בס"ד. שיחת יום א', ראש חודש סיון, ה'תשכ"ט

– להכינוס דנשי ובנות חב"ד תחיינה –

בלתי מוגה

א. כאשר רבים מישראל נפגשים יחד, הנה לכל לראש אומרים "שלום עליכם" ו"עליכם שלום".

והרי ענין ה"שלום" הוא מהברכות הכי גדולות, כפי שמבואר בריבוי מקומות בתורתנו הקדושה, ובפרט כפי שרואים במיוחד בזמנים אלו גודל ההכרח בענין השלום הן בחוץ-לארץ והן בארץ ישראל, ארץ הקדושה.

וקשור גם עם הענין של קבלת התורה בחג השבועות – והרי עומדים אנו בר"ח סיון, שבו הגיעו למדבר סיני וחנו כנגד הר סיני1 – כיון שעל התורה נאמר2 "דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום", היינו, שכל דרכי התורה, ואפילו הדרכים שאינם עיקריים, אלא רק צדדיים, הם באופן של שלום ומביאים שלום לכל העולם, ובפרט לבנ"י, כשחיים את חיי היום-יום ע"פ הוראות תורתנו, שאז נעשית התורה "כלי מחזיק ברכה"3 לקבל ברכתו של הקב"ה בכל המצטרך, החל מענין השלום – "ונתתי שלום בארץ"4, שיהי' שלום בכל מקום שבו נמצאים בנ"י, הן בחוץ-לארץ והן בארץ ישראל,

וענין השלום פועל גם בנוגע לכל הברכות שהקב"ה מברך את בנ"י בבני חיי ומזוני רוויחי, נחת אמיתי מבנים ובני בנים, חיים בריאים ושמחים ופרנסה בהרחבה – שמקבלים אותם במלוא המדה ומתוך עונג הכי גדול.

ב. ובכל זה יש חשיבות מיוחדת לנשי ובנות ישראל – שניתנו להם הכחות הכי גדולים לפעול זאת בחיים שלהם ושל משפחותיהם (כמובא בקיצור בהמכתב5 ):

מסופר בתורה, שהקב"ה צוה למשה בנוגע להדיבור עם בנ"י אודות קבלת התורה, שידבר תחילה אל הנשים: "כה תאמר לבית יעקב", "אלו הנשים"6, ואז, הנה נוסף לכך שבודאי יסכימו מתוך שמחה לקבל את התורה, תהי' זו ההכנה שגם האנשים והבנים יקבלו את התורה באופן המתאים.

ומזה מובן גם בנוגע לכל הברכות, החל מענין השלום ובני חיי ומזוני רוויחי – שבמדה גדולה ביותר תלוי הדבר בפעולות השונות (ובאופן עשייתן) של נשי ישראל, הן בנוגע לעצמן והן בנוגע לכל הסביבה שלהן.

*

ג. ענין זה קשור עם אחד החוקים העיקריים שבתורה (כפי שהוזכר גם בהתוועדות של יום הש"ק7 ):

ובהקדמה – שרואים אצל בני-אדם, שהקשר ביניהם הוא ע"י הגוף, שזהו מה שרואים ויכולים למשש כו', אבל ע"י הגוף מגיעים אל הנשמה. ואדרבה: העיקר היא הנשמה, אלא שכדי להגיע אל הנשמה – הן בנוגע לעצמו, והן בנוגע לאיש ואשה, ילדים והורים – הרי זה ע"י שפונים ומתקשרים עם הגוף, באמצעות ראי' ושמיעה בעינים והאזנים הגשמיים, שעל ידם מתקשרים עם הנשמה, שהיא העיקר, ואילו הגוף הוא רק אמצעי שעל ידו מגיעים אל הנשמה.

וכן הוא בנוגע למצוות וחוקי התורה – שהסיבה לחוקים אלו כפי שנראים בחיצוניותם, היא, בגלל היותם באופן המתאים ל"נשמה" והתוכן שלהם.

ובנוגע לעניננו:

ישנו חוק התורה הידוע בנוגע לחילוקים שבין בנ"י גופא, שנחלקים לכהנים לויים וישראלים, והיינו, שיש הנהגות מיוחדות ששייכות רק לכהנים, ועד"ז הנהגות ששייכות ללויים או ישראלים (נוסף על הענינים ששייכים לכולם). ומובן, שלכל לראש נוגע שהם כולם יהודים, אנשים או נשים, ולאח"ז באה החלוקה בין ישראל לוי וכהן, או ישראלית לוי' וכהנת (שמות החלוקות בנוגע לנשים).

וההוראה והחוק בזה – שכדי לקבוע מי כהן, מי לוי ומי ישראל, הרי זה תלוי בהאב: אם האב הוא כהן, אזי גם הילדים הם כהנים וכהנות (ללא נפק"מ מי האם), ועד"ז בנוגע ללוי וישראל; אבל בנוגע לענין העיקרי – לקבוע שהוא יהודי, ולכן יש לו שייכות לקבל תורה ומצוות באופן נצחי, שעי"ז מתקשר עם הנצחיות של הקב"ה – הרי זה תלוי מי היא האם: כאשר האם היא בת ישראל, הנה מבלי הבט על זהותו והנהגתו של האב, אזי הבן או הבת הם יהודים.

וטעם הדבר – לפי שכן הוא בנוגע ל"נשמה" והתוכן שבזה:

כדי שהילד יגדל ויתחנך באופן שיחי' את כל משך שנות החיים שנותן לו הקב"ה כפי שיהודי צריך לחיות – הרי זה תלוי לכל לראש ובעיקר בהאם8, ומבלי הבט על אופן הנהגת האב, מעמידה האם וקובעת את אופן הנהגת הבית, ובמיוחד – הילדים שגדלים ומתחנכים בבית, שיהיו יהודים שיתנהגו ויחיו בעולם כרצון הקב"ה.

ולאחרי כן, כשצריך לבחור באיזו ישיבה ילמד הילד, או באיזה בית-ספר תלמד הילדה, ולבחון את ההישגים בהלימוד – הרי זה תלוי במדה מרובה בהאב.

וכפי שרואים שההכנה ללימודים נעשית ע"י האם; ואילו הבחינה בלימודים, הנה באופן נורמלי, ברובא דרובא, הרי האב הוא זה שבוחן את הילד ומראה לו כיצד צריך לשגשג בלימוד – שזהו גם החילוק בין כהן לוי וישראל, בנוגע ללימוד התורה, ומהלימוד נמשך אח"כ בקיום המצוות.

וזהו כללות החילוק שבין האב להאם: כשנולד הילד – יודעת האם שהקב"ה נתן לה את הכחות שמהרגע הראשון תוכל לגדלו באופן שיתנהג כפי שילד יהודי צריך להתנהג, ויחי' כיהודי במשך כל שנות חייו; זהו התפקיד שנדרש מאשה בישראל, ומובן, שהקב"ה נותן לה מראש כחות מיוחדים שתוכל למלא את שליחותה באופן הטוב והמושלם ביותר; ורק לאח"ז בא התפקיד והעבודה והמשימה של הבעל והאב – לעזור לילד לשגשג בעילוי אחר עילוי.

ד. אמנם, עפ"ז יכולים לחשוב, שבנוגע להתפתחות והשגשוג של הילד, אין חשיבות גדולה ומכרעת לתפקידה של האם.

אך על זה מסופר בגמרא9 בנוגע לדרגא הכי נעלית שאלי' יכולים להגיע ילדי ישראל, שזוהי הדרגא של כהן גדול – לא רק לויים, ולא רק כהנים, אלא הדרגא הכי נעלית בכהנים גופא – שהיתה משפחה בישראל שזכתה שבני' יהיו כהנים גדולים (ומזה מובן גם גודל מעלת הבנות של משפחה זו), והסיבה לכך היתה בגלל הנהגת אמם בענין הצניעות (שנדרש מבנות ישראל) באופן שאפילו בהיותה בתוך ביתה ראו שהיא מתנהגת בתכלית הצניעות והכשרות!

ה. ומובן, שכאשר הגמרא בפרט ותורה בכלל מספרת סיפור, אין זה כדי שנדע סיפור יפה, אלא גם סיפור זה הוא תורה והוראה ולימוד על כל השנים לאחרי שאירע סיפור זה, שכל אחד יכול ללמוד מזה בנוגע אליו.

ובכן:

נשי ישראל בזמנינו, צריכות לדעת, שהקב"ה נתן להן כחות מיוחדים וברכות מיוחדות, כך, שכאשר האשה מעמידה את הבית באופן הראוי, אזי ברור הדבר שהילדים נשארים יהודים שמתנהגים כפי שהקב"ה דורש מהם במלוא המדה, במשך כל ימי חייהם,

וכן ברור הדבר, שכאשר הנהגת הבית היא באופן של צניעות – שענין זה תלוי בדוגמא חי' של האשה והאם, בעלת הבית, ע"י הנהגתה האישית – הנה לא זו בלבד שהילדים יקיימו את ההוראות הטובות שמקבלים מהאב, אלא יתירה מזה, שע"י הנהגתה בצניעות תזכה שהילדים יתברכו באופן נעלה יותר מכפי שהי' ראוי להיות מצד הכחות והיגיעה של האב, ועד שיגיעו לדרגא הכי נעלית ביהדות, נקיות, טהרה וקדושה, אשר, יחד עמהם באה גם הדרגא הכי נעלית בברכותיו של הקב"ה, כמסופר בתורה10 בנוגע לכהן גדול, שהקב"ה צוה ופעל שיהי' עשיר גם בפשטות, בנוגע לפרנסה וכל ההוצאות שלו ושל משפחתו.

וכן גם בזמנינו – שלעת-עתה לא נבנה עדיין ביהמ"ק, ומקווים אנו בכל יום שתיכף ומיד ("אָט אָט") יבוא משיח ויבנה את ביהמ"ק – שבכחה של כל אם בישראל לגדל את ילדי' באופן שלא זו בלבד שיתנהגו כיהודים במלוא המדה, אלא שיתעלו ביהדות גופא בעילוי אחר עילוי, שזה תלוי בחינוך שנותנת לילדים ובאופן הנהגת הבית, ולכל לראש – בהנהגתה האישית בצניעות וכשרות וכל שאר המצוות. ואז ברור הדבר שהקב"ה מקיים הבטחתו ונותן את כל הברכות.

ו. ובענין זה רואים אנו – וכן הוא גם ציווי התורה – שההתחלה היא ע"י החינוך:

כדי להיות אם בישראל בשלימות – צריכה בת ישראל מקטנותה לעשות כל התלוי בה כדי לקבל את ההוראות הטובות מאמה במלוא המדה, ולקיימן בכל הפרטים בחיי' היום-יומיים, בנוגע לעצמה, בנוגע לחברותי' ובנוגע לכל הסביבה, ואז מברך אותה הקב"ה שתהי' בת ישראל אמיתית, שכל אחת מהן נקראת "בת שרה רבקה רחל ולאה", וכאשר מביטים עלי', רואים שהיא זו שמתאימה וראוי' לשאת בגאון שם זה.

וזהו היסוד לגידול שלה הן בגשמיות והן ברוחניות, באופן שבבוא הזמן תתחתן ותייסד חיי משפחה יהודיים, ותבנה עוד "משכן" – עוד בית יהודי שעליו יאמר הקב"ה "ושכנתי בתוכם"11, שזהו הבית המתאים שבו מוצא הקב"ה "דירה" לעצמו, כביכול.

ולכן מצינו שגם בבנין המשכן (וביהמ"ק) היו הנשים12 אלו שקדמו והראו דוגמא ליתן מהדברים הכי יקרים שלהן כדי לבנות משכן ובית להקב"ה באופן היותר טוב, גדול ויפה (כמובא גם בקיצור במכתב5).

*

ז. כיון שפגישה זו מתקיימת בהשגחה פרטית בראש-חודש, ברצוני לסיים בברכה שאומרים בשעה שמקדשים את החודש – שהקב"ה יברך שיהי' זה חודש שמח, חודש בריא וחודש יהודי בכל הפרטים,

ובקרוב ממש תתקיים הבטחת הקב"ה "שהם עתידים להתחדש כמותה"13 : כשם שהלבנה מתחדשת בכל חודש והולכת וגדלה ומאירה יותר מיום ליום, כך גם בנוגע לעם ישראל – שע"פ תורה נקבע ה"לוח" שלו לפי מהלך הלבנה14 – שגם הוא יתחדש כמו שמתחדשת הלבנה, והיינו, שמבלי הבט על כך שלעת-עתה נמצאים בגלות, ששם לא רואים עמי הארץ את שלימות האור של עם ישראל – הנה בקרוב ממש יתחדש אור הלבנה של עם ישראל, ויצאו עם אורו של הקב"ה מחשכת הגלות, לקבל פני משיח צדקנו, שיוציא את כל אחד מאתנו ואת כולנו מחשכת הגלות, ויוליכנו מתוך גאולה נכונה ואמיתית לארץ הקודש, ארץ ישראל, בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה ובקרוב.

וכאמור – שיהי' חודש שמח, ויו"ט שמח, וקבלת התורה בשמחה ובפנימיות, ובאופן שתחדור את כל הבית היהודי וכל החיים היהודיים, ולהמשיך את התורה על כל השנה כולה, שתהי' שנת תורה,

ועי"ז תהי' גם שנת ברכה, שהקב"ה יתן ברכתו בכל הענינים הנצרכים, ולכל לראש – בבני חיי ומזוני רוויחי, נחת מילדי ישראל, וחיים בריאים ושמחים, ופרנסה בהרחבה, ובאופן שינצלו את הפרנסה עבור דברים בריאים שמחים וקדושים, לאורך ימים ושנים טובות.