ושבתי בשלום, ש"פ ויצא, יו"ד כסלו (מאמר ב), ה'תשכ"ב

בס"ד. ש"פ ויצא, יו"ד כסלו מאמר ב, ה'תשכ"ב

(הנחה בלתי מוגה)

ושבתי בשלום אל בית אבי והי' הוי' לי לאלקים1. הנה פסוק זה אמר יעקב אבינו לאחרי שראה את מראה הסולם2 הרומז על ד' הגלויות3, שתכליתם הוא לברר את כל הניצוצות (כמארז"ל4 לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שהו"ע בירור הניצוצות5), להעלותם ולייחדם למעלה, עד שיהי' יחוד קוב"ה ושכינתי', שזהו"ע והי' הוי' לי לאלקים, כי, הוי' הוא קוב"ה, ואלקים הוא שכינתי', ומ"ש והי' הוי' לי לאלקים הו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי'6. ויחוד זה נעשה ע"י קיום המצוות, כמבואר בתניא פמ"א7.

ב) והנה איתא בתניא שם, שלהיות כוונה זו אמיתית בלבו שיהי' לבו חפץ באמת יחוד העליון הזה (דקוב"ה ושכינתי') צריך להיות בלבו אהבה רבה להוי' לבדו כו' ולא לרוות נפשו הצמאה לה' אלא כברא8 דאשתדל בתר אבוי ואמי' דרחים לון יתיר מגרמי' כו'. ואיתא במאמר כ"ק אדמו"ר האמצעי9 ד"ה להבין מ"ש בתניא פמ"א כו', דצריך להבין מדוע לא תהי' הכוונה לייחדא קוב"ה ושכינתי' בעסק התומ"צ באמת לאמיתו כי אם כשיהי' במדריגת יתיר מגרמי' כו', ולא לרוות נפשו הצמאה לבד, הרי מי שצמאה נפשו עד כדי מס"נ באמת, בודאי תגדל תשוקתו באמת לאמיתו בענין המשכת א"ס ב"ה ע"י התורה והמצוות, היינו, שהצמאון שלו הוא להיות המשכת וגילוי אלקות, שזהו"ע לייחדא קוב"ה ושכינתי', וכאשר אינו נמשך היחוד אינו מרווה צמאונו, וא"כ, למה לא מספיק הצמאון לבד לפעול היחוד כו'.

ג) ומבאר בזה10, דהנה ידוע שתרי"ג מצוות הם תרי"ג ארחין דגלגלתא, היינו, תרי"ג המשכות מרצון העליון שהם בדוגמת השערות שיניקתם ע"י הפסק הגולגולת, והו"ע שערות דאריך אנפין כשמתפלג בז"א, כנזכר באד"ר11. והענין בזה, דהנה, רצון העליון ב"ה (שזהו"ע המצוות שהם רצון העליון) הוא בתכלית הפשיטות ואין בו התחלקות כלל, והמשכת הרצון בכל מצוה בענין פרטי הו"ע של צמצום, כמשל השערות שבהם נמשך חיות מצומצם שבא ע"י הפסק הגולגולת. וזהו שרצון העליון נקרא בשם כתר, שהוא מספר תר"ך עמודי אור12, שהכוונה בזה (לא לעצמיות הרצון, שהרי הוא בלי גבול, אלא) להמשכות שנמשכים מן הרצון שהם כמשל עמודי אור בלבד, דהיינו, שזהו זיו המתצמצם ומתפשט למקום אחד ביושר, ונראה כעמוד העומד מלמעלה למטה בשוה, והוא ארוך מאד, שמורה על עוצם ירידת ההמשכה ממקום גבוה מאד למקום נמוך מאד, כמו שהעמוד מחבר גג הבית עם קרקע הבית13. והיינו, שתר"ך עמודי האור שנמשכים מהרצון אינם בערך להרצון עצמו, ואינם אלא כמשל המשכת השערות שבאים ע"י הפסק הגולגולת. אמנם, גם כאשר הרצון נמשך בתר"ך עמודי אור הרי הוא עדיין למעלה מהתחלקות, שזהו מה שהמשכת העמוד הוא ביושר, היינו, לא כמו הכתלים שהם לצדדים, שמורה על ענין ההתחלקות, ועוד זאת, שהעמוד הוא של אור, שהאור הוא פשוט ואין בו ציור פרטים. ועיקר ענין ההתחלקות נעשה ע"י ההמשכה והגילוי בבחי' המוחין שמהם נמשך לבחי' ז"א (כמ"ש באד"ר הנ"ל), שזהו שהמצוות נקראים בשם איברים, כידוע14 שרמ"ח פיקודין הם רמ"ח איברים דמלכא, וקאי בעיקר על הכלים דז"א, שהם הנקראים איברים דז"א15, שהאיברים הם עיקר מעמד ומצב האדם, לפי שעיקר גילוי האדם ליש ודבר הוא ע"י שטח האיברים דוקא, ובאיברים עצמם אין הכוונה לאיברים הפנימיים, כמו הלב והכבד, אלא לאיברים החיצונים דוקא, שהרי במנין רמ"ח איברים נימנו16 רק האיברים החיצונים שיש בהם עצמות, דעצמות הוא לשון עצמיות, היינו שהן מהות ועצמות האדם, מפני שיש בהן הארה מן המוח שהוא כללות החיות, והוא המוח שבעצמות, שנמשך מן עיקר המוח.

וזהו כללות הענין דקיום המצוות שעל ידם נמשך מרצון העליון תרי"ג ארחין שבאים בהתחלקות בכלים דז"א, שהכוונה בזה היא כדי להוסיף אורות באצילות17, היינו, להמשיך תוספת אור בכלים דז"א, רמ"ח איברים דמלכא, שיומשך בהם מבחי' הרצון העליון. ועוד זאת, שעי"ז יומשך תוספת גילוי אור גם בעולם למטה, שהרי ידוע18 שכלים (ל' כלים) דז"א הם המקור דעולמות בי"ע [ובפרטיות יותר, יש ג' מדריגות בכלים, פנימיות הכלי, אמצעיתו, וחיצוניותו, הנה פנימיות הכלים הוא שורש הנשמות, אמצעית הכלים הוא שורש המלאכים, וחיצוניות הכלים הוא שורש הנבראים], ולכן, עי"ז שנמשך תוספת אורות בכלים דז"א (שהם המקור דבי"ע), נמשך תוספת גילוי אור גם בעולם למטה. וענין זה נעשה ע"י מעשה המצוות דכנס"י לתתא דוקא, והיינו, לפי שכנס"י היא בחי' המלכות, שעל ידה נעשית השלימות דז"א, כידוע19 שבחי' ז"א אין עצמותו אלא ט' ספירות, והשלימות שלו היא ע"י המלכות דוקא. וטעם הדבר, כידוע ששרש המלכות היא למעלה משרש הז"א, דז"א בעתיקא אחיד ותליא20, ומלכות מושרשת ברדל"א21. ולכן, ע"י קיום המצוות דבנ"י, ששרשם בבחי' המלכות שפועלת השלימות בבחי' ז"א, נעשה תוספת אורות בכלים דז"א. וזהו ענין יחוד קוב"ה ושכינתי' שנעשה עי"ז שכנס"י מקיימים את המצוות, כי, המצוות עצמם הם רמ"ח איברים דז"א, וכנס"י הוא בחינת המלכות, וכאשר כנס"י מקיימים את המצוות הרי זה ענין יחוד ז"א ומלכות, יחוד קוב"ה ושכינתי', שעי"ז נעשים ב' ענינים. ענין הא', שנמשך האור בבחי' המלכות, ומהמלכות נמשך גם בבי"ע. וענין הב', שנמשך תוספת אורות גם בז"א דאצילות, מצד שורש המלכות ברדל"א. וזהו מש"נ על קיום המצוות ועשיתם אותם22, מעלה אני עליכם כאילו עשאוני23, שהו"ע המשכת תוספת אורות בז"א דאצילות, בחי' אדם העליון, ועוד זאת, אתם עשאוני היינו המשיכוני בבחי' עשי', ע"י ההמשכה בבחי' המלכות שממנה נמשך לבי"ע.

ד) והנה נתבאר במאמרים שלפנ"ז24 שהענין דיחוד קוב"ה ושכינתי' כולל את המדריגות של כל סדר השתלשלות, ומזה מובן שיחוד זה הוא מבחי' שלמעלה גם מב' הבחינות של קוב"ה ושכינתי' כפי שהם בדרגא היותר נעלית, שזהו"ע פשיטות הא"ס, שמצד המשכת הפשיטות דא"ס, נעשה יחוד קוב"ה ושכינתי' בכל המדריגות. ונתבאר לעיל25 שהמשכת בחינת פשיטות הא"ס הוא ע"י התעוררות בחינת פשיטות הנשמה. ועפ"ז יובן מ"ש בתניא שיחוד קוב"ה ושכינתי' הוא דוקא ע"י העבודה דרחים כו' יתיר מגרמי', ולא כדי לרוות נפשו הצמאה לה', כי, כאשר עבודתו היא לרוות נפשו הצמאה, הנה אף שהצמאון והרצון שלו הוא באלקות, הרי עדיין יש כאן מי שרוצה, ואין זה בחי' ביטול לגמרי מכל וכל, ולכן אינו מגיע בזה לבחינת הפשיטות, ובמילא לא נעשה היחוד, היינו, שלא נמשך תוספת אורות בז"א דאצילות, וגם לא נמשך בבחינת המלכות ולמטה. ורק כאשר מבטל את כל רצונותיו לגמרי שאין לו רצון כלל, דרחים כו' יתיר מגרמי', והו"ע הכפי' וביטול בתכלית, הנה עי"ז מעלה אני עליכם כאילו עשאוני, שפי' עשאוני הוא (גם) מלשון כפי'26, שנעשה הכפי' כביכול למעלה, שיומשך מבחינת פשיטות הא"ס להיות יחוד קוב"ה ושכינתי', שיהי' תוספת אור בז"א דאצילות, ועי"ז יומשך גם למטה.

ה) אמנם מבואר בתניא שם, שאף שכדי שיהי' לבו חפץ באמת יחוד העליון הזה צריך להיות במדריגת ברא דאשתדל כו' יתיר מגרמי' (והרי אין כל אדם במדריגה זו), מ"מ, יש לכל אדם להרגיל עצמו בכוונה זו, כי אף שאינה באמת לאמיתו לגמרי בלבו שיחפוץ בזה בכל לבו, מ"מ, מעט מזעיר חפץ לבו בזה באמת וכו'. והענין בזה, שרצונם האמיתי של נפשות כל ישראל הוא בבחי' דרחים כו' יתיר מגרמי', אלא שרצון זה הוא בבחי' מקיף על ראשם, והארה מרצון זה מאירה אחורי הדעת, ונקרא27 קוצא דשערי המכה באחורי הדעת28, והיינו, דקוצא דשערי הוא למעלה מבחינת השערות עצמם, שהשערות אינם אלא הארה בלבד שנמשכת ע"י הפסק הגולגולת (כנ"ל), משא"כ קוצא דשערי הוא למעלה מבחינת שערות, אלא שאופן ההמשכה הוא שמכה באחורי הדעת, ופועל להטות את הדעת, והוא כמשל העומד אחורי הקטן ודוחהו מאחוריו לילך שעי"ז הולך בעצמו ואינו יודע מפני מה. והארת רצון זה נמשכת ופועלת בכחות הפנימיים שרוצה בעסק התומ"צ כדי לפעול את היחוד העליון כו', אע"פ שבהרגשתו בגילוי הרי זה מצד הצמאון כו'.

ו) וזהו ושבתי בשלום גו' והי' הוי' לי לאלקים, שענין זה (והי' הוי' לי לאלקים, יחוד קוב"ה ושכינתי') הוא תכלית כללות העבודה, לפעול היחוד וההמשכה בבחי' המלכות שממנה יומשך למטה בעולמות בי"ע, שעי"ז יהי' גם תוספת אורות באצילות (כנ"ל), שזהו מש"נ לפנ"ז29 ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, דקאי על המשכת אורות פנימיים (לחם) ואורות מקיפים (בגד) בז"א דאצילות30. ויחוד זה נעשה ע"י כאו"א מישראל, גם כאשר בגילוי עבודתו אינה באופן דרחים כו' יתיר מגרמי', שזהו שיעקב אמר זה לאחרי שראה סולם מוצב ארצה גו'2, היינו, שגם אלה שעבודתם היא במדריגה תחתונה, סולם מוצב ארצה, גם הם פועלים יחוד זה. אמנם, עיקר היחוד הוא בבחי' ושבתי בשלום אל בית אבי, בית אבי הוא יצחק, שעבודתו היתה באהבה וצמאון לאלקות בתכלית הביטול, היינו, לא תשוקה וצמאון באופן שיש כאן מי שרוצה, אלא בתכלית הביטול, כדי לפעול התענוג שלמעלה כו'31, שעי"ז נעשה עיקר הענין דיחוד קוב"ה ושכינתי', והי' הוי' לי לאלקים. ומ"מ, מעט מזעיר הרי זה שייך גם בכאו"א מישראל, כיון שזהו רצונו האמיתי והפנימי מצד הארת עצם הרצון, כנ"ל. ואף שבגילוי הרי הוא בבחי' ישות, מ"מ, הרי נת"ל25 שיש האמיתי נמשך ביש הגמור, ולכן גם מי שהוא בבחינת ישות מאיר בו ג"כ בהעלם הפשיטות דבחינת יחידה, שעי"ז הוא ממשיך פשיטות הא"ס, שעי"ז נעשה יחוד קוב"ה ושכינתי'.