מכתב

ב"ה*.

סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר: פעם למחרת יוה"פ נכנסתי אל הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ואשאל אותו: ומה עתה?

ויענני: עתה1 ביחוד2 צריך לעשות תשובה (איצטער ערשט דאַרפן תשובה טאָן).

והנה מיוהכ"פ עד סוכות ימי שמחה הם3 ומכל שכן ימי חה"ס עצמם.

ומזה ראי' נוספת אשר כל עבודות השי"ת צ"ל בשמחה4 וגם אפילו עבודת התשובה בכלל, אף שלכאורה מביאה היא למרירות וכו'.

ואדרבא, לאידך גיסא: ההתבוננות במציאות ענין התשובה5, ושאין לך דבר העומד בפני התשובה6, ובצירוף עוד האמונה והבטחון להיות נכון לבו בטוח בה' כי חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאתו ית' בלי שום ספק וס"ס בעולם7,

מביאה לשמחה רבה.

ואם בר"ה, ועשי"ת בכלל, אמרז"ל שצריך להיות לא רק "ברעדה" אלא "וגילו ברעדה"8 הרי בימי השמחה שבין עשי"ת וחה"ס, ובזמן שמחתנו דחה"ס ובזמן שמחתנו דשמע"צ ושמח"ת, אף כי כמובן חלוקים הם במדריגות השמחה שבהם ואופנה9, אבל הצד השוה שבהם שצ"ל בשמחה גדולה ביותר.

והשי"ת יזכנו לקיומו של היעוד ישמח ישראל בעושיו10, שעל ידי זה יהי' ג"כ ישמח הוי' במעשיו, במהרה בימינו ממש.

מנחם שניאורסאהן

בשם השם, מחרת יוהכ"פ, ה'תשי"ב.

ברוקלין, נ.י.