הוספה

בס"ד. אחרון של פסח, בסעודה, ה'תשכ"ז*

הפך ים1 ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו, והפי' בזה הוא2, הפך ים ליבשה לשון עבר מדבר בקריעת ים סוף, בנהר יעברו ברגל לשון עתיד קאי על לעתיד לבוא, שאז יהי' והניף ידו3 על הנהר בעים רוחו, לאחרי אשר והחרים ה' את לשון ים מצרים, ושם נשמחה לע"ל בו, בו בעצמותו. ומזה שמקשר הפך ים ובנהר יעברו, אף שזמן רב ביותר ביניהם, מובן שהפך ים ליבשה הוא הנתינת כח שיהי' אח"כ בנהר יעברו ברגל, וכמ"ש כימי צאתך4 מארץ מצרים אראנו נפלאות, שאין זה דוגמא בעלמא אלא שתלוי זה בזה, שהיציאה ממצרים מביאה להגאולה העתידה, ולכן נלמדים כמה פרטים של גאולה העתידה מגאולת מצרים. והנה עוד פי' בזה5 אשר כל הכתוב מדבר בקרי"ס דכל ג' הענינים היו בקרי"ס. ועפ"ז מובן בפשיטות שישנם שייכות זל"ז, ומ"ש בנהר יעברו ברגל ושם נשמחה – לשון עתיד – מורה על התמידות6, דבכל עלי' לרגל הי' העברה בנהר, וגם כפשוטו הרי נהר הידוע וסתם נהר (בתנ"ך)7 הרי זה נהר פרת8, הנה הכח ע"ז וההתחלה הי' בקרי"ס. וכן שם נשמחה בו, דזהו מה שבקרי"ס הייתה שירת הים וכאו"א מראה באצבעו ואומר זה א-לי ואנוהו, נשמחה ובו בעצמותו, הנה כמו"כ הוא בכל שמחה של מצוה ושמחת רגלים ועלי' לרגל דאז יראה כל כו' שבא לראות את פני ה' בפרט9.

והנה בקרי"ס כתיב10 לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו והעביר ישראל בתוכו כל"ח, דמאמרו ב' פעמים כל"ח מוכח שכל ענין משני אלה הוא חסד בפ"ע. וכמ"ש בהגדה כמה מעלות טובות למקום עלינו כו' קרע לנו את הים (ועוד מעלה) והעבירנו בתוכו בחרבה, ולכאורה אינו מובן דהלא כל ענין קרי"ס הוא בשביל שיהי' והעביר ישראל בתוכו.

ויובן זה בהקדם מאמר הידוע: בוקע כו' להבין ענין קרי"ס .. (כנ"ל בפנים הקונטרס* ע' ג' – עד גמירא).

והנה כמו וע"י שהי' כ"ז בקרי"ס (וכפי' הב') הנה כימי צאתך מארמ"צ אראנו נפלאות בגאולה דלעתיד לבוא11 שיהי' (כהפטורת היום) והחרים12 ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר גו' והדריך בנעלים13 והייתה מסלה גו' כאשר הייתה לישראל ביום עלותו מארמ"צ, ושם נשמחה בו במהותו ועצמותו ממש, בביאת משיח צדקנו בב"א.