בס"ד. ר"ד בעת חגיגת בר-מצוה*, כ"ב תמוז, ה'תשי"א.

בלתי מוגה

דובר אודות החילוק בין התוארים "איש" ו"אדם" בשייכות לגדר החיוב במצוות דבן י"ג שנה – מצד התכונה הטבעית של ההגדלה בשכל ודעת או מצד הלכה למשה מסיני, וענינם בעבודה, עבודה ע"פ טו"ד ועבודה מצד קבלת עול ומסירת נפש שלמעלה מטו"ד – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ו ע' 289 ואילך.

(כשדיבר ע"ד העבודה מצד מסירת נפש – סיפר כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר לי אודות גודל המס"נ של אביו, כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, בעבודתו בענין ועידת הרבנים בפּטרבורג שהיתה בשנת עת"ר1 – שהמסירת-נפש שלו היתה באופן מופלא, ללא הגבלות כלל2. והוסיף (כ"ק מו"ח אדמו"ר) לספר, שפעם אחת לא הי' יכול להתאפק, ואמר לאביו – בדרך צחות – ש"מזלו" הוא שהחיוב דמס"נ לא נזכר בשולחן-ערוך, שכן, אילו הי' נזכר החיוב דמס"נ בשו"ע, היו בזה הגבלות, ועכשיו שלא נזכר בשו"ע, יכול לקיים ("פּראַווען") מס"נ ללא שיעור!...

(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

צריכים להיות יהודים של מסירת נפש ("מ'דאַרף זיין מסירת-נפש אידן"), אלא, שינצלו המס"נ באופן טוב ("אויף אַ גוטן אופן").