בעניני תומ"צ מסייעים לענינים אלו (נוסף על הסיוע כפשוטו) (לז-ט)

ה. 1) הביאור בפרש"י
הטעם שיעקב הקדים נשיו לבניו – כיון שמאורע זה הי' בלילה, שהוא זמן סכנה (מ)

2) פרש"י (ויצא לא, נז): "את בניו ואת נשיו" (המשך)
הטעם שעשו הקדים בניו לבנותיו – כי הסדר הרגיל הוא שהזכרים חשובים מהנקבות (אלא שבנוגע לנשיו הי' ענין התאוה כו') (מא)

3) הביאור בלקוטי לוי"צ
הטעם לענין ד"בר נפלי" (היפך החיים) בדוד ובמשיח – מצד נפילת ספירת המלכות ("סוכת דוד הנופלת") (מב)

4) המצב באה"ק
גם כאשר בנ"י נמצאים בגלות עליהם להתנהג באופן המתאים, ולהבהיר לאוה"ע שא"י כולה שייכת לכאו"א מישראל; אוה"ע עצמם יודעים זאת (וכדמצינו בפרשתנו שעשו עזב את א"י מפני יעקב), אלא ש"מהרסיך ומחריביך ממך יצאו"; הסכם "קעמפּ דייוויד" מגדיל את הסיכויים למלחמה; שלילת חתימת "מזכר ההבנה" עם ארה"ב נגד בריה"מ (מג-ח)

5) סיום
ע"י ההוספה בעניני תומ"צ ובאהבת ישראל מאירים את חשכת הגלות ומביאים את הגאולה (מט)

פדה בשלום – גם בנוגע לכל אחד מישראל במשך כל הדורות. והדרך לזה – ע"י העסק בתורה ובגמ"ח ותפלה עם הצבור.

מקרב לי – מלשון קירוב, כיון שהיצ"ט והיצה"ר הם בקירוב זל"ז, בשני חללי הלב; אבל הם באופן של מלחמה (קרב כפשוטו). והכח לנצח במלחמה, כיון שנפש האלקית היא באופן של קירוב.

פדי' בשלום – ע"י התורה (ובפרט פנימיות התורה), כמארז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, כמו תבלין שממתק המאכל – בכל לבבך בשני יצריך, וגם רשע ליום רעה, שיעשה הרע – יום ואור. וזהו ענין השלום בפמליא של מטה – בין נה"א לנה"ב.

וזהו גם כי ברבים היו עמדי, מתפלל עם הצבור, באופן שגם אנשי אבשלום התפללו לנצחונו של דוד, ועד"ז נעשה גם במלחמה בין נה"א לנה"ב.

א. י"ט כסלו: "והימים האלה נזכרים ונעשים"
הטעם שנוהגים, בכל פעם שמתאספים לזכרון מאורע מסויים, לספר את כל פרטי המאורע (למרות גודל יוקר הזמן וענין הדיבור כו') – כי ע"י "נזכרים" (ודוקא בדיבור המתגלה בפועל באויר העולם) נפעל "נעשים", במעשה בפועל (א-ג)

ע"י הזכרון וההתבוננות בהענין די"ט כסלו (הגאולה מהמאסר עבור הפצת המעיינות חוצה) נפעלת הוספה בפעולות דהפצת היהדות והתורה (ד-ה)

ב. י"ט כסלו: "פדה בשלום נפשי"
הטעם שאדה"ז מדגיש באגרתו ע"ד הגאולה דוקא את הענין ד"פדה בשלום נפשי" (שלכן מובן שזהו הענין שהזמ"ג השייך לי"ט כסלו): כללות הענין דתומ"צ הו"ע השלום – חיבור ב' ההפכים ד"אנכי ה' אלקיך" ו"ארץ מצרים", בירור עניני העולם (שזהו כללות הענין דירידת הנשמה למטה בכלל, ותוכן הירידה לגלות בפרט); ולכן מדגיש אדה"ז את ענין השלום, כי גאולתו קשורה עם כללות הענין דהפצת התורה והיהדות (ו-יא)

ג. 1) י"ט כסלו: "הפליא ה' והגדיל לעשות בארץ"
ההוראה מהדגשת אדה"ז "הפליא ה' והגדיל לעשות בארץ" – השפעה על אוה"ע לקיים ז' מצוות בני נח, החל מפעולות בענין השלום – שלילת הענין ד"איש את רעהו חיים בלעו", ע"י חינוך הנוער כדבעי (יב-ד)

2) מבצע חינוך: גם מחוץ לבית-הספר
כדי למנוע השפעה שלילית על התלמיד בשעות שאינו בביה"ס (שעי"ז נעשה אצלו "מלחמה" בין ב' הנטיות) – על הנהלת בתי הספר לדאוג להנהגת התלמידים גם באותן שעות ע"י ארגון פעולות ופרסים כו'; וע"ד סיפור הגמרא על רב שמואל בר שילת (ר"ת שויתי ה' לנגדי תמיד) "והשתא נמי דעתאי עלויהו" (טו-יח)

ההשתדלות בענין החינוך היא הכנה לקיום היעוד "לתקן עולם במלכות שד-י" (יט)

ד. 1) "צבאות השם"
הענין ד"צבאות השם" מתחיל אצל כאו"א בישראל מיד משנולד; עפ"ז מובן חשיבות ענין החינוך באופן שיכלול את כל היום כולו (כנ"ל) (כ-כא)

2) מבצע ס"ת לילדי ישראל
כתיבת ס"ת לילדי ישראל, שעי"ז פועלים "להשבית אויב ומתנקם" (כב-ג)

ה. 1) סיום על סדר מנין המצוות
הטעם שלא נהגו שכאו"א יכתוב ס"ת או יגי' בו אות א' (אף שאין להקשות מדוע לא מצינו שבנ"י עשו כן מיד לאחרי הציווי, כי לא נותר להם אלא להשלים הס"ת שהיתה כתובה כבר) – וגם אלו שעשו כן לא עשו זאת מיד בהגיעם למצוות (דא"א לדחות זאת לאח"כ, כי חיוב הלימוד הוא מיד) – כי "לב ב"ד מתנה עליהם" שכאשר כאו"א עולה לתורה נחשב הס"ת לרכושו הפרטי (בדוגמת נטילת לולב); ועוד – שע"י ברכת התורה ה"ה מעיד על כשרות הס"ת (כד-לא)

2) מבצע ס"ת הכלליים (לב)

ו. סיום מסכת ברכות בבבלי ובירושלמי
צ"ב החילוקים בסיום המסכת: בירושלמי "ורב שלום בניך", ובבבלי מוסיף "אל תקרי כו' בשלום"; בירושלמי בהמשך למאמר "אין לך אחד מישראל כו'", ובבבלי – "ת"ח אין להם מנוחה כו'"; צ"ב פלוגתת הבבלי והירושלמי אם חסידים הראשונים "תורתם משתמרת" בלבד (בבלי), או "ברכה ניתנת בתורתן" (ירושלמי) (לג-ה)

הביאור: ב"תלמידי חכמים" כמה מדרגות, ובירושלמי מדבר בכללות, ובבבלי מדבר בפרטות ב"תורתו אומנתו"; רק ב"תורתו אומנתו" שייך "בוניך", ועי"ז נעשה "שלום" ח"פ (ביטול "מה"מ בשמונה"), כי ע"י הלימוד באופן שלמע' מהעולם נעשה בעה"ב על העולם; בלימוד זה רק "משתמרת", כי לא שייך בו ברכה בלי יגיעה; לכן בירושלמי מדובר לפנ"ז ע"ד המעלה דקיום המצוות, ובבבלי מדובר על עבודה שלמע' מהטבע – "אין להם מנוחה" (לו-מב)

זהו החילוק הכללי בין הבבלי והירושלמי: בבבלי הלימוד באופן ד"במחשכים הושיבני", ריבוי שקו"ט, ודוקא עי"ז הבירור באופן נעלה יותר (מג)

הוראה מהנהגתו של רשב"י לאחר יציאתו מן המערה (שתיקן מקום שהי' ספק טומאה) – ע"ד גודל הענין דאהבת ישראל (מד)

הוספה בענין השלום בעולם ע"י הוספה בלימוד התורה (מה)

ז. חלוקת הש"ס (מו)

ח. 1) כינוסי "צבאות השם"
ארגון כינוסי "צבאות השם" בסמיכות לימי החנוכה, בהוספת פעולות מיוחדות הקשורות לימי החנוכה (מז-ח)

2) מבצעים
בפרט – מבצע חנוכה (המיוחד בכך שבו כל בנ"י נוהגים באופן נעלה עוד יותר מה"מהדרין מן המהדרין") (מט)

3) מבצע ס"ת הכלליים (נ)

4) המצב באה"ק
איש אינו רשאי לתת לאינם יהודים חלקי א"י שהקב"ה נתן לבנ"י; שלום אמיתי הוא ע"פ תורת אמת, ולא דיפלומטי' של שקר; ע"פ הלכה יש לנהוג ע"פ חוו"ד מומחי בטחון, ולא כאותם המקבלים שוחד ופוסקים בניגוד להלכה; אוה"ע עצמם מצפים לשמוע מבנ"י את האמת, ולא באופן שמדברים אתם עתה; הטעות שבחתימת חוזה "קעמפּ דייוויד" המסכן את בטחון בנ"י; אילו רצו יכלו להשיג "חוזה שלום" מבלי לוותר על עניני ביטחון (נא-ט)

מאמר ד"ה פדה בשלום נפשי

ט. מבצעים
עצם ההחלטה בזה פועלת את קבלת השכר (סא)