התוועדויות תש"נ

א. 1) עניני היום

גם כשמצטרפים שני ענינים יחד (כדוגמת שבת ור"ה) הרי הם נשארים שני ענינים שונים, ולכן יש ללמוד הוראה נפרדת מכאו"א משניהם, והוראה נוספת – מחיבור שניהם יחד; עד"ז מוצאים בכמה ענינים, שיש בהם הן ענין פרטי והן ענין כללי (א-ג)

2) סיום

ההמשכות דר"ה מתחילות כבר בער"ה, ואח"כ ברגע הראשון דר"ה, ובמיוחד בשעת ההתוועדות, ונמשכות בכאו"א מישראל (ד-ה)

ב. מאמר "משביעין אותו"

ההוראה מאמירת המאמר "משביעין אותו" ע"י אדה"ז בר"ה, ולא בער"ה, כשנולד הצ"צ (איך שיהי' הביאור בזה) – להוסיף בלימוד החסידות בר"ה (ו)

א. תהא שנת נסים: עבודה באופן של נס

ע"י העבודה באופן של "נס" (וההחלטות בזה), בעשר כחות הנפש ועד לעצם הנפש – זוכים לענין הגאולה השייכת לנשיא העשירי, ועד לגילוי עצומ"ה (ג-ד)

ב. סיום

ברכת המזון וברכה אחרונה (ה)

1) צום גדלי': יום השלישי לר"ה

המעלה דצום גדלי' – היותו "ביום השלישי" ("חוט המשולש") לר"ה (א)

2) "תהא שנת נסים: נס למעלה מנס

"תהא שנת נסים" – נס למעלה מנס, בהוספה על ענין הנס וההרמה שבר"ה מצ"ע ושבשבת מצ"ע (ב)

3) "שיעור חומש היומי (האזינו לב, ט): "כי חלק ה' עמו"

בנ"י הם "חלק" ו"נחלה" דהקב"ה (ועד "כולא חד"), באופן גלוי – נס והרמה (ג)

4) "קביעות השנה: ר"ה שחל בשבת

המעלה ד"שלישי" מודגשת בר"ה שחל בשבת, כיון שאז יש חשיבות יתירה לפסוקי השופרות, הקשורים עם מ"ת – "אוריאן תליתאי"; התקיעה בשופר ביום ב' דר"ה (לאחרי שיום א' חל בשבת) – בדוגמת התקיעה בביה"ד שביבנה, שענינו הוא ביטול הגלות (ע"י "יבנה וחכמי'") – ביטול והפיכת הצום ד"צום גדלי'" (ד-ז)

5) "סיום

חלוקה לצדקה (ח)

1) מעלת המאורע והזמן

מצד הזמן – עשי"ת, ובהם גופא – המשך לר"ה וצום גדלי', ויום ג' שהוכפל בו כי טוב; ומצד המתאספים – יהודים שהקב"ה העניק להם אמצעים כדי לסייע לכלל ישראל, ובמיוחד כאשר מתאספים רבים מהם ולומדים זה מזה כו' (א-ב)

ע"י הסיוע לכלל ישראל זוכים לשכר מיוחד מהקב"ה (ג)

פעולות בנוגע לז' מצוות בני נח – במיוחד באנשי עסקים (ד)

2) ברכה לשנה החדשה

הברכות האמורות הן במיוחד בשנה זו – "שנת נסים" ו"שנה שבתית" (ה)

1) ו' תשרי: כללות עשי"ת

ביום זה נשלמים רוב עשי"ת; הוא בדוגמת ר"ה (הנקודה העיקרית דעשי"ת) – יום ו' למע"ב, אלא שר"ה שייך עדיין לענין דיום ראשון ("תחלת מעשיך"), ובוא"ו תשרי מתגלה הענין דיום ו', תכלית הבריאה (א-ב)

גילוי הענין דתכלית הבריאה "בשביל התורה ובשביל ישראל" – ע"י העבודה דתשובה עילאה (שהיא ע"י תורה) דעשי"ת, עד שמגלה בכל הבריאה שמציאותה אינה אלא "מאמיתת המצאו" (ג-ד)

2) פרשת האזינו: "קרוב לשמים ורחוק מן הארץ"

כדי לגלות בעוה"ז שאמיתית מציאותו היא מצד העצמות ("דירה בתחתונים") – צ"ל "קרוב לשמים ורחוק מן הארץ" (ה)

המעלה ד"ונשלמה פרים שפתינו" על הקרבנות עצמם – כיון שע"י "שפתינו" האדם הוא "קרוב לשמים" (ו)

3) מעשה בפועל

תשובה עילאה ע"י לימוד (פנימיות ה)תורה ונתינת הצדקה (ז-ח)

1) ו' תשרי: הוראה מהנהגת בעלת ה"יאָרצייט"

הענין ד"יאָרצייט" הוא "פועל ישועות בקרב הארץ", אלא שבצדיקים ה"ז בכל הארץ, ובאחרים רק בחלק מהארץ (א)

מעלת בעלת ה"יאָרצייט" – שעזרה לבעלה הן בנוגע לעסקנות הכלל (שהכריז שאסור לרבנים לחתום על דרישות הממשלה, ועי"ז הממשלה נענתה לדרישתו בענין ההשגחה על המצות, למרות הפחד כו'), והן במקום גלותו, שהצטרפה אליו והתאמצה להשיג עבורו דיו ונייר כו', ואח"כ התאמצה לשמור על הכתבים (וחבל על אלו שאבדו), ובזכותה אפשר עתה ללמוד בהם (ב-ד)

שמה של בעלת ה"יאָרצייט" – "חנה" – שייך להפטרה דיום א' דר"ה הקשורה עם הגאולה; "חנה" ר"ת של ג' המצוות השייכות במיוחד לנשים (ה)

2) ו' תשרי: כ"ה שנים להסתלקות

המעלה המיוחדת בשנה זו – כ"ה שנים להסתלקות, ו"שנת נסים"; ההוראה בפועל – החלטה להתנהג באופן של "נס" (ו)

א (מוגה):

1) עשרת ימי תשובה: "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב"

המעלה ד"בהמצאו גו' בהיותו קרוב" שבעשי"ת היא בגלל היותם "ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ", שענינם הכתרת הקב"ה למלך שהיא באופן של קירוב, ועד שהביטול אל המלך נוגע בפרטי מציאותו של כאו"א מהעם (ולכן המעלה ד"בהיותו קרוב" היא "ביחיד"); בזה גופא ניתוסף מיום ליום עד ליוהכ"פ (א-ו)

"בהמצאו גו' בהיותו קרוב" קשור עם תכלית הקירוב לעת"ל; ובמיוחד בשמיני בתשרי (מספר הקשור עם ימות המשיח), וב"שנת נסים" (ז)

2) פרשת האזינו: "קרוב לשמים ורחוק מן הארץ"

גם כשבנ"י עוסקים בעניני "ארץ" ה"ה "קרוב לשמים ורחוק מן הארץ", כיון שהם "חלק ה'" ו"חבל נחלתו"; ענין זה חודר בכל פרטי מציאותם, עד שפועלים ומחדירים זאת ב"ארץ" (ח-ט)

3) ערב יום-הכפורים: חלוקת "לעקאח"

נתינת ה"לעקאח" בערב יוהכ"פ אינה מתנת בו"ד, כיון שבעשי"ת ("בהיותו קרוב") מודגש שהנתינה היא של הקב"ה, והנותן הוא "ממוצע המחבר"; כדי להדגיש ענין זה חולק בשנה זו יחד עם ה"לעקאח" מאמר חסידות (י-יא)

4) סיום

חגיגות שמחת בית השואבה והתוועדויות של שמחה (יב)

ב. חלוקת משקה

התוועדויות של שמחה (יג)