בס"ד. שיחת יום ה' פ' שלח, כ"ו סיון, ה'תשל"ב
– לתלמידות המסיימות ד"בית רבקה",
ולמדריכות דמחנות "אמונה", "גן ישראל" ו"פרדס חנה" תחיינה –
בלתי מוגה
א. רגילים כבר (כמנהג ישראל) להתחיל בפרשת השבוע – הפרשה בתורה שקורין ברבים (שעי"ז נעשה ענין של פרהסיא) בשבוע זה בכל מקום שבו נמצאים בנ"י – שהיא חלק בתורה, שפירושה מלשון הוראה1, הוראת דרך בחיים שרואים באופן מואר ("נר מצוה ותורה אור"2 ) ללא ספיקות, עבור כל בנ"י בכל הזמנים ובכל המקומות, כיון שהתורה היא "חיינו ואורך ימינו"3, שענין זה מתייחס לכל הפרטים שבפרשת שבוע זה, כמו בכל שאר הפרשיות שבתורה.
ב. התחלת הפרשה היא בסיפור (אבל כיון שסיפור זה נקבע בתורה, הרי מובן שסיפור זה מהוה הוראת דרך בחיים) שאירע לפני שבנ"י נכנסו לארץ ישראל בפעם הראשונה, בהיותם במדבר שממה, מקום שבני-אדם אינם יכולים לחיות בו באופן נורמלי בדרך הטבע, ואז צוה להם הקב"ה לילך לכבוש את ארץ ישראל ולהתיישב בה, ובמענה לשאלת משה אמר לו הקב"ה4 : "שלח לך אנשים ויתורו וגו'", שישלח אנשים שיראו ויבחנו את הארץ שצריכים לכבוש אותה ולהתיישב בה. ובסופו של דבר, כשאותם אנשים שבו, דיברו באופן שהביא תוצאות בלתי-רצויות באופן הפכי – שבמקום להכנס לא"י, נתעכבה הכניסה לא"י במשך דור שלם.
וכדי לבאר איך יתכן שמציווי של הקב"ה תהי' תוצאה הפוכה – מוסיף הכתוב "שלח לך", כפירוש רש"י: "לדעתך, אני איני מצוה לך".
"לך, לדעתך" – קאי על משה רבינו, שהי' הגדול ביותר מכל בנ"י בכל הדורות, והכיר היטב את בנ"י, להיותו "רועה נאמן"6 של כל בנ"י, הן גדולים והן קטנים (כמובן ממשל המדרש7 אודות אופן הנהגתו בהיותו רועה צאן), כך, שבודאי היתה פעולתו בשילוח האנשים מחושבת ומתוכננת כדרוש. ואיך יתכן שאעפ"כ היתה התוצאה באופן הפכי?!
ועוד ענין אינו מובן8 :
כאשר משה שלח את האנשים-מרגלים לתור את הארץ, צוה עליהם שיראו ויודיעו מעמד ומצב הארץ והעם היושב עלי', "החזק הוא הרפה וגו'"9.
וא"כ, היכן נכשלו המרגלים, בה בשעה שסיפרו את האמת – ובהשקפה ראשונה הוצרכו לומר את האמת כדי למלא את שליחותם כדבעי – ש"עז העם היושב בארץ גו' וגם ילידי הענק ראינו שם"10, ומהי אשמתם, עד כדי כך, שכל החטא שלאח"ז הסיק העם שאין רצונם ללכת לא"י, נקרא "חטא המרגלים" – כב' הפירושים שבזה: (א) החטא שבא ע"י המרגלים, (ב) החטא של המרגלים עצמם, כמפורש בפשטות הכתובים11 : "עד מתי לעדה הרעה וגו'", "אלו המרגלים".
ד. ויובן מהחילוק בלשון הכתובים בחומש בין הציווי של משה רבינו למענה של המרגלים:
משה רבינו לא הורה להם לקבוע אם לילך לארץ ישראל או לא, ומלכתחילה לא הי' מקום שיהי' בזה ספק ושאלה; כיון שהקב"ה מצוה ללכת לארץ ישראל, ברור הדבר ללא ספק שצ"ל "נעשה" עוד לפני ש"נשמע"; בודאי יש לעשות זאת, ללא חילוק מה שישמעו אח"כ בנוגע לפרטי העשי'.
הסיבה לכך שמשה רבינו צוה אותם לברר אודות הארץ והעם היושב עלי' היא – כדי לדעת אופן ההליכה – כיצד להתכונן להליכה לא"י, מאיזה צד להכנס וכו'.
אבל כאשר המרגלים חזרו וסיפרו מה שמצאו שם – הוסיפו דבר שלא נכלל בשליחות ששלחם משה רבינו ("שלח לך, לדעתך"), וסיימו סיפורם, שזוהי ארץ שבנ"י לא צריכים ללכת לשם, כיון שבדרך הטבע לא יוכלו לכבוש אותה.
והוספה זו שהוסיפו מעצמם – בניגוד להבהרת משה רבינו לכתחילה שעליהם רק להביא ידיעות אודות הארץ והעם היושב עלי', מבלי להוסיף את המסקנא כיצד צריכה להיות הנהגת בנ"י – בזה התבטא חטאם. וכפי שרואים שזוהי הוספה שביטלה ושינתה לגמרי את כל המצב, ועיכבה את כל עם ישראל להשאר במשך דור שלם במדבר, במקום להכנס לא"י.
ה. וזוהי הוראה לכל אחד מישראל בכל זמן, ועאכו"כ – במדה היותר חזקה – כשקורין זאת בפרהסיא בפרשה:
בשעה שיהודי מקבל הוראה מהקב"ה, והוא יודע שאסור לסמוך על הנס12 – אין זה בנוגע לעצם הציווי של הקב"ה אם לקיימו או לא; כיון שהקב"ה מצווה, ברור הדבר שצריך לעשות זאת; אבל כיון ש"אין סומכין על הנס", עליו לחקור ולדרוש ולברר כיצד עליו לגשת לקיום המצוה בדרך הטבע, מתוך החלטה מוקדמת שאין ספק בכך שהוא צריך לעשות זאת, וגם אין ספק בכך שיצליח בזה.
מה שניתן לבחירתו לחקור ולדרוש וכו' – הרי זה רק בנוגע לדרך כיצד להתכונן וכיצד לבצע את קיום השליחות, שזהו ציווי הקב"ה שנמסר ע"י הרועה-נאמן שלו, ע"י משה רבינו בזמנו, וע"י חכמי ישראל, תנאים ואמוראים ופוסקים, עד לימינו אלו.
*
ו. ענין זה שייך במיוחד לחגיגת סיום "מחזור" אחד של לימוד, אשר, כמדובר כמ"פ, ממנו עוברים לאופן נעלה יותר של שליחות – לנצל את הידיעות שקיבלה כל אחת מכן במשך הלימודים כדי להדריך ולהורות ולחנך את עצמה והנמצאים מסביבה, ובמיוחד – הילדים שיהיו תחת השפעתכן:
יש ציווי מהקב"ה, שצריך להשתדל שכל יהודי, קטן וגדול, איש ואשה, יתנהג בחיי היום-יום כפי שהורה הקב"ה בתורה, כמבואר בשו"ע, ע"י קיום המצוות, שכדי לידע איך לקיימם צריך ללמוד תורה. ובשביל זה צריך גם לנצל את הכחות והידיעות שלו, כדי למצוא את הדרך הטובה ביותר למלא את ציווי הקב"ה באופן היותר טוב ויפה ונעלה.
ובזה אי אפשר לסמוך על נס; צריך לבד להתייגע, לחקור ולדרוש וללמוד תחילה, ולהסיק מהלימוד את הפועל יוצא וההוראה – כיצד לעשות זאת בפועל,
וכאמור לעיל – בנוגע להדרכה וחינוך האישי, ובנוגע להדרכה וחינוך של הסביבה, ובפרט של אלו שע"פ השגחה פרטית תהיו המדריכות והמורות שלהם במשך הזמן (שבועות וחדשים) הבא לאח"ז.
וכיון שזוהי שליחות ע"פ השגחה פרטית של הקב"ה – בודאי ש"עלה נעלה וירשנו אותה"13, שתלכו בעילוי אחר עילוי במילוי השליחות בהצלחה גדולה, ומתוך גישה של הקדמת נעשה לנשמע, שתחליטו בתוקף שאתם חייבים לעשות זאת, ואח"כ לחקור ולדרוש אודות פרטי הדברים, מה צריך לעשות, ועם מי צריך להתעסק, עם עצמכם או עם הסביבה.
ועד שתוכלו לומר "ראו גידולים שגידלתי", ראו והתפארו – באופן של צניעות וקדושה, ש"קנאת סופרים תרבה חכמה"14 – כדי שאתן בעצמכן תרצו להשיג יותר, ולהראות דוגמא חי' לכל הסביבה איך יכולים להתעלות בעילוי אחר עילוי.
וכל זה – ע"י שתפעלו על התלמידים והתלמידות שיהיו תחת השפעתכן לעשות מהם "זרע ברך ה'"15, ילדים שרואים עליהם שהתברכו מהקב"ה, וניכר על כל אחד מהם שראוי להקרא בן אברהם יצחק ויעקב ובת שרה רבקה רחל ולאה, כיון שכל אחד מהם מתנהג באופן שהאבות והאמהות – אברהם יצחק יעקב שרה רבקה רחל ולאה, וכן ההורים (אבות ואמהות כפשוטם) והסבים והסבתות – ירוו מהם נחת אמיתי, יהודי ותורני, לאורך ימים ושנים טובות, בריאות ושמחות.
*
ז. יעזור השי"ת לכל אחת מכן וכולכן ביחד לילך ולהתעלות בעילוי אחר עילוי בכל עניני יהדות בהצלחה רבה, ובאופן ד"עלה נעלה וירשנו אותה" – לפעול בד' אמות שבסביבתכן קדושה דומה לקדושת ארץ ישראל, "ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"16, שרואים ששם שורה הקב"ה לא רק בר"ה, שבת ויו"ט, אלא בכל ימות השבוע.
וזו תהי' הכנה קרובה לזמן של הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, כאשר כולכן, בתוככי כלל ישראל בכל מקום שהם, ילכו ויבואו לארץ הקדושה, ארץ ישראל, בשמחה ובטוב לבב, בקחתם עמהם את התלמידים והתלמידות, ילדים ונכדים, שכל אחד מהם הוא חבר ב"צבאות השם" – לכבוש את ארץ ישראל והעולם כולו, שיהי' "דירה לו יתברך בתחתונים"17,
והיינו, שבכל העולם יהי' ניכר בעלותה של היהדות, וכפי שהדבר מתבטא גם בכך שפועלים על כל האומות שמסביב (עי"ז שמראים דוגמא חי') לקיים מצוות בני-נח, שהם היסודות להנהגה ע"פ צדק ויושר,
ועד ש"יהי' ה' אחד ושמו אחד"18 – כיון שבכל העולם יקויים היעוד19 "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר", היינו, שכולם יראו שכל העולם נברא ע"י "פי ה'" – כפירוש רבינו הזקן20 שקאי על עשרה המאמרות שבהם נברא העולם21, וכפי שמבאר הבעש"ט22 שעשרה המאמרות מקיימים ומחיים את העולם כמו בששת ימי בראשית.
וההכנה לזה, כאמור לעיל, תלוי' בהנהגה של כל אחת מכן ע"פ "דבר ה' זו הלכה"23 – דבר ה' כפי שמתבטא בהלכה למעשה בפועל – בשמחה ובטוב לבב.
שיהי' לכן קיץ מוצלח, הצלחה תמידית, והצלחה רבה בעבודתכן הקדושה של חינוך והדרכת עצמו, וחינוך והדרכת כל אלו שיכולה וצריכה להיות לכן השפעה עליהם, מתוך בריאות נכונה בגשמיות ובריאות נכונה ברוחניות, אמן כן יהי רצון.
הוסיפו תגובה