בס"ד. מוצאי ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ראשון – בחדרו – ה'תשל"ח*

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם1, ומדייק בזה כ"ק אדמו"ר הזקן בתו"א ריש פרשתנו2 דצלה"ב דלפניהם משמע לשון רבים וכי תקנה הוא לשון יחיד, והול"ל כי יקנו. גם ידוע הדיוק3 מפני מה התחיל כל המשפטים בדין עבד עברי דוקא [דזהו גם כוונת המדרש4 עה"פ באמרו אני קניתי אתכם במצרים וכו', לבאר טעם התחלת ואלה המשפטים בדין עבד עברי]. ועוד כמה דיוקים עה"פ, כמבואר בדרושי רבותינו נשיאינו ממלאי מקומו.

ב) והענין הוא, דהנה מ"ש ואלה המשפטים וגו' הו"ע כללי כמובן גם מפי' רז"ל שקאי על כללות ענין לימוד התורה. וזהו ג"כ מ"ש תשים (ל' יחיד) דקאי על משה, כי ענינו של משה הו"ע התורה5, ואח"כ אומר לפניהם (ל' רבים), היינו שע"י היתה המשכת התורה לכאו"א מישראל עד סוף כל הדורות, וכמ"ש6 זכרו תורת משה עבדי, עד לתינוק המתחיל לדבר שאביו מלמדו תורה7, והיינו הפסוק8 תורה צוה לנו משה גו'. וכמו"כ ישנה הוראה כללית בפסוק זה גם באופן לימוד התורה, שצ"ל באופן מסויים דוקא כדרז"ל9 במ"ש תשים לפניהם שהרב שלמד כו' חוזר ושונה הדבר אפי' כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה בטעמה היטב, ומוסיף עוד אדה"ז בזה בסיום הל' ת"ת שלו10 דצריך אתה לשים לפניהם טעם המיישב תלמודם ומשימו בלבם [וי"ל דבמ"ש אדה"ז שמשימו בלבם מפרש דמ"ש (תשים) לפניהם היינו לפנימיותם11, דזהו כשמשימו בהלב], שזהו ענין כללי בלימוד התורה דכאו"א מישראל (שהרי לימוד התורה היא מצוה שבגופו, שכל א' מחויב בה). וכמ"ש12 ושננתם לבניך ודרז"ל13 שיהיו דברי תורה שנונים ומחודדים בפיך (שזהו כענין הנ"ל שההלכה צ"ל ברורה ומסודרה וכו'), דזהו חיוב על כאו"א מישראל [שהרי נוסף על החיוב דושננתם לבניך, צ"ל השינון בדברי תורה גם בלימוד האב (והרב) עצמו, ואדרבה, דוקא עי"ז שתחלה ישנו אצלו השינון בדברי תורה אפ"ל אח"כ ושננתם (גם) לבניך]. ועפ"ז מובן14 מ"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם מיד לאחר פרשת מ"ת, כי בפסוק זה ישנה הוראה כללית באופן [לימוד התורה דכאו"א [הן בהלימוד עם עצמו, וכן בושננתם לבניך כפשוטו, ולבניך אלו התלמידים כדחז"ל15 עה"פ] ע"פ דרז"ל הנ"ל ובעיקר באופן] עבודת האדם לקונו.

ג) וממשיך הכתוב לבאר פרטי העבודה ובסדר מן הקל אל הכבד, דהרי העבודה צ"ל באופן דמעט מעט אגרשנו16. והתחלת העבודה היא במ"ש17 כי תקנה עבד עברי גו', דבזה כלולים ב' בחינות בעבודה, בחי' עבד כנעני ובחי' עבד עברי, כמובן ממה דאיתא במכילתא18 והובא בפרש"י עה"ת18 (דמזה מובן שזהו גם ע"פ פשש"מ19) דעבד עברי היינו עבד שהוא עברי או אינו אלא עבדו של עברי (עבד כנעני שלקחתו מישראל) ת"ל כו', דהמסקנה היא שקאי על עבד שהוא עברי, אך מ"מ ישנו קס"ד (גם בפשש"מ כנ"ל) שהוא עבד כנעני וצריכים לימוד מיוחד (ת"ל) לשלול סברה זו, דמזה מובן שיש מקום לומר (בתור קס"ד) דקאי גם על עבד כנעני. ובזה (בבחי' עבד כנעני) הוא תחלת העבודה20, ואח"כ מתעלה בעבודתו ומגיע לבחי' עבד עברי, ועד שמגיע לבחי' אמה העברי', וכדלקמן.

ד) והענין הוא, כמבואר בהדרושים21 בארוכה [ובפרט בהדרוש שכותב עליו כ"ק אדמו"ר הצ"צ באוה"ת22 שהדרוש הזה מרבינו הגדול נ"ע כו' והוא דרוש נכבד מאד וכו' והוא מענין מדריגת צדיק ורשע ובינוני הנזכר בתניא] דיש ג' מדריגות בנפש האדם, עבד כנעני, עבד עברי ואמה העברי', וענינם הוא ג' המדריגות נר"ן, ומבואר שם שהם ענין צדיק ורשע ובינוני. ובזה הוא סדר העבודה דתחלה הוא העבודה דבחי' עבד כנעני ואח"כ עבד עברי ואמה העברי', וכדאיתא בזהר בסבא דמשפטים23 דב"נ כד אתיליד יהבין לי' נפשא כו' זכה יתיר יהבין לי' רוחא כו' זכה יתיר יהבין לי' נשמתא, דמיד בשעת הלידה נמשך לכל אחד בחי' נפש (שבמדריגות הנשמה), שמצד בחי' זו העבודה היא בבחי' נפש, ואח"כ ע"י עבודתו עולה לבחי' רוח שהיא נעלית יותר, ועד שמגיע לבחי' נשמה (ולהעבודה שמצד בחינות אלו), כמבואר פרטי החילוקים שבהעבודה דנר"ן בקונטרס העבודה24.

ה) והנה בביאור ענין עבד כנעני שקו"ט בהגהות והערות וביאורי כ"ק אדמו"ר הצ"צ שבאוה"ת25 אם זהו בחי' רשע וטוב לו או בינוני הנזכר בתניא, ומסיים שם26 דשניהם אמת. ולפ"ז, בחי' עבד כנעני קאי הן על רשע והן על בינוני. ולכאורה צלה"ב, דאיך אפשר שגם מי שהוא בבחי' עבד, דעבדא בהפקירא ניחא לי'27 [שעיקר רצונו ונחת רוח שלו הוא בהפקירא כו' וילך אחר שרירות לבו, ומה שעושה ועובד הוא רק בע"כ מצד אימת הדין שלא יכהו בשבט, כמבואר בארוכה בהדרושים28], יהי' בבחי' בינוני [ויקיים השבועה להיות בינוני29], שהרי הבינוני לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם כמבואר בתניא30, וכידוע פתגם חסידים הראשונים דהלואי בינוני. אך הענין הוא, שלהיות בינוני הוא ביכלתו של כאו"א (כולל זה דבהפקירא ניחא לי'31) כמובן מזה שבהשער ד"ספר של בינונים" (שענינו תוכן הספר) כותב כ"ק אדה"ז [וכידוע32 שגם השער כתבו אדה"ז] דקרוב אליך הדבר מאוד33 בפיך ובלבבך לעשותו34, ובפנים התניא35 כותב עוד דמדת הבינוני היא מדת כל אדם [והיינו דגם מצד מדידה והגבלה (דענין המדה (מדת) שייך לומר רק כשישנו גדר מדוה"ג) הנה בחי' הבינוני היא לפי"ע ומדידת כל אדם, כי יהי' מי שיהי' מישראל (כל אדם) הוא בכלל אתם קרויין אדם36 ע"ש אדמה לעליון37. ויתירה מזו (כמו שממשיך בתניא שם) ד]ואחרי' כל אדם38 ימשוך [דבזה (בתיבת ימשוך) ב' פירושים –כמו בואהבת39 – ציווי והבטחה לעתיד]. וטעם הדבר הוא, כי אף זה דבהפקירא ניחא לי' (כנ"ל) זהו רק בחיצוניות, אבל פנימיותו – מדת כל אדם ואחרי' כל אדם ימשוך – הוא מה שהוא חלק אלוקה ממעל ממש40, וכפס"ד הרמב"ם הידוע41 דכשכופין אותו (כי לי' ניחא בענין אחר) ואומר רוצה אני הרי"ז רצונו האמיתי [כי מה דבהפקירא ניחא לי' איז דאָס ניט ער כ"א יצרו אנסו], ובודאי תבוא (הפנימיות שלו) בפועל כנ"ל (דימשוך הוא לשון עתיד והבטחה) בפיך ובלבבך לעשותו, במחדו"מ, כולל קיום השבועה דמשביעין אותו42 (עכ"פ אל תהי רשע (כ"א בינוני29)) כבתניא [דזהו ג"כ הפי' בואחרי' כל אדם ימשוך, שהאדם (מצד נשמתו) נמשך להיות בינוני, וואָס דאָס נעמט אים אַרויס מאיזה מעמד ומצב שיהי' בעבודתו], כי בודאי ש(גם אם צריך לעשות תשובה43) סופו לעשות תשובה וכההבטחה44 כי לא ידח ממנו נדח45 [ואדרבה, ע"י התשובה יבוא לדרגא נעלית יותר, כמאמר46 במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו]. ועד אשר מצד הפנימיות שלו, הנה תמיד קרוב הוא לזה (שיהי' בפיך ובלבבך לעשותו, במחדו"מ – כבינוני) מאוד. ועפ"ז יובן גם בנדו"ז דאף שעבד כנעני בהפקירא ניחא לי' מ"מ מדריגתו היא בחי' הבינוני, כי סו"ס בודאי יאמר רוצה אני (מצד הפנימיות שלו) כי לא ידח כו'.

ו) והנה זה שאפשר להיות קס"ד בתורה ד"או אינו אלא עבדו של עברי" אבל הוא עצמו עבד כנעני, והיינו שתהי' דרגת העבודה בבחי' עבד כנעני דבהפקירא ניחא לי', הוא רק מצד ירידת הנשמה למטה, שירדה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא47. [וגם אז אין קס"ד שיהי' עבד כנעני לגמרי ח"ו כ"א "עבדו (כנעני) של עברי", דישנה עליו השפעת ואדנות של "עברי", כי גם מי שהוא בדרגא הכי פחותה שבישראל (בבחי' עבד כנעני, מצד ירידת הנשמה למטה) מ"מ להיותו בן לאברהם אבינו [דאחד הי' אברהם48, אברהם העברי49] יש לו בירושה האהבה (והיראה) המסותרת כמבואר בארוכה בתניא50, שאהוי"ר זו פועלת אצל כאו"א (גם אם נדמה לו דבהפקירא ניחא לי', שרצונו הוא בענינים אחרים, גם בענינים כאלו שהם היפך הרצוי ח"ו) אַז ער מוז טאָן ווי דער אויבערשטער וויל, ולכן אא"פ שיהי' כנעני לגמרי ח"ו כ"א עבד כנעני של עברי, שבגלוי הוא בבחי' עבד כנעני, אבל נמצא בו (בהעלם) האהבה המסותרת שבירושה מאברהם העברי]. וכוונת ירידה זו, שישנו קס"ד בתורה ד"או אינו אלא עבדו של עברי", היא רק בכדי שע"י עבודתו ב"תלמוד לומר" – לימוד התורה באופן שילמוד ממנה מהו רצון התורה – הנה יראה מיד ויגלה האמיתיות שלו ש"אף כאן עבד שהוא עברי"51, ושהוא בעצמו הוא עברי (ולא שהוא כנעני ויש עליו רק אדנות העברי), והיינו שמקומו ומדרגתו הוא בבחי' עבר הנהר52, וגם כדאיתא במדרש53 דמה שאברהם נקרא אברהם העברי הוא ע"ש שכל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד, וכן פועל בעבודתו להיות (עבד) עברי, אַז ער שטעלט זיך אַנטקעגן דער גאַנצער וועלט, מתחיל מהעלם והסתר (עולם מלשון העלם54) נפשו הבהמית, ומהפך אותה, והולך ועולה מדרגא לדרגא, מבחי' עבד כנעני (שלקחתו מישראל) לבחי' עבד (שהוא) עברי, ואח"כ גם לבחי' אמה העברי', ועד שפועל בעבודתו שיהי' לו או לבנו יעדנה55 כמבואר בארוכה בדרוש הנכבד לרבינו הגדול נ"ע הנ"ל56.

ז) והנה כללות ענין הנ"ל ישנו גם בעבודת כאו"א בכל יום57. והענין הוא, דבחי' עבד כנעני הוא כאשר ישראל הם בבחי' התלבשות בעניני העולם בכדי58 לברר אותם, וכמ"ש59 ועשית כל מלאכתך, שצ"ל מלאכה בעניני עוה"ז הגשמי וגם בחומריות העולם בכדי להפכו לקדושה, שמצד התלבשות זו בעניני העולם, ע"י הבירור אפשר שיתדבק בהמברר ענין בלתי רצוי מדבר המתברר כדאיתא בתניא60, ועי"ז אפשר שיהי' נראה בתחלת העבודה כבחי' עבד כנעני. אמנם ירידה זו היא לצורך עלי', ולכן היא לרגע בלבד, ומיד לאח"ז היא התחלת העלי', ויתירה מזו הנה ע"י הירידה נעשה עלי' ביתר שאת ויתר עוז, ע"ד המבואר בתניא61 בנוגע לענין המבלבל את האדם בתפלתו, שמהבלבול עצמו צריך להתעורר להתפלל יותר בכוונה מעומקא דלבא. והוא כשיתבונן שמכיון שהקב"ה הוא המחי' את הענין המבלבלו הנה בודאי שזה שהראו לו (מלמעלה) בלבול זה, והבלבול נמצא בתוך הד"א שלו, ועד שגם מבלבלו בתפלתו, הוא (לא מפני שהוא ענין בפ"ע ח"ו, כ"א) רק בכדי שהאדם ע"י עבודתו יעשה מהבלבול מטעמים ל' רבים, תחלה ע"י העבודה שבבחי' אתכפיא (כללות עבודת הבינונים), עד שיגיע גם לבחי' אתהפכא (כללות עבודת הצדיקים) כמבואר בתניא62, ועד"ז הוא בענין הנ"ל שמהירידה גופא צריך להתעורר ביתר שאת לעבוד עבודתו בבחי' עבד כנעני, עבד עברי ואמה העברי', עד שיגיע להיות לו או לבנו יעדנה, ועד ויצאה חנם אין כסף63 [שכ"ז הוא כללות העבודה דאתכפיא ואתהפכא הנ"ל] כמבואר בארוכה בדרוש הנ"ל.

וע"י עבודה הנ"ל דשש שנים יעבוד, ד(יעבוד) קאי על כללות עבודת האדם לקונו, הנה מגיעים לובשביעית (יצא לחפשי חנם)64, דקאי על השלימות הכי נעלית שתהי' לע"ל, יום65 שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים66, שאז יהי' גילוי אלקות למטה, דירה לו ית' בתחתונים [ומעין גילוי זה מאיר גם עתה בשבת67 ובפרט68 בהזמן דרעוא דכל רעוין].

ח) ויש לקשר זה עם ענין המשכן המבואר בפ' תרומה [פרשת שבוע הבא שקראו בשבת בזמן המנחה, כי אז הוא כבר התחלת השייכות למוצאי שבת], שענינו הוא להיות על ידו ושכנתי בתוכם69. ובעיקר היתה השראה זו ע"י הארון [שלכן הקדים ציווי עשיית הארון לכל שאר עניני המשכן, כי פנימיות ותכלית כוונת כל המשכן הי' (השראת השכינה שב)הארון כמבואר בארוכה ברמב"ן עה"ת70. וזהו ע"ד פירוש המדרש שהובא לעיל דמה שהתחיל ואלה המשפטים בדין עבד עברי דוקא הוא כי במצוה זו מרומזת הנקודה הפנימית שבעבודתם של ישראל – דאני נבראתי לשמש את קוני71, וכמבואר במדרש שם דאני קניתי אתכם במצרים כו'. ועד"ז גם בעבודה בפועל שמקדים תחלה תכלית העבודה, שהיא המשכת השכינה ע"י הארון] שע"י נמשך לעשות לו ית' דירה בתחתונים. דע"י שתחלה הוא ושכנתי בתוכם72, בתוך כאו"א73, הנה אח"כ נמשך להיות ושכנתי בתוכם כפשוטו בהמשכן ובביהמ"ק ועד לכל העולם כולו (וזה יהי' בשלימות בשביעית, באלף השביעי74). והעבודה לפעול המשכת השכינה היא עשיית הארון שהו"ע התורה, שעי"ז נמשכת אח"כ השכינה גם בעולם, כי נר מצוה ותורה אור75, שהתורה מאירה76 ומראה דרכו של כאו"א מישראל לדעת את המעשה אשר יעשון77 ואלה אשר לא תעשינה78. ותחלה ממשיכים השראת השכינה בזהב וכסף ונחושת וגו'79 של המשכן, ומהמשכן ומקדש הנה אורה יוצאה לעולם80, עד שהעולם מתמלא מאור זה באופן גלוי, וכמאמר81 עתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל ועתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות בגאולה האמיתית והשלימה. דגאולה זו תלוי' במעשינו ועבודתינו בהשיתא אלפי שני דהוה עלמא82, ובפרט בהעבודה שבזמן הגלות83, ובמיוחד בהעבודה שבסיום וחותם זמן הגלות בעקבתא דמשיחא [והכל הולך אחר החיתום84], שעי"ז מביאים הגאולה שאז יבנה ביהמ"ק במקומו בגלוי וכפשוטו, ובהעילוי שיהי' בביהמ"ק השלישי דמקדש אד' כוננו ידיך85 שזהו למעלה גם מביהמ"ק הראשון והשני86 וגם למעלה מהעילוי שהי' במשכן. דאף שהמשכן הי' מעשה ידי משה ומעשי ידי משה הם נצחיים כדאיתא בגמרא87 ומשו"ז גם המשכן הוא נצחי, מ"מ ע"י עבודת ישראל בזמן הגלות יהי' (בביהמ"ק השלישי) עילוי שלמעלה גם ממעלת המשכן [בדוגמת העילוי שבמשיח על משה רבינו88], שיהי' העילוי דעבודת התשובה, שמהעלם והסתר העולם גופא עושים דירה לו ית' בתחתונים, וכידוע דענינו של משיח הו"ע התשובה89, כמאמר90 משיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא. ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה91 עד שומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים92, בגאולה האמיתית והשלימה.

וע"י עבודה הנ"ל הנה ממהרים, מזרזים ומחישים עוד יותר את ביאתה, שבאה בהקדם הכי גדול בימינו ממש למטה מעשרה טפחים. ויהי' נראה בגלוי דוהלכו גוים לאורך93, והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך94, וכן תהי' לנו עוד בימים האחרונים שבימי הגלות, דהגם דאכתי עבדי אחשורוש אנן95 מ"מ גם אז נפל פחד היהודים עליהם96 ועד אשר אחשורוש עצמו בעט זיך און גיט את בית המן לאסתר המלכה97, וזהו הכנה קרובה לקיום היעוד98 דאז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו', בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

_________ l _________