בס"ד. שיחת יום ג' פ' נצבים, כ"ד אלול, ה'תשל"א

– לעסקניות של ישיבת "תומכי-תמימים" ו"בית רבקה" תחיינה –

בלתי מוגה

א. עומדים אנו בימים מיוחדים – ימי חודש אלול, שהוא חודש מיוחד שמובדל משאר חדשי השנה,

ובחודש אלול עצמו (שכולל תחילתו אמצעיתו וסופו) – בימי הסליחות, שהם לעולם בסיומו של חודש אלול, בתור הכנה לראש השנה, שבו מתחילה השנה הבאה לטובה ולברכה.

ולפי קביעות שנה זו – ימי הסליחות הם בפרשת נצבים.

וכיון שכל ענינים אלו נקבעו ע"פ הוראת התורה ע"י חכמי ישראל – הרי מובן, שכל פרט מענינים אלו הוא ענין חשוב, ויכולים ללמוד ממנו דבר-מה – כל אחד מישראל לפי ענינו אופנו ומעשיו, בנוגע לעצמו ולאלו שמסביבו.

ב. יחודו של חודש אלול מכל שאר החדשים קשור עם ימי הסליחות וראש השנה:

רבינו הזקן מבאר1 ענינו של חודש אלול – ע"פ משל למלך שהוא (לא סגור בהיכלו, ואפילו לא בעיר הבירה שלו, אלא) נמצא בשדה, שאז יכול כל אחד לגשת אליו, והמלך מקבל את כל אחד בסבר פנים יפות – שזה נותן את ההרגשה הטובה אצל כל מי שנגש אל המלך שיוכל לדבר עמו ולומר לו כל מה שעל לבו, ולאחרי שהמלך שומע כל מה שפונים אליו – מראה גם פנים שוחקות, להורות ששמע מתוך שימת-לב כל הבקשות שביקשו ממנו וימלא אותן;

משא"כ כשהמלך נמצא בהיכל מלכותו – לא כ"כ פשוט להגיע אליו; יש צורך בהיכרות עם אלו שנמצאים שם, לבושים מיוחדים, וכל שאר ההכנות איך להופיע לפני המלך ומה לדבר עמו וכו' וכו'. ורק בשדה יש דרך פתוחה, ואין צורך בהכנות מיוחדות, מלבד לדעת ולהרגיש שמדברים עתה עם המלך.

ועד"ז – מבאר רבינו הזקן – הוא מעלת חודש אלול לגבי שאר חדשי השנה.

ובפרט זה יש מעלה בחודש אלול אפילו לגבי ראש השנה – כי: בר"ה יש צורך בהכנה מיוחדת – לנצל כל רגע ביום זה מתוך ידיעה שזהו יום קדוש, וכל רגע יקר, ועד"ז בימים שלאחרי ר"ה – עשרת ימי תשובה, עד יום כיפור; ואילו בחודש אלול, הנה ההרגש שנמצאים יחד עם המלך ומדברים עמו, וזהו המלך שלו, שמוכן לשמוע את בקשותיו, כיון שהמלך מרגיש ויודע שהוא מקבל אותו למלך בכל הפרטים – מספיק כבר כדי שיוכל לשפוך את לבו לפני המלך ולבקש ממנו כל הבקשות, והמלך (הקב"ה) מקבל אותם בפנים שוחקות, להורות שימלא את הבקשות.

ג. ובחודש אלול גופא – הרי זה מתחזק יותר בימי הסליחות:

ימי הסליחות מיוחדים הם בחודש אלול גופא – שבהם יש שימת-לב מיוחדת מהקב"ה לסלוח לבנ"י על הדברים שהיו צריכים לעשות ולהתנהג בדרך אחרת, ובגלל סיבות שונות לא עשו זאת, או שעשו דברים באופן בלתי-רצוי.

וכיון שבימים אלו מקבל הקב"ה בטוב את בקשת הסליחה – הרי מובן שאז מתקבלים יותר כל הבקשות, ומתמלאים במהירות יותר ובמלא המדה.

ד. ובקביעות שנה זו, הרי זה בא ביחד עם הימים שבהם קורין בתורה "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם"2 :

התורה – שהיא "תורת אמת" ו"תורת חיים", שמספרת את הדברים כפי שהם באמת, ובכך נותנת הוראה בחיי היום-יום – אומרת לבנ"י: דעו לכם, שכל אחד מכם [כפי שמונה אותם: מ"ראשיכם" עד "שואב מימיך"2, מהגדול שבבנ"י עד לקטן שבבנ"י] וכולכם יחד, עומדים באופן איתן וחזק3 (שזהו הפירוש ד"נצבים") לפני הקב"ה; ובאופן ד"כולכם" – כי, אע"פ שהנכם מפוזרים בכל ד' קצוות הארץ, הרי רק המקום הגשמי מפסיק, אבל בכל מקום שיהודי נמצא הרי הוא תמיד חלק מכללות עם ישראל, ועד שנחשבים למציאות אחת – כדברי רבינו הזקן4 : "לאחדים כאחד", כמו "קומה אחת שלימה".

והענין בזה:

הפירוש ד"נצבים" (ע"פ המבואר במדרש5 ) הוא – שזהו כמו דבר הכי חזק בעולם, שאינו מתפעל מכל מיני רוחות ומכל מיני מאורעות, ונשאר לעולם שלם, וכך גם בנ"י, כל אחד מהם וכולם יחד, אין להם להתפעל מכל המאורעות שמסביבם, כיון שהם נמצאים ועומדים "לפני ה' אלקיכם", שנותן להם את החוזק להתגבר על כל הענינים הבלתי-רצויים שמסביבם, ושיהי' אצלם "אור עולם".

ויש גם פירוש הבעש"ט6 בענין ד"נצבים" – שמתכוננים לראש השנה באופן שבודאי "זוכין בדין", לכתיבה וחתימה טובה.

וכל ענינים אלו קשורים עם מ"ש בהמשך הפרשה: "לעברך בברית ה' אלקיך"7, היינו, שכל אחד מישראל, בכל מקום ובכל זמן, קשור עם הקב"ה ב"ברית עולם", והקב"ה אומר על כל אחד מישראל וכולם ביחד: "למען הקים אותך היום לו לעם"8, היינו, שהקב"ה מעמיד ובונה אותם להיות חזקים בתור עם הקשור עמו.

וכשם שהקב"ה בודאי לא מתפעל משום דבר, ועושה כרצונו – כך צריך יהודי לעמוד בתוקף על החלטתו להיות קשור עם הקב"ה, ע"י לימוד תורתו וקיום מצוותיו, ואז יכול להיות בטוח שבכל מעמד ומצב, ומבלי הבט על מה שנעשה מסביבו, ישאר לעמוד יחד עם משפחתו, "טפכם (בנים ובני בנים) נשיכם", בתוקף ובשלימות, מתוך בריאות ושמחה, ולהכנס באופן כזה לשנה החדשה.

ה. וממשיך בכתוב: "וגרך אשר בקרב מחניך"9.

ובקשר להמדובר לאחרונה, שיש סברא מעוותת שרוצים להקטין או לבטל רח"ל את המחיצה שבין יהודים לאינם-יהודים – הנה יהודים צריכים לדעת, ואכן יודעים, שזהו דבר שאינו יכול להיות, כיון שהקב"ה כרת ברית עולם עם בנ"י, החל מאברהם אבינו, ובאופן ש"יצוה את בניו ואת ביתו אחריו"10, שיתנהגו כפי שאברהם יצוה אותם – להתנהג כרצון הקב"ה, ע"פ תורתו, כך, ש"גרך אשר בקרב מחניך" יכול להיות רק אם הוא נכנס בברית עם הקב"ה ע"פ הוראת התורה – כהלכה.

ואז, הנה "אתם נצבים (בתוקף) היום", יחד עם הגרים כהלכה, בברית עולם עם הקב"ה, ואילו גוי – אין לו שום שליטה ושום גישה.

ואף אחד אינו יכול לשנות זאת, כיון שכך קבע בורא העולם ומנהיגו, שהוא עצם הטוב11, ורוצה לעשות טוב הן ליהודים והן לאינם-יהודים, כל אחד בדרכו; והשינוי בזה ח"ו – הרי זה היפך הטוב והחיים, רח"ל ("ניט אין די טעג גערעדט"), עבור אלו שרוצים לסחוב אותם לגירות שהיא היפך הוראת התורה, שהיא "תורה" לעולם כולו, כולל גם אלו שרוצים להכניס אותם בסכנה וצרה רח"ל, שאע"פ שהם אינם-יהודים, הרי ע"פ ציווי התורה אסור להזיק גם להם.

ויהי רצון – ובודאי יעזור הקב"ה – שלא יצטרכו יותר לדבר אודות ענינים שהם היפך האמת והיפך הטוב, בגלל שהם היפך התורה שהיא "תורת אמת" ועלי' נאמר12 "לקח טוב נתתי לכם", שזוהי מתנה טובה שהקב"ה נותן לעולם ולבנ"י במיוחד; וכל אחד מישראל יעשה כל התלוי בו לחזק יותר את התקשרותו עם הקב"ה בחייו היום-יומיים, במחשבה דיבור ומעשה.

ו. ובזה יש תפקיד ושליחות במיוחד לנשי ישראל, שכל אחת מהן נקראת "עקרת הבית"13, שהם העיקר בהנהגת הבית:

עליהן להבטיח, שהבעלים והילדים יתנהגו באופן שיהיו ראויים להיות חלק מה"ברית עולם" עם הקב"ה,

וגם להכריז, שהתורה קובעת שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודי', היינו, שהשייכות לעם ישראל תלוי' דוקא מי היא האם (לא מי הוא האב), ולכן, יש להן גם שליחות מיוחדת וזכות מיוחד לומר בתוקף, שהן בטוחות, שכולם יכירו בכך שכשם שהתורה קובעת שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודי', כך קובעת התורה שגיור יכול להיות רק כהלכה.

ז. וע"י ההחלטה בכל הנ"ל בימי הסליחות,

ובאופן של "נצבים" – בשלימות התוקף שהקב"ה נותן לכל אחד מישראל, איש או אשה, זקן או צעיר, ואפילו ילדים קטנים, שיכריזו ויאמרו שהם מקבלים על עצמם את הקב"ה בתור מלך,

ועכשיו, בימי חודש אלול, נמצאים הם יחד עם מלך מלכי המלכים הקב"ה בשדה, ואח"כ הולכים יחד אתו לסיים את ימי הסליחות ולהכנס לימי ראש-השנה, שבהם מקיימים את בקשת הקב"ה מכל אחד מישראל: "שתמליכוני עליכם"14, ובאופן ש"מלכותו ברצון קבלו עליהם"15, במלוא ההתלהבות ושלימות הרצון, ומתוך התמסרות מוחלטת להקב"ה באופן של "ברית עולם",

תומשך לכל אחד (איש ואשה, זקן ונער) כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה, והיינו, שנוסף על הכתיבה ישנה גם החתימה באופן שאף אחד לא יוכל לשנות זאת16, ושתומשך בטוב הנראה והנגלה,

ונמשיך להפגש בהזדמנויות שמחות,

ובקרוב ממש – נלך לקבל פני משיח צדקנו, שיוציא מהגלות את כל אחד מאתנו וכולנו יחד, הן בנ"י שבחוץ לארץ והן בנ"י שבארץ הקודש, ויביאם אל הגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש, ובשמחה ובטוב לבב, ובדרך התורה והיהדות, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"17, באופן ד"כולכם (לאחדים כאחד, עם אחד) לפני ה' אלקיכם",

וזה יגדיל עוד יותר את הברכה והצלחה מהקב"ה לכל אחד בהמצטרך לו, ובמיוחד – לשנה טובה ומתוקה, בטוב הנראה והנגלה.