בס"ד. שיחת יום שמחת תורה, ה'תשי"ג.
בלתי מוגה
א. כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה. אח"כ צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה להבין ענין שמחת תורה.
* * *
ב. שמע"צ חלוק משבעת ימי חג הסוכות בנוגע לכמה ענינים, וסימנם: "פז"ר קש"ב"1.
ומבואר בחסידות2 תוכנו של סימן זה – שע"י "פזר", פיזור ופירור הישות, נעשה "קשב", להקשיב ולקלוט הענינים דקדושה, שזהו ענינו של שמע"צ – "עצרת תהי' לכם"3, ענין הקליטה4.
ג. והנה, בפירוש הסימן "פז"ר קש"ב", שהאות רי"ש פירושה "רגל בפני עצמו" – מפרש רש"י "שאין יושבין בסוכה".
וצריך להבין: מה שאין יושבין בסוכה – מורה רק שכבר נסתיים חג הסוכות, ולכאורה אין זה מורה על ענינו של הרגל דשמע"צ, שהרי גם בכל ימות השנה אין יושבין בסוכה. וא"כ, כיצד אפשר לומר שיחודו של שמע"צ כ"רגל בפני עצמו" מתבטא בכך "שאין יושבין בסוכה"?
והביאור בזה יובן ע"פ חסידות – כמדובר לעיל5 שהטעם שאין יושבין בסוכה בשמע"צ הוא מפני שאז נמשך כבר המקיף דסוכה בפנימיות, ועפ"ז מובן ש"אין יושבין בסוכה" מורה על ענינו של הרגל דשמע"צ.
– וזוהי הוכחה נוספת על ההכרח דלימוד פנימיות התורה (אף שבאמת אין צורך בראיות והוכחות על זה), שכן, מלבד גודל מעלת פנימיות התורה מצד עצמה, הרי היא גם הפנימיות והחיות של נגלה דתורה, ועד שרואים במוחש שישנם כמה ענינים בנגלה דתורה שאין להם הבנה ללא פנימיות התורה6.
ד. וביאור הענין דהמשכת המקיף בפנימיות (ענינו של שמע"צ שאין יושבין בסוכה) – בעבודת האדם:
אמרו חז"ל ש"העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא"7, שהרי "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא (שבו "נהנין מזיו השכינה"8) מכל חיי עולם הזה"9. ונמצא, שהגילויים דעולם הבא הם בבחי' מקיף. ועפ"ז, המשכת המקיף בפנימיות הו"ע "עולמך תראה בחייך"8.
ואף שענין זה שייך למדריגת האבות, כמארז"ל10 "שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העוה"ב, אלו הן, אברהם יצחק ויעקב" – הרי אמרו חז"ל11 "שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב", ובמילא, יכול כאו"א מישראל להגיע לכך.
וענין זה נעשה ע"י העבודה באופן ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים"12 ו"בכל דרכיך דעהו"13 – כי, כאשר כל עניניו הגשמיים שבעוה"ז נעשים כלים לאלקות, עד שנעשה על ידם הענין ד"דעהו", הרי זה ענינו של "עולם הבא", "נהנין מזיו השכינה", כפי שנמשך בפנימיות, שזהו"ע הדעת ("דעהו").
ה. וכדי להגיע לזה ("מ'זאָל האַלטן באַ דעם") – הרי כאשר כל אחד הוא בפני עצמו, ידע איניש בנפשי' כו', ולכן, העצה לזה היא לכלול את עצמו עם כל בנ"י, והרי הכלל הוא טוב, ועי"ז יוכל גם כל אחד להגיע להדרגא ד"עולמך תראה בחייך".
וענין זה (מעלת ההתכללות) מודגש במצות נטילת ד' מינים: כאשר ד' המינים הם בפני עצמם – גם האתרוג (המעולה מכולם) אינו מצוה, ואילו כאשר ד' המינים מאוגדים יחדיו – גם הערבה (הפחותה מכולם) נעשית מצוה.
וזהו סדר המועדים שתחילה בא חג הסוכות ואח"כ שמיני-עצרת – כי, לאחרי קיום מצות ד' מינים בחג הסוכות, שענינה הוא האיגוד והאחדות דכל בנ"י יחדיו14, אזי יכולים להגיע להענין דשמע"צ – המשכת המקיף בפנימיות, שהו"ע "עולמך תראה בחייך".
* * *
ו. עומדים אנו עדיין בהיו"ט דשמח"ת – מצד הענין דמוסיפין15 מחול על הקודש16.
ולהעיר, שיש מעלה מיוחדת בהוספה מחול על הקודש לא רק לגבי שבת ש"מקדשא וקיימא"17, אלא גם לגבי יו"ט שתלוי בקידוש החודש ע"י בית-דין, כמ"ש18 "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם", אתם (חסר) כתיב, "אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין כו'"19 – כי, הקביעות דב"ד בנוגע ליו"ט אינה אלא שראש חודש הוא ביום פלוני, אבל קדושת היו"ט אינה תלוי' בהם, אלא בבוא יום ט"ו בחודש נעשה יו"ט, משא"כ ענין ההוספה מחול על הקודש ניתן לגמרי לבנ"י, שכאשר בנ"י באים ואומרים שרצונם להוסיף זמן של חול לעשותו קודש, הרי זה נעשה קודש, היינו, שהקב"ה ופמליא של מעלה פוסקים שזמן זה הוא קודש, ועד כדי כך, שבנוגע ליוהכ"פ כו"ע מודי "דתוס' יוהכ"פ מדאורייתא"20.
ובכן, עומדים אנו בשמח"ת שבו צריך להיות ענין השמחה וריקודים, ולא עשיית חשבונות בנוגע להעבר או בנוגע להעתיד (כמדובר לעיל21). אבל אעפ"כ, תכלית הכל היא העבודה במחשבה דיבור ומעשה כדבעי בחיי היום-יום; בשמח"ת עצמו סדר העבודה הוא בענין הריקוד ברגלים, ולא בלימוד התורה, אבל לאחרי שמח"ת צריכים להתיישב ללמוד בעיון נגלה וחסידות.
ובהתאם לכך, ברצוני לעורר עתה – בסיומו של שמח"ת – אודות לימוד חלק מסויים בתורה שלדאבוננו כמעט הוזנח לגמרי, והוא, לימוד חלק "אורח חיים" בשולחן ערוך, כדלקמן.
ז. ידוע מ"ש אדמו"ר האמצעי בהקדמה לשולחן-ערוך אודות החוב המוטל על כאו"א ללמוד שולחן ערוך, לידע את המעשה אשר יעשון, שזהו עיקר הלימוד (שהרי בנוגע לפלפול ושקו"ט אי אפשר לידע עד כמה מכוון הוא אל האמת), ובפרט בנוגע לחלק אורח חיים שנוגע לפועל ביותר, שהרי לעתים תכופים מתעוררת שאלה פשוטה באורח חיים, ולא יודעים כיצד להתנהג למעשה בפועל.
ולכן, צריך כל אחד לעשות קביעות בכל יום, לכל הפחות במשך כמה דקות, ללמוד שולחן ערוך אורח חיים, בהלכות הצריכות למעשה בפועל, כמו דיני הפסק בתפלה לקדושה וכו', דיני ברכות הנהנין, וכיו"ב.
ועיקר הכוונה בזה – לאו דוקא ללימוד מקורי הדינים בטור ובית יוסף כו' (שזה יכול לעשות מי שיש לו זמן לכך, ויישר חילו), אלא ללימוד השו"ע עצמו עם ה"באר היטב", ושאר ספרים שנתקבלו בתפוצות ישראל, שמזה שנתקבלו אצל בנ"י, מוכח, שנתקבלו גם למעלה.
והעיקר – שתהי' הקביעות ללמוד הלכות הנ"ל בכל יום ויום, שאז יסייע לימוד ההלכות שלמד ביום זה לזכור גם את ההלכות שלמד אתמול, כיון שכל הלכות התורה שייכים וקשורים זל"ז, ע"ד הפתגם שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר22 בשם הרגצ'ובי שכל התורה היא תיבה אחת ארוכה, שמתחילה בבי"ת ד"ב.ראשית" ומסתיימת בלמ"ד ד"לעיני כל ישראל.".
ח. ומעלה נוספת בזה – שלכולם יחד תהי' קביעות ללמוד ענין אחד בתורה, שולחן ערוך חלק אורח חיים.
ולהעיר גם ממה ש"אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה"23, שזוהי מעלה גדולה גם לגבי דורו של משה (דור דעה24) ודורו של חזקי' (שכמעט הי' דורו של משיח25) – כפי שדרשו חז"ל23 "שקר החן26, זה דורו של משה ויהושע, והבל היופי, זה דורו של חזקי', אשה יראת ה' היא תתהלל, זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי", שזהו מצד גודל המעלה ד"טלית אחת".
והענין בזה27:
טלית (לבוש) – קאי על התורה, שהיא לבושו של הקב"ה, כמ"ש28 "עוטה אור כשלמה".
וכשם שלבוש (טלית) צריכים להשתמש בו בקביעות, וכשאין משתמשים בו מתקלקל – כך צריכים ללמוד תורה בקביעות, בכל יום. ופשוט, שאין זה כמו לבוש בגשמיות שע"י ריבוי ההשתמשות הרי הוא מתבלה, כיון שענין זה אינו שייך בהנמשל, בהלבוש דתורה.
ומזה מובן שכאשר לכולם יחד יש קביעות ללמוד ענין אחד בתורה, ובנדו"ד, בהלכות הנצרכות למעשה (שזהו עיקר הלימוד) שבשולחן ערוך חלק אורח חיים – יש בזה העילוי ד"טלית אחת".
* * *
ט. בהמשך להמדובר מכבר בנוגע ל"איגוד תלמידי הישיבות"29 – שזהו אחד הענינים שהיו ברצונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, והרי דברי צדיקים קיימים לעד30, וסוכ"ס באים לידי פועל – הנה כל התלמידים שכבר נרשמו בה"איגוד" יאמרו לחיים, וינגנו ניגון שמח.
* * *
י. כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר התחיל לפרסם ולהוציא-לאור שיחות ומכתבים בשפה המדוברת, אידית – כתב במכתבו לא' החסידים בארה"ק, שא' הטעמים לכך הוא, כדי שגם נשי ובנות חב"ד יוכלו לקרוא את השיחות והמכתבים שבהם ישנם סיפורי צדיקים וכו', אשר, על ידם יתוסף חיות בכללות עבודתן של הנשים והבנות – הן בנוגע ללימוד ההלכות הצריכות להן לידע אותן31, והן בנוגע לכללות ענין החינוך שניתן בידיהן של הנשים32 – כמדובר לעיל (ס"ג) שפנימיות התורה נותנת חיות גם בגליא דתורה.
ולחיזוק הדבר – יש צורך לייסד "איגוד נשי ובנות חב"ד"33, על מנת שילמדו יחדיו את ההלכות הצריכות להן, ויתדברו יחדיו אודות ענין החינוך, וילמדו יחדיו את השיחות, סיפורי צדיקים וכו', שעל ידם יתוסף חיות הן בלימוד ההלכות והן בענין החינוך.
– לימוד ההלכות כו' הו"ע השייך לכל נשי ישראל, הן של חוג החסידים ("חסידישע פרויען") והן של שאר חוגי בנ"י ("עולם'שע"), אבל, השיחות, סיפורי צדיקים וכו' – יוסיפו בזה אור וחיות.
יא. וגדולה מעלת ה"איגוד" – שמחזק את כל הנשים השייכות לאיגוד זה.
ועוד זאת – שעי"ז יעוררו נשים נוספות שתצטרפנה להאיגוד:
דבר הנעשה ביחיד – נוסף לכך שכיון שאין לו פרסום יתכן שאחרים לא ידעו אודותיו, הנה גם כאשר יודעים אודותיו, להיותו ביחיד, אין בכחו כל כך לעורר אחרים. משא"כ דבר שנעשה ב"איגוד" – יש לו פירסום, ויש בכחו לעורר אחרים, כטבע בני-אדם שעשיית דבר ברבים ובאיגוד, מעוררת אחרים שגם הם ישתתפו בכך.
ובפרט ע"פ המבואר בחסידות34 שטבע הניצוץ שנמשך לאבוקה גדולה, הרי בודאי שגדלה מעלת האיגוד למשוך אליו את הכל.
יב. והנה, דברי צדיקים קיימים לעד30. ובמילא, כיון שענין זה הוא רצונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר – בודאי יבוא הדבר לידי פועל. אלא שיש להשתדל שיבוא לידי פועל בהקדם.
בארצנו הקדושה – נתייסד כבר האיגוד בפועל בחול המועד סוכות (לאחרי ההכנות שהתחילו עוד לפני כן)35, וכאן – ישתדלו לייסד את האיגוד עכ"פ עד שבת בראשית, השייך ובא בהמשך לשמח"ת.
כיון שנמצאים כאן בעליהן ואבותיהן של נשי ובנות חב"ד – ימסרו להן שלא ימתינו ל"הזמנות", וימהרו לייסד את האיגוד עד שבת בראשית.
יג. ויש להוסיף, שגם אם בתחילה תהיינה רק מעט חברות באיגוד – אין להתפעל מזה.
– יש ללמוד מאברהם אבינו, "אחד הי' אברהם"36, שהי' אחד ויחידי נגד העולם כולו37, ואעפ"כ לא התפעל והלך בתוקף כו'. –
האמת היא שהתייסדות האיגוד כדאית אפילו בשביל מעט חברות, ועוד זאת, שכאשר ילכו בתוקף ולא יתפעלו מזה שישנם מעט חברות, הנה במשך הזמן יתרחב האיגוד יותר, ובלשון הכתוב38 "והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד".
ולהעיר מהמבואר בחסידות39 בפירוש הכתוב40 "מן המיצר קראתי גו' ענני במרחב גו'", בשייכות לתקיעת שופר – שדוקא ע"י הקריאה "מן המיצר", נעשה "ענני במרחב".
ועד"ז בנוגע למ"ש "והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד", שהפירוש הפשוט בזה הוא שאע"פ ש"הי' ראשיתך מצער", מ"מ, "אחריתך ישגה מאד" – מפרש הבעש"ט41 שכיון ש"הי' ראשיתך מצער", לכן, "אחריתך ישגה מאד".
* * *
יד. עומדים אנו עתה בהזמן שבו מתחיל הענין ד"ויעקב הלך לדרכו"42.
והענין בזה:
יהודי יכול לעשות חשבון ולשאול את עצמו: הן אמת שהיו כל הגילויים דר"ה, יוהכ"פ, סוכות, שמע"צ ושמח"ת, אבל אעפ"כ, מה יש לו – בהיותו במעמד ומצב שאינו כדבעי – מכל זה, ומה לוקח עמו לדרכו?!
ועד"ז כאשר עושה חשבון – מה לוקח עמו לדרכו עכשיו, לאחרי שהרבי נסתלק...
– אלא שעל זה יש הוראה ונתינת-כח מהקריאה דשמח"ת בפרשת ברכה, שמסיימים את התורה בתיבות "לעיני כל ישראל", ומפרש רש"י "שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם כו' והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר43 אשר שברת, יישר כחך ששברת" – ולכאורה אינו מובן: מהי המעלה של שבירת הלוחות? ומבואר בחסידות44 שע"י שבירת הלוחות ניתוסף "כפלים לתושי'"45 בלוחות שניות, וניתוסף מעלת היגיעה בתורה כו'. ומזה מובן גם בנוגע לענין ההסתלקות, "קשה מיתתן של צדיקים כשבירת הלוחות"46 ("כשריפת בית אלקינו"47, "יותר מחורבן ביהמ"ק"48), שהכוונה בזה היא בשביל ענין של עלי', שהרי הקב"ה אינו מכה ומייסר כדי להכאיב ח"ו, אלא בשביל תועלת49. –
ונחזור לעניננו – שמבלי הבט על מעמדו ומצבו, אין לו ליפול ברוחו, וצריך לידע שיש לו מספיק כח לילך לדרכו.
וזהו "ויעקב הלך לדרכו", יעקב דייקא:
הן אמת שאי אפשר לקרותו בשם "ישראל", ע"ש "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל"50, כיון שאינו במעמד ומצב שנעשה בעה"ב על טבע העולם ("שרית עם אלקים"), ואינו מתפעל מפני בני אדם המלעיגים51 ("עם אנשים"),
אבל אעפ"כ יש בו המעלה ד"יעקב", יו"ד עקב52, היינו, שגם בעקב מאירה נקודת היהדות, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר53 בשם רבינו הזקן שכל יהודי אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות, ועד שאפילו בנוגע להגוף של יהודי נאמר "ובנו בחרת"54, וכידוע הסיפור55 שכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע הפשיל את שרוולו ואמר – בהראותו על ידו – כמה יקר הוא (הגוף) שבשבילו שפכו כל כך הרבה תומ"צ.
ובכח זה – הכח ד"יעקב", יו"ד עקב, נקודת היהדות שמאירה גם בהעקב – יכול לילך לדרכו.
וזהו גם שהענין ד"ויעקב הלך לדרכו" בא לאחרי השמחה והריקודים דשמח"ת – כי, בהשמחה והריקודים שבשמח"ת אין חילוקים בין חסידים ואנשי מעשה לשאר כל העם, אלא כולם שוים (כמדובר לעיל56), ולכן הרי זה קשור ומעורר את עצם הנשמה ונקודת היהדות שבכל ישראל בשוה. ובכח זה נעשה הענין ד"ויעקב הלך לדרכו".
[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן משקה לאנ"ש הנמצאים בשליחות לערי השדה, כדי לערוך התוועדות במקומותיהם57].
* * *
טו. ידועה תקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר ללמוד בכל יום פרשה חומש עם פירוש רש"י, וכן שיעור בתהלים ובתניא.
ובנוגע לשיעורים דיום זה – שגם כאשר לומדים אותם בלילה שלאחרי היום, אין ללמוד את השיעור שלמחרתו אלא את השיעור דיום שלפניו, כי בענין זה "הלילה הולך אחר היום"58 – יש ללמוד סוף פרשת וזאת הברכה והתחלת פרשת בראשית59, היינו, לחבר "לעיני כל ישראל" עם "בראשית ברא אלקים".
והענין בזה – שכאשר מגיע הזמן ד"ויעקב הלך לדרכו", שצריך לצאת ולהתעסק עם טבע העולם, שזהו"ע "(בראשית ברא) אלקים" בגימטריא הטבע60, אזי הכח לזה הוא מהענין ד"לעיני כל ישראל", היינו, שיודעים שגם היום ישנם "האותות והמופתים גו' לעיני כל ישראל", ענינים שלמעלה מהטבע61.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ניגון ה"בינוני". ניגון אדמו"ר הזקן בן ד' הבבות (בבא הד' – ז' פעמים). "ניע זשוריצי כלאָפּצי". "והריקותי לכם ברכה". ניגון שלש תנועות – דהבעש"ט המגיד ואדמו"ר הזקן.
ואח"כ אמר: עומדים אנו לעבור ל"אסרו-חג", שהו"ע שמדרבנן62, אבל, "ערבים עלי דברי סופרים כו'"63. וצוה לנגן "כי בשמחה תצאו"].
* * *
לאחרי ברכת המזון – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:
מספרים64 על הרבנית דבורה לאה (בתו של אדמו"ר מהר"ש), שכאשר היתה בוכה בקטנותה, והיו נותנים לה דבר-מה להרגיע אותה, היתה אומרת שאינה חדלה מלבכות, אלא היא עושה רק הפסקה.
(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) הנני עושה רק הפסקה עד להתוועדות חסידית הבאה, ויתן השי"ת שלא יהי' זה הפסק אמיתי, אלא רק בחיצוניות.
* * *
כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לחלק "כוס של ברכה" לכל הנאספים, ואח"כ אמר:
חג שמח, שנה טובה, וחורף בריא.
הוסיפו תגובה