התוועדויות תשמ"ז
|
א. 1) שיעור חומש היומי (האזינו לב, ג): "כי שם ה' אקרא גו'" ביאור הפסוק ע"פ דרושי רבותינו נשיאינו (בהתאם למנהג להזכירם בר"ה): ע"י עבודת בנ"י בתק"ש ממשיכים מהמדריגה הנעלית ביותר באופן של חידוש בכל שנה, ופועלים חידוש למע' אפילו במדריגה ד"לא שניתי"; זהו גם הענין ד"את ה' האמרת גו'"; המשכה זו היא מעין הגילוי דלע"ל – "דירה בתחתונים", תכלית הכוונה דברה"ע (א-ד) ענין זה מודגש במיוחד בר"ה שחל בשבת, שאז מאיר בחי' עונג העצמי, שהוא הגילוי שיהי' לעת"ל (ה) הנתינת-כח לכל ענינים אלו היא ע"י נשיא הדור, שבציוויו להפיץ את המעיינות חוצה פעל שענינים אלו יהיו שייכים לכאו"א (ו) 2) ראש-השנה: המשכת הענינים בפועל המשכת כל הברכות והענינים דר"ה בפועל, עד לגאולה האמיתית והשלימה; עוד בימי הגלות יהי' לבנ"י "אור במושבותם", במכ"ש מבזמן יצי"מ (שאז לא נסתיימו עדיין הבירורים, ועתה כבר נסתיימו), בשלימות התורה, שלימות העם ושלימות הארץ (ז-ח) המשכת הענינים ד"וזאת הברכה"; "ויהי בישורון מלך" – הכתרת הקב"ה ע"י הדרגא הנעלית ביותר בבנ"י (ט) ב. הקדמה למאמר המאמר מיוסד על מאמר ד"ה תקעו ה'תש"ז, לפני ארבעים שנה (שאז "קאי איניש אדעתי' דרבי'") (י) מאמר ד"ה תקעו בחודש שופר (מוגה) ג. שיעור רמב"ם היומי (הל' טומאת צרעת פט"ז): הדיבור הרצוי והזהירות מהפכו כמה לשונות בהלכה זו קשורים עם ר"ה; תוכנה הכללי – הפיכת הענינים הבלתי-רצויים – קשור עם "דירה בתחתונים", שע"י עבודת האדם שנברא בר"ה; הקשר לשבת – שענינו של "מזמור שיר ליום השבת" הו"ע עבודת התשובה דאדה"ר (יב-טו) הפסוק שבו מסיים הרמב"ם ("אז נדברו יראי ה' גו'") קשור עם הגאולה, שכן ב"יראי ה'" נכללות כל המדריגות ביראה, כולל היראה דלעת"ל (טז) ד. מעשה בפועל מבצע ר"ה ושאר המבצעים; נתינת צדקה (שעי"ז באה הגאולה); ניגון "שיבנה ביהמ"ק"; שיעורי חת"ת (יז) |
|
) "דברי כיבושין" הענין ד"דברי כיבושין" למעליותא – הפיכת ענין בלתי-רצוי ("יכבוש עוונותינו") – הוא ע"ד ענין התענית, שהוא הפיכת העינוי ל"יום רצון" ותענוג (א-ב) 2) "צום גדלי': הדגשת עניני כל התעניות שני ענינים אלו הם בהדגשה בצום גדלי': הפיכת ענין בלתי-רצוי – בהמשך לר"ה שענינו שיתוף והקדמת מדה"ר למדה"ד, ולאחרי תק"ש שענינו מיתוק הגבורות; ענין הרצון והתענוג – השופר ענינו תענוג, ועי"ז נשפע בר"ה ענין התענוג כפשוטו לכאו"א מישראל (ושלימות ענין התענוג – ביוהכ"פ) (ג-ה) הדגשת ענין הגאולה בצום גדלי' – שענינו הי' המשך למלכות בית דוד, ו"גדלי'" ל' גדלות, "גדול ה'" (ו) 3) "הפטרת היום: "דרשו ה' בהמצאו גו'", "שמרו משפט ועשו צדקה" הדגשת העילוי דצום גדלי' לגבי שאר התעניות בהפטרה: "דרשו ה' בהמצאו גו'" – דקאי על עשי"ת (וכן בהמשך הכתוב "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה"); מעלתו לגבי ר"ה – בהיותו לאחריו, ולגבי יוהכ"פ – בהיותו "מדברי קבלה" (ז-ט) 4) "שיעור חומש היומי (האזינו לב, ט-יב): "כי חלק הוי' עמו גו' ואין עמו א-ל נכר" "כי חלק ה' עמו" – קאי על הנשמה שנפיחתה בגוף היתה בר"ה; "בארץ מדבר" – לשון דיבור (בנין המלכות דר"ה), ו"לא ישב אדם שם" (עבודת הביטול דר"ה); "ואין עמו א-ל נכר" – בגאולה האמיתית והשלימה (י-יא) 5) "שיעור רמב"ם היומי (הל' מטמאי משכב ומושב פ"ב): טומאה – בישראל דוקא ענין הטומאה שייך רק אצל בנ"י, מפני קדושתם ("כי חלק ה' עמו"); ההוראה בעבודה – שהכוונה בענין החטא (ל' חסרון) היא בשביל העילוי בעבודת התשובה (יב-ד) 6) סיום צדקה וקבלת החלטות טובות באופן של "מעלין בקודש" (טו-ז) |
|
א. עשרת ימי תשובה: "יומין זכאין" המעלה ד"יומין זכאין" שבעשי"ת (שביום זה שלמו רובם) – מצד היותם "ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ", מצד ענינם העצמי של ר"ה ויוהכ"פ (נוסף על ענינם כחלק מעשי"ת): בר"ה – העבודה ד"תמליכוני עליכם", וביוהכ"פ – הענין ד"עיצומו של יום מכפר" (א-ד) ביאור הלשונות "בהמצאו" ו"בהיותו קרוב": "בהמצאו" הוא בנוגע למי שהי' חסר אצלו ע"ע, ו"בהיותו קרוב" הוא הוספה גם בנוגע למי שאצלו הכל בשלימות; אלא שאין די בענין כפי שהוא מצ"ע, וצ"ל ג"כ "דרשו" ו"קראוהו" (ה-ז) שלימות הענין ד"בהמצאו" ו"בהיותו קרוב" – בגאולה האמיתית והשלימה (ח) ב. סיום מסכת שביעית בירושלמי מן הראוי ללמוד עניני שמיטה בתורה בתחילת שנת השמיטה – "אשתדל באורייתא ומקיים עלמא" (ט) שמיטת כספים (בניגוד לשמיטת קרקע), וכן התקנה דפרוזבול – שייכים לכאו"א מישראל; ואף שאדה"ז כותב "כל ירא שמים" – ה"ז שייך לכאו"א (י-יא) בסיום ירושלמי שביעית מדובר ע"ד הנהגתו של רב, ש(מצד מדת חסידות) לא הי' חוזר בו כשאמר לב"ב לתת מתנה (והובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע אדה"ז); ולכאורה ה"ז בסתירה לירושלמי ב"מ, שאמר לשמשו שאם המקבל עשיר עליו לשאול אותו שנית (יב-ד) הביאור בזה: בשביעית מדובר בממונו הפרטי (ולכן אומר לב"ב); בב"מ מדובר ברכוש אחר או הקהל (ולכן אומר לשמשו), וצריך לנהוג ע"פ דעת בעל הממון; אלא שמכיון שלא הי' מקבל אפוטרופסות מרשע, הרי אם הבטיח לתת לעני ודאי שזהו גם דעת בעל הממון, משא"כ בעשיר לא הכל שייכים למדת חסידות דרב (טו-יח) ההנהגה דמדת חסידות שייכת לעשי"ת, שבו דורשים מהקב"ה שיתנהג במדת חסידות ולכן יש להתנהג כך (יט) ענינים מיוחדים שמצינו אצל רב בנוגע לר"ה ויוהכ"פ: בר"ה – "תקיעתא דרב"; וביוהכ"פ – דעתו שזמן תפלת נעילה הוא כשהשמש ("שמש הוי'") בראש האילנות ("כי האדם עץ השדה"), עד נעילת שערי שמים בכוח"ט לכאו"א מישראל (כ-כא) ג. 1) פרשת האזינו: "האזינו" ל"דברי השירה הזאת" ההוראה מפ' האזינו (שסיום וחותם השנה שעברה הי' בשבוע שלם דפרשה זו) – שבעשיית כל דבר יש להאזין ולשמוע לדברי התורה; הקשר לעשי"ת – שבעשי"ת ("בהיותו קרוב") כל יהודי הוא "קרוב לשמים ורחוק מן הארץ" (כב-ג) 2) שיעור חומש היומי (האזינו לב, כט; לט) "לו חכמו ישכילו זאת", "מחצתי ואני ארפא" "לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם" – המשכה מחו"ב ל"אחריתם" (מלכות), כענין ר"ה – בנין המלכות, וכענין ה"יאָרצייט" – "פועל ישועות בקרב הארץ"; ובסיומו – "מחצתי ואני ארפא", ביטול המחיצות בין נגלה לפנימיות התורה, שעי"ז באה הגאולה (כד-ו) ד. 1) אי-מענה על מכתבים – מפני העדר הזמן בנוגע לאלו שכתבו מכתבים כו', הרי אין אפשרות לענות לכאו"א בפרטיות, ובודאי יקבלו את ה"מענה" מלמע' – כוח"ט בכל הענינים (כז) 2) שיעור תהלים (ג' מזמורים) היומי (קד-ה): "ברכי נפשי גו' הללוי'" הקשר לשיעור תהלים היומי ע"פ הסדר דחודש אלול: הענין ד"ברכי נפשי" קשור עם "יאָרצייט", והסיום "הללוי'" מורה על נצחון מלחמת עמלק בגאולה; וזהו הקשר לסיום השיעור החדשי "חושה לעזרתי ה' תשועתי" (כח-ט) 3) שבע מצוות בני נח ע"ד פעולה על אוה"ע בעניני ז' מצוות ב"נ, החל ממדינה זו, ועי"ז (שהרי היא "מעצמת על") בכל שאר המדינות (ל) ההחלטות הטובות בכ"ז מסייעות לביאת משיח צדקנו, שאז יהי' באמת "מרובה במועדות" (לא) 4) סיום מגבית וחלוקת דולרים ע"י ה"טנקיסטים"; ה"מבצעים" (לב-ג) |
