בסוכות תשבו, י"ג תשרי,אור לערב חג הסוכות, ה'תשל"ג

בס"ד. י"ג תשרי (הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע),

אור לערב חג הסוכות, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

בסוכות תשבו שבעת ימים גו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, ולפנ"ז מוסיף כל האזרח בישראל ישבו בסוכות1. וידוע הדיוק בזה2, דתחילה נאמר בסוכות, שזהו ענין ארעי, ועד שתנאי עיקרי בסוכה שתהי' בנין ארעי3, ומיד לאח"ז נאמר תשבו, אין ישיבה אלא לשון עכבה4, ועוד זאת, שהישיבה היא באופן של שבעת ימים, שמורה על ענין הקביעות, שהרי שבעת ימים כולל כל זמן הבריאה כפי שנחלקת לשבעה ימים, ששת ימי בראשית, ביחד עם יום השביעי שבו הי' סיום וחותם5 כל הבריאה, ועד"ז בכל שבוע ושבוע, כמבואר בכ"מ6 שלכן נקרא כל יום ראשון בשבוע בשם יום ראשון, כיון שכל שית אלפי שנין דהוי עלמא7 נחלקים לשבעה ימים8, ולאח"ז מתחיל מחדש שבעת ימים. ואעפ"כ, המצוה היא שבסוכות (ענין של עראי) יהי' ענין הישיבה (תשבו) באופן דשבעת ימים. גם ידוע דיוק נוסף, דהנה, הענין דבסוכות ברוחניות מורה על ענין של מקיף9, וכן הוא כפשוטו, שהסוכה מקיפה את האדם היושב בסוכה, וגם זה תנאי עיקרי בסוכה שצ"ל עכ"פ ראשו ורובו בתוך הסוכה10. ואעפ"כ נאמר לאח"ז למען ידעו (דורותיכם), והרי ענין הידיעה הוא ענין פנימי, שידע הדבר כו', ועד שבפרטי הענינים דחב"ד (שבהם מתחלק השכל) גופא, הנה הענין הכי פנימי בשכל עצמו הוא (כשנמשך מחכמה ובינה ב)ענין הדעת, שנעשה באופן של ידיעה (ידעו). ועאכו"כ ע"פ ביאור רבינו הזקן בתניא11, שענין הדעת הוא באופן שיתקע מחשבתו בחוזק, שזה מורה שבענין הפנימיות גופא ה"ז באופן של חוזק ובאופן של קיימא (כמבואר בכ"מ בענין הידיעה, וכמובן גם בפשטות). וכן הוא בענין דבסוכות תשבו, שצ"ל באופן של ידיעה, למען ידעו גו'. ובפרט ע"פ הדין12 שהענין דלמען ידעו דורותיכם גו' הוא חלק ממצות סוכה, והיינו, שאין זה כמו ברוב המצוות שהכוונה והידיעה היא ענין נוסף על עצם קיום המצוה, אלא באופן שלמען ידעו דורותיכם הוא חלק מקיום מצות סוכה (ועד"ז בענין שעבוד הלב והמוח שבתפילין), כמובן גם מלשון רבינו הזקן בשו"ע שלו13. ומכל זה מובן שהענין דלמען ידעו גו' שבמצות סוכה הוא באופן שבפנימיות גופא ניתוסף שיהי' בחוזק ובפנימיות דפנימיות. ועפ"ז צריך להבין, מהו הקשר דלמען ידעו גו' עם התחלת ועיקר הענין, שצ"ל דוקא באופן דבסוכות, שהו"ע המקיף. ולהעיר, שהן אמת שיכול להיות ענין זה (ענין המקיף דבסוכות, והענין הפנימי דתשבו שבעת ימים, ולמען ידעו גו'), אבל עדיין צריך להבין, מהו הטעם שדוקא במצות סוכה צ"ל אופן מילוי רצון מצַוה המצוות ע"י קישור וחיבור שני ענינים (הענין דבסוכות עם הענין דלמען ידעו גו') שלכאורה הם הפכים. גם צריך להבין14 מה שמוסיף ומסיים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, דלכאורה, כיון שמ"ש בסוכות תשבו קאי על כל אחד מישראל, למה חוזר וכופל כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. ועוד זאת, שקורא את מקיים המצוה בשם התואר אזרח, שענינו של אזרח הוא היפך ענין הגר (כלשון הכתוב15 האזרח והגר), שאצל גר הרי זה דבר חדש, משא"כ אזרח מורה ששייכותו לענין זה אינה באופן של חידוש, אלא זהו ענינו16, ועז"נ כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. ולכאורה, איך שייך לומר על כל ישראל כולם (ובפרט ע"פ דרשת חז"ל17 על פסוק זה ראויין כל ישראל לישב בסוכה אחת) שכל אחד מהם הוא בדרגת אזרח.

ב) ויובן בהקדים כללות ענין חג הסוכות, שבו מתגלים הענינים דראש השנה, כמ"ש18 תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו, היינו19, שהענינים דר"ה שהיו באופן דבכסה, באים בחג הסוכות באופן של גילוי. ולכל לראש, הענין דתקיעת שופר שבר"ה, וכמנהג ישראל (תורה הוא20 ) לתקוע מאה קולות21, הנה ענין זה נמשך ומתגלה בחג הסוכות, כמבואר בספרים22 בענין סכך הסוכה, שסכך הוא בגימטריא מאה, כנגד מאה קולות דתק"ש. ובפרטיות יותר הרי זה נחלק לס' כ' ך', ס' תקיעות, כ' שברים, וכ' תרועות (כמבואר במ"א בארוכה23 ). וכיון שצ"ל בסדר מסודר ועבודה מסודרת, הרי זה באופן שתחילה נמשך באופן מקיף, ואח"כ נמשך מהמקיף באופן פנימי.

והנה ידוע שהחידוש של חודש תשרי, החל מבחודש השביעי באחד לחודש24, שעליו נאמר תקעו בחודש שופר, הוא, שבו נעשה הענין דשלום שלום לרחוק ולקרוב25, לרחוק שנעשה קרוב26, שזהו ענינו של בעל תשובה, ועד לדרגא הכי נעלית שבתשובה, כמ"ש27 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, והיינו, שאע"פ שהאלקים נתנה באופן שעברה כל פרטי המדריגות דטהורה היא, ולאח"ז בראתה יצרתה ונפחתה28, עד שבאה למטה בבירא עמיקתא29, שזהו ענין של ריחוק הכי גדול, הנה מהרחוק נעשה קרוב. ובזה גופא, הנה לא זו בלבד שנעשה קרוב כפי שהי' קודם הריחוק, אלא ע"ד המבואר בנוגע לירידה צורך עלי'30, שהעלי' היא למדריגה נעלית יותר, ועד לעילוי שלא בערך להדרגא שממנה היתה הירידה, ועד"ז בנוגע לרחוק שנעשה קרוב, שנעשה קרוב יותר ממי שמעולם לא הי' רחוק, וכמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה31 שבעל תשובה אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה כו', אמרו חכמים26 מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, ועד שצועק ונענה מיד, שנאמר32 והיה טרם יקראו ואני אענה (ככל פרטי הענינים שמבאר שם), וזוהי גם כללות מעלת הבעל תשובה שעבודתו היא בחילא יתיר33.

וע"פ האמור שהחידוש של ר"ה הוא שמרחוק נעשה קרוב, מובן, שענינו של ר"ה (תקעו בחודש שופר) הוא באופן של חיבור הפכים. וכמובן גם מזה שסדר העבודה דר"ה הוא באופן דמן המיצר קראתי י"ה (ועי"ז) ענני במרחב י"ה34, שזהו ענין חיבור ההפכים, מיצר ומרחב ביחד, שלכן דוקא מן המיצר באים למרחב י"ה [ובאופן שהענין דמתעשרת בסופה (לאחרי שרשה בתחילתה)35 נעשה מיד לאחרי יציאת הקול מהמרחב של השופר36, שמגיע וקשור עם מרחב י"ה], שזהו מרחב העצמי, המרחב דעצמות ומהות, כמבואר בכ"מ בארוכה37.

וכיון שעניני ר"ה נמשכים בגלוי בחג הסוכות, לכן גם בחג הסוכות ישנו הענין דחיבור ואיחוד הפכים, החל מהענין דבסוכות תשבו, שסוכה מצ"ע הו"ע של עראי, ואעפ"כ נעשה בה הענין דתשבו, מלשון עכבה, ועד לתשבו שבעת ימים, שכולל כל זמן הבריאה (כנ"ל), וגם הענין דלמען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי גו', שסוכה הו"ע המקיף, ואעפ"כ נעשה על ידה הענין דלמען ידעו גו', שהו"ע הפנימיות. וזהו גם מ"ש כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. דהנה, מבואר בלקו"ת38 ובכ"מ39 שאזרח הוא לשון עתיד (שהרי האותיות אית"ן שבאים בראש התיבה מורות על העתיד), ואזרח הוא גם מלשון זריחה, היינו, מה שעתיד לזרוח לעת"ל. ועז"נ בסוכות תשבו גו' כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, היינו, שעי"ז שבסוכות תשבו שבעת ימים, הנה כל האזרח בישראל, מה שעתיד להזריח, ישבו בסוכות עתה, ע"י קיום המצוה, כיון שענינה של מצוה זו חיבור הפכים, כנ"ל.

ג) והנה כל האמור לעיל הוא גם בנוגע לענין שבא בהמשך ולאחרי הענין דבסוכות תשבו שבעת ימים, שזהו מ"ש40 ולקחתם לכם ביום הראשון גו' [ביום דייקא, כי, קיום מצות סוכה הוא מיד בהתחלת השבעת ימים (בליל החג), ולאחרי כן, ביום הראשון, מנץ החמה או אפילו משעלה עמוד השחר41, אזי ישנו הענין והמצוה דולקחתם לכם גו'], כידוע ביאור בעל ההילולא בזה42, שהענין דבסוכות תשבו נמשך אח"כ באופן דולקחתם לכם, וכהלשון בזה, שהמקיף, שהו"ע הסוכה, נמשך בפנימיות ע"י קיום המצוה דלקיחת ד' מינים, שעז"נ ולקחתם לכם, היינו, שענין זה נעשה באופן דלכם. ובאותיות הקבלה43, שההמשכה היא בבחי' נוקבא דז"א העומדת בחזה דז"א. וענינו בפשטות, שאצל כל אחד מישראל נמשכים בפנימיות כל הענינים שבהתחלת שבעת ימי הסוכות היו אצלו באופן מקיף. והיינו, שנוסף על הענין דלמען ידעו גו' שישנו מיד עם החיוב דבסוכות תשבו, הנה בזה גופא ניתוסף עוד ענין, שנעשית ההמשכה בפנימיות של הענין דלמען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י, וענין זה נעשה ע"י נטילת ד' מינים.

והענין בזה, דהנה מבואר בדרושי סוכות44 (ובפרט בסידור45 ) הענין דד' מינים, שהטעם שנבחרו למצוה זו ד' מינים אלו דוקא, לפי שנשתנו מכל שאר פירות ואילנות, שכולם מורים על האחדות. דהנה כתיב ולקחתם לכם גו' כפות (כפת כתיב) תמרים, ופירושו כפוּת, והיינו, דאע"פ שבלולב יש כמה עלים, וכל עלה נחלק לשנים, הרי זה צ"ל באופן שיהיו העלים ראויים לאגדן ולכפותן עם השדרה46, והיינו, שמאחדים את העלים שמצד עצמם היו יכולים להיות נפרדים. ועד"ז בענף עץ עבות, שצריכים להיות תלתא בחד קינא (שלשה עלין בקן אחד)47, והיינו, שמשלשה עושים אחד, עי"ז שמקשרים ומחברים את כל השלשה ביחד. ועד"ז ערבות, שנקראים אחוונא48 ע"ש שגדלים באחוה49, והיינו, שאף שצ"ל ערבי (נחל) לשון רבים, ה"ז צ"ל באופן שנקרא בשם אח, עי"ז שגדלים באחוונא, שזהו"ע האחדות, שמאחדים שני דברים להיות כאחד. ועד"ז פרי עץ הדר, שדר באילנו משנה לשנה50, דהפירוש בזה51, שאף שבמשך י"ב חדשי השנה ישנם שינויים, ועד לשינויים מן הקצה אל הקצה, ובלשון הכתוב52 זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף, מ"מ, ה"ה דר באילנו במשך כל השנה, בכל ששה האוירים53. ועוד זאת, כפי שבעל ההילולא מוסיף בזה54 ענין נפלא, שלא זו בלבד שהאתרוג נושא וסובל את כל השינויים שבמשך השנה, שאינם מזיקים לו, אלא אדרבה, ש"גם גדל מכל האויר", היינו, ששינוי האוירים מוסיף בהגידול שלו. וכפי שמוסיף בזה דיוק נפלא, שבהכרח לומר כן, "כי היותו דר בלתי גידול, זהו דבר שאי אפשר, שהי' מתקלקל, שהי' מתחיל לרקוב וכדומה", וכיון שדר באילנו במשך כל השנה, למרות שינויי ששה האוירים מן הקצה אל הקצה, הרי מובן, שלא זו בלבד שהוא שולט עליהם, אלא אדרבה, שהשינוי מנוצל באופן שמזה נעשה הגידול שלו. והרי זו מעלה נפלאה בענין האחדות גם לגבי האחדות שבשאר ג' המינים, שבהם ענין האחדות הוא רק באופן שלוקחים ענינים שיכולים להיות נפרדים ועושים אותם לאחדים, ואילו באתרוג ניתוסף עוד ענין, שלא זו בלבד שהענינים הנפרדים הם באופן של אחדות, עד שדר באילנו במשך כל השינויים, אלא יתירה מזה, שמזה גופא ניתוסף ונעשה הגידול בענין האחדות. ועד כפי שמוסיף שם54: וכמדומה שגידולו הוא לג' שנים55, שבג"ש נגמר כל גידולו בשלימות כו', ונמצא שג"פ יתחדשו בו כל השינוי דאוירים המתחלפים בשנה כו', שזה מורה עוד יותר על תוקף הענין, שהרי בתלת זימנא הוי חזקה56.

ומזה מובן שענין האחדות שבד' מינים הוא גם באופן של חיבור הפכים, שהרי אין זה כמו ענין האחדות שביוהכ"פ, שנקרא יום אחד57, שבו ישנו הענין דבגדי בד58, דבר העולה מן הקרקע בד בבד (קנה יחידי)59, אלא האחדות היא דוקא באופן שישנם כמה עלים שיכולים להיות נפרדים, ועד שכל עלה הוא משני חלקים דוקא, ועד"ז בהדס וערבה, ועד לאתרוג שיש בו כל שינויי האוירים כו', ודוקא מהם עושים ענין של אחדות, שזהו ענין נעלה יותר מאשר האחדות דבד בבד, ע"ד מעלת התשובה דרחוק שנעשה קרוב, שלכן לא מספיק שיהיו מינים שמורים על האחדות סתם, אלא צ"ל דוקא מינים שיש בהם ענינים שלכאורה הם נפרדים, ומנפרדים אלו עושים ענין של אחדות.

ד) ויש להוסיף בביאור העילוי שניתוסף בחג הסוכות (ע"י מצות סוכה ונטילת ד' מינים) לגבי ר"ה (בכסא ליום חגינו) בפרטיות יותר. דהנה, הטעם שלא מספיק ההמשכה דר"ה שהיא באופן דבכסה, הוא, לפי שתכלית הכוונה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים60. ובהקדים, שענין זה קשור גם עם ר"ה, שעם היותו יום ששי למע"ב (יום ברוא אדה"ר), נאמר עליו זה היום תחלת מעשיך61, כיון שפועל ומשנה את כל יצירת מעשיך, כל הבריאה כולה, שתהי' באופן המתאים לרצונו של הקב"ה, שנתאוה להיות לו דירה בתחתונים, ע"י האדם (שנברא ביום ששי למע"ב), אתם קרויים אדם62, כל אחד מישראל, שהרי אני נבראתי לשמש את קוני63, וכשם שענין השימוש כפשוטו הוא באופן שהעבד עושה עבור האדון דבר שהאדון עצמו אינו עושה, ועי"ז נתמלא רצון האדון, כן הוא כביכול בהנמשל, שדוקא עי"ז שכל אחד מישראל משמש את קונו, מתמלא הרצון והתאווה להיות לו ית' דירה בתחתונים. ומובן, שהכוונה היא שענין זה יהי' באופן גלוי, שיראו בגלוי שזוהי דירה לו ית' בתחתונים, כפי שיהי' לעתיד לבוא, כמ"ש64 ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, שגם ענין זה הוא באופן של חיבור הפכים, שגילוי (ונגלה) כבוד הוי' הוא לעיני בשר דוקא, ועד שהבשר עצמו יראה, כיון שיהי' בו גילוי ענין הא"ס, שבא בהגוף יותר מאשר בנשמה, ועד שהנשמה תהי' ניזונית מן הגוף (כמבואר בכ"מ65 ). ולכן, הנה לאחרי ר"ה עשי"ת ויוהכ"פ, שבהם עיקר העבודה היא בענינים רוחניים [שהרי גם בר"ה שמצות היום בשופר66, הרי ענין המצוה קשור עם שמיעת קול בלבד, ועאכו"כ ביוהכ"פ, שגם בגלוי מודגשת העבודה הרוחנית שבדבר], הרי זה נמשך במצוות הקשורים עם מעשה בפועל (סוכה וד' מינים), ועד לענינים הקשורים עם בית לבוש ומזון, שכל ענינים אלו צריכים להיות בסוכה דוקא, תשבו כעין תדורו67. ועד שנמשך בענינים גשמיים כפשוטם למטה מעשרה טפחים, שהרי חג הסוכות הוא חג האסיף, באספך מגרנך ומיקבך68, וכדאיתא בילקוט69 שלכן נאמר ענין השמחה ג"פ.

ועוד זאת, שעי"ז שנעשה הגילוי דבכסה אצל בנ"י, הנה על ידם הרי זה נמשך גם בכל העולם כולו, שזהו ענין הד' מינים, שעל ידם יודע ומכריז העולם כולו שישראל אינון ניצוחיא70. וזהו גם מה שבחג הסוכות מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם71, היינו, שרואים בגלוי שע"י בנ"י מושפעים כל עניני העולם, כשם שהקרבת קרבן הוא ענין שבגלוי בעיני בשר אפילו של אינו יהודי, שלוקחים ענינים גשמיים מחי צומח ודומם ומקריבים אותם על אש המזבח, שממנו הי' עולה עשן כו' (ע"ד העשן דענן הקטורת שעל גבי הכפורת ביוהכ"פ72, שממנו נמשך סכך הסוכה, ענין המקיפים דסוכות, כמבואר בכ"מ73 ), ועד שענין זה נעשה הכנה קרובה לגאולה האמיתית והשלימה שאז יקויים היעוד ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו גו', כנ"ל.

ה) וכ"ז נעשה בכל שנה ושנה בתחילת השנה, החל מר"ה, שבו נעשה הענין דתקעו בחודש שופר בכסה, ואח"כ נמשך בחג הסוכות (ליום חגינו) בגילוי. ומחג הסוכות, זמן שמחתינו, ממשיכים זאת על כל השנה, כאשר ויעקב74 הלך לדרכו75, שההליכה דיעקב היא לדרכו, דרך ה', כמ"ש76 מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, וכמ"ש77 למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט, ובאופן כזה הולך בעולם, ופועל בעולם רצון הבורא, לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ועושה זאת מתוך שמחה וטוב לבב, ועד שפורץ את כל הגדרים, ובאה הגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש ע"י משיח צדקנו, שיבנה ביהמ"ק במקומו ויקבץ נדחי ישראל78, ויקויים היעוד אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי' לעבדו שכם אחד79, ובקרוב ממש.