התוועדויות תשמ"ב

א. 1) מעלת הזמן והמאורע: התוועדות בחודש אלול
מעלת קיום התוועדות והתכנסות של יהודים במקום קדוש כו', ובמיוחד מצד האפשרות להתאחד עם בנ"י שמעבר לים ע"י האמצעים שנתחדשו בשנים האחרונות; ובפרט בחודש אלול שבו "המלך בשדה", וההוספה "ברוב עם" מוסיפה גם ב"הדרת מלך" (א-ב)

2) י"ג אלול: פ"ה שנה לנישואי אדמו"ר מוהריי"צ
בכל שנה ושנה ניתוסף בזה, ובפרט בשנה זו – פ"ה (ה"פ טוב) שנה להנישואין (ג-ד)

מאמר ד"ה שמח תשמח

ב. 1) י"ד אלול: "שלשים יום לפני הרגל"
ביום זה מתחילים לדרוש בהלכות החג (ואף שבזה"ז אין ביהמ"ק – הרי כ' אדה"ז שגם עתה לא נתבטלה התקנה, בדוגמת הענין דנשמות הגבוהות שלגביהם לא נחרב הבית) (ו-ז)

הוראה בפועל: לימוד הלכות החג והשתדלות לספק לכאו"א מישראל צרכי החג (כולל – דר"ה) (ח)

2) חודש אלול: הנהגה באופן ד"ימין מקרבת" (ט-י)

3) שיעור חומש די"ד אלול (תבוא כח, ב): "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך"
אפילו מי שבורח מהברכות ישיגוהו ברכותיו של הקב"ה, ועי"ז ישנה את הנהגתו ויתחיל לברך את בנ"י (יא)

הוספה בברכותיו של הקב"ה לבנ"י – ע"י ברכת בנ"י זל"ז (כמנהג ישראל לברך בחודש אלול בברכת כוח"ט) (יב)

ג. 1) ט"ו אלול: פ"ה שנה להתייסדות ישיבת תומכי-תמימים
ענינה של ישיבת תו"ת (שהיתה בהמשך לנישואי אדמו"ר מוהריי"צ) – החיבור דנגלה דתורה ופנימיות התורה (בדוגמת החיבור דתלמוד ומעשה שיהי' לעת"ל, ש"הם עתידין להתחדש כמותה", בדוגמת הענין ד"קיימא סיהרא באשלמותא" שביום זה); ההוראה בפועל – הוספה בלימוד התורה ובעבודת התפלה, וכן בתמיכה להישיבה (יג-טז)

2) שיעור חומש דט"ו אלול (תבוא כח, ז): "בשבעה דרכים ינוסו לפניך"
ע"י העבודה באופן דאתכפיא ("ינוסו לפניך"), המביאה לידי אתהפכא – מתבטל כללות ענין הגלות, ואז "בשבעה דרכים ינוסו לפניך" כפשוטו (יז-ח)

שייכות האמור לעיל לענין שהזמ"ג – שלאחרונה ניתוסף בהתגרות המלכיות כו', ולכן יש להוסיף בהליכה בתקפו של הקב"ה (יט)

הוראה מסיפור הגמרא ע"ד "איזגדר מלכא" שסידר את אבנטו של הונא בר נתן, "והיו מלכים אומניך": גם בגלות יש להתנהג בתוקף ד"גאון יעקב" בעניני יהדות, ולא לרקוד ולהתחנף להגוי כו'; ועי"ז ניתוסף בקיום התומ"צ בשמחה (כ-כב)

ד. 1) מבצעים
כללות ענין חינוך ילדי ישראל, ששלימותו והתחלתו תלוי' בסיוע הזולת (אהבת ישראל), ומזה – לשאר המבצעים, עד מבצע כתיבת ס"ת הכלליים (כג)

2) הוספה בנתינת הצדקה עד הושענא רבה
זמן הנתינה – קודם התפלה (ואלו שהדבר אינו מבלבל אותם – גם ב"ויברך דוד") (כד)

3) מצב העולם: "מלכיות מתגרות זו בזו" – נוגע גם לישראל
מ"ש בשם ה"מונקאַטשער" בזה – ספק אם הוא מדוייק; שלילת אמירת דברים בלתי רצויים אפילו על אוה"ע, כמ"ש "ודרשו את שלום העיר גו'", כיון ש"לשבת יצרה" (כה-ו)

ה. 1) נסיעה לחודש תשרי
בני א"י – זקוקים להיתר מרב; אין להיכנס לחובות; צ"ל רשות האשה (או הבעל); השתדלות שהנסיעה לא תגרע בעניני עסקנות כו' (כז)

2) מעבר ממוסד למוסד
יש לשאול את הנהלת המוסד בה למד ע"ע (כח)

3) שלילת כתיבת מכתבים ארוכים בחודש תשרי
אין זה חסרון, כי בחודש זה נפעלים כל הענינים באופן ד"עיצומו של יום מכפר" (כט)

4) סיום
אהבת ישראל כהכנה להמשכת ברכות הקב"ה (ל)

ו. 1) סיום
קיום כל הענינים האמורים בפועל (לא)

2) חלוקת משקה עבור התוועדויות ט"ו אלול (לב)

א. הקדמה למאמר (א)

מאמר ד"ה אתם נצבים גו'

ב. יום-הולדת: מציאות חדשה
ביאור העילוי דיום הולדת בכלל (דלכאורה הרי בשעת הלידה לא נתחדש כלום לגבי מצב הולד בהיותו ברחם אמו, ואדרבה – בהיותו במעי אמו "נר דלוק כו' ומלמדין אותו כל התורה כולה", וכשיוצא "בא מלאך וסטרו ומשכחו כו'"): המקור לזה הוא בהלכה ("תורה אור") – "עובר ירך אמו הוא", ואחרי הלידה נעשה מציאות בפ"ע, ועד"ז מובן בנוגע לעניניו הרוחניים (ב-ו)

ההוראה דיום הולדת שייכת לכל ימי השנה, שהרי בכל יום נעשה מציאות חדשה, ולכן עליו להוסיף בעבודתו באופן חדש (גם אם עבודתו ולימוד התורה שלו עד עתה היו כדבעי) (ז-ח)

החידוש דלידה ביחס לעיבור – בדוגמת החידוש דהגאולה ביחס לגלות (ט)

ג. ח"י אלול: יום-הולדת "שני המאורות הגדולים"
כשם שבמשך הזמן ישנם חילוקי דרגות במידת השפעתו של הולד על הסביבה – כ"ה ביחס לכללות בנ"י, שענין ההשפעה ("מאור") מודגש יותר ב"ראשיכם שבטיכם"; ו"שמץ מנהו" שייך לכאו"א מישראל (תלמידיהם של "שני המאורות הגדולים") (י-יג)

ההוראה מהאמור (המוסיפה גם בההוראה הכללית דיום הולדת, החל מיום הולדת הראשון דתינוק קטן): פרסום והפצת אור החסידות בכחם של "שני המאורות הגדולים" (ובפרט כשחקוקים במוחו דברי תורתם) (יד-טו)

ההוראה בפועל: הוספה בהפצת המעיינות חוצה, וכן בהפצת היהדות כפשוטו ע"י ה"מבצעים" (טז)

ד. 1) צוואת הריב"ש וספר התניא: עבודת ה' בהשתוות או בחילוקי מדריגות
שאלה בתורתם של "שני המאורות הגדולים": התחלת ספר צוואת הריב"ש היא שעבודת ה' צ"ל בהשתוות ובכל האופנים, ולכאורה ה"ז היפך "דף השער" דספר התניא – שישנם חילוקי דרגות ד"בפיך ובלבבך לעשותו" (יז-ח)

2) סדר הנקודות שבסידור (המשך)
אף שע"פ קבלה קבוץ (הוד) קודם לשורק (יסוד) – הרי הסידור הוא דבר השוה לכל נפש, ולכן הסדר צ"ל ע"פ הפשט, שהשורק קודם לקבוץ; הטעם שהשבא (שהוא "עבד לעבדים") הוא לאחרי הסגול – כיון שיכול לבוא יחד עם ג' הנקודות קמץ פתח וסגול (יט-כא)

הסדרים שע"פ פשט וע"פ סוד – אינם מחלוקת, אלא חילוקי דרגות (שישנם גם בעבודת כאו"א מישראל), בדוגמת החילוק בין מוקפים לפרזים בקריאת המגילה (כב)

קיום כל הענינים השייכים לעולם הסוד בגלוי – ע"י לימוד פנימיות התורה (כג)

ה. 1) (המשך)
החילוק בין עולם הפשט לעולם הסוד – הוא גם בעבודת האדם, ועד שגם כשהגיע לדרגא נעלית, לפעמים (מצד בלבולים מסויימים) עליו לעסוק בעבודה בדרגא נמוכה יותר [מאמר המוסגר: עפ"ז יובן דברי הצ"צ לאדמו"ר מהר"ש שהדפסת הלקו"ת היא ה"קץ" – כיון שבאותו הזמן הי' ב"עולם הסוד"] (כד-ה)

2) הביאור בצוואת הריב"ש וספר התניא
בתורת החסידות הכללית (התחלת העבודה) – מודגשת עבודת ה' באופן של כלל, "בכל האופנים"; משא"כ בתורת חסידות חב"ד (שבהמשך העבודה) מודגשת הירידה לפרטים ובהבנה והשגה (ואעפ"כ ה"ז "קרוב מאד") (כו-ז)

3) שלילת ההנהגה למצוא קושיות על המדובר בהתוועדות ולא לחפש ביאור (כח)

4) נבוכדנצר: "ארי" חסר ה"א (המשך)
מענה לשאלה – שבכתוב הוא מלא: הכוונה היא שלכאורה כך הי' צ"ל (כט)

5) חודש ניסן: מרובה במועדות (המשך)
מענה לשאלה – שענין זה נאמר בנוגע לתשרי: גם כאן הכוונה שלכאורה צ"ל כן, כיון שניסן הוא ר"ה לרגלים (ל)

6) "אריכות ימים ושנים" (המשך)
מענה לשאלה (עמ"ש בהתוועדות שלכאורה צ"ל "ריבוי ימים ושנים") – שמצינו בכתוב גם ל' אריכות: הקושי הוא בפירוש הלשון, וע"ז הובא הביאור בענין "יום שכולו ארוך" (וכסיפור בנוגע להאריז"ל, שמעין זה שייך לאנשים כערכנו) (לא-ב)

7) סיפוק צרכי החג לכאו"א מישראל (לג)

8) סיום
"מגבית" (בכתיבת שמו ושם אמו), ניגונים וחלוקת שטרות לצדקה ע"י ה"טנקיסטים" (לד-ה)

ו. 1) הוספה בנתינת הצדקה עד אחרי הושענא רבה (לו)

2) שלימות הארץ
ע"י העמידה בתוקף בנוגע להחזקת שטחי א"י – זוכים לקבל מהקב"ה את כל א"י בשלימותה, ועד שגם אוה"ע מסייעים בזה (לז)

3) מעשה בפועל
הוספה בעניני תומ"צ ובתוקף (לח)

ז. שיעור חומש היומי (נצבים ל, ו): "את לבבך ואת לבב"
זהו היחיד מהר"ת דאלול שכולו באופן דאתעדל"ע, ולכן נפעל ברגע כמימרא, יחד עם ענין הגאולה (לט)

א. שבת שקודם ר"ה: אתערותא דלעילא הקשורה עם עבודת האדם
ברכת הקב"ה בשבת זו אינה באופן ד"נהמא דכסופא", כיון שהיא קשורה עם עבודת האדם (הברכה בשאר י"א החדשים, ובשבת זו גופא – "אתם נצבים גו'"), ואעפ"כ ברכה זו היא באופן דאתעדל"ע שאינה ע"י אתעדל"ת, אלא שנמשכת ב"אתר שלים" (וזהו הדיוק "בשבת האחרון דחודש אלול", שענינו עבודת בנ"י); ונמצא שבברכה זו ישנו הן העילוי ד"קב שלו" והן ה"תשעה קבין של חבירו" (א-ו)

ב. פרשת נצבים-וילך: עמידה והתקדמות
לימוד הוראה מחיבור הפרשיות (ועד שנעשים פרשה אחת השייכת לכל השבוע, גם לימים שבהם לומדים רק מא' הפרשיות – בדוגמת פס"ד הצ"צ שב' שמות נעשים שם א') (ז)

האפשרות לחבר את הפרשיות "נצבים" ו"וילך" (שלכאורה בתוכנם ה"ה הפכיים – עמידה בתוקף והליכה ממקום למקום) – ע"י המשכה ממקום שלמעלה מהם, בדוגמת החיבור ד"מקום הארון" (נצבים) ו"אינו מן המדה" (וילך) (ח-י)

ביאור ההוראה: "נצבים" ענינו "לא שניתי", עמידה בתוקף בעניני תומ"צ – גם בענינים שמגיע אליהם ע"י הבנה והשגה (כמ"ש הרמב"ם בנוגע לבע"ת – ועד"ז צ"ל בנוגע לצדיקים, "לאתבא צדיקייא בתיובתא" – שגם מצוות שכליות צ"ל באופן ד"אפשי ומה אעשה כו'"), ולאידך גם בדרגא נמוכה – כגון בנתינת הצדקה שצ"ל בכל התוקף דאמונה פשוטה; "וילך" ענינו שאינו נשאר במדריגתו אלא הולך "מחיל אל חיל"; וההוראה היא שצ"ל חיבור שניהם באותו זמן (יא-טו)

ג. 1) ראש-השנה שחל בשבת: עבודה מתוך תענוג
כללות העבודה במשך השנה כולה (ועד"ז בימים שלפני ר"ה) צ"ל באופן של תענוג ("כל מלאכתך עשוי'") (טז-יז)

2) מעשה בפועל
הוספה בעניני תומ"צ; מבצע ס"ת הכלליים; סיפוק צרכי החג לכאו"א מישראל; ה"מבצעים"; הוצאה לאור (שעי"ז נעשים החידושים באופן של "אור") של קובצי חידו"ת; הוספה בצדקה עד לאחרי הוש"ר (יח)

קבלת החלטות טובות ביום השבת – גם עבור ענינים שאין לעשותם בשבת (יט)

מאמר ד"ה שוש תשיש בה' גו'

ד. 1) פרש"י (וילך לא, כח): "הקהילו אלי – ולא תקעו אותו היום בחצוצרות כו'"
מדוע מעתיק "אלי"; יהושע מאן דכר שמי'; מהו ההכרח שנגנזו כבר בחייו ("קודם יום מותו"); ועוד (כא)

2) לקוטי לוי"צ (דברים ע' תנט): "קרא להון בנין כו' אחין"
מהיכן נמשך הגילוי לבחי' "גם בן ואח אין לו" כדי לפעול ענין זה (כב)

3) פרקי אבות (פ"ה-ו): ענין הלוחות
"אל תקרי חרות אלא חירות" (פ"ו) – מהו ההכרח לזה, ואיך אפשר ללמוד מכך על ת"ת בכלל; "עשרה דברים כו' והלוחות" (פ"ה) – מהי השייכות דלוחות לע"ש ביה"ש (כג-ד)

שייכות הענין דע"ש ביה"ש לימינו – ערב הגאולה שהיא בדוגמת שבת; מכיון שביה"ש הוא רגע א' בלבד – באים ליום השבת תומ"י, ע"י הענין ד"לוחות" (עבודה באופן דחקיקה); ולכן נבראו אז המזיקין, כדי שיתגלה גם בהם "יש האמיתי" (כה-ח)

ה. 1) הביאור בפרש"י
הקושי הא' הוא בתיבת "אלי" – מדוע הקהיל משה ולא יהושע, וע"ז מפרש "לא השליט יהושע עליהם", דהיינו שהיו ענינים שלא עברו ליהושע; הקושי הב' הוא מדוע לא תקעו בחצוצרות, וע"ז מפרש שנגנזו "קודם יום מותו" כדי שלא יבואו לידי מכשול ב"יום המות" עצמו (כט-לב)

ביאור הענין ד"אין שלטון גו'" בפנימיות הענינים (דלכאורה איך אפ"ל ירידה ח"ו): ביום הפטירה התעלה למעלה מענין של שלטון, ושייכותו לבנ"י היתה באופן נעלה יותר – שייכות עצמית (לג)

2) הביאור בלקוטי לוי"צ
נוסף על השייכות דבנ"י להקב"ה שנקראו בנים ואחים – ישנה שייכות עצמית שלמע' מזה ("במי נמלך כו'"); וההוראה – שההנהגה צ"ל באופן דאהבת ישראל, בדוגמת אהבת הקב"ה לישראל (לד-ה)

ו. הביאור בפרקי אבות
הל' "חרות" הוא בלתי רגיל; השייכות לע"ש ביה"ש – שמחבר ב' המעלות דע"ש ושבת, מצד נקודת הזמן שלמע' מהתחלקות (ועפ"ז מובן העילוי דזמן זה, שלמע' משייכות ל"הכל מוכן לסעודה" דאדה"ר), בדוגמת הענין דאותיות החקיקה שנעשים מציאות אחת עם האבן; הכוונה היא שעילוי זה יחדור בכל הפרטים, כמודגש בל' המשנה שענין זה שייך לכללות הענין דת"ת (אף שלא כל הלומד תורה נעשה תומ"י בן חורין, אלא תפקידו הוא לגלות ענין זה) (לו-מא)

הוספה בלימוד התורה מתוך שמחה (מב)

ז. סיום
"דינער" לטובת "כולל חב"ד"; חלוקת משקה להנוסעים למדינות אחרות; התחלת מסירת ה"פדיונות" – בג' דסליחות (מג)

א. פרשת נצבים: "אתם נצבים היום כולכם גו' טפכם"
זמן זה הוא הזמן המתאים ביותר לכינוס ילדי ישראל, בהתאם לתוכן הפרשה שלפני ר"ה – "אתם נצבים גו' טפכם", ובפרט בנוגע ל"צבאות השם" הקשורים "בברית ה' אלקיך", ולכן ענין זה פועל אצלם שמחה גדולה (ב-ג)

הענין האמור הוא הכנה להכתרת הקב"ה למלך בר"ה, ועי"ז נמשכת מלכותו בכל העולם כולו, עד לענין הגאולה ("מלך ישראל וגואלו") (ד-ה)

ב. עניני היום
יום ג' בשבוע – "טוב לשמים וטוב לבריות"; פ' האזינו – התורה ניתנה ממשה רבינו באופן של ירושה לכאו"א מישראל, גם לילדים קטנים, ולכן גדולה חשיבות כל מחדו"מ שלהם כו' (ו-ח)

ע"י ההנהגה באופן ד"כולנו כאחד" ("טוב לבריות") זוכים לברכת הקב"ה "באור פניך", ובפרט בזמן ש"המלך בשדה" (ט)

ג. סיום
חלוקת מטבעות וניגונים (י-יב)

1) אהבת ואחדות ישראל: הדגשתה בעניני היום
מעלת התאספותם של יהודים יחד – שבזה מודגש הענין דאהבת ואחדות ישראל, שנעשה ע"י שעושה נשמתו עיקר וגופו טפל; וענין זה צריך להתבטא גם במעשה בפועל (א-ב)

ההדגשה המיוחדת בזמן זה – ימי ההכנה לר"ה, ובזה גופא – הימים הסמוכים ביותר; ועילוי מיוחד ביום רביעי בשבוע – שהוא התחלת ההכנה לר"ה שחל בשבת (ג-ד)

הכתרת הקב"ה ל"מלך ישראל" בר"ה – היא ההכנה לענין הגאולה ("וגואלו") (ה)

ההוספה בברכותיו של הקב"ה ע"י ענין האחדות – "ברכנו אבינו כולנו כאחד" (ו)

2) מעלת נשי ישראל: "עקרת הבית"
מעלתן ושליחותן המיוחדת (השייכת במיוחד לר"ה, כפי שמצינו שבמאמרי ר"ה מוזכר מרז"ל "בינה יתירה כו'") – שבהן תלוי' הנהגת הבית, עד להפיכת העולם לדירה לו ית' (ואף ששליחות זו היא קשה ביותר – אין להתפעל מכך, כיון שכל יהודי הולך בכחו של הקב"ה, "לפני ה' אלקיכם"); ולכל לראש – ע"י קיום המצוות השייכות אליהן (ז-י)

3) מעשה בפועל
קבלת החלטות טובות להוספה בעניני הפצת היהדות (יא)

4) סיום
תפלת "שיבנה ביהמ"ק" וחלוקת שטרות לצדקה (יב)

ע"י ההוספה בג' הקוין זוכים לג' השלימויות – שלימות העם, התורה והארץ (כולל – שגם בימי הגלות האחרונים ממשיכים להחזיק בשטחי א"י שניתנו ע"י הקב"ה) (יג)

א. 1) פותחין בברכה: "ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם מבית ה'"
"ברוך הבא בשם ה'" – ברכה והמשכה למטה מטה מבחי' "הוי'" (הי' הוה ויהי' כאחד), במיוחד לאלו שהגיעו ממקומות שונים, או השומעים במקומם; ומעלה מיוחדת באמירת הדבר ע"י האדם – "ברכנוכם מבית ה'" (א-ד)

2) ערב ראש השנה: הכתרת הקב"ה למלך
שייכות ענין ההתוועדות יחד להזמן דער"ה – הכנה להכתרת הקב"ה, שנעשית ע"י אחדות ישראל ("אתם נצבים היום כולכם") (ה)

הדיבור בעניני ר"ה צריך להביא למעשה בפועל – כוח"ט לכאו"א מישראל כבר בערב ר"ה, ועד שענין זה נמשך "בקרב הארץ" (ו)

3) הגאולה: "אחישנה"
הענין ד"אחישנה" שייך גם עתה – בנוגע לאופן הגאולה, שהוא באופן ד"ארו עם ענני שמיא" (ז)

הענין ד"אחישנה" בכל הענינים הקשורים עם הגאולה – החל משירת "שיבנה ביהמ"ק" (שהתחלתו "יהי רצון כו'" – גילוי והמשכת רצון חדש, אותיות "צנור" שענינו המשכה מלמעלמ"ט) כבר בהתחלת ההתוועדות (ח-י)

ב. 1) ערב ראש השנה: הטעם שאין תוקעים בשופר וא"א תחנון
הענין דתק"ש ואמירת תחנון היא הכנה לר"ה, ולכן מובן שבער"ה ענינים אלו אינם חסרים, אלא נפעלים מעצמם (יא)

2) יו"ט שחל בשבת: הטעם שאין אומרים "לכו נרננה"
ביו"ט נפעל ענין זה מעצמו (ועאכו"כ בר"ה, שבו מודגש במיוחד הענין ד"לכו נרננה" שאמר אדה"ר לכל הנבראים), ודי ב"לכו נרננה הקטן" דיום רביעי (ולכן נזכר ע"ד ענין זה ביום רביעי, אף שא"א לכו נרננה בשבת זו) (יב-ד)

המשכת השמחה ("נרננה") בעניני כאו"א מישראל, החל מעניני קיום התומ"צ, ובפרט בענינים שהזמ"ג – לימוד הלכות החג והספקת צרכי החג לנזקקים (טו)

3) מצות "פרו ורבו"
שייכות הענין דקיום העולם לכאו"א מישראל – שהרי "לפיכך נברא אדם יחידי כו'"; ועפ"ז מובן גודל המעלה בהשתדלות להוליד ילדים נוספים, גם למי שקיים כבר "פרו ורבו" (ומובן שאין מקום לדאגה כיצד יספקו את צרכי הילד וכו'); ועד"ז ב"פרו ורבו" ברוחניות – ענין החינוך (טז-יח)

4) מבצעים
מבצע אהבת ישראל ושאר ה"מבצעים", ובמיוחד אלו השייכים לנשי ישראל (יט)

ניצול השעות שנותרו בער"ה לעסוק בעניני תומ"צ והפצת היהדות (כ)

ג. 1) הצ"צ: אחדות הגוף והנשמה שבתורה
מעלתו של בעל יום ההולדת – שבתורתו מתאחדים הגוף והנשמה שבתורה (בדוגמת ענין הלידה), נגלה ופנימיות התורה, באופן ד"תורה אחת"; השפעתו חדרה גם על אלו שמסביבו – שנעשה שלום ושלוה בין גדולי ישראל מכל המחנות; ענין זה הוא הוראה גם עבורנו ללכת באורחותיו כו' (כא-ד)

2) הקדמה למאמר (כה)

מאמר ד"ה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת

ד. 1) שלימות הארץ
ע"פ הנהגת הצ"צ בר"ה להנהיג "סדרים בפטרבורג" – זהו הזמן המתאים להחליט שכל א"י שייכת לבנ"י, ומחזיקים בה בתוקף מבלי לוותר על אף שעל, כיון שמקיימים את הוראות הקב"ה לשמור על בטחון מקום ישוב בנ"י (כז-ח)

שייכות הענין דר"ה ל"שלימות התורה" ("תמליכוני עליכם"), "שלימות העם" ("אתם נצבים היום כולכם") ו"שלימות הארץ" ("כח מעשיו הגיד לעמו גו'"); השייכות לער"ה – בפרט בקביעות שנה זו, שבה שש"י דער"ה שייך לר"ה (כט-ל)

קבלת החלטה ע"י הציבור בעניני "שלימות הארץ", ובפרט מצד הנתינת כח דהצ"צ הנ"ל (לא)

2) סיום

חלוקת שטרות לצדקה ע"י ה"טנקיסטים" (לב)