והי' באכלכם גו', ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ב

בס"ד. ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ב

(הנחה בלתי מוגה)

והי' באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה להוי' ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה1. וצריך להבין2 אומרו (והי' באכלכם) מלחם הארץ, הלא כבר נאמר לפני זה3 בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה, היינו, שלא נתחייבו בחלה בהיותם במדבר אלא רק בבואם לארץ, ומה בא להשמיענו באמרו והי' באכלכם מלחם הארץ. גם צריך להבין אומרו תרימו תרומה להוי' גו' חלה תרימו תרומה, שהכתוב כופל תרימו תרומה ב' פעמים. ובספרי איתא תרימו תרומה, בתרומה גדולה הכתוב מדבר, או אינו אלא בתרומת חלה, כשהוא אומר חלה תרימו תרומה הרי חלה אמורה, הא מה אני מקיים תרימו תרומה לה', בתרומה גדולה הכתוב מדבר. אמנם, אף שמיתורא דקרא דרשו חז"ל שקאי גם על תרומה גדולה, מ"מ, לפי פשוטו של מקרא קאי כל הפסוק על תרומת חלה בלבד, שהרי מצות תרומה גדולה אין מקומה בפרשה זו, אלא בפרשה שלאח"ז יחד עם כל שאר מתנות כהונה4, ועפ"ז צריך להבין מה שבתרומת חלה נאמר תרימו תרומה ב' פעמים. וגם צריך להבין מ"ש והי' באכלכם גו' תרימו תרומה, הרי חיוב מצות חלה היא באופן שקודמת להינטל קודם האכילה, ומהו אומרו והי' באכלכם גו' תרימו תרומה (כפי שהקשה הרמ"ז בפרשת עקב5).

ב) ויובן זה בהקדים ביאור כללות ענין הלחם, שיש בו ב' בחינות, לחם מן הארץ, ולחם מן השמים6. וב' ענינים אלו ישנם בכללות סדר ההשתלשלות, וכן בעבודת האדם (שזהו עיקר כל הענינים, כמארז"ל7 אני נבראתי לשמש את קוני). והענין בזה8, דלחם מן הארץ ולחם מן השמים בכללות סדר ההשתלשלות הו"ע תהו ותיקון, לחם מן הארץ הוא מבחי' התהו שקדם לתיקון, ולחם מן השמים הוא משרש התיקון שלמעלה משרש התהו, כידוע9 שבנין עולם התהו הי' ע"מ לסתור, והסתירה היא ע"מ לבנות עולם התיקון, והיינו, שבשרש הענינים (בבחי' שלמעלה משבירה ותיקון) קדם עולם התיקון. וביאור הענין, דהנה, בלחם מן הארץ ישנו ענין עבודת הבירורים לברר את הניצוצות דתהו שנפלו בדברים הגשמיים, ועי"ז שמבררים אותם מעלים אותם לשרשם בתהו. ועי"ז נעשה עילוי גדול ביותר, שהרי קדימת התהו לתיקון היא לא רק ענין של קדימה ואיחור, סיבה ומסובב, אלא גם קדימה במעלה ומדריגה, והיינו, שהאורות דתהו הם נעלים מאורות דתיקון, כידוע10 שבתהו היו אורות מרובים וכלים מועטים, ובתיקון האורות מועטים והכלים מרובים, וע"י עבודת הבירורים מעלים את הניצוצות לשרשם בתהו, שהם אורות נעלים ביותר, ועוד זאת, שממשיכים את האורות העליונים דתהו בכלים רחבים דתיקון, שזהו תכלית ענין העבודה לחבר ולהמשיך את האורות מרובים דתהו בכלים רחבים דתיקון, שענין זה הוא מצד השרש דתיקון שלמעלה מתהו, שזהו"ע לחם מן השמים שלמעלה מכללות ענין הבירורים כו'.

ג) וביאור הענין בפרטיות יותר, דהנה, בענין הבירורים גופא ישנם ב' אופנים, בירור מלמעלה למטה, ובירור מלמטה למעלה. הבירור מלמעלה למטה הוא הבירור מצד הגילוי אור שמלמעלה שנעשה עוד טרם שהגיע הזמן של עבודת האדם, והוא ענין הבירור שע"י בחי' שם מ"ה דתיקון המברר, שעי"ז נעשה הבירור בכללות העולמות אבי"ע. וסדר הבירור הוא, שתחילה נתברר משבה"כ דתהו ניצוצות היותר טובים שיכולים להכלל באצילות (כפי מה שעלה ברצונו ית' באיזה אופן יהי' עולם האצילות), ומה שנשאר, היינו, הפסולת שלא שייך שיהי' נכלל באצי', נפל לבריאה (והו"ע הקליפה שכנגד אצילות11, שמעמדה בעולם הבריאה). ואח"כ נתברר עוד פעם מה שיהי' נכלל במדריגת עולם הבריאה והשאר נפל ליצירה. ואח"כ נתברר עוד מה שיהי' נכלל ביצירה והשאר נפל לעשי'. ומובן מזה שהחילוק בין בירור לבירור שלאחריו הוא בב' ענינים. ענין הא', שהניצוצות שנתבררו בבירור הראשון הם במדריגה נעלית יותר, משא"כ הניצוצות שנתבררו בבירור שלאח"ז הם למטה במדריגה. וענין הב', שהפסולת שנשאר מבירור הראשון הוא פסולת דק ביותר, משא"כ הפסולת שנשאר מהבירור שלאח"ז הוא פסולת גס יותר. וזהו שהקליפה דאצילות היא קליפה דקה, וכידוע12 שהקליפה דאצילות יש בה רק ו"ק, שדוגמתו באדם הו"ע הששה מדות, וקליפה דבריאה יש בה גם חו"ב דקליפה, ענין המוחין, וחב"ד דקליפה גרוע הרבה יותר וקשה יותר לברר מהמדות דקליפה, כמבואר בתניא13. וכידוע14 בענין ארץ קני קניזי וקדמוני15 שכנגד ג' המוחין, שהבירור שלהם יהי' רק לעתיד לבוא, והיינו, שעכשיו אפשר להיות הבירור רק בבחי' מדות, שזהו"ע כיבוש ארץ ז' עממין, ורק לעתיד יוכל להיות הבירור גם בבחי' המוחין. ולאחרי שנתברר מה שיהי' נכלל בבריאה, הנה הפסולת שנשאר ונפל ביצירה הוא בגסות עוד יותר, כידוע שהקליפה דיצירה יש בה (לא רק מדות ומוחין, אלא) גם בחי' הרצון, שהו"ע מקיפים דקליפה, שבהם הבירור הוא קשה יותר, כמבואר בלקו"ת16. והקליפה דעשי' היא גסה יותר, שהיא בחי' עתיק דקליפה, שהיא קליפה קשה ביותר, וכמבואר ענינה בדרוש תער השכירה להצ"צ17. וכל זה הוא הבירור בדרך מלמעלה למטה שנעשה מצד האור שלמעלה, עוד לפני עבודת האדם, שבירור זה הוא בכל א' מד' עולמות אבי"ע לפי מדרגתו, דבאצילות לא יגורך רע18, ובבריאה רובו טוב וכו', עד שבעשי' רובו רע19, ולכן נקרא עוה"ז ומלואו עולם הקליפות וסט"א והרשעים גוברים בו, כדאיתא בתניא20 בשם הע"ח21. ולאחרי כן צריכה להיות עבודת האדם בדרך בירור מלמטה למעלה, והסדר בזה הוא, שתחילה צריך להוציא את הפסולת היותר גס, והיינו, שהפסולת היותר גס שאי אפשר לבררו, צריך לזורקו, ועז"נ22 ותשליך במצולות ים כל חטאתם, והטוב עולה ביצירה, ואח"כ צריך להיות עוד בירור ועוד בירור, עד שעולה באצילות ולמעלה יותר. והיינו, שע"י עבודת האדם בענין הבירורים מלמטה למעלה ניתוסף אור גם באצילות, שהרי גם אצילות הוא עולם מוגבל, וע"י עבודת האדם בבירור והעלאת הניצוצות מהאורות מרובים דתהו, נעשה תוספת אור באצילות, ומכ"ש שעי"ז נעשית תוספת אור בבי"ע.

ד) והנה בעבודת האדם גופא ישנם ב' האופנים דבירור מלמעלה למטה ובירור מלמטה למעלה, והו"ע העבודה שמצד הנשמה, והעבודה שמצד הגוף, היינו עבודת הנשמה בהגוף ע"י התלבשותה בנפש הבהמית. דהנה, עבודת הנשמה מצד עצמה, כיון שרוח האדם היא העולה למעלה23, עבודתה היא בגילוי אור, והבירור נעשה בדרך ממילא, והו"ע בירור מלמעלה למטה, משא"כ העבודה שמצד הגוף היא באופן שהנשמה מתלבשת בנה"ב, שרוח הבהמה היא היורדת למטה23, ועי"ז יכולה לברר ולזכך את הגוף באופן פנימי, שבשביל זה צריך להיות הבירור באופן של התלבשות דוקא. והענין בזה, שהתחלת ועיקר העבודה היא בבירור הגוף הגשמי, ועי"ז נעשה בירור בכללות ההשתלשלות, וכמשל הבנין שצריכים לחזקו מתחתיתו דוקא24. ובכדי לפעול שהגוף יהי' מבורר ומזוכך לגמרי, הרי זה ע"י ההתלבשות בנה"ב דוקא כו'. וע"ד המבואר במק"א25 במעלת בירור שם ב"ן על הבירור דשם מ"ה, ששלימות הבירור והזיכוך לגמרי הוא ע"י שם ב"ן דוקא, וכידוע ההוכחה על זה מענין משה ואלי', ששניהם היו נשמות דמ"ה, אלא שמשה הי' מ"ה דמ"ה, ואלי' הוא בחי' ב"ן דמ"ה, הנה אלי' פעל הזיכוך בגופו הגשמי עד שעלה בסערה השמימה26, משא"כ במשה כתיב27 ויקבור אותו בגיא, לפי שאמיתית הבירור והזיכוך הוא ע"י ההתלבשות דשם ב"ן דוקא. והיינו, דעם היות כללות הבירורים משם מ"ה דוקא שהוא המברר, מ"מ, בכדי שיהי' הבירור בפנימיות הוא ע"י ההתלבשות דב"ן דוקא. וכמו"כ הוא בעבודה, שבירור וזיכוך הגוף הוא ע"י התלבשות נה"א בנה"ב דוקא.

וכללות החילוק שבין ב' אופני עבודה הנ"ל (בירור בדרך מלמעלה למטה ובירור בדרך מלמטה למעלה), הוא החילוק שבין העבודה דתורה והעבודה דתפלה28, כידוע שתורה ענינה גילוי מלמעלה, ואמרו חז"ל29 שדברי תורה אין מקבלים טומאה, לפי שאינם בהתלבשות, משא"כ תפלה היא העבודה שמצד המטה. וכן בתורה עצמה הוא ההפרש בין תושב"כ לתושבע"פ30, דתושב"כ הוא למעלה מענין הבירורים כו', משא"כ תושבע"פ שעז"נ31 במחשכים הושבני זה תלמודה של בבל. ובכללות הוא גם ההפרש בין גליא דתורה לפנימיות התורה32, דבגליא דתורה הו"ע העבודה בחומר ובלבנים כו'33, משא"כ פנימיות התורה לית תמן לא קשיא כו' ולא מחלוקת34.

וזהו גם החילוק שבין לחם מן השמים ולחם מן הארץ, דלחם מן השמים הו"ע הגילוי מלמעלה למטה, שזה הי' ענין המן שירד לבנ"י מן השמים בהיותם במדבר, משא"כ בבואם לארץ נושבת, אזי נפסקה ירידת המן35, ואז התחיל הענין דלחם מן הארץ, שנעשה ע"י עבודת ויגיעת האדם בכל פרטי הענינים דחרישה וזריעה כו' ששנה התנא בסידורא דפת36, שהו"ע עבודת הבירורים בדרך התלבשות מלמטה למעלה.

ה) וביאור סדר עבודת הבירורים מלמטה למעלה בלחם מן הארץ, דתנא סידורא דפת נקט, החורש והזורע והמעמר והקוצר והטוחן והלש כו'37, שכל פרטים אלו ישנם בעבודת האדם. והענין בזה38, דהנה, בתחילה צריך להיות ענין החרישה, שזוהי ההקדמה לכל המלאכות שלאח"ז, וענין החרישה הוא דמרפי ארעא39, וענינו בעבודה הוא הביטול הכללי, שעל ידו נעשית ההכשרה שיוכל להיות ענין העבודה. והתחלת העבודה הוא הזורע, שזורע גרעין ונרקב בארץ, וענינו בעבודה הוא המרירות שבאה מההתבוננות בגדולת הוי', והיינו, שלא מספיק מרירות סתם, אלא צ"ל מרירות מעניני אלקות דוקא, והוא ע"ד משנת"ל (ס"ד) שעיקר הבירור הוא מצד שם מ"ה, שלכן אינו מספיק מרירות סתם, אלא צריך להיות מרירות מהתבוננות באלקות דוקא, שמתבונן בגדולת הוי', דהוי' הוא בחי' מ"ה, איך שהוא הי' הוה ויהי' כאחד40, ואין שום שינוי לפניו כו', ומזה יבוא למרירות גדולה בנפשו. אמנם, עדיין צריך להיות הזהירות (באַוואָרעניש) שלא יהי' ישות ומציאות מצד הביטול עצמו, ועל זה באה מלאכת הקוצר, שעוקר לגמרי ממקום גידולו, וענינו בעבודה הוא הביטול דשמו"ע, שבזה הוא נעקר לגמרי מישותו ומציאותו כו'. ואח"כ צריך להיות המעמר, כידוע41 בענין ואנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה42, שלאחרי הקצירה מקבצין שבלים רבים ומחברין אותן וקושרין אותן באגודה אחת הנקראת אלומה, שהו"ע העלאת הניצוצות כו', ואלומים הוא גם מלשון אלם, שיש לו פה ושותק, שהו"ע הביטול, והיינו, שגם לאחרי הביטול דשמו"ע צריך להיות ביטול נוסף, והו"ע ההתכללות דמאלמים אלומים. וכל זה הו"ע בירור ראשון, והרי ידוע43 שבירור ראשון אינו מספיק וצריך להיות בירור שני, ולכן לאחרי כל זה צריך להיות שינוי המהות, שישתנה מהותו ויוכל להיות מאכל אדם. וזהו"ע טוחן ולש, דטחינה הוא שינוי המהות, וכמ"ש רבינו הזקן בשו"ע44 בביאור החילוק שבין טוחן שהוא אב מלאכה להמחתך דק דק שהוא תולדת הטוחן, שהטוחן משנה את הגוף הראשון לגמרי. וגמר מלאכה זו דשינוי המהות הוא ע"י הלישה במים, שאז הוא החיוב דחלה, כמארז"ל45 משעה שהאשה מקשקשת עיסתה במים מגבהת את חלתה, וענינו בעבודה הוא האהבה הנמשכת כמים, שזוהי עיקר העבודה, כמאמר46 לית פולחנא כפולחנא דרחימותא (וכידוע שגם אהבה כרשפי אש הרי עיקרה הו"ע האהבה, שכללות ענינה הוא מים). ועי"ז נעשה שינוי המהות להיות מאכל אדם, לבחי' אדם העליון שעל הכסא.

ו) ועפ"ז יובן מ"ש והי' באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה להוי' וגו', דהנה, ענין האכילה הוא שעל ידה נעשה חיבור הנפש והגוף, והיינו, לפי שהיא למעלה משניהם47. ועי"ז נעשה הבירור דלחם (מן) הארץ, שהו"ע בירור הניצוצות דתהו, הבירור דשם ב"ן, ועד שנעשה ההגבהה וההרמה (תרימו תרומה) להוי', שיהי' בזה הגילוי דשם מ"ה דתיקון ששרשו למעלה מתהו, שהו"ע לחם מן השמים. והו"ע החיבור דלחם מן הארץ עם לחם מן השמים, שענינו בעבודה הוא החיבור דיחודא תתאה עם יחודא עילאה48, וכמבואר בקונטרס עץ החיים49 שגם אלו שמצד סיבות שונות עבודתם היא רק בבחי' יחו"ת, הנה גם בהם צריך להיות המשכת יחו"ע, שעי"ז דוקא תהי' העבודה דיחו"ת כדבעי. והענין יובן ע"פ משנ"ת בסידור שער ברהמ"ז50 ובדרוש כי הוא יברך את הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים51, דהנה אמרו חז"ל52 כל זמן שביהמ"ק קיים מזבח מכפר ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו, דמלשון זה משמע שאף שיש דמיון בין מזבח ושולחן, הרי הם שני ענינים מיוחדים. ומבואר בזה, ע"פ הידוע בענין ההפרש שבין אכילת מזבח לאכילת כהנים (שגם אכילת כהנים הו"ע של כפרה, כמארז"ל53 כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים), דאכילת מזבח הו"ע הבירור דמלכות, שהרי הקרבת הבהמה הו"ע זובח את יצרו כו'54, בירור הגוף ע"י ההתלבשות בנה"ב, וענין זה עולה לבחי' המלכות. משא"כ אכילת אדם הוא למעלה מענין אכילת מזבח, והו"ע אכילת בחי' ז"א, שהוא בחי' אדם העליון שעל הכסא. וזהו גם ששולחנו של אדם מכפר עליו, שהכוונה בזה כאן לענין אכילת אדם העליון שעל הכסא שלמעלה מאכילת המזבח. וזהו ג"כ ענין החלה שניתנת לכהנים55, שעז"נ והי' באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה להוי', וכמשנת"ל שהו"ע החיבור דיחו"ע עם יחו"ת, שגם בהעבודה דיחו"ת יורגש הביטול דיחו"ע56. וזהו גם מש"נ תרימו תרומה ב"פ, דקאי על ענין התפלה וענין התורה, כמבואר גם בדרושי תרכ"ז57 ותרכ"ט58.