הנה מה טוב, ל"ג בעומר, ה'תשכ"ט

בס"ד. יום ג' פ' בהר-בחוקותי, ל"ג בעומר, ה'תשכ"ט

(הנחה בלתי מוגה)

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד1, ואיתא בזוה"ק2 זימנא חדא הוי צריכא עלמא למיטרא כו', וע"י שדרש רשב"י בפסוק זה, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גו', ירדו גשמים. וצריך להבין3, הרי מצינו בגמרא4 גבי כמה תנאים ואמוראים שהוצרכו לתפלות ותעניות בכדי לפעול ירידת הגשמים, ועד שגם בשו"ע5 ישנם כמה פרטי דינים בענין התעניות הצריכים לירידת המטר, ואיך פעל זאת רשב"י ע"י אמירת תורה. וגם צריך להבין מה שהענין דירידת גשמים ע"י תפלות ותעניות מבואר בנגלה דתורה, והענין דירידת גשמים ע"י אמירת תורה מבואר בזהר, פנימיות התורה.

ב) ויובן בהקדים מ"ש בפרשת השבוע6 והתהלכתי בתוככם, ומבואר על זה בד"ה והתהלכתי תרכ"ט7 (שנאמר לפני מאה שנה), דמ"ש והתהלכתי לשון רבים מורה על ב' מיני הילוך, הילוך מלמעלה למטה והילוך מלמטה למעלה. והנה, ישנו בחי' ההילוך בעבודת האדם, כמ"ש8 התהלך לפני, וכן ישנו ענין ההילוך למעלה, כמארז"ל9 הלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה כו'. ובכל אחד מהם (הן בענין ההילוך בעבודת האדם והן בענין ההליכה למעלה) ישנם ב' בחינות הילוך, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. והענין בזה, דהנה, בעבודת האדם ישנו ההליכה מלמטה למעלה וההליכה מלמעלמ"ט, כמ"ש10 אחרי הוי' אלקיכם תלכו, אחרי דייקא, שהוא ההילוך בבחי' אחוריים, וכתיב התהלך לפני, שהוא ההילוך בבחי' פנים. וכן למעלה ישנם ב' בחינות אלו, דכיון שאמרו דע מה למעלה ממך11, שכל הענינים שלמעלה תלויים בעבודת האדם12, הנה ע"י עבודת האדם בב' בחינות הילוך אלו, נעשה גם ההילוך למעלה בב' אופנים אלו.

ג) וביאור הענין, הנה, ב' אופני ההילוך מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע בעבודת האדם כפי שהם בכללות הם ב' הענינים דתורה ותפלה. דבתפלה כתיב13 סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שהו"ע ההילוך מלמטלמ"ע. אמנם תורה היא בחי' לחם מן השמים14, שהרי בתורה כתיב15 הלא כה דברי כאש, מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה16, היינו, שגם נשמה בגוף וגם כמו שהוא במצב בלתי טהור, הנה גם לימוד התורה שלו הוא כאש כו', שזהו"ע ההמשכה מלמעלמ"ט. וכשם שהוא בעבודת האדם, כמו"כ ישנם ב' ענינים אלו גם בסדר ההשתלשלות, והו"ע בחי' הממלא ובחי' הסובב. דהנה, בחי' הממלא הוא בחי' האור האלקי שמתלבש בכל עולם לפי ערכו, שלכן בא באופן של התחלקות, שיש בו כו"כ חילוקי דרגות לפי ערך חילוקי הדרגות שבעולמות, שיש בזה חילוקים שבאין ערוך, וכמו ההפרש שבין האלקות שבאצילות להאלקות שבעשי', שהוא חילוק שבאי"ע. ועל זה אמרו רז"ל17 מה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם, דכשם שהוא בהנשמה שממלאה את הגוף, שעיקרה הוא במוח שבראש, כמ"ש בתניא18, ויש גם בחינת הנפש כמו שהיא בשאר האברים, ועד לבחי' הנפש כמו שהיא בעקב שברגל, חלק הכי תחתון שבגוף, שאין זה דומה כלל לבחי' הנשמה שבראש, הנה כמו"כ הוא בבחי' אור הממלא (מה שהקב"ה ממלא את העולם), שבא בהתחלקות בכל עולם לפי ערכו. ולכן ההליכה שבבחי' אור הממלא היא הליכה בהגבלה, והו"ע ההליכה מלמטלמ"ע. משא"כ ההליכה שבבחי' הסובב היא הליכה בלי גבול, והו"ע הליכה מלמעלמ"ט.

ובפרטיות יותר (כידוע19 שכל הענינים ישנם בכללות ובפרטיות) ישנם ב' אופני ההילוך מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע שבעבודת האדם בכל א' מב' הענינים דתורה ותפלה. והענין בזה, שבתפלה גופא ישנו החילוק שבין העבודה דבכל לבבך ובכל נפשך להעבודה דבכל מאדך20, שהעבודה דבכל לבבך ובכל נפשך היא העבודה דעשר כחות הנפש, שהיא במדידה והגבלה, והו"ע ההילוך מלמטלמ"ע, והעבודה דבכל מאדך היא העבודה דמס"נ שלמעלה מהגבלה, והו"ע ההילוך מלמעלמ"ט. וכמו"כ ישנם ב' ענינים אלו בתורה גופא, גליא דתורה ופנימיות התורה. גליא דתורה היא בחי' עה"ד טו"ר21, היינו ששייכת למציאות הרע, ועד לרע כפשוטו, ומכ"ש לרע בדקות ודקות דדקות. משא"כ פנימיות התורה היא בחי' עץ החיים שלמעלה מטו"ר21.

ד) והנה איתא בגמרא22 ר"ש בן יוחי אומר כו' בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים, שנאמר23 ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו', ומבואר בהמאמר24, שהענין דעושין רצונו של מקום הו"ע העבודה דבכל20 מאדך25, שעל ידה ממשיכים בחי' סוכ"ע, ומובן, שענין זה יהי' לעתיד לבוא, שאז יקויים היעוד ועמדו זרים ורעו צאנכם. אמנם, אע"פ שענין זה יהי' רק לעתיד לבוא, ואילו בנוגע להזמן שקודם ביאת המשיח אמרו21 הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כרשב"י ולא עלתה בידן, מ"מ, הנה ע"י הרשב"י נפתח הצינור להמשכה זו. אלא שאז הי' זה עדיין רק ליחידי סגולה, ובזמנים מיוחדים, ואח"כ בזמן האריז"ל הנה מצוה לגלות זאת החכמה26, ובפרט ע"י הבעש"ט, הראש והמייסד של חסידות הכללית, ובפרט על ידי אדמו"ר הזקן, הראש והמייסד של חסידות חב"ד, שהמשיך פנימיות התורה בהבנה והשגה בחכמה בינה ודעת, ועי"ז גם בכל כחות הנפש, שהרי המוח שליט על הלב27, הנה עכשיו נמשך הענין לכולם, היינו, שאצל כאו"א צריכה להיות העבודה דבכל מאדך, בלי גבול, ועד"ז בתורה צ"ל לימוד פנימיות התורה. ועוד זאת, שענינו של רשב"י הוא שפעל ההתקשרות של פנימיות התורה וגליא דתורה, שהמשיך פנימיות התורה בגלוי בנגלה דתורה. ובעבודה הו"ע המשכת בחי' בכל מאדך בבחי' בכל לבבך ובכל נפשך, שגם בחי' בכל לבבך ובכל נפשך יהיו חדורים בהענין דבכל מאדך, בלי גבול. ובכללות הוא החיבור דתורה עם תפלה, כמארז"ל28 שתהא תפלתי סמוכה למטתי, היינו, שלימוד התורה צריך להיות אחר התפלה דוקא, כי תפלה הו"ע המס"נ, ולכן צריכה להיות התורה אחרי התפלה דוקא, בכדי שגם לימוד התורה יהי' חדור עם המס"נ דתפלה. וזהו ג"כ שמצינו גבי רשב"י, שאף שתורתו אומנתו29, הי' אצלו גם ענין התפלה, פעמים הוי מצלי פעמים הוי קרא ק"ש, היינו, שהתורה היתה חדורה בענין התפלה.

וכיון שעיקר הענין דבכל מאדך יהי' לעת"ל (כנ"ל), הנה עכשיו שנמצאים אנו בהזמן דעקבתא דמשיחא, קרוב לביאת המשיח, הזמן דיפוצו מעינותיך חוצה30, צריכה להיות העבודה דבכל מאדך ביתר שאת, ובאופן שתומשך בהכחות חב"ד וכל כחות הנפש עד לכח המעשה, שבכולם יהי' המשכת בחי' הבל"ג, והיינו, שגם העבודה בפועל בקיום המצוות, ובפרט מצות הצדקה שהיא שקולה כנגד כל המצוות31, תהי' בלי מדידה והגבלה. ואף שגם בצדקה ישנם כמה הגבלות, הרי מבואר בארוכה באגה"ק32, ובכללות גם באגה"ת33, שנתינת הצדקה יכולה להיות באופן דבכל מאדך. וכיון שצדקה שקולה כנגד כל המצוות, הרי מובן מזה שגם בכל המצוות אפשר להיות האופן דבכל מאדך.

ה) וכן הוא גם בנוגע לאופן ההנהגה מלמעלה, שאע"פ שנמצאים בחושך כפול ומכופל דזמן הגלות, ואין זה כלל ענין של גאולה (ע"ד שמצינו בזמנו של רשב"י שהי' אז גלות מר כו'), מ"מ, עוזר עכשיו הקב"ה ונותן ברכה והצלחה גם בנוגע להנהגת בנ"י בדרכי הטבע, שענין המרירות וההעלם והסתר הם בענינים דהבנה בלימוד התורה ובקיום המצוות, אבל בכמה ענינים נעשה הגלות נקל יותר, עם היותו עדיין גלות מר, חושך כפול ומכופל, והעלם והסתר גדול, אלא שזהו בעיקר בענינים רוחניים. ולכן צריכה להיות ההנהגה מתוך בטחון גדול בהשי"ת, שהוא משגיח בהשגחה פרטית על כל אחד ואחד, ועאכו"כ על כללות בנ"י בכל מקום שהם, הן באה"ק והן בחו"ל, כמ"ש הוי' צלך על יד ימינך יומם השמש לא יככה וירח בלילה34, יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש35, ואין צריך לזה ענין של השתדלות יתירה, כי אם כמסופר36 אודות רבי חנינא בן דוסא שביקשו ממנו שיתן אצבע קטנה, ועי"ז העלו את האבן הגדולה והקשה, אבן איתן, באופן של עלי' לרגל, לביהמ"ק, בירושלים עיר הקודש. וכמו"כ ע"י ההנהגה עתה מתוך בטחון חזק בהקב"ה, יקויים מ"ש בתהלים37 מלכי צבאות ידודון ידודון גו', שאומות העולם יתנדו וישלכו (מ'וואַרפט זיי ארויס) מתוך ארץ ישראל, ונעשה נצחון גמור, ע"י השתדלות קטנה ביותר, רק בכדי שתהי' אחיזה בדרך הטבע, ונצחון גמור זה שנפעל עוד בזמן הגלות, נעשה גם הכנה וכלי שיסתיים הגלות המר, ויתחיל הענין דאתחלתא דגאולה, ואח"כ הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

ו) והענין בזה בכללות העבודה של כאו"א מישראל שצריך לעשות בזה את התלוי בו בכל עבודתו במשך כל היום כולו, דהנה, ראשית העבודה ועיקרה ושרשה הוא הענין דקבלת עול38, וקשור עם ענין המס"נ דבכל מאדך שבפרשה ראשונה דק"ש (והו"ע דתפלתי סמוכה למטתי). ומס"נ זו צריך להמשיך אח"כ בהעבודה דבכל לבבכם ובכל נפשכם עד ואספת דגנך ותירושך ויצהרך39 (דכיון שנמצאים עדיין בזמן הגלות הרי העבודה במשך כל היום כולו היא בענינים אלו), והיינו שגם בהעבודה שבמשך כל היום כולו זורע הוא את המס"נ. וכידוע40 פתגם ותורת רבותינו נשיאינו שהרגעים דמס"נ צריכים להמשיכם (פאַרשפּרייטן) במשך כל היום באופן שיפעלו על כל עניני היום כולו, שגם הענינים שבחיצוניותם הם במדידה והגבלה, יהי' ניכר בהם שעושה זאת יהודי שהוא בעל מס"נ (אַ מס"נ איד), שאז הנה גם כל הענינים כפי שהם במדידה והגבלה הרי הם באופן אחר לגמרי. ועי"ז ממשיכים ברכת הוי', שאפילו ענין הגשמים שע"ד הרגיל יכולים לפעול זאת ע"י תפלות ותעניות, כהפס"ד בשו"ע, שזהו פס"ד שוה בכל הזמנים, הנה בדורותינו אלה, ובפרט בעקבתא דמשיחא, פועלים זאת ע"י תוספת התמדה ושקידה בלימוד התורה בכלל ובפנימיות התורה בפרט, ובאופן שממשיכים פנימיות התורה בהבנה והשגה בעניני נגלה דתורה, ועד להכחות הגלויים בחכמה בינה ודעת שלו, ועי"ז פועלים גם שיומשך ונתתי גשמיכם בעתם41, ירידת הגשמים כפשוטם, וכולל גם כל המשכת הברכות מהקב"ה (כמבואר במפרשי התורה42 ), ושההמשכה תהי' מתוך מנוחה שמחה וטוב לבב. וכל זה נעשה ע"י העבודה הנעימה בלימוד התורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה, ועד שנעשים באופן דתורה אחת (לכולנה)43, כיון שמחצתי ואני ארפא44, היינו, שמסירים את המחיצה שישנה אצל אחרים המבדלת בין גליא דתורה לפנימיות התורה45, ונעשה לימוד אחד, והלימוד הוא באופן שמביא לידי מעשה46, והיינו, שאע"פ שהעשי' היא במדידה והגבלה, מ"מ, יש בזה הענין שלמעלה ממדידה והגבלה, בכל מאדך.

ז) וזהו מ"ש בזהר זימנא חדא הוי צריכא עלמא למיטרא, וכאשר דרש רשב"י בפנימיות התורה ירדו גשמים, היינו, שע"י לימוד פנימיות התורה, הנה בכל עת שיש צורך בעולם – והרי תמיד זקוקים לברכת הוי' – נמשכת ברכת הוי' מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה47, ובלי מדידה והגבלה, שזהו החידוש בדרכו של רשב"י, וכנ"ל שאע"פ שהרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן, מ"מ, לאחרי שפתח רשב"י, ואח"כ הגילוי של האריז"ל, ואח"כ הגילוי של הבעש"ט, עד להגילוי של אדמו"ר הזקן ורבותינו נשיאינו שלאחריו עד נשיא דורנו, אזי יכולים להמשיך הענינים של פנימיות התורה בנגלה דתורה בגלוי, וגם להמשיך הענין דבכל מאדך בכל המעשים שבכל היום כולו, ועי"ז ממשיכים ברכת הוי' שיהי' לכל בני ישראל אור במושבותם48, היינו, שבכל מקום שהם, הן בחו"ל הן באה"ק, יהי' אצלם אור למעלה מדרך הטבע לגמרי, ובאופן שבעשי' קטנה, אחיזה בעלמא בעניני הטבע, ממשיכים ברכת הוי' למעלה מדרך הטבע כפשוטו בכל הענינים הגשמיים, למטה מעשרה טפחים, עד לבני חיי ומזוני רויחי, ועאכו"כ שיהי' שלום ושלוה ושקט שיוכלו לעסוק בלימוד התורה ובקיום מצוותי' מתוך הרחבה. וענין זה ממהר וממשיך ומגלה למטה מעשרה טפחים את ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, שאז יקויים בפועל ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה49, נחלה בלי מצרים50, וכן מ"ש בפרשה זו והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם, עד לסיום היעוד ואולך אתכם קוממיות51, בגאולה האמיתית והשלימה.