מאמר לה"ע פסח שני תשל"ח

בס"ד*. מוצאי ש"ק פ' אמור, י"ג אייר**,

אור לי"ד אייר, פסח שני, ה'תשל"ח

להבין ענין פסח שני, ומבאר אדמו"ר הצ"צ במאמרו ד"ה זה1, דענין פסח שני יובן ע"פ שלשה הקדמות. הקדמה הא' היא ההפרש בין חודש הראשון (ניסן) וחודש השני (אייר) בעבודת האדם. דבחודש ניסן, שהנקודה בו היא יציאת מצרים, היא העבודה דסור מרע, היינו שהרע הוא בתקפו והעבודה היא להיות סור מרע, לצאת ולברוח מהרע, אתכפיא2. והעבודה דחודש אייר [דענינו המיוחד של חודש זה שבו הוא נבדל משאר החדשים הוא שבכל יום בו ישנה מצוה מיוחדה (דספירת העומר)3] היא העבודה דספירת העומר, שענינה הוא4 בירור המדות והפיכתם לקדושה, אתהפכא. וזהו מ"ש5 באחד לחודש השני גו' לצאתם מארץ מצרים, דעבודה הראשונה דיציאת מצרים, חודש הראשון, היא אתכפיא סט"א, ולאח"ז באה העבודה דאתהפכא, עבודה שני' ביציאת מצרים, חודש השני6. והקדמה הב' היא החילוק בין שני חדשים אלו בענין הספירות. דחודש הראשון הוא במלכות, ספירה הראשונה מלמטה למעלה, וחודש השני הוא ביסוד, ספירה השני'7. ומבאר בהמאמר, דשני הקדמות אלו [ענינם של ניסן ואייר בעבודת האדם, וענינם בספירות] שייכים זה לזה, כמבואר בתו"א ד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים8 דהבירור שע"י השבטים (שהיו מרכבה לבחינת המלכות), בירור ראשון, הוא רק ביטול היש (דוגמת אתכפיא9), והבירור שע"י יוסף הצדיק, בחינת יסוד, בירור שני, הוא שיהי' נכלל באלקות, ביטול במציאות (דוגמת אתהפכא9). והקדמה הג' היא, דענין פסח, פסח מלשון דילוג וקפיצה10, הוא המשכה נעלית ביותר שאינה יכולה לבוא בדרך השתלשלות ורק בדרך דילוג, כמבואר בלקו"ת11. ומבאר בהמאמר, דמזה מובן, שגם ענינו של פסח שני12 הוא דילוג, המשכה שלמעלה מהשתלשלות. והחילוק בין פסח ראשון ופסח שני הוא בהמקום ובהענין שבו נמשכת המשכה זו. דבפסח ראשון כתיב13 ופסח הוי' על הפתח, שההמשכה שבדרך דילוג (ופסח) היתה בפתח, ספירת המלכות14, ובנפש האדם – ביראה תתאה (זה השער להוי'15) שהיא השורש דסור מרע16, וההמשכה שבדרך דילוג שבפסח שני היא בספירת היסוד, שענינה בנפש האדם הוא ההתקשרות והאהבה17, שעי"ז נהפכים המדות שלו לקדושה, אתהפכא.

ב) ואולי יש להוסיף, שהמעלה דפסח שני לגבי פסח ראשון היא לא רק שהדילוג דפסח שני נמשך במקום נעלה יותר, אלא שגם הדילוג עצמו הוא דילוג נעלה יותר. וכמובן גם מזה שנקרא בשם פסח שני, דפירוש הפשוט דפסח שני הוא לא (רק) שהפסח (הדילוג) נמשך בדרגא דשני אלא ש(גם) הפסח (הדילוג) הוא שני, דילוג נעלה יותר מהדילוג דפסח ראשון. ומ"ש בהמאמר דפירוש פסח שני הוא שהדילוג דפסח שני נמשך בהדרגא דשני (יסוד), הוא, כי מעלת הדילוג דפסח שני (שהדילוג הוא נעלה יותר) נראה (גם) בזה שהדילוג נמשך בהדרגא דשני (כדלקמן סעיף ה).

ועפ"ז יש לקשר הביאור הנ"ל (דהצ"צ) שפסח שני הוא דרגא שני' ונעלית בעבודה הבאה לאחרי הקדמת העבודה דפסח ראשון, עם הענין דפסח שני כמו שהוא בפשטות, שהוא תיקון והשלמה למי שלא הקריב פסח18, כי זה שפסח שני מתקן ומשלים החסרון דזה שלא הקריב פסח הוא מפני שהגילוי דפסח שני הוא דילוג שלא בהדרגה, שאין בו מדידות והגבלות, גם לא המדידות וההגבלות של הדילוג דפסח (ראשון)19, ולגבי גילוי זה – "איז ניטאָ קיין פאַרפאַלן"20.

ג) ויובן זה בהקדים הידוע21 דמהחילוקים בין ז"א למלכות הוא, שהמלכות היא קצה העליון (מקור) דבי"ע, וז"א הוא קצה התחתון דאצילות. וכיון שבאצילות לא יגורך רע22, מובן דזה שע"י היסוד (ז"א) נעשה שלימות הבירור, הענין דאתהפכא, הוא כמו שהוא נמשך לברר23, ועיקר העבודה שמצד ז"א הוא (לא ענין הבירורים, אלא) להמשיך אור24. וכמו שהוא בנוגע לספירת היסוד (ענינו של חודש השני בספירות), עד"ז הוא גם בנוגע להעבודה דספירת העומר (ענינו של חודש השני בעבודת האדם), שעיקר ענינה (לפי ביאור אחד25) הוא לא בירור המדות דנפש הבהמית אלא המשכת מ"ט שערי בינה, ועד שעי"ז נמשך גם שער הנו"ן26. ויש לומר, דזהו גם מה שאייר הוא ר"ת אברהם יצחק יעקב רחל27, שהם ד' רגלי המרכבה, שהביטול דמרכבה הוא באופן שמלכתחילה אין מקום לענין של ישות ומכ"ש לרע שצריך לפעול בו ביטול, וכמבואר בתניא28 בענין האבות הן הן המרכבה29 שלא נעשו מרכבה רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם.

ד) ומכל זה מובן, דבחודש אייר, חודש השני, שני ענינים. העבודה דאתהפכא, תכלית השלימות דסור מרע30, והעבודה דילכו מחיל אל חיל31 בקדושה עצמה, ועשה טוב32. ויש לומר, דזהו שהמנין דבנ"י בחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים הי' ע"י משה ואהרן33, כי הענין דסור מרע (שבחודש השני) שייך לאהרן שענינו הוא אוהב שלום ורודף שלום כו'34, דענין השלום הוא לשלול המחלוקת והפירוד, והענין דועשה טוב (שבחודש אייר) שייך למשה שענינו הוא תורה35, שמלכתחילה אין שייך בה נתינת מקום לענין הפכי ח"ו36, דזהו גם מ"ש37 ותרא אותו כי טוב הוא שמיד כשנולד נתמלא הבית כולו אורה38.

ויש לומר, דזה שיציאת מצרים היתה ע"י אהרן ומשה39, אף שהעבודה דיציאת מצרים היא סור מרע, ובסור מרע גופא באופן דאתכפיא, הוא, כי גם העבודה דאתכפיא צריכה להיות באופן שתביא לא רק לאתהפכא, אלא גם להעבודה בהקו דועשה טוב שלמעלה מענין הבירורים. וי"ל שהוא ע"ד המבואר בתניא40 שגם אלו שעיקר עבודתם הוא אל תהי רשע41, צריכים להשתדל לקיים את השבועה41 תהי צדיק, הן בנוגע להיות מואס ברע (הענין דאתהפכא) והן בנוגע להתענג ולשמוח בה' ע"י התבוננות בגדולת א"ס ב"ה (העבודה דקדושה שלמעלה מענין הבירורים).

ה) והנה עד"ז הוא לאידך גיסא, שגם כשנמצאים בהעבודה דחודש אייר (העבודה דאתהפכא, ולמעלה יותר העבודה דמרכבה) צריך להיות רושם מהחיות וההתפעלות של העבודה דאתכפיא, שלכן מזכירין42 יציאת מצרים גם לימות המשיח43. והענין הוא, דכשהרע הוא בתקפו, הנה היראה מהרע גורמת הבריחה ממנו באופן דחפזון44. וע"י החפזון דישראל נעשה גם חפזון השכינה45 כביכול, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות46. דחפזון מביא לדילוג שלמעלה מסדר והדרגה. משא"כ העבודה דאתהפכא לאחרי שיצא כבר מהרע, ומכ"ש העבודה דועשה טוב, היא בסדר והדרגה. ולכן צריך להמשיך בה ענין הדילוג דיציאת מצרים. וזהו"ע פסח שני, המשכת הדילוג בהעבודה דועשה טוב, העבודה דחודש השני. שלאחרי הדילוג שהי' בהעבודה דסור מרע (פסח ראשון), נמשך הדילוג גם בהעבודה דועשה טוב (פסח שני). וע"ד מ"ש47 משכני אחריך נרוצה, דע"י שנפש האלקית פועלת שנפש הבהמית יהי' לה אהבת ה', שהאהבה דנפש הבהמית היא בדרך מרוצה, עי"ז נעשה מרוצה גם בנפש האלקית48, נרוצה לשון רבים49. אבל, לאחרי שנמשך הדילוג בהעבודה דועשה טוב, דילוג זה הוא נעלה יותר מהדילוג דפסח. כי הוא מחמת היראה מהרע (ענין בפ"ע), משא"כ הדילוג שבתומ"צ (העבודה דועשה טוב) הוא מפני שהם חכמתו ורצונו של הקב"ה, בלי גבול האמיתי. ולכן, לאחרי שמתגלה הבל"ג שבהם ע"י הדילוג דסור מרע, הדילוג (ענין הבל"ג שלמעלה מהדרגה) דהעבודה דועשה טוב הוא דילוג גדול יותר50.

ועפ"ז יובן גם הפתגם של כ"ק מו"ח אדמו"ר51 שפסח שני שייך לנפש השנית, כי מעלת הדילוג דפסח שני על הדילוג דפסח ראשון הוא, שהדילוג דפסח ראשון הוא מצד ההעלם וההסתר דנפש הבהמית (נפש הראשונה), והדילוג דפסח שני הוא שמתגלה הבל"ג דנפש השנית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש52. שגם בהיותה מלובשת בגוף, היא חלק אלוקה ממעל ממש מלשון מישוש53.

ו) ואולי יש להוסיף, שמעלת הדילוג דפסח שני על הדילוג דפסח ראשון הוא באין ערוך, ועד שהוא דילוג גם לגבי הדילוג דפסח (ראשון). וע"ד מ"ש54 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שהגילויים דגאולה העתידה יהיו נפלאות גם לגבי הנפלאות שהיו ביציאת מצרים55. וביאור הענין (השייכות דפסח שני לגאולה העתידה56) בפרטיות יותר, הנה איתא במדרש57 שגאולת מצרים [וכן הגאולה מגלות בבל ושאר הגאולות עד להגאולה דלעתיד] היא דוגמת אור הנר, וגאולה העתידה היא כמו אור השמש שאינו נכבה. ומבואר בחסידות58, דזה שגאולת מצרים נמשלה לאור הנר, הוא, כי נר הוא בחינת מלכות, והגילוי שהי' בגאולת מצרים, עם היותו גילוי שלמעלה מהשתלשלות, הי' בהתלבשות בבחינת המלכות, כמ"ש ופסח הוי' על הפתח, דפתח הוא מלכות (כנ"ל סעיף א). ומזה מובן, דזה שהגאולה העתידה נמשלה לאור השמש הוא כי הגילוי דלמעלה מהשתלשלות שיהי' אז יהי' בבחינת ז"א59. וזוהי השייכות דפסח שני לגאולה העתידה, כי הגילוי דפסח שני הוא ביסוד ז"א, כנ"ל.

ז) ויהי רצון, שמעשינו ועבודתינו60, ובפרט בהענינים השייכים לפסח שני, יקרבו וימהרו עוד יותר הגאולה העתידה, שגם הגאולה העתידה תהי' באופן של דילוג, כדאיתא במדרש61 דקול דודי גו' מדלג על ההרים זה מלך המשיח, ואדרבא, בגאולה העתידה יהי' דילוג גדול יותר (דוגמת (אבל למעלה מ)הדילוג דפסח שני שהוא דילוג גדול יותר מהדילוג דפסח ראשון), שלא תהי' בסדר והדרגה מדרגא לדרגא כלל62, כהפס"ד63 מיד הן נגאלין, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.