בס"ד. ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תש"ל
(הנחה בלתי מוגה)
כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו' זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה להוי'1. וידוע הדיוק בזה2, למה נתפרש כאן הסכום של שקל שלם (עשרים גרה השקל), הרי החיוב הוא ליתן רק מחצית השקל, עשר גרה, ולכאורה מה מוסיפה בזה ידיעת סכום שקל שלם. גם צריך להבין מדוע נאמר מחצית השקל ב"פ, שבתחילה נאמר מחצית השקל בשקל הקודש, ואח"כ כופל עוה"פ מחצית השקל תרומה לה'. וגם צריך להבין דיוק הלשון כי תשא את ראש, הרי כוונת הכתוב היא לענין החשבון, ולמה נאמר הלשון כי תשא דוקא, ובזה גופא, כי תשא את ראש, שהחשבון והמספר צ"ל בראש דוקא.
ב) ולהבין כ"ז יש להקדים תחלה מה דאיתא בילקוט3 עה"פ4 וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם, וישח אדם, אלו ישראל, שנאמר5 ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, וישפל איש, זה משה, שנאמר6 כי זה משה האיש, אמר משה לפני הקב"ה, יודע אני ששחו ישראל לעגל והושפלתי [כמ"ש7 לך רד כי שחת עמך, ואמרו רז"ל8 כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כו'], ואל תשא כי אם למענך, וזהו כי תשא את ראש בנ"י. וצריך להבין, מהו ענין בקשת משה אל תשא כי אם למענך, שלא מצינו זאת במקום אחר, ולמה דוקא כאן צריכים לזה.
ג) ויובן בהקדים מאמר רז"ל9 אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. דהנה, הענין דכובד ראש הוא לכאורה היפך הענין דתשא את ראש10, כי, כובד הו"ע הירידה, וא"כ, הרי זה ההיפך דתשא את ראש, שהו"ע העלי', וכידוע11 שכל דבר שהוא קל יותר ה"ה עולה למעלה יותר, וכל מה שהוא כבד יותר ה"ה יורד למטה יותר, וכמו בד' היסודות, הנה יסוד העפר שהוא הכבד מכולם, יש בו טבע הירידה ביותר, משא"כ יסוד האש שהוא מהיסודות הדקים, טבעו לעלות, וצריך השתדלות להכריח אותו כביכול שישאר למטה. וא"כ אינו מובן, מהו הענין שקודם התפילה צ"ל כובד ראש, שזהו"ע הירידה. ובפרט שתפלה ענינה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה12, שזהו"ע העלי'.
ד) וכללות הענין יובן בהקדים מ"ש13 החכם עיניו בראשו14, ופירש רש"י, שבתחלת הדבר הוא מסתכל מה יהא בסופה, והיינו לפי שנופת תטופנה שפתי זרה15, שזהו מה שהנה"ב מפתה את האדם על מתיקות העבירה, ולכן צריך להסתכל מה יהא בסופה, שאחריתה מרה כלענה16, ולחשב שכר עבירה כנגד הפסידה17. וכמו"כ בקיום המצוות, שהי' יכול להתעצל בזה, מצד פיתוי היצר שמראה לו הקושי שבקיום המצוות, ולכן צריך לחשב הפסד מצוה כנגד שכרה17. וזהו"ע מה שהחכם עיניו בראשו, שאין הכוונה בזה שאצל החכם אין ענין של נסיון, אלא אדרבה, יש לו נסיון, ויודע השכר של העבירה, והקשיים הקשורים בקיום המצוה, ומ"מ, עי"ז שמסתכל מה יהא בסופה, אינו מתחשב עם פיתויי היצר, ומהפך את עצמו כו', ועד שמיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא18, שעי"ז מגיע למעלה יותר, כיון שמשלים את הכוונה בירידת נשמתו למטה, שלא ירדה לתקן את עצמה, אלא לתקן את הגוף ונה"ב כו'19.
אך עדיין אינו מובן, איך יכול לפעול על עצמו שלא להתפתות מפיתויי הנה"ב, דלכאורה, הגם שעיניו בראשו, שבתחלת הדבר הוא מסתכל מה יהא בסופה, מ"מ, אין זה מספיק, כיון שאין זה ענין שיכול למשש בידים, אלא רק רואה אותו, ואילו פיתוי הנה"ב הו"ע שממשש בידים כו', וא"כ, איך יכול לפעול בעצמו שלא להתפתות כו'. אך הענין הוא, שישנו עוד פירוש בענין הראש, שקאי על בחי' הראש שבנשמה, כידוע20 שיש בנשמה בחי' ראש ובחי' רגל, בחי' הראש הוא חלק הנשמה שאינו מתלבש בגוף, ובחי' הרגל הוא חלק הנשמה שמתלבש בהגוף, והרי העלם והסתר הגוף ונה"ב הוא רק לגבי בחי' רגל שבנשמה, ולא לגבי בחי' ראש שבנשמה. אמנם, הא גופא צריך ביאור, איך תפעל בחי' הראש שבנשמה על בחי' הרגל שבנשמה, שלא להתפעל מפיתויי הנה"ב, הלא אפשר שיהי' ההיפך, שבחי' הרגל לא יתפעל מבחי' הראש, ואדרבה, שבחי' הראש יהי' נגרר אחרי בחי' הרגל. אך הענין הוא, שישנו עוד פירוש במ"ש החכם עיניו בראשו, שהסתכלותו הוא במאן דשרי' על רישי'21, שזוהי השכינה, שנקראת רישא דכל רישין22, וענינו בנשמה הוא בחי' המקיף דנשמה, בחי' היחידה, שמקבלת מיחיד23, ומבחי' זו נמשכת הנתינת כח לבחי' הראש שבנשמה שיפעול על בחי' הרגל שבנשמה.
ה) אמנם יכול להיות מעמד ומצב של כובד ראש, שזהו הכובד שבראש דנש"י24, והיינו, שחסר ענין ההתחברות של הראש והרגל שבנשמה. וכמו"כ יכול להיות גם ענין של כובד ראש למעלה, כידוע פירוש הרב המגיד25 במארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, שהתפלה תהי' על הכובד שבראש, דכאשר מתפלל על החסרון, לא יתפלל על החסרון שלו, כי אם על החסרון שלמעלה בבחי' הראש, רישא דכל רישין, והיינו, שכובד ראש קאי על השכינה, שענינו הוא שחסר ענין ההתחברות כו'.
ו) והענין בזה, דהנה כתיב26 כי כל בשמים ובארץ, ותרגומו27 דאחיד בשמיא ובארעא, שזהו"ע החיבור דשמים וארץ, דשמים לרום28 הוא בחי' סוכ"ע, שלכן השמים הם עגולים, שמורה על ענין הסובב והמקיף, וארץ הוא בחי' ממכ"ע, שעל זה אמרז"ל29 מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם. והו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי', דקוב"ה הוא בחי' סוכ"ע, ושכינתי' הוא בחי' ממכ"ע. וידוע30 שהענין דיחוד קוב"ה ושכינתי' ישנו בכל המדריגות, החל מבחי' ז"א ומלכות, שז"א נקרא קוב"ה, שקדוש ומובדל מעולמות, ושכינתי' הו"ע המלכות. ובמוחין הו"ע חכמה ובינה, שבינה היא בחי' שכינה לגבי חכמה. ובכללות העולמות הו"ע אצילות ולמעלה מאצילות. ולמעלה יותר, הנה ראשית גילוי הקו הוא בחי' שכינה (כפי שמבאר אדמו"ר מהר"ש בהמשך וככה הגדול31 ), ואוא"ס שלפני הצמצום הוא בחי' קוב"ה. ובאוא"ס שלפני הצמצום גופא, הנה בחי' מלכות דא"ס נקראת שכינתי', וקוב"ה הוא בחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' מלכות דא"ס כו'. וזהו כי כל בשמים ובארץ, דאחיד בשמיא וארעא, שצ"ל חיבור סובב וממלא.
וזהו גם ענין יחוד שמשא וסיהרא32, שענין השמש, שמש הוי'33, שאין בו שינויים, מורה על בחי' סוכ"ע, והירח שיש בו שינויים מורה על בחי' ממכ"ע, והיחוד שלהם בגלוי הוא בזמן מולד הלבנה, שהלבנה, שמצ"ע היא נקודה לבד, מתחדשת ומקבלת אורה מהשמש. ועז"נ34 מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך, שע"י יפקד, שהו"ע הביטול בתכלית כו', עי"ז נעשה ונפקדת, שיעלה זכרוננו כו', שזהו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי', יחוד הוי' ואלקים.
אמנם כאשר חסר החיבור דשמים וארץ, בחי' סובב וממלא, הנה מצד בחי' ממלא עצמו, הרי להיותו במדידה והגבלה דעד פה תבוא ותו לא, יכול לבוא מזה גם ענין ההיפך ח"ו (ובכדי לשלול זאת, צריך להמשיך בחי' סובב בממלא, יחוד קוב"ה ושכינתי'). וזהו גם מ"ש35 תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה וגו' מרוב כל, דכל הו"ע חיבור סובב וממלא (כנ"ל), וכתיב רוב כל, שהם ריבוי המדריגות בבחי' כל, וכנ"ל דענין קוב"ה ושכינתי' ישנו בכל המדריגות, מלפני הצמצום עד בחי' ז"א ומלכות. אמנם, כאשר לא עבדת את הוי' אלקיך וגו' מרוב כל, היינו שחסר בחי' כל, הנה מזה יכול לבוא ההיפך ממש, כמ"ש לאח"ז36 ועבדת את אויביך גו' בעירום ובחוסר כל. וענינו בעבודה בנפש האדם, שמצד בחי' רגל עצמו, כשאינו מחובר עם הראש, אזי יכול ליכשל ולירד למטה ביותר, ולכן צ"ל החיבור עם הראש, שזהו"ע החכם עיניו בראשו. וזהו גם מ"ש בקונטרס עץ החיים37, שבכדי שהעבודה דיחו"ת תהי' באמת, צ"ל נרגש מעט מזעיר עכ"פ הביטול דיחו"ע.
ז) וזהו הענין דכובד ראש, שיש בזה ב' פירושים, הא'25, כובד ראש של השכינה, והב'24, כובד ראש בנש"י, ושניהם קשורים זב"ז, כי, שכשחסר הענין דיחוד קוב"ה ושכינתי', שבחי' קוב"ה אינו מאיר בבחי' השכינה, אזי גם בנפש האדם לא מאיר בחי' הראש בבחי' הרגל. וזהו גם מה שאמרו רז"ל38 בשעה שאדם מצטער [דקאי על צער גשמי למטה] שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, היינו, שע"י כובד ראש למטה נעשה גם כובד ראש למעלה.
אך על זה אמרו רז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, והיינו, שהתפלה היא על החסרון למעלה, שמזה נעשה החסרון למטה, דהחסרון למעלה הוא מה שמתחלה הי' אוא"ס ממלא כל מקום החלל, ואח"כ צמצם עצמו וסילק אורו כו'39, שעי"ז נעשה העלם וחסרון בכל המדריגות, עד שיכול להיות גם חטא ועון, ולא רק חטא ועון כפשוטו, אלא עון מלשון עיוות ועיקום, שמעוות את דרכו מדרך המלך, וכן חטא הוא מלשון והייתי אני ושלמה בני חטאים40, ופרש"י חסרים, ועד לענין החולי מצד החסרון דשער הנו"ן, כידוע שחולה בגימטריא מ"ט41, שעז"נ42 ותחסרהו מעט מאלקים, שכל זה הוא מצד צמצום הראשון. והעצה לזה, שיהי' יחוד קוב"ה ושכינתי', והיינו, שיומשך האור שהי' מאיר קודם הצמצום, ויומשך הסובב בממלא כו'. ועי"ז נעשה גם באדם למטה החיבור דראש ורגל – היפך הענין דכובד ראש, שהו"ע קלני מראשי קלני מזרועי. וחיבור זה נעשה ע"י מצות תפילין43, שענינה הוא שעבוד המוח והלב (כידוע שהכוונה דשעבוד המוח והלב אינה כמו כוונת כל המצוות, אלא היא חלק מהמצוה44 ), ועד שנמשך גם בכבד, שהוא השליט הג' מהתלת שליטין מוחא לבא וכבדא45, ועי"ז נמשך בכל הרמ"ח שייפין.
ח) וזהו כי תשא את ראש וגו', דהנה, כשחטאו ישראל בעגל, אזי נעשה ענין החסרון בעולם, והי' צריך להיות ענין הסליחה וכפרה, לכפר על נפשותיכם1, ע"י המשכת תוס' אורות כו', ולכן הי' צ"ל הענין דתשא את ראש – היפך הענין דכובד ראש, שענינו הוא שהראש נפרד מהרגל, אלא אדרבה, שהראש שבנשמה יפעול על הרגל שבנשמה, שזהו ע"י תשא את ראש, שהו"ע הגבהת הראש לבחי' גולגלתם, שהוא בחי' הכתר שלמעלה מהשתלשלות46. וענין זה נעשה ע"י מחצית השקל, דמחצה הוא מלשון וחצית את המלקוח47, היינו, לחצות ולהפריד בין נה"ב לנה"א, שהרי בתחילה כתיב48 וייצר ה"א את האדם, וייצר בשני יודי"ן, ואמרו רז"ל49 דו פרצופין נבראו, תרין יצרין יצ"ט ויצה"ר, שהם דבוקים זב"ז (כמו ב' הפרצופין שהיו דבוקים אחור באחור, שלכן הוצרך להיות ענין הנסירה, כדי שיוכל להיות היחוד פנים בפנים), ולכן צריך להפריד ביניהם, שזהו"ע הנסירה דנה"ב, להפריש ולהפריד הרע שבו בבחי' אתכפיא, ועי"ז יוכלל בקדושת נה"א, באופן של יחוד פנים בפנים. ואז נעשה עשרים גרה השקל, שרומז על העשר כחות של נה"א ושל נה"ב50. ועז"נ51 ותשת עלי כפכה, כפירש"י שכפכה הוא לשון כפי', ועי"ז מגיעים לכ'52, שהו"ע הכתר53.
הוסיפו תגובה