בס"ד. שיחת ראש-חודש סיון, ה'תשי"א.

– לאחר תפלת מנחה –

בלתי מוגה

א. ענינו של ראש חודש סיון מפורש בקרא1 – "בחודש השלישי גו' ביום הזה (בראש חודש2) באו מדבר סיני גו' ויחן שם ישראל נגד ההר" – שבו התחילה ההכנה למתן-תורה3.

"והימים האלה נזכרים ונעשים"4 – שבכל שנה ושנה, ביום זה, ראש חודש סיון, מתחילה ההכנה למתן-תורה.

ב. אמנם, יש חילוק בין ההכנה למ"ת בראש חודש סיון הראשון להכנה למ"ת בראש חודש סיון כל שנה ושנה:

בראש חודש סיון הראשון, להיותו לפני מ"ת, לא היתה יכולה להיות ההכנה ע"י התורה עצמה, אלא היתה מוכרחת להיות ע"י ענינים אחרים, כמו, הקדמת נעשה לנשמע [כפי שלמדו ממלאכי השרת, כמארז"ל5 "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצתה בת קול ואמרה להן, מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו"]; ואילו בראש חודש סיון בכל שנה ושנה, להיותו לאחרי מ"ת, יכולה וצריכה להיות ההכנה ל(החידוש ב)מ"ת דשנה זו ע"י התורה עצמה.

כלומר: אע"פ שמתן-תורה בשנה זו יהי' באופן נעלה יותר שלא הי' מעולם, כמבואר באגה"ק6 (בנוגע לר"ה, ומזה מובן גם בנוגע לכל שאר הענינים) ש"בכל שנה ושנה יורד ומאיר .. אור חדש ומחודש .. עליון יותר שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה", וביחס להעילוי במ"ת בשנה זו שלא הי' מעולם ה"ז כמו לפני מ"ת – מ"מ, כיון שנמצאים כבר לאחרי כללות הענין דמ"ת, הרי, גם ההכנה להעילוי במ"ת שלא הי' מעולם נעשית ע"י התורה עצמה.

ומובן, שכאשר ההכנה למ"ת היא ע"י התורה עצמה, אזי קבלת התורה היא באופן אחר לגמרי.

וזהו גם החילוק בקבלת התורה – שבפעם הראשונה היתה קבלת התורה באופן ד"כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית"5, ואילו קבלת התורה בכל שנה ושנה היא – כלשון הברכה דכ"ק מו"ח אדמו"ר – בשמחה ובפנימיות.

ג. ויש להוסיף, שענין זה – שההכנה למ"ת צריכה להיות ע"י התורה עצמה – אמור בנוגע לכל בנ"י, הן בעלי-עסק והן יושבי-אוהל,

ובהדגשה יתירה אצל יושבי-אוהל, תלמידי הישיבות – דכיון שכל ענינם הוא לימוד התורה ("דאָס איז דאָך זייער ביזנעס"), ובלשון חז"ל7 "אי לאו האי יומא דקא גרים כו'", הרי בודאי שאצלם צריכה להיות ההכנה למ"ת ע"י התורה עצמה.

וכאמור, ההכנה למ"ת מתחילה מהיום הזה, ראש חודש סיון.