בס"ד. שיחת ליל ג' פ' וארא, כ"ד טבת ה'תשנ"ב.

– אחרי תפלת ערבית –

בלתי מוגה

א. תפלת ערבית (שהתפללנו זה עתה) מורה על התחלת עבודת היום (שהרי לפי מנין בנ"י התחלת היום הוא מהלילה1) – יום כ"ד טבת, יום ההסתלקות של אדמו"ר הזקן (כמדובר כמ"פ).

ויש לקשר ענינו של יום זה (יום הסתלקות – גמר ושלימות העבודה – של צדיק2) עם מעלת היום מצד עצמו – יום בחודש טבת, שבו "הגוף נהנה מן הגוף"3 – כיון שענין זה רואים במיוחד אצל צדיקים, שאצלם, "הגוף", הגוף האמיתי שלהם (הגוף דלמעלה), "נהנה מן הגוף", מהגוף שלהם כפשוטו כפי שנקרא בלשון כל העולם4.

ונוסף על היותו יום בחודש טבת, הרי בחודש טבת גופא הוא יום הקשור עם מספר מיוחד – כ"ד – שמעלתו מובנת מהמבואר בלקו"ת5 על הפסוק6 "ושמתי כדכד (שני פעמים כ"ד נעשה "כדכד") שמשותיך", וכדברי הגמרא7 שהטעם שנקרא בשם "כדכד" הוא לפי שישנם שתי דרכים ("חד אמר שהם וחד אמר ישפה"), והפסק הוא "להוי כדין וכדין" ("כדברי זה וכדברי זה"8), ומזה נעשה "כדכד", היינו, שישנם שני דברים, אבל משניהם נעשה דבר אחד – "מין אבן טובה"9 שיש בה סגולה מיוחדת10 שממנה יהיו "שמשותיך" לעתיד לבוא11, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, דוד מלכא משיחא.

ב. ענין זה שייך במיוחד גם ל(ספר ו)פרשת שמות, שזוהי הפרשה שקראו בתורה ביום השבת דמיני' אזלינן, ומיני' מתברך12 יום זה, כ"ד טבת:

התחלת הפרשה היא "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה גו'", ואיתא במדרש13 "ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין", היינו, שבאותו אופן שבאו (ירדו) למצרים, באופן כזה ממש יצאו (עלו) ממצרים14, ויתירה מזה, שהרי ניתוסף חידוש שנשארו במעמדם ומצבם היותר נעלה למרות שבינתיים הי' ענין הגלות, ולא סתם גלות, אלא גלות כזה אשר על שמו נקראו כל הגלויות (כמארז"ל15 "כל הגלויות נקראו על שם מצרים").

ומזה מובן במכ"ש וק"ו בנוגע לימינו אלה – שהרי למרות שכל הגלויות נקראו על שם גלות מצרים, הרי גלות מצרים לא מגיע להגלות שבימינו אלה, שכבר "כלו כל הקיצין"16, ואעפ"כ, נמצאים עדיין בגלות...

וכפי שנשיא דורנו הסביר והאריך בזה, והוציא "קול קורא"17, וג' פעמים, וצוה לפרסמו בדפוס18 ב"מכתב-עת"19, ובפרט שמכתב-עת זה נקרא בשם "הקריאה והקדושה" (שגם שם זה קיבל את אישורו של נשיא דורנו), אשר בענין זה – "הקריאה והקדושה" – מתבטאת כללות עבודתו של יהודי, ויש לומר שזהו א' הטעמים על שם זה, והיינו, שהכוונה בכל הענינים שנדפסו שם היא, אשר, כל ענין מהם יהי' "קריאה" לכל אחד מישראל שבדור, ועד ש"קריאה" זו תעשה ממנו מציאות של "קדושה", "אַ לעבעדיקע קדושה" (דכיון שהקריאה אליו היא "אַ לעבעדיקע קריאה", הרי עי"ז עושים ממנו "אַ לעבעדיקע קדושה") – כפי שראו בריבוי ענינים שנדפסו ב"הקריאה והקדושה", שהלימוד בהם הביא בפועל "קדושה" בפשטות, וכן "קריאה" בתורה בפשטות, כמדובר כמ"פ, ואין להאריך בדבר הכי מפורסם.

ג. ומזה באים לפרשת שבוע זה – פרשת וארא:

התחלת הפרשה היא "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב (ומפרש רש"י: "אל האבות", כמוזכר בהתוועדות שלפנ"ז) .. ושמי הוי' לא נודעתי להם וגו'", שזוהי התחלת דברי הטענה של הקב"ה למשה רבינו20 ש"דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה"21, דלא כהאבות שלא הרהרו כו'22; וביחד עם זה, יש כאן גם ענין של חסרון ביחס להאבות – ע"ד טענה כלפיהם – שאצלם לא הי' גילוי שם הוי'.

וכבר נתבאר בדרושי חסידות23 פרטי הענינים בזה בביאור ביתר שאת וביתר עוז, ומזה מובן גם תוכן ונקודת התירוץ והביאור בזה – שהקושיא (טענה) תורצה כבר מזמן ("די קושיא האָט מען שוין לאַנג פאַרענטפערט"), כיון שבנ"י מצדם מוכנים כבר להגאולה,

– כמדובר כמ"פ שיושבים כבר על יד "שולחן ערוך", וצריכים רק שהקב"ה יפקח את העיניים, ואז נתחיל להתעסק ב"סעודה" של יין המשומר, לויתן ושור הבר –

שאז יהיו ב' הענינים יחדיו – מעלת האבות, "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב"; וביחד עם זה יהי' גם הגילוי דשם הוי' ("לכן אמור לבני ישראל אני הוי'"24), שנתגלה במתן-תורה, אשר, תכלית השלימות – ובמילא גם תכלית הגילוי – בכל הנ"ל (הן במעלת האבות, והן במעלת הגילוי דשם הוי' שבמ"ת) תהי' בגאולה האמיתית והשלימה.

ובהמשך לזה באים לפרשת "בא אל פרעה", כמבואר בזהר25 שהו"ע ד"אתפריעו .. כל נהורין" – שבכל העולם כולו נעשה גילוי אלקות, גילוי כל האורות וכחות והשפעות וכל הענינים, עד לעצמות ומהות בעצמו, ועד להענין ד"תורה חדשה מאתי תצא"26.

ד. וכל זה נעשה תיכף ומיד ממש.

ובמיוחד כאשר מקדימים לזה נתינת שליחות לצדקה לכל אחד ואחת, כולל גם הטף, הנמצאים כאן, ובאופן ד"כפלים לתושי'" (כנהוג כמ"פ) – הרי צדקה מזרזת את הגאולה27, שתהי' תיכף ומיד ממש.

וכיון שכבר הכריזו שתהי' נתינת הצדקה באופן ד"כפלים לתושי'", הרי זה נחשב כאילו כבר נעשה הדבר בפועל28,

ולכן, מגיע השכר לבנ"י – אפילו אם יש צורך בטעם נוסף – שכאשר מכריזים ומפרסמים בכל העולמות כולם ע"ד החלטה זו, לא ממתין הקב"ה, "לא עיכבן אפילו כהרף עין"29, ומביא את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ו"בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"30 נמצאים בארץ הקודש, ושם גופא – בירושלים עיר הקודש, בהר הקודש, ובבית המקדש השלישי והמשולש, ותיכף ומיד ממש.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א ב' שטרות של דולר, לתת אותם (או חילופם) לצדקה].