התוועדויות תשמ"ז

א. 1) שיעור חומש היומי (האזינו לב, ג): "כי שם ה' אקרא גו'"

ביאור הפסוק ע"פ דרושי רבותינו נשיאינו (בהתאם למנהג להזכירם בר"ה): ע"י עבודת בנ"י בתק"ש ממשיכים מהמדריגה הנעלית ביותר באופן של חידוש בכל שנה, ופועלים חידוש למע' אפילו במדריגה ד"לא שניתי"; זהו גם הענין ד"את ה' האמרת גו'"; המשכה זו היא מעין הגילוי דלע"ל – "דירה בתחתונים", תכלית הכוונה דברה"ע (א-ד)

ענין זה מודגש במיוחד בר"ה שחל בשבת, שאז מאיר בחי' עונג העצמי, שהוא הגילוי שיהי' לעת"ל (ה)

הנתינת-כח לכל ענינים אלו היא ע"י נשיא הדור, שבציוויו להפיץ את המעיינות חוצה פעל שענינים אלו יהיו שייכים לכאו"א (ו)

2) ראש-השנה: המשכת הענינים בפועל

המשכת כל הברכות והענינים דר"ה בפועל, עד לגאולה האמיתית והשלימה; עוד בימי הגלות יהי' לבנ"י "אור במושבותם", במכ"ש מבזמן יצי"מ (שאז לא נסתיימו עדיין הבירורים, ועתה כבר נסתיימו), בשלימות התורה, שלימות העם ושלימות הארץ (ז-ח)

המשכת הענינים ד"וזאת הברכה"; "ויהי בישורון מלך" – הכתרת הקב"ה ע"י הדרגא הנעלית ביותר בבנ"י (ט)

ב. הקדמה למאמר

המאמר מיוסד על מאמר ד"ה תקעו ה'תש"ז, לפני ארבעים שנה (שאז "קאי איניש אדעתי' דרבי'") (י)

מאמר ד"ה תקעו בחודש שופר (מוגה)

ג. שיעור רמב"ם היומי (הל' טומאת צרעת פט"ז): הדיבור הרצוי והזהירות מהפכו

כמה לשונות בהלכה זו קשורים עם ר"ה; תוכנה הכללי – הפיכת הענינים הבלתי-רצויים – קשור עם "דירה בתחתונים", שע"י עבודת האדם שנברא בר"ה; הקשר לשבת – שענינו של "מזמור שיר ליום השבת" הו"ע עבודת התשובה דאדה"ר (יב-טו)

הפסוק שבו מסיים הרמב"ם ("אז נדברו יראי ה' גו'") קשור עם הגאולה, שכן ב"יראי ה'" נכללות כל המדריגות ביראה, כולל היראה דלעת"ל (טז)

ד. מעשה בפועל

מבצע ר"ה ושאר המבצעים; נתינת צדקה (שעי"ז באה הגאולה); ניגון "שיבנה ביהמ"ק"; שיעורי חת"ת (יז)

) "דברי כיבושין"

הענין ד"דברי כיבושין" למעליותא – הפיכת ענין בלתי-רצוי ("יכבוש עוונותינו") – הוא ע"ד ענין התענית, שהוא הפיכת העינוי ל"יום רצון" ותענוג (א-ב)

2) "צום גדלי': הדגשת עניני כל התעניות

שני ענינים אלו הם בהדגשה בצום גדלי': הפיכת ענין בלתי-רצוי – בהמשך לר"ה שענינו שיתוף והקדמת מדה"ר למדה"ד, ולאחרי תק"ש שענינו מיתוק הגבורות; ענין הרצון והתענוג – השופר ענינו תענוג, ועי"ז נשפע בר"ה ענין התענוג כפשוטו לכאו"א מישראל (ושלימות ענין התענוג – ביוהכ"פ) (ג-ה)

הדגשת ענין הגאולה בצום גדלי' – שענינו הי' המשך למלכות בית דוד, ו"גדלי'" ל' גדלות, "גדול ה'" (ו)

3) "הפטרת היום: "דרשו ה' בהמצאו גו'", "שמרו משפט ועשו צדקה"

הדגשת העילוי דצום גדלי' לגבי שאר התעניות בהפטרה: "דרשו ה' בהמצאו גו'" – דקאי על עשי"ת (וכן בהמשך הכתוב "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה"); מעלתו לגבי ר"ה – בהיותו לאחריו, ולגבי יוהכ"פ – בהיותו "מדברי קבלה" (ז-ט)

4) "שיעור חומש היומי (האזינו לב, ט-יב): "כי חלק הוי' עמו גו' ואין עמו א-ל נכר"

"כי חלק ה' עמו" – קאי על הנשמה שנפיחתה בגוף היתה בר"ה; "בארץ מדבר" – לשון דיבור (בנין המלכות דר"ה), ו"לא ישב אדם שם" (עבודת הביטול דר"ה); "ואין עמו א-ל נכר" – בגאולה האמיתית והשלימה (י-יא)

5) "שיעור רמב"ם היומי (הל' מטמאי משכב ומושב פ"ב): טומאה – בישראל דוקא

ענין הטומאה שייך רק אצל בנ"י, מפני קדושתם ("כי חלק ה' עמו"); ההוראה בעבודה – שהכוונה בענין החטא (ל' חסרון) היא בשביל העילוי בעבודת התשובה (יב-ד)

6) סיום

צדקה וקבלת החלטות טובות באופן של "מעלין בקודש" (טו-ז)

א. עשרת ימי תשובה: "יומין זכאין"

המעלה ד"יומין זכאין" שבעשי"ת (שביום זה שלמו רובם) – מצד היותם "ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ", מצד ענינם העצמי של ר"ה ויוהכ"פ (נוסף על ענינם כחלק מעשי"ת): בר"ה – העבודה ד"תמליכוני עליכם", וביוהכ"פ – הענין ד"עיצומו של יום מכפר" (א-ד)

ביאור הלשונות "בהמצאו" ו"בהיותו קרוב": "בהמצאו" הוא בנוגע למי שהי' חסר אצלו ע"ע, ו"בהיותו קרוב" הוא הוספה גם בנוגע למי שאצלו הכל בשלימות; אלא שאין די בענין כפי שהוא מצ"ע, וצ"ל ג"כ "דרשו" ו"קראוהו" (ה-ז)

שלימות הענין ד"בהמצאו" ו"בהיותו קרוב" – בגאולה האמיתית והשלימה (ח)

ב. סיום מסכת שביעית בירושלמי

מן הראוי ללמוד עניני שמיטה בתורה בתחילת שנת השמיטה – "אשתדל באורייתא ומקיים עלמא" (ט)

שמיטת כספים (בניגוד לשמיטת קרקע), וכן התקנה דפרוזבול – שייכים לכאו"א מישראל; ואף שאדה"ז כותב "כל ירא שמים" – ה"ז שייך לכאו"א (י-יא)

בסיום ירושלמי שביעית מדובר ע"ד הנהגתו של רב, ש(מצד מדת חסידות) לא הי' חוזר בו כשאמר לב"ב לתת מתנה (והובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע אדה"ז); ולכאורה ה"ז בסתירה לירושלמי ב"מ, שאמר לשמשו שאם המקבל עשיר עליו לשאול אותו שנית (יב-ד)

הביאור בזה: בשביעית מדובר בממונו הפרטי (ולכן אומר לב"ב); בב"מ מדובר ברכוש אחר או הקהל (ולכן אומר לשמשו), וצריך לנהוג ע"פ דעת בעל הממון; אלא שמכיון שלא הי' מקבל אפוטרופסות מרשע, הרי אם הבטיח לתת לעני ודאי שזהו גם דעת בעל הממון, משא"כ בעשיר לא הכל שייכים למדת חסידות דרב (טו-יח)

ההנהגה דמדת חסידות שייכת לעשי"ת, שבו דורשים מהקב"ה שיתנהג במדת חסידות ולכן יש להתנהג כך (יט)

ענינים מיוחדים שמצינו אצל רב בנוגע לר"ה ויוהכ"פ: בר"ה – "תקיעתא דרב"; וביוהכ"פ – דעתו שזמן תפלת נעילה הוא כשהשמש ("שמש הוי'") בראש האילנות ("כי האדם עץ השדה"), עד נעילת שערי שמים בכוח"ט לכאו"א מישראל (כ-כא)

ג. 1) פרשת האזינו: "האזינו" ל"דברי השירה הזאת"

ההוראה מפ' האזינו (שסיום וחותם השנה שעברה הי' בשבוע שלם דפרשה זו) – שבעשיית כל דבר יש להאזין ולשמוע לדברי התורה; הקשר לעשי"ת – שבעשי"ת ("בהיותו קרוב") כל יהודי הוא "קרוב לשמים ורחוק מן הארץ" (כב-ג)

2) שיעור חומש היומי (האזינו לב, כט; לט) "לו חכמו ישכילו זאת", "מחצתי ואני ארפא"

"לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם" – המשכה מחו"ב ל"אחריתם" (מלכות), כענין ר"ה – בנין המלכות, וכענין ה"יאָרצייט" – "פועל ישועות בקרב הארץ"; ובסיומו – "מחצתי ואני ארפא", ביטול המחיצות בין נגלה לפנימיות התורה, שעי"ז באה הגאולה (כד-ו)

ד. 1) אי-מענה על מכתבים – מפני העדר הזמן

בנוגע לאלו שכתבו מכתבים כו', הרי אין אפשרות לענות לכאו"א בפרטיות, ובודאי יקבלו את ה"מענה" מלמע' – כוח"ט בכל הענינים (כז)

2) שיעור תהלים (ג' מזמורים) היומי (קד-ה): "ברכי נפשי גו' הללוי'"

הקשר לשיעור תהלים היומי ע"פ הסדר דחודש אלול: הענין ד"ברכי נפשי" קשור עם "יאָרצייט", והסיום "הללוי'" מורה על נצחון מלחמת עמלק בגאולה; וזהו הקשר לסיום השיעור החדשי "חושה לעזרתי ה' תשועתי" (כח-ט)

3) שבע מצוות בני נח

ע"ד פעולה על אוה"ע בעניני ז' מצוות ב"נ, החל ממדינה זו, ועי"ז (שהרי היא "מעצמת על") בכל שאר המדינות (ל)

ההחלטות הטובות בכ"ז מסייעות לביאת משיח צדקנו, שאז יהי' באמת "מרובה במועדות" (לא)

4) סיום

מגבית וחלוקת דולרים ע"י ה"טנקיסטים"; ה"מבצעים" (לב-ג)

א. מעלת הזמן והמקום

העילויים המיוחדים בהתוועדות זו: שבת שובה ("שבת" אותיות "תשב") בשנת "שבת לה'"; ההוספה דעבודת האדם – "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו" (וכדמצינו בהפטרת הפרשה, שהענין ד"שובה" מתבטא במעשה ד"קחו עמכם דברים גו'"); מעלת הציבור בעשי"ת – במכ"ש ממעלת הציבור בכל השנה, ובפרט שמדובר בעניני תומ"צ; מעלת ההתוועדות – "גדולה לגימה שמקרבת"; ומעלת המקום – ביהכנ"ס וביהמ"ד של נשיא דורנו (א-ה)

יש לנצל עילויים אלו להוספה בתומ"צ, באופן שיומשך על כל השנה (שהרי שבת שובה כוללת את כל שבתות השנה) (ו)

ב. 1) פרשת האזינו: "קרוב לשמים ורחוק מן הארץ"

ההוראה מפ' האזינו (שהיא הוראה כללית – שהרי מפ' האזינו נלמד החיוב לכתוב את התורה כולה): יהודי צ"ל "קרוב לשמים ורחוק מן הארץ" (ז-ח)

2) ח' תשרי: ספירת הבינה

שמיני הוא כנגד ספירת הבינה (ע"פ הסדר דמלמטלמ"ע), ענין התשובה; ספירת הבינה היא כללות המוחין (שבריחוק הערך מהמדות), שזהו ענין העבודה דלעת"ל שתהי' עבודת המוחין (ט-י)

3) סיום

כל הענינים האמורים הם הוראה בנוגע לעבודה בפועל, ביחד עם נתינת-כח לקיומם מתוך שמחה וטוב לבב (יא)

מאמר ד"ה שיר המעלות ממעמקים

ג. 1) פרש"י (האזינו לב, ג; כב): "כי שם ה' אקרא", "ותלהט"

מדוע אינו מעתיק המשך הפסוקים (יג)

2) לקוטי לוי"צ (דברים ע' תסב): "בי' אחידא בי' להיטא כו'"

מהי ההוראה בעבודת האדם (יד)

3) רמב"ם (הל' שאר אבוה"ט רפ"ד): "שמונה שרצים האמורים בתורה"

מה השייכות למספר שמונה (טו)

4) יום-הכפורים: "עצמו של יוהכ"פ מכפר" (המשך)

בנוגע למה ששאלו על משנ"ת בהתוועדות הקודמת ש"עצמו של יוהכ"פ מכפר" – מפסק הרמב"ם שמכפר רק לשבים: הכפרה עצמה היא מצד יוהכ"פ, והתשובה היא תנאי צדדי (הסרת המניעה) בלבד – ע"ד תנאי דבני גד ובני ראובן, או ע"ד תנאים בקידושין (שא"צ שיהי' להם שייכות לקידושין); נפק"מ לפועל – קטן שהגדיל בסמיכות ליוהכ"פ, שאף שאינו צריך לשוב ישנו אצלו ענין הכפרה (טז-יט)

5) סיום מסכת שביעית בירושלמי (המשך)

הענין ד"חברות" שייך לכאו"א מישראל (כ)

חלוקת המשקה (כא)

ד. 1) הביאור בלקוטי לוי"צ

"אשתדלת" הו"ע בנין המלכות בפרצוף שלם, ובעבודה – המשכת נקודת האמונה בכל כחות הנפש עד לבחי' מלכות ע"י עבודת התשובה, ובכל הג' קוין דתורה עבודה וגמ"ח (כב-ג)

2) הביאור בפרש"י

בפסוק "כי שם ה' אקרא" – המלים "הבו גודל לאלקינו" מופיעות בהמשך הפירוש; בפסוק "ותלהט מוסדי הרים" – הקושיא היא מדוע צריך ללהט "מוסדי הרים", ולכן מפרש דקאי על ירושלים; זהו גם טעם ההדגשה "ארצכם ויבולה" (כד-ה)

הענין ד"פרזות תשב ירושלים" – המעלה דעבודת הבע"ת; הזהירות אצל בע"ת צ"ל רק שלא יצא מחוץ לקדושה, אך אינו צריך להגן על כניסת ענינים מבחוץ (כו)

3) הביאור ברמב"ם

השמונה שרצים הם – ז' שרצים שהם מ"ט שערי טומאה וטהורים בים, והחולדה שהיא שער הנו"ן שכנגד בינה (כנ"ל בענין שמיני בתשרי) ולכן טמאה בכל מקום; בגאולה העתידה יהי' גם הבירור דשער הנו"ן, כי אז יתגלה בחי' נעלית יותר ב"ים"; גילוי זה הוא ע"י מעשינו ועבודתנו עתה – לימוד ענינים אלו בתורה, שעי"ז זוכים לשלימות הענין ד"שמיני" בימות המשיח (כז-ל)

) יום-הכפורים: יחידה שבנפש

העבודה דיוהכ"פ היא העבודה מצד בחי' יחידה שבנפש, שהיא קשורה להקב"ה באופן תמידי, אלא שיש לגלותה בכל הכחות עד לגשמיות הגוף, ועי"ז מגלים את בחי' יחיד שלמעלה בכל סדר ההשתלשלות ("דע מה למעלה – ממך"); וענין זה נעשה ע"י עבודת התשובה – תשובה עילאה שמתוך שמחה הקשורה עם ענין התורה, וגם היא שייכת לכאו"א (א-ד)

התחלת הענין האמור היא בר"ה – שע"י "תמליכוני עליכם" פועלים המשכה חדשה מבחי' יחידה שלמע' בכל סדר ההשתלשלות, אלא ששלימותה ביוהכ"פ; ההמשכה מבחי' יחידה עד לעוה"ז הגשמי קשורה גם עם י"ג תשרי – "לכתחילה אַריבער" (ה-ז)

2) ערב יום-הכפורים: "כל האוכל ושותה בתשיעי"

הענין הנפעל ע"י התענית ("אכילה פנימית") ביוהכ"פ נפעל בערב יוהכ"פ ע"י אכו"ש גשמית, וזהו עילוי בעיוהכ"פ על יוהכ"פ; הכחות הנמשכים בערב יוהכ"פ פועלים על השנה כולה, שיורגש בה ענין העבודה ד"יחידה", ועי"ז נמשך גם בחי' ה"יחידה" שלמע' (ח-י)

3) קביעות השנה: שנה של שבת

המעלה בשנה זו – שהיא שנת "שבת לה'" (ור"ה שלה חל בשבת), והרי שבת ענינה המשכת התענוג (יחידה) בגלוי בעניניו הגשמיים של יהודי (וכן שנת השמיטה נותנת ברכה בשדה הגשמית) (יא)

4) שיעור חומש היומי (ר"פ ברכה): "וזאת הברכה גו'", "ויהי בישורון מלך"

"וזאת הברכה גו'" – המשכת כל עניני הברכה באופן ד"וזאת"; "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" – הכלי לזה הוא ע"י אחדות ישראל; עי"ז זוכים ל"מלך" כפשוטו – מלך המשיח; ובמיוחד ע"י ההוספה בנתינת צדקה (יב-ד)

5) שידור השיחות ע"י מכשירים

הוספה בכל הנ"ל – מצד המכשירים (חשמל וכו') שמשתמשים בהם כדי להגביר את הענין ד"יחד שבטי ישראל" בכל העולם כולו; מעלה מיוחדת בכך שהמכשיר הוא דומם, דהיינו שבחי' יחידה חודרת עד לדומם (טו)

6) ברכה לשנה החדשה

ברכת גמח"ט וברכות לשנה החדשה בכל אותיות הא"ב – במיוחד ע"י העבודה דיוהכ"פ (ששייכת לכאו"א) (טז-יז)

) ברכת כהנים

הענין ד"ברכת כהנים" שייך לכל "ממלכת כהנים" – כולל המעלה ד"כהנים גדולים"; זהו הטעם שמברכים בערב יוהכ"פ בברכה זו – שכן עבודות יוהכ"פ הם בכהן גדול (יחידה) דוקא (א-ב)

2) תלמידי ישיבה: ענינם – עסק התורה

ענין זה מודגש במיוחד בנוגע לתלמידי ישיבה, שענינם העיקרי הוא עסק בתורה, שעי"ז מתאחדים עם הקב"ה באופן ד"יחידה" – "יחוד נפלא"; ובמיוחד בנוגע לתלמידי תו"ת, שנשיא דורנו הוא מנהל פועל של הישיבה, ולומדים בה גם תורת החסידות (ג-ד)

ענין התורה מודגש בשנה זו, שהיא שנת "שבת לה'" (ור"ה שלה חל בשבת) – ש"דכ"ע בשבת ניתנה תורה"; ובשיעור חומש היומי – "תורה צוה לנו גו'" (ה-ו)

נתינת-כח מיוחדת לענינם של תלמידי ישיבה בכלל – לימוד התורה לשמה מתוך שמחה מבלי ענינים גשמיים המבלבלים, ובפרט בנוגע לשליחות המיוחדת של תלמידי תו"ת – "נרות להאיר", הפצת המעיינות שעי"ז מביאים את הגאולה האמיתית והשלימה, כמבואר בתורות רבותינו נשיאינו (ז-יא)

א. י"ג תשרי: ענינו של בעל ההילולא – גם אחרי ההסתלקות

ענינו של אדמו"ר מהר"ש – "תפארת שבתפארת" – נמשך גם לאחרי הסתלקותו, ובאופן ד"מעלין בקודש"; ואם כך בעניני העולם, עאכו"כ בנוגע להוראתו בעניני תורה – "לכתחילה אַריבער" – שהיא נצחית (א-ב)

הכוונה העיקרית בההוראה ד"לכתחילה אַריבער" היא לענינים רוחניים, ובפרט להפצת המעיינות, וכאשר ינהגו כך בוודאי יצליחו, כהבטחות התורה בזה (ג-ה)

ב. 1) פירוש אדמו"ר מהר"ש במאמר הגמרא "שליש במקרא כו'"

"שליש במקרא" – התעוררות האהבה, (ורק אח"כ אפשרי) "שליש במשנה" – שינוי עצמו ("טאַפּאָרו דאַ פּלאַחו"), ולבסוף "שליש בגמרא" – לגמור את הכלי (ו-ט)

2) חובת כאו"א למלא תפקידו בפועל

על כאו"א למלא את התפקיד שהוטל עליו ("משפיע", מנהל וכדומה), ובוודאי רצונו האמיתי הוא לבצעו, ועליו רק לגלות רצון זה בפועל – וכ"ז באופן ד"לכתחילה אַריבער"; אין מקום להצטדקות שאינו ממלא תפקידו מפני שמנהל המוסד אינו מערב אותו כו' – אדרבה, מכיון שמינו אותו ה"ז ראי' שלא די במנהל המוסד לבדו; לאידך – חובתו של המנהל לדחוף את חברי ההנהלה למלא את חובתם שלהם; אין הכוונה ח"ו לכעוס על מישהו כו', אלא שיתקבלו הדברים (י-טז)

ג. קביעות השנה: ר"ה שחל בשבת

הענין ד"לכתחילה אַריבער" הוא במיוחד בשנה זו, שתחילתה ביום השבת שענינו עונג ומנוחה; ענין זה נמשך על כל השנה (החל מסוכות ושמע"צ) – שבכולה "כל מלאכתך עשוי'", כי כשמתנהגים באופן ד"לכתחילה אַריבער", אזי "ועמדו זרים ורעו צאנכם גו'"; לכאו"א ישנם ה"קופסא" וה"מפתח" להנהגה באופן זה (יז-כ)

הענין בעבודת האדם – שכאשר יהודי עוסק בתומ"צ ה"ה בכללות במעמד ומצב דשבת (כא-ב)

ד. 1) שיעור חומש היומי (ברכה לג, כב, כו): "ולדן אמר גו'", "ובגאותו שחקים"

"ולדן אמר גו'" – אע"פ שמדובר באחרון שבשבטים, ה"ה זוכה לברכתו של יהודה – "גור ארי'", "לכתחילה אַריבער"; והסיום "ובגאותו שחקים" – ברכה מהמקור הנעלה ביותר, ובאופן ד"גאותו" – גאוה דקדושה, ובאופן ד"וזאת" (כג-ו)

2) מבצעים

החל ממבצע סוכות – סיפוק צרכי החג (ואף שמיד יבוא משיח צדקנו – הרי היא הנותנת, כי לאחרי ביאת משיח לא תהי' עוד הזדמנות לתת צדקה), ומבצע ד' מינים (כז-ט)

ה. 1) מגבית (ל)

2) סיום

חלוקת דולרים לצדקה ובניגונים (לא)

ההמשכות שע"י הד' מינים

ההמשכה בכל ד' הסוגים דבנ"י, עד לברכת הגאולה האמיתית והשלימה

1) חג הסוכות: גילוי ה"אור חדש" שנמשך בר"ה

אף שה"אור חדש" נמשך כבר בר"ה (ע"י עבודת בנ"י), הרי גילויו (ככל עניני ר"ה) הוא בחגה"ס ("ליום חגנו"), ובפרט ע"י שמחה שהיא ענינו העיקרי (והשער לשאר הענינים) של חגה"ס, וקשורה עם ענין החידוש; עיקר החידוש – ביום הראשון דוקא (ב-ה)

יש להמשיך "אור חדש" זה למטה מטה, כמודגש הן בר"ה ("מלך על כל הארץ") והן בחגה"ס (בענין ההלל – "הללו את ה' כל גוים גו'", ובענין השמחה – שהיא "בעושיו" ו"במעשיו" דוקא) (ו)

2) חג הסוכות: אחדות הקב"ה וישראל

אחדות הקב"ה ובנ"י בר"ה והתגלותה בחגה"ס – בדרושי רבותינו נשיאינו: הבעש"ט – השם שייך לתוכן, "זמן שמחתנו"; המגיד – בנ"י חקוקים במחשבה; אדה"ז – ענין החקיקה; אדהאמ"צ – התעוררות הרצון למלוכה בתק"ש; הצ"צ – "את ה' האמרת גו'", ועי"ז הוספה למעלה; מהר"ש – אחדות בנ"י בחגה"ס; מוהרש"ב – "כי נער ישראל ואוהבהו"; מוהריי"צ – האהבה ד"יהי ה' אלקינו עמנו" (ז-ט)

מתשרי נמשכים הענינים האמורים בפועל לכל השנה כולה (י)

3) אושפיזין: אברהם אבינו והבעש"ט

הענין ד"אור חדש" – מודגש בנוגע ל"אושפיזין", שהרי במשך שנה של לימוד תורה בג"ע בוודאי ניתוסף בהם עילוי באין-ערוך (יא)

הדגשת ענין החידוש ב"אושפיזין" דהיום – אברהם אבינו והבעש"ט: אברהם אבינו – היהודי הראשון; והבעש"ט – שהוא בעה"ב על הענין ד"שם טוב" (יב)

4) שיעור חומש היומי (ברכה לד, ד; יב): הזכרת שמות האושפיזין

ה"אושפיזין" דהיום בשיעור חומש היומי: "זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם", ו"לעיני כל ישראל"; המשכת הענינים בגילוי – "לעיני", ו"וזאת הברכה" (יג)

5) שמחת בית השואבה: באופן של חידוש

עי"ז זוכים לחגוג את שמחת ביה"ש בירושלים (יד-טו)

1) חג הסוכות: המשכתו על כל השנה

המשכת הענינים דחגה"ס – אהבת הקב"ה לבנ"י, עד שנתן להם את ענני כבודו להקל עליהם את הדרך לארץ, וענין השמחה ד"זמן שמחתנו" ושמחת בית השואבה – על כל השנה כולה (א-ד)

2) אושפיזין: אורחים חדשים בכל שנה

כשם שבנוגע ל"אושפיזין" ניתוסף במשך השנה עילוי לאין-ערוך – כך הוא גם בנוגע לאורחים כפשוטם (ה)

3) שמחת בית השואבה: באופן של חידוש (ו-ז)

1) חג הסוכות: עניניו המיוחדים של כל יום

בכל יום מימי חגה"ס ישנו (נוסף על הענין הכללי דחגה"ס ודחודש תשרי בכלל) הענין המיוחד לו (שהוא ה"שער" לשאר הענינים) – הקשור עם שיעורי אותו יום בתורה (ולכל לראש – שיעורי חת"ת, המבטאים את החלוקה לימי השבוע, החודש והשנה) ועם ה"אושפיזין" דאותו יום (המפורסמים והחסידיים); כל זה – באופן המובן לכאו"א מישראל, שהתורה כולה ניתנה לו בירושה (כמ"ש בשיעור חומש היומי "תורה גו' מורשה קהלת יעקב") (ב-ו)

2) שיעור תהלים היומי דאתמול (עז-עח): השייכות לאושפיזין – אברהם אבינו והבעש"ט

השלמה לאתמול: הענין המשותף לאברהם ולבעש"ט – המים, הירידה ממקום גבוה לנמוך; ובשיעור התהלים מוזכר פעמים רבות "מים", ותוכנו קשור לגאולה – שלימות הירידה מלמעלמ"ט, "דירה בתחתונים" (ז-ח)

3) שיעור תהלים היומי (עט; פב): השייכות לאושפיזין – יצחק אבינו והמגיד

הענין המשותף ליצחק ולמגיד – "מקומך אל תנח"; זהו הענין דתחילת שיעור התהלים "באו גוים בנחלתך" למעליותא – שהענינים דלעו"ז מתעלים למקום הקדושה (מבלי צורך לרדת אליהם), ועי"ז נעשה כסיום השיעור – "כי אתה תנחל בכל הגוים" (ט-יא)

ההוראה בעבודה: ישנם זמנים שהעבודה צ"ל באופן ד"מקומך אל תנח"; שמחת ביה"ש צ"ל ברה"ר גם בלילה זה, כי גם רה"ר היא חלק ממקומו של יהודי; ועד"ז בעבודה – לא רק תומ"צ אלא גם עניני הרשות נכללים ב"מקומך אל תנח"; בזמן הגלות הרי הגלות היא "מקומך", ודוקא עי"ז באה הגאולה (יב-טו)

4) יום ב' דסוכות: הדגשת הענינים הכלליים דסוכות

הדגשת הענין הכללי דחגה"ס בשיעור תהלים היומי – "בכסה ליום חגנו" (טז)

הדגשת הענינים הכלליים דחגה"ס ביום זה: בעבודת בנ"י – ביום זה מתחיל הענין ד"מעלין בקודש" בשמחת ביה"ש; בהשפעה על אוה"ע – ביום זה מודגש לראשונה הענין ד"פוחת והולך" בהקרבת הפרים שכנגד ע' אומות (יז-ח)

5) שמחת בית השואבה: בהוספה

ההוראה בפועל – שמחת ביה"ש באופן ד"מעלין בקודש", ועד לפעולה על אוה"ע; עי"ז זוכים לענין דשמחת ביה"ש בביהמ"ק (יט-כ)

1) עניני היום

הלילה השלישי – "חזקה"; ה"אושפיזין" דיום זה – יעקב אבינו ואדה"ז; ושיעורי החת"ת דיום זה (ב-ג)

2) אושפיזין: יעקב אבינו ואדמו"ר הזקן

הענין המשותף ל"אושפיזין" דהיום – ענין התורה; הקשר לשיעור חומש היומי – "יורו משפטיך ליעקב גו'"; החידוש על השיעור דאתמול "תורה צוה לנו גו'" – שכאן מדובר בענין השייך רק לאחרי יגיעה בתורה; פסוק זה הוא ציווי שחייב להורות (כפס"ד ההלכה בזה); ההוראה לכאו"א מישראל – להורות לרבים למי ששייך לזה, ומי שאינו שייך – להורות לעצמו ע"י קיום הענין ד"עשה לך רב" (ד-ז)

3) "עשה לך רב"

הצורך בזה נראה במוחש, כיון ש"אדם קרוב אצל עצמו" ואינו יכול לסמוך על עצמו; אפילו גדול שבישראל – אסור לו לסמוך על עצמו ועליו לעשות לו רב, שהרי אפילו משה רבינו סירב לענות לבנות צלפחד על שאלתן בעצמו, מכיון שאמרו לו שאביהן לא הי' בעדת קרח וחשש לשוחד דברים (אף שהשאלה היא חשובה, וה"שוחד" – אפסי); אין להתחמק מלשאול שאלות אצל הרב, אלא יש לשאול את כל השאלות המתעוררות (ח-יג)

4) שיעור תהלים היומי: השייכות לאושפיזין

השיעורים בתהלים קשורים לחגה"ס יותר מאשר השיעורים בחומש, מכיון שהם בכל שנה בשוה (שהרי הם קשורים עם ימי החודש) (יד)

הקשר דה"אושפיזין" דהיום לשיעור תהלים היומי: יעקב מוזכר בו כמ"פ; "אוהב ה' שערי ציון" ו"ילכו מחיל אל חיל" – מרמזים על ענין התורה; בתורה גופא "מחיל אל חיל" מרמז על פנימיות התורה ונגלה דתורה, ועי"ז "יראה אל אלקים בציון" (טו-יז)

הדגשת הפעולה על אוה"ע – ענין עיקרי בשמחת ביה"ש – בשיעור תהלים היומי "אהלי אדום וישמעאלים גו'" (יח)

5) שמחת בית השואבה: בהוספה

ההוראה בפועל – הוספה בשמחת ביה"ש באופן ד"מחיל אל חיל", ומשמחה זו יוצאים בריקוד לקבלת פני משיח צדקנו (יט-כ)

1) פתיחה

המעלות המיוחדות ביום זה: א' מימי חודש תשרי; יום טוב; א' מלילות חוה"מ, שבהם ישנו הענין ד"שמחת בית השואבה"; ובזה גופא – הלילה הד' (כדלקמן) (א-ב)

2) שמחת בית השואבה

צ"ע מדוע לא מצינו שעושים בשמחת ביה"ש זכר לניסוך המים; השלמת ענין זה – ע"י הוספה בשמחה, ואמירת דברי תורה שנמשלה למים (ואף שיש בה גם בחי' "יין" ו"שמן" – הרי באנשים כערכנו צ"ל דוקא ענין ה"מים" שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך (לגמרי, ובמקום הגבוה אינם נשארים כלל)) (ג-ה)

הוראת התורה (באופן ד"תורה אור") בנוגע לשמחת ביה"ש – "מי שלא ראה כו' לא ראה שמחה מימיו"; ומכלל לאו אתה שומע הן – שע"י ההשתתפות בשמחת ביה"ש באופן של ראי', ה"ה רואה שמחה בכל ימיו ובכל עניניו (ו-ז)

שמחת ביה"ש היא (בזה"ז) בכל שבעת ימי החג, ובהוספה בכל לילה ("מעלין בקודש"); ומעלה מיוחדת ביום הרביעי, שבו נשלמו רוב ימי חגה"ס (ח-ט)

3) אושפיזין: משה רבינו ואדמו"ר האמצעי

הענין המשותף ל"אושפיזין" דהיום (שנתגלו בזהר – פנימיות התורה, ואח"כ – בגילוי חסידות חב"ד – ה"אושפיזין" החסידיים) – הענין ד"רחובות הנהר": משה רבינו – שניתן לו פלפולא דאורייתא, ואדהאמ"צ – כפי שרואים במאמריו (י-יא)

4) שיעור חומש היומי (ברכה לג, יג): "וליוסף אמר גו'"

"ממגד שמים גו'" – ענין התענוג הנעשה ע"י הלימוד באופן ד"רחובות הנהר"; ענין התענוג הוא ענינו של ר"ה, ומתגלה בחגה"ס ("ליום חגנו") (יב-ד)

5) שיעור תהלים היומי (פח-ט)

שייכות המזמורים דהיום, שהם לכאורה על ענינים בלתי-רצויים, לספר תהלים – כי בפנימיותם הם ענין טוב (כמשנת"ל בענין "באו גוים בנחלתך"), כגון "מחלת לענות", שיש לפרשו (לא לשון חולי ועינוי, אלא) לשון שיר וניגון; בזה גופא – תוכן המזמור הא' הוא שלימות העולם, ותוכן המזמור הב' – השלימות דמשיח שלמע' מהעולם; זהו החילוק בין "הימן" (ה' מוצאות הפה, מציאות העולם), ו"איתן" (קול פשוט, למעלה מהעולם) (טו-יט)

הקשר דענין הנ"ל (ענינים הבלתי רצויים שבפנימיותם הם נעלים) ל"אושפיזין" דהיום: משה רבינו – מיד עם לידתו הי' מוטל ביאור בסכנה, ושמו נקרא ע"ש שנמשה משם, ודוקא עי"ז נולד מושיען של ישראל (וכן ישנו הענין הפנימי ד"משיתיהו", כמבואר בחסידות); אדמו"ר האמצעי – שמו הוא "דוב" שהוא "מסורבל בבשר", וענין זה נשתלשל מ"בשר" שלמעלה ("אברים דמלכא") (כ-כג)

קשר נוסף לאדהאמ"צ: בשני המזמורים מוזכר "משכיל", הקשור עם "רחובות הנהר"; הם נאמרו ע"י האחים הימן ואיתן – ע"ד דרישת אדהאמ"צ שאברכים ידברו ביניהם בענין "יחודא עילאה" (כד)

החילוק בין שני המזמורים – השלימות דעולם והשלימות שלמעלה מהעולם – כנגד החילוק בין "רחובות הנהר" דמשה שהוא בעיקר בנגלה דתורה (המלובש בעולם), ו"רחובות הנהר" דאדהאמ"צ שהוא בתורת החסידות (שלמעלה מהעולם) (כה-ז)

6) שמחת בית השואבה: גם בזמן הגלות

שמחת ביה"ש אפשרית גם בזמן הגלות, כיון שבפנימיותו הו"ע טוב, ובאמת אין לגוי שליטה ח"ו על יהודי; הדגשת הענין ב"אושפיזין" דהיום: משה רבינו "כי מן המים משיתיהו", הצלה מסכנה, ועד"ז בכאו"א מישראל; אדהאמ"צ – שמבאר בדרושיו שכל הגזירות והשמדות כו' לא יהיו עוד (כח-ט)

ההוראה בפועל – שמחת ביה"ש גם בזמן הגלות ודוקא ברה"ר, שכל בריאתו הוא כדי שבנ"י יעשו ממנו "רשות היחיד"; על כאו"א לנצל את הכחות שנותנים לו לכך, ומשמחה זו להמשיך על כל השנה (ל-לא)

א. 1) כינוס צבאות השם: הזדמנות להתחזקות בתפקיד

מטרת כינוס זה – התחזקות בעניני תורה, תפלה וצדקה, ובתוקף של חיילים המגוייסים לצבא הקב"ה, שמטרתו להפיץ בעולם כולו את מלכותו של הקב"ה ומתוך שמחה; וכפי שנהוג בצבא בכלל, שמדי פעם מכנסים את החיילים לספר ע"ד הצלחתם בתפקידיהם כו' (ב-ה)

2) זמן הכינוס

ביאור סדר ה"ימים טובים": "זמן חרותנו" – לכל לראש, לכל חייל ישנה חרות מכל הדאגות; "זמן מתן תורתנו" – נתינת "ספר הפקודות" כדי לדעת כיצד לנהוג; "זמן שמחתנו" – ע"י השמחה נקל יותר לבצע את המשימות בפועל (ו)

הכינוס ביום שלישי שהוכפל בו כי טוב – "טוב לשמים וטוב לבריות"; וההוראה – על כל ילד להשפיע על סביבתו בכל ענינים אלו (ז-ח)

ב. 1) שיעור חומש היומי (ברכה לג, יג): "ממגד שמים מטל"

הברכה ד"ממגד גו'" – ברכות שהקב"ה נותן לכאו"א מישראל, ובמיוחד לחיילי "צבאות השם", למע' ממדוה"ג (ט-י)

2) חג הסוכות: שמירה והגנה על בני ישראל

המעלה המיוחדת דחגה"ס – שמודגש בו שמירת והגנת הקב"ה על בנ"י בכל שנה מחדש; ומחגה"ס ממשיכים זאת על כל השנה כולה (יא)

3) צבאות השם: הוספה בתומ"צ

על כאו"א מ"צבאות השם" להוסיף עוד יותר בלימוד התורה ובקיום המצוות, וע"י הוספת אור התורה בעולם מבטלים את חושך הגלות (יב-ג)

ג. סיום

חלוקת מטבעות וניגונים (יד)

1) יום ה' דחג הסוכות: ספירת ההוד

הענין המיוחד ביום זה – שהוא סיום עיקר ימי חגה"ס, כנגד ספירת ההוד שהוא סיום עיקר המדות, ולכן שמחת בית השואבה צ"ל בו ביתר שאת; ובפרט בזה"ז שאין ניסוך המים (וגם אין עושים זכר לזה, וצ"ע הטעם), הרי צ"ל הוספה בשמחה כדי להשלים את החסר (א-ב)

2) אושפיזין: אהרן הכהן והצ"צ

ענינם המשותף – אהבת ישראל: אהרן הכהן – אוהב את הבריות כו', וכן – תנאי עיקרי בברכת כהנים הו"ע האהבה; הצ"צ – פעל שלום ואחדות בין כמה חוגים בישראל, ופעל במס"נ בנוגע לחינוך קטנים (ג)

3) שיעור תהלים היומי (צ; צו): השייכות לאושפיזין

הקשר לאהרן (דלכאורה פתיחת השיעור היא "תפלה למשה"): סיום המזמור הא' הוא ב"ויהי נועם גו'", שאמרו משה בקשר להקמת המשכן שבה מודגשת מעלת אהרן; עד"ז מצינו בלימוד התורה בכלל, שהמקבל הראשון ממשה הי' אהרן (אלא שכאן מדובר בעניני אהרן עצמו); במעלתו של אהרן המתגלית ע"י משה ישנה מעלה על מעלתו של אהרן סתם (ד-ח)

הקשר להצ"צ: תוכן השם "צמח צדק" (וכבר דובר ע"ז שהוא היחיד מרבותינו נשיאינו שאין מזכירים אותו בתואר) – הרמז על המשיח, ואילו זכינו הי' מתקיים בגלוי; והמזמור האחרון דשיעור התהלים – "שירו לה' שיר חדש" – מדבר על השירה דלעת"ל [מאמר המוסגר: הביאור בדברי המדרש "אילו זכיתם כו' ועכשיו שלא זכיתם כו'" בכל אותיות הא"ב – כדי להורות בכל אותיות הא"ב שכל ענין בלתי רצוי מקורו בענין של טוב] (ט-יג)

קשר נוסף של הצ"צ לשיעור התהלים: "אז ירננו כל עצי יער" קאי על עה"ח ועה"ד, שהם כנגד נגלה דתורה ופנימיות התורה; ואצל הצ"צ מצינו שתורתו בלולה מנגלה דתורה ופנימיות התורה יחד (יד-טו)

ההוראה בפועל משיעור התהלים: שמחת ביה"ש בלילה זה באופן ד(טעימה ד)"שיר חדש", וברה"ר עד לאופן ד"ישמחו השמים גו' ירננו כל עצי יער", ועד לשלימות השמחה בגאולה האמיתית והשלימה (טז-יט)

1) שמחת בית השואבה: בלי דבר המביא לשמחה

החידוש בשמחת ביה"ש – שהיא אינה בגלל דבר המביא לשמחה, שהרי מים (בניגוד ליין) אין להם שייכות לשמחה כלל (וזהו הטעם שאין עושים זכר לניסוך המים); שאיבת רוה"ק אינה הסיבה לשמחה, אלא תוצאה ממנה (א-ב)

2) אושפיזין: יוסף ואדמו"ר מהר"ש

ענינו הפרטי של יום ו' דחגה"ס – ספירת היסוד, שהיא ענינם של שני ה"אושפיזין" דיום זה – יוסף ואדמו"ר מהר"ש (ג-ד)

המשותף ל"אושפיזין" דהיום – "לכתחילה אַריבער": יוסף – "מבית האסורים יצא למלוך", וכן אדמו"ר מהר"ש (ואצלו החידוש גדול יותר – "אַריבער" גם לגבי מה שנתחדש במ"ת); הקשר לשמחת ביה"ש – שמחה ללא יין (כנ"ל), "לכתחילה אַריבער" (ה-ז)

ההוראה בפועל – שמחת בית השואבה גם בזמן הגלות, כיון שגם בגלות בנ"י הם "משנה למלך" (בדוגמת יוסף), וגם אוה"ע מתייחסים אליו באופן זה; הדרישה להנהגה "לכתחילה אַריבער" – היציאה ממצב ד"אשר חרפו עקבות משיחך" לגאולה האמיתית והשלימה באופן ד"אמן ואמן" (וב"אמן" עצמו מודגש הענין ד"לכתחילה אַריבער" – יחוד הוי' ואדנ-י, ועד שנעשים תיבה אחת) (ח-ט)

3) שיעורי היום

הקשר לשיעור התהלים מודגש יותר מאשר הקשר לשיעור החומש, כיון ששיעור זה אינו משתנה משנה לשנה (י)

4) שיעור חומש היומי (ברכה לג, כב-ו): ברכות דן נפתלי ואשר

ה"אושפיזין" והענין ד"לכתחילה אַריבער" – בשיעור חומש היומי: ברכות השבטים בני השפחות, שיוסף התחבר דוקא אתם; בברכת אשר, אחרון השבטים – נכללה ברכה לכל ישראל; ברכת דן, הירוד בשבטים – "דן גור ארי' גו'"; "רוכב שמים בעזרך ובגאוותו שחקים" – ענינים שלמע' ממדוה"ג; השייכות ד"שחקים", "שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים" – לפתגם אדמו"ר מהר"ש שהפרנסה בימינו היא בדוגמת "לחם מן השמים", ומ"מ צ"ל גם פעולת האדם (יא-טו)

5) שיעור תהלים היומי (צז-קג)

"ושמואל בקוראי שמו" – שמו של אדמו"ר מהר"ש (שהסתלקותו בדיוק שבוע לפנ"ז); "ה' מלך תגל הארץ" – המשכת השמחה בתוך "הארץ"; "מזמור גו' שיר חדש" דלעת"ל – בהוספה על ה"שיר חדש" דאתמול – עוד בזמן הגלות; "לדוד ברכי נפשי את ה'" – הברכה לה' ע"י בחי' נפש דוקא; "ברכו ה' כל מעשיו" – המשכת וגילוי שם הוי' בתוך העולם (טז-יט)

אף שהענינים האמורים שייכים לגאולה העתידה – הרי הם נפעלים ע"י מעשינו ועבודתנו עתה, כמשל התיבה המבואר בדרושי אדמו"ר מהר"ש, וכפסק הרמב"ם (כ)

6) שמחת בית השואבה: באופן ד"לכתחילה אַריבער"

ההוראה בפועל – שמחת בית השואבה באופן ד"לכתחילה אַריבער", כולל – לפעול שמחה זו גם במי שלא הי' בלילות שלפנ"ז; והוספה יתירה – מצד ההכנה ליום המחרת, "הושענא רבה"; ועי"ז "תגל הארץ" בגאולה האמיתית והשלימה (כא-ג)

1) הושענא רבה: שם בפני-עצמו

נוסף על המעלה דכל יום על היום שלפניו מצד הענין ד"מעלין בקודש" (אף שגם לפנ"ז היו הענינים בשלימות, כדמצינו בהלכה שברגל "כל ישראל חברים"; וגם לאחרי שחרב ביהמ"ק – הרי ישנו ביהמ"ק הרוחני שיש בו כל הענינים שהיו בביהמ"ק הגשמי) – יש ליום זה שם מיוחד בפ"ע, "הושענא רבה" המורה על ריבוי ושלימות שאין למע' מהם (כפי שרואים בפועל ב"הושענות" דהוש"ר); מעלה זו היא מצד הענין ד"כל השביעין חביבין" (א-ה)

2) אושפיזין: דוד המלך ואדמו"ר מוהרש"ב

הדגשת שלימות העבודה (ענינו של הוש"ר, כנ"ל) בדוד – שהשלים עבודתו במשך שבעים שנה; הדגשת השלימות בתורה (הנעלית משאר המצוות, ובמיוחד בשנת השמיטה – שבה סדר העבודה הוא "תורתו אומנתו"): בדוד – שספר תהלים שלו נחלק לחמשה ולשבעה, בדוגמת התורה ("חצבה עמודי' שבעה"); באדמו"ר מוהרש"ב – שחידושו הוא בייסוד ישיבת תו"ת, שבה מודגשת שלימות התורה (ו-יא)

3) יום ז' דסוכות: "כל השביעין חביבין"

החביבות דענין ה"שביעי" היא מצד פעולת התורה בעולם (כפי שחלוקת התורה לשבעה היא מצד "ויהי בנסוע הארון"); הקשר לחגה"ס ול"אושפיזין": בחגה"ס מודגשת הפעולה על אוה"ע ע"י הע' פרים (ועי"ז לעת"ל "ועמדו זרים ורעו צאנכם גו'"), וכן ענינם של ה"אושפיזין" הוא היציאה ל"מלחמת בית דוד" (כשיחת אדמו"ר מוהרש"ב) להביא את הגאולה, שהיא גילוי בחי' "יחידו של עולם" בעולם (יב-יד)

4) "אשר חרפו עקבות משיחך" – למעליותא

הענין ד"חרפו" למעליותא – שמחה שלמע' ממדוה"ג עד שנראית כהיפך הכבוד ("ונקלותי עוד מזאת"); הקשר לשמחה דחגה"ס – שהרמב"ם מביא ענין זה בהמשך להלכות לולב ולשמחה היתירה שהיתה בחגה"ס; הדגשת ענין זה בהוש"ר – שהוא השלימות דחגה"ס (כנ"ל); עי"ז פועלים גם על העבר (טו-יז)

5) שיעור תהלים היומי (קד-ה): "ברכי נפשי את ה'", "בעבור ישמרו חוקיו גו'"

הקשר לשיעור תהלים (ספרו של דוד, ה"אושפיזא" דהיום) היומי: "ברכי נפשי את ה'", כנגד הקב"ה המלא את כל העולם – ספירת המלכות, ענינו של דוד; "בעבור גו' ותורותיו ינצורו" – לימוד תורת הנגלה ותורת החסידות ("תורותיו"), ענינו של אדמו"ר מוהרש"ב – שעי"ז מגיעים ל"הללוי'" – אהבה להקב"ה; הסיום ב"הללוי'" קשור עם אמירת ההלל (והושענות) בחגה"ס (יח-כא)

6) שיעור חומש היומי (ברכה לג, כט): "אשריך ישראל"

"אשריך ישראל" – ממקום שפסק משה התחיל דוד (ה"אושפיזא" דהיום); "אשריך" הו"ע התענוג שלמע' ממדוה"ג, "הושענא רבה"; "וישכון גו' בדד" – בגימטריא עשר, ענין השלימות (השייך ל"אושפיזין" דהיום, כנ"ל); "ואתה על במותימו תדרוך" – הפעולה על אוה"ע עד שמסייעים לבנ"י, שזהו ענינו של חגה"ס, כנ"ל (כב-ו)

7) שמחת בית השואבה: בהוספה

ההוראה בפועל – שמחת ביה"ש באופן של הוספה הכוללת את כל הימים שלפנ"ז ובהוספה (כז-ח)

8) אכילת תפוח בדבש בהוש"ר (כט)