מאמר ציון במשפט תפדה תשל"ה

בס"ד. ש"פ דברים, שבת חזון, תשל"ה*.

ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה1, ומבאר כ"ק אדמו"ר הזקן2 וכ"ק אדמו"ר הצ"צ3 (ורבותינו נשיאינו שלאח"ז), דציון קאי על בחי' פנימיות הלב. ונק' ציון לשון סימן, כי בחי' פנימיות הלב היא ציון וסימן ללמעלה. ובבחי' זו אא"פ להיות שבי' ח"ו, רק שהיא צריכה לפדי' בלבד, והפדי' היא במשפט היינו תורה, כתרגומו ע"פ כמשפט הראשון4 כהלכתא קדמיתא. ושבי' הם כחות הגלויים של הנשמה שבבחי' התלבשות בגוף, בחי' רגל שבנשמה, שהם בבחי' שבי' ממש, ופדייתם מן השבי' היא בצדקה דוקא, שהוא מעשה המצוות, כמשנת"ל (בד"ה ציון במשפט5) בארוכה.

י)ב) והנה לפי פירוש זה, ציון במשפט תפדה (פדי' שע"י תורה) הוא למעלה מושבי' בצדקה (פדי' שע"י מצוות), וע"פ משנ"ת בכ"מ שתורה היא למעלה ממצוות. אמנם ברשימות הצ"צ לנ"ך6 עה"פ ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה, מביא פירוש, שושבי' הו"ע לאתבא צדיקייא בתיובתא. דציון קאי על צדיקים7, ושבי' דציון הו"ע לאתבא צדיקייא בתיובתא8, ופדיית הצדיקים היא ע"י התורה, משא"כ לאתבא צדיקייא בתיובתא נעשה ע"י צדקה דוקא. ולפי פירוש זה ושבי' בצדקה הוא למעלה מציון במשפט תפדה, ולא עוד אלא שהוא עילוי שלא בערך. וכמובן גם מזה שלאתבא צדיקייא בתיובתא הוא ע"י משיח דוקא, וכמאמר9 משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא, שדרגת נשמת משיח היא באין ערוך מדרגות שאר הנשמות, וכידוע בכתבי האריז"ל10, שדרגת הנשמה שזכו אלי' גדולי ישראל שעד משיח היא רק בהבחינות נרנ"ח, ואדם הראשון זכה לחי', משא"כ משיח יזכה ליחידה, יחידה הכללית של כלל ישראל. והרי העילוי דבחי' יחידה על הבחינות נרנ"ח הוא עילוי שבאין ערוך. וכמובן גם מזה שנקראת יחידה מלשון יחיד, שתואר זה מורה אשר אין לה ערך להבחינות דנרנ"ח. וכידוע11 ההפרש בין יחיד לאחד, דאחד מורה שיש לו ערך לעוד דבר [דהגם שהתואר אחד אינו כהתואר ראשון, שראשון מכריח שיש שני, משא"כ אחד הרי יש אחד ואין שני גו' לו12, מ"מ, מזה גופא שצריך לומר ואין שני הרי מוכח שאפשר שיהי' שני לו, בערך לו כו'], משא"כ התואר יחיד, הרי זה גופא מורה שאין שני לו. ומזה מובן גודל העילוי דלאתבא צדיקייא בתיובתא, מכיון שזהו אחד הענינים שיתחדשו ע"י משיח דוקא, בחי' יחידה.

י)ג) והנה פירוש זה שבחי' ושבי' בצדקה היא למעלה מבחי' ציון במשפט תפדה הוא בהתאם עם הפירוש שבלקו"ת ובס' הליקוטים להאריז"ל13 עה"פ ציון במשפט תפדה [אלא ששם מבאר ב' הבחינות בדרגא תחתונה], דציון היא נקודת ציון יסוד שבנוקבא ולפי שהוא חלול והאורות מתגלים שם שם הוא אחיזת החיצונים ולכן אמר שבמשפט כו' גורמין שתפדה ודוחין משם החיצונים, אבל עדיין אין כ"ז רק כדי שלא יתאחזו בה לבד ותהי' ניכרת שם במקומה ולא תעלה עדיין למקומה הראשון ותצא מביניהם מכל וכל. אבל כדי להוציא' מביניהם ולהעלותה ולהושיבה למקומה הראשון צריך שיעשו כו' צדקה כו' וזהו ושבי' בצדקה להשיבה למקומה צריך צדקה ובזכות הצדקה תשוב למקומה הראשון. הרי שושבי' בצדקה הוא למעלה מציון במשפט תפדה. וכן מובן גם בפשטות, כמש"כ שם, דמשפט (הגם דמשפט איהו רחמי14) ענינו הוא כפי שורת הדין, משא"כ צדקה הוא לפנים משורת הדין.

י)ד) והנה מבואר במ"א15 שפירושים שהם בכתוב אחד שייכים זל"ז, ומזה מובן, אשר הפירוש דושבי' בצדקה הוא למטה מציון במשפט תפדה יש לו שייכות עם הפירוש שושבי' בצדקה הוא למעלה מציון במשפט תפדה (והוא ע"ד הידוע16 בענין חותם המתהפך). והענין הוא, הנה ידוע17 שמרז"ל18 תלמוד גדול הוא עכשיו, אבל בימות המשיח יהי' מעשה גדול. והנה תלמוד ומעשה הם בדוגמת צומח ודומם, ולעתיד יהי' מעשה גדול, כי אז תתגלה מעלת הדומם. והוא ע"ד המבואר19 ע"פ ויגש אליו יהודה בענין ההפרש בין משכן לביהמ"ק [שענין זה יש לו שייכות מיוחדת לשבת חזון, וכמ"ש הרר"ה מפּאַריטש20: ויתבאר עומק ענין זה (שבשבת חזון מראין לכאו"א המקדש דלעתיד) עם המבואר במ"א בענין ויגש אליו יהודה, קורות בתינו כו']. שהמשכן הי' עצי שטים, ארזים, צומח, משא"כ ביהמ"ק הי' מאבנים ועפר דוקא (ואסור לעשות בו עץ בולט כו' כמ"ש21 לא תטע לך אשרה כל עץ). לפי שבביהמ"ק הי' גילוי מעלת הדומם. ועיקר גילוי מעלת הדומם יהי' לע"ל (בביהמ"ק השלישי), שאז יתעלה יהודה (בחי' דומם) להיות למעלה מיוסף (בחי' צומח), וכמ"ש22 הנה אני לוקח את עץ יוסף גו' ונתתי אותם עליו את עץ יהודה גו' ועבדי דוד מלך עליהם גו' ודוד עבדי נשיא להם לעולם23. דזהו ג"כ מה שלע"ל יהי' מעשה גדול, כי ענינו של דוד הוא מעשה24, וכמבואר במ"א25 בענין ההפרש שבין דוד ליהונתן (מל' ויסוד ע"ד יודא ויוסף) בן שאול, דיהונתן בן שאול הו"ע תלמוד (עבודתו ע"פ טו"ד משא"כ שמוע מזבח טוב (קב"ע דדוד) ונאמר שאול מרחובות הנהר, דרחובות הנהר הו"ע הבנה והשגה, תלמוד) ודוד הוא בחי' מעשה. ונאמר עד דוד הגדיל.

ט)ו) והנה הגם שעכשיו תלמוד גדול, מ"מ יש כמה ענינים (גם עכשיו) שבהם מעלה למעשה על התלמוד. וכמו מה שמבטלין ת"ת מפני מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים26. ותוכן אגה"ק ד"ה איהו וחיוהי [שכתבה כ"ק אדמו"ר הזקן בכפר פּייענא בימים שלפני הסתלקותו27] ה"ה בהמעלה דמצוות מעשיות. וטעם הדבר שגם עכשיו מדגישים מעלת המעשה י"ל שהוא לפי שכל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתנו כל משך זמן הגלות28, ומכיון שלעתיד יהי' מעשה גדול, לכן גם עכשיו מדגישים מעלת המעשה, כי עי"ז יהי' הגילוי דלעתיד שאז יהי' מעשה גדול. וע"ד המבואר באגה"ק29 שלא אמרו רז"ל ת"ת שקול כנגד גמ"ח אלא בימיהם משא"כ בעתים הללו בעקבות משיחא, עיקר עבודת ה' היא עבודת הצדקה.

ט)ז) ועפ"ז יתאימו ב' הפירושים בושבי' בצדקה, שהפירוש שושבי' בצדקה הוא למטה מציון במשפט תפדה הוא ע"ד תלמוד גדול. אמנם מצד זה שלעתיד יהי' מעשה גדול [וענין זה ישנו גם עכשיו, כנ"ל], הנה מצד זה, ושבי' בצדקה הוא למעלה מציון במשפט תפדה. וכמו שהוא בענין הצדקה, שמצד הענינים דלעתיד יש בה מעלה לגבי תורה כנ"ל, עד"ז הוא גם בענין התשובה (ושבי'), שיש בה מעלה לגבי תורה, וכמארז"ל30 שאלו לתורה כו' שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר לו. אלא שמעלה זו שבתשובה היא באה לאחרי קדימת התורה, שלכן מקדים שאלו לתורה כו' [ועד"ז הוא גם בנוגע מה שמקדים שאלו לחכמה כו' שאלו לנבואה כו'], לפי שתחילה צ"ל הענין ד[חכמה נבואה ו]תורה, ומזה באים למעלת התשובה, שאמיתית ענין מעלת התשובה תתגלה לעתיד, ומשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא, ואמרו רז"ל שגאולה העתידה תהי' ע"י התשובה דוקא, דישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין31, בקרוב ממש.