מכתב
ב"ה*.
מבואר בסוף המאמר שבקונטרס זה, אשר בשמיני עצרת היא האסיפה דכל האורות והגילויים הכללים שנמשכים בחדש השביעי, הקליטה והעכבה בזריעה טובה בכדי שתהי' מזה צמיחה בריבוי טוב.
עוד יותר מפורש במק"א1, אשר "חדש תשרי הוא ראש הכללי לכל החדשים, ובו ימים שהם שרשים ומקורים על כל השנה: ראש השנה – שרש ומקור על יראה, שמקבלים ישראל יראה באותו יום על כללות השנה. יום הכפורים – על תשובה ומחילה וסליחה. שבעת ימי הסוכות – על אהבה ושמחה על כללות השנה. אבל יום שמחת תורה – הוא כלל גדול יותר, הכולל כל חדש תשרי, כי אז נמשך בחי' מקיף העליון הכללי, בחי' שעשועי המלך בעצמו, כתר תורה2, וגילוי זה נמשך בשמח"ת בהריקודים, שאינם ענין המוחין כלל".
וכמוש"כ במאמר שבקונטרס שהשמחה שייכת לאותיות התורה, שבאותיות התורה נקודותיהן וטעמיהן, בלימוד זה – כל ישראל שוין, ולכן השמחה היא בריקוד והיינו שהשמחה מגיעה עד הכח האחרון שבנפש ובכלים היותר תחתונים – הרגלים.
ידוע פתגם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, אשר אחר שמחת תורה מתחיל הסדר ד"ויעקב הלך לדרכו", הוא דרך הוי', דרך התורה והמצוה. וביאר3 כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בענין שמיני עצרת ושמחת תורה, שביריד קונים את הסחורה, וכשמגיעים הביתה – במשך ימות השנה – מפרקים את האמתחות ומתחילים לעשות עמהם מה שצריך לעשות.
כן הוא בכל אחד ואחת מישראל: בחודש השביעי שהוא משובע בכל טוב4 נותנים להם ולנו "סחורה" במה להתפרנס כל השנה כולה, אבל צריך לפתוח האמתחות, לפרקם ולעשות עם הסחורה מה שצריך.
והזהיר5 כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בשם אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע: הארבעים ושמונה שעות של שמיני עצרת ושמחת תורה יש לייקרם ביותר. בכל רגע יכולים לשאוב אוצרות בדליים וחביות בגשמיות וברוחניות. וכ"ז ע"י הריקודים.
מנחם שניאורסאהן
ערב חה"ס, ה'תשי"א.
ברוקלין, נ.י.
הוסיפו תגובה