מאמר פדה בשלום תשמ"א

בס"ד. אור ליום ג', יו"ד כסלו ה'תשמ"א*

פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי1, ומבאר בעל הגאולה במאמרו ד"ה זה (שנדפס בספרו שערי תשובה2)3, דפירוש פדה בשלום (בשלום דוקא) הוא שהפדי' היא באופן שהמנגד מתבטל לגמרי, שלכן אין צריך למלחמה כלל. וע"ד שהי' בימי שלמה, שכל הגוים נתבטלו לגבי שלמה, שלא ע"י מלחמה, שלכן נקרא בשם שלמה כי שלום הי' בימיו כו'4. אלא שהשלום שבימי שלמה לא הי' עדיין בשלימות5, ותכלית השלימות שבזה יהי' בימות המשיח שאז יתבטל הרע לגמרי (כמ"ש6 ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ), שלכן יהי' אז ונהרו אליו כל הגוים גו'7 (ונהרו מעצמם), וכמו"כ בנוגע לבע"ח – לא ירעו ולא ישחיתו גו'8 וארי' כבקר יאכל תבן9, ואולי י"ל, דמזה שמביא בהמאמר הפסוק וארי' כבקר יאכל תבן, מובן, דבימות המשיח גופא, השלימות דפדה בשלום תהי' בתקופה השני' דוקא10. וכמבואר במק"א11 תיווך הדעות12 בפירוש וגר זאב עם כבש וגו'13, שבתקופה הראשונה דימות המשיח יהי' זה בדרך "משל וחידה"14, והכוונה לאומות העולם, ובתקופה השני' יהי' זה כפשוטו (בנוגע לבע"ח).

ב) וביאור הענין (דהגם שענין הפדי' בשלום הי' גם בימי שלמה, מ"מ, תכלית השלימות שבזה יהי' בימות המשיח, ובהם גופא בתקופה הב'), יובן מזה שמבאר בהמאמר15, דגם ע"י עסק התורה (עכשיו) נעשה פדי' בשלום16, כי הבירור שע"י עסק התורה הוא "בחי' ביטול הרע בעצם". וכמבואר בכמה דרושים17 ההפרש בין תורה לתפלה, שהבירור דתפלה הוא בדרך מלחמה, שעת צלותא שעת קרבא18, והבירור דתורה הוא בדרך מנוחה. דהחילוק שבין בירור בדרך מלחמה לבירור בדרך מנוחה הוא שבבירור שבדרך מלחמה צריך המברר להתלבש בלבושי המתברר, משא"כ בהבירור שבדרך מנוחה, המברר נשאר במקומו, וע"י הגילוי אור (דהמברר) שמאיר על המתברר, הוא מתברר ממילא. וכמו שהי' בימי שלמה, דשלמה הי' במקומו, וע"י גדולת שמו שנשמע גם במקומות הרחוקים, נמשכו אליו מעצמם, כמ"ש19 ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה גו' ותבא ירושלמה גו'. דכמו"כ הוא החילוק שבין הבירור דתפלה להבירור דתורה, שהבירור דתפלה הוא באופן שנפש האלקית מתלבשת בנפש הבהמית (וכידוע20 שבכדי שההתבוננות דתפלה תפעול בירור נה"ב, צריכה להיות ההתבוננות בענינים כאלו ובאופן שגם נה"ב יכולה להשיג), משא"כ הבירור דתורה הוא בדרך ממילא, דע"י שלומדים בתורה שדבר זה מותר ודבר זה אסור, הם מתבררים ממילא.

ג) והנה בהבירור דתורה יש חילוק בין הבירור שע"י גליא דתורה להבירור שע"י פנימיות התורה21. דבהבירור שע"י לימוד גליא דתורה צריך להיות הלימוד בענינים אלו שצריכים לבררם, ומהטעמים על זה שהתורה נתלבשה בדברים גשמיים וגם בדברים האסורים ועד לטענות של שקר22, הוא, בכדי לפעול הבירור גם בענינים אלו23. וזה שגם הבירור שע"י גליא דתורה נק' בשם בירור בדרך מנוחה24 הוא מפני שגם ענינים אלו (דברים האסורים וגם טענות של שקר) כמו שהם בתורה25, הם תורה, תורת אמת, ומכיון שגם דברים אלה שבתורה הם דבר ה'26, הלא כה דברי כאש27 מה אש כו' אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה28, הרי שהתורה היא תמיד במקומה ומדריגתה (דבר ה'), והבירור הוא בדרך ממילא. אלא שאעפ"כ אין זה דומה להבירור שע"י פנימיות התורה, דבהבירור שע"י גליא דתורה הרי זה גופא שהתורה מדברת בנוגע לדברים גשמיים וכו', הרי זה ענין של ירידה29 כביכול, אלא שגם לאחרי ירידתה והמשכתה למטה היא תורה, דבר ה' (ולא שיורדת ומתלבשת בענין אחר). משא"כ הבירור שע"י פנימיות התורה, מכיון שפנימיות התורה היא אילנא דחיי (שאינה מלובשת בטו"ר)30, הרי הבירור שנעשה עי"ז הוא שלא בדרך התלבשות כלל.

ד) ואולי יש להוסיף בהחילוק שבין גליא דתורה לפנימיות התורה, דאמיתית הענין דמנוחה ושלום הוא דוקא בפנימיות התורה, הוא לא רק בענין הבירורים שע"י לימוד התורה, אלא גם בלימוד התורה גופא. דהלימוד בנגלה דתורה הוא באופן דקושיות ותירוצים, שבתחלה קס"ד שהסברא היא כך וכך, ואח"כ מגיעים להבנה עמוקה יותר ושוללים את הסברא הקודמת, ועד שאומרים עלי' בדותא היא31. דשלילת סברא הקודמת הו"ע "דם לרוב שפכת" (שנאמר גבי דוד32) כמו שהוא בעולם השכל. ואמיתית ענין השלום הוא דוקא בפנימיות התורה, דלית תמן לא קושיא ולא מחלוקת33. ויש לומר, דחילוק זה שבין גליא דתורה לפנימיות התורה שבאופן הלימוד גופא, היא הסיבה להחילוק שביניהם בענין הבירור שעל ידם, דכל פועל פועל בדוגמתו, ולכן, דוקא פנימיות התורה, שבה עצמה לית תמן לא קושיא ולא מחלוקת, גם הבירור שעל ידה הוא בדרך שלום ומנוחה.

ה) והנה גם בפנימיות התורה גופא יש שני אופנים בכללות. כמו שנתלבשה בהבנת והשגת השכל, דבחינה זו שבפנימיות התורה ישנה גם עכשיו, וכמו שהיא בבחינת ראי' (למעלה מהבנה והשגה), שבחינה זו תהי' לע"ל, כידוע34 שמשיח ילמד (פנימיות) התורה לכל ישראל באופן דראי'. וההפרש שבין השגה לראי' הוא, דבהשגה, גם כשהיא בהתאמתות, אפשר שע"י קושיא יהי' אצלו שינוי או חלישות עכ"פ. משא"כ בראי', גם כשיקשו לו קושיות הכי חזקות, לא יהי' אצלו שום ספק במה שראה. והטעם לזה הוא, כי כשאדם משיג בשכלו איזה דבר, הרי זהו דבר נוסף עליו, משא"כ כשהוא רואה איזה דבר, הדבר נחקק בפנימיותו וכאילו שנעשה חלק מעצמותו ולכן אין שייך בזה שינוי.

ו) וע"פ כל הנ"ל יש לבאר, דהגם שענין פדה בשלום הי' גם בימי שלמה, מ"מ, השלימות שבזה יהי' בימות המשיח, ובימות המשיח גופא בתקופה הב', דיש לומר, שג' דרגות אלו בשלום (בימי שלמה, בתקופה הא' דימות המשיח ובתקופה הב') הם דוגמת ג' הדרגות הנ"ל שבתורה. והענין הוא, דזה שמלכת שבא שמעה את שמע שלמה הוא ע"י ששמו (דשם הוא הארה) נמשך ונתפשט למרחקים עד לארץ שבא, ששלמה עצמו הי' במקומו והשם שלו (שמע שלמה) נמשך והגיע לשבא, וכל מה שההמשכה נמשכה למקום רחוק יותר היא מתקטנת יותר. ועד"ז גם בנוגע להבירור גופא, דגם לאחרי שמלכת שבא שמעה את שמע שלמה, הוצרך להיות ותבוא ירושלמה35 (שההליכה משבא לירושלים לוקח משך זמן וטרחא כו'), ורק אז נעשה הבירור (בדוגמת הבירור שע"י גליא דתורה). משא"כ הבירור שיהי' בימות המשיח, כיון שאז36 יהי' הגילוי דאוא"ס הבל"ג שקודם הצמצום, דאור זה הוא בכל מקום בשוה37, לכן יהי' אז הבירור (לא באופן של המשכת וירידת האור למטה, והעלאת המתברר למעלה, כי אם) שהאור כמו שהוא יאיר בכל מקום, שלכן אז38 אהפוך אל עמים (כמו שהם במציאותם ובמקומם) גו' כולם גו' לעבדו שכם אחד.

אלא שבזה גופא יש חילוק בין תקופה ראשונה לתקופה השני'. דבתקופה הראשונה לא יהי' חידוש במע"ב, הגילוי אלקות שיהי' בהעולם יהי' מצד גילוי אוא"ס הבל"ג שמאיר בכל מקום, אבל לא מצד העולם גופא, מכיון שעולם כמנהגו נוהג. ולכן יהי' אז הגילוי דהנבראים (והביטול שלהם) כמו דבר נוסף על מציאותם. [וע"ד39 ההבנה וההשגה דפנימיות התורה, שהיא כמו דבר נוסף על האדם, שלכן שייך בזה שינוי או חלישות עכ"פ, כנ"ל]. משא"כ בתקופה השני' דימות המשיח שיהי' שינוי וחידוש במע"ב, יש לומר, שהגילוי בעולם (והביטול בהנבראים) יהי' גם מצד טבע וגדר העולם גופא.

ז) והנה ג' פירושים (ודרגות) הנ"ל דפדה בשלום נפשי, כיון שכל הפירושים הם באותו הפסוק, הם שייכים זל"ז40, ובאים בהמשך אחד. דנוסף על זה שכל הדרגות הם תורה [דכמו שבתפלה, גם התפלה דשבת, עם היות שהבירור דשבת הוא בדרך מנוחה41, מ"מ, גם התפלה דשבת ענינה הוא תפלה, עד"ז הוא גם בנוגע לתורה, שגם גליא דתורה שבבחי' התלבשות, ענינה הוא תורה], הנה כל הדרגות דתורה הם ענין אחד42, תורה אחת. שלכן, ע"י לימוד התורה עכשיו (גם הלימוד דנגלה שבתורה) יזכו לתורתו של משיח דבחי' ראי', כידוע בענין ותלמודו43 בידו44.

ח) ואולי יש לומר בעומק יותר, שגם הדרגא דפדי' שבדרך מלחמה, כיון שנקראת בשם פדי', היא שייכת לפדי' בשלום (עד לדרגא הכי נעלית שתהי' בימות המשיח בתקופה השני'). ובלשון חז"ל45 מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא, כיון46 דשם גאולה עלה. ועפ"ז יש לבאר יותר הקשר של הגאולה דיו"ד כסלו וי"ט כסלו עם הפסוק פדה בשלום נפשי47, דלכאורה, הרי ידוע מהלך הענינים בגאולת אדמו"ר הזקן, ועד"ז בגאולת אדמו"ר האמצעי, שהיו ענינים של אתכפיא, השתדלות וכיו"ב, היינו ענינים של מלחמה, ומקשרים זה עם הפסוק פדה בשלום נפשי שקאי (כמו שמבאר אדמו"ר האמצעי בדרוש הנ"ל) על פדי' בשלום כמו שהיא בתכלית השלימות. ויש לומר הביאור בזה, דכל הדרגות שבפדי' קשורות עם הפדי' בשלום בתכלית השלימות שתהי' לע"ל. ויובן זה ע"פ מה שמבאר בעל הגאולה בהמאמר48 דענין פדה בשלום נפשי בעבודת האדם [שהפדי' דנפש האלקית מהגלות דנפש הבהמית היא באופן דשלום, שנה"ב אינה מנגדת כלל] הוא כשהעבודה היא במס"נ, ובמס"נ גופא – מס"נ דיחידה. דע"י המס"נ שמצד חי', נעשה רק אתכפיא נה"ב, וע"י המס"נ שמצד יחידה דוקא, היא מתבטלת לגמרי. ועפ"ז יובן הקשר דפדי' שבדרך מלחמה [העבודה שמצד חי', ולמטה יותר העבודה שמצד נר"נ] לפדה בשלום נפשי (יחידה), כי בכל עבודה ועבודה יש בה (בהעלם) המס"נ שמצד יחידה. וכדאיתא בתניא49 דעסק התורה והמצוות והתפלה הוא ענין מס"נ ממש. דכיון שאמיתית הענין דמס"נ (מס"נ ממש) הוא המס"נ שמצד יחידה, הרי נמצא, שבכל ענין דתורה ומצוות [אפילו הענינים הפשוטים דתומ"צ שאלמלא ניתנה תורה (ח"ו) היו למדים אותם מבהמת הארץ50] יש כח המס"נ דיחידה. ויתירה מזו, שגם ההבנה והשגה דתורה היא ע"י הענין דהקדמת נעשה לנשמע כמ"ש51 תומת ישרים תנחם52, דענין הקדמת נעשה לנשמע הוא הביטול לבעל הרצון (שלמעלה מהביטול להרצון)53, דביטול זה בא מעצם הנשמה (שלמעלה מהגילויים דהנשמה), בחינת יחידה.

והגם דענין המס"נ המבואר במאמר הנ"ל דבעל הגאולה הוא שנתבטלו כל רצונותיו (ועד שכל הענינים הם בהשתוות)54, יש לומר, שכל הדרגות דמס"נ הם ענין אחד. וע"ד הידוע55 בענין היראה, דכיון שיראה היא ביטול (שלילת המציאות), לכן כל הדרגות שביראה הן יראה אחת, עד"ז י"ל בענין הביטול דמס"נ. ואדרבא, כיון שהביטול דמס"נ הוא מצד כללות ועצם הנפש, ודלא כהביטול דיראה שהיא רק מדה אחת, הרי ענין זה [שכל הדרגות הם ענין אחד] במס"נ הוא עוד יותר מאשר ביראה. ויובן זה ע"פ משל ממלכותא דארעא56, שכשאדם נכנס לצבא (אף שעדיין לא שירת בהצבא, ועאכו"כ שלא הי' במלחמה) הוא מוסר את עצמו לגמרי און ווערט אויס בעה"ב אויף זיך. דכמו"כ הוא בצבא הרוחני, שישראל הם צבאות הוי'57, דזה שכל אחד מישראל יש לו קבלת עול [כפתגם הידוע58 אַ איד איז אַ קבלת-עול'ניק], שבזה הוא נכנס לצבאות השם, הרי עי"ז הוא מוסר את עצמו לגמרי לאלקות, ומסירה זו היא קשורה ומאיר בה המס"נ שמצד יחידה בדרגא הכי נעלית.

ט) וע"פ הנ"ל יש לבאר גם הא דאיתא בירושלמי59 עה"פ פדה בשלום נפשי גו' כי ברבים היו עמדי, דקאי על אנשי אבשלום שהתפללו לשלומו של דוד. דלכאורה, הרי מבואר לעיל דפדי' בשלום הוא בתורה דוקא משא"כ תפלה היא בדרך מלחמה, ותפלתם של אנשי אבשלום היתה בנוגע למלחמת אבשלום. ועד"ז צריך להבין בהקשר של הגאולה די"ט כסלו עם הפסוק פדה בשלום, הרי הגאולה דאדמו"ר הזקן היתה (כפי שכותב באגה"ק שלו60) כשקריתי בספר תהלים, דענינה של אמירת תהלים (אע"פ שספר תהלים הוא מכ"ד ספרים דתנ"ך, תורה) הוא תפלה, ובלשון הכתוב61 נעים זמירות ישראל (דזמירות שייכים לתפלה62), ובפרט ע"פ הידוע מסיפורי רבותינו נשיאינו שגאולת אדמו"ר הזקן באה ע"י התפלות דתלמידיו וחסידיו וכל ההולכים בעקבותיו, וגאולה זו שבאה ע"י תפלה, שעת צלותא שעת קרבא, באה באמירת הפסוק פדה בשלום. ויש לומר הביאור בזה, דכיון שעסק התורה ומצוות הו"ע מס"נ ממש (כמובא לעיל מתניא), לכן, גם תפלה63 קשורה עם פדה בשלום. ויש לומר, שאדרבה, ענין המס"נ הוא בתפלה יותר מבתורה. כי זה שעסק התורה הוא מס"נ ממש, הרי הרגש זה דמס"נ צריך להיות "קודם שיתחיל ללמוד" [וכשלומד הרבה שעות רצופות יש לו להתבונן בזה בכל שעה ושעה]64, אבל בעת הלימוד, כשהוא עוסק בהבנת והשגת הענין שלומד, אינו מרגיש הביטול דמס"נ. ואדרבא מאן מלכא רבנן65 ואורייתא הוא דקא מרתחא לי'66, משא"כ בתפלה, צריך להיות כעבדא קמי מרי'67, תכלית הביטול68 (ביטול דמס"נ).

י)ו"ד) וע"פ כל הנ"ל יובן זה שדוקא ע"י העבודה עתה בהזמן דעקבתא דמשיחא כאשר החושך יכסה ארץ69 באים להגילויים של הגאולה העתידה. כי דוקא בזמן זה, כשצריך להתעסק עם ניצוצי קדושה שנפלו למקום בלתי טהור, וצריך להפך מרירו למיתקא וחשוכא לנהורא, ועד שמזמן לזמן יוצאים מן הד' אמות של תורה, או מן הד' אמות של תפלה, לצאת מבית הכנסת ומבית המדרש, ובלשון השו"ע הנהג בהם מנהג דרך ארץ70, מ"מ ע"י העבודה עכשיו דוקא מביאים את הגאולה העתידה, דאז יקויים מ"ש71 ואתם תלוקטו לאחד אחד, כאו"א מישראל וכל ישראל, וכספם וזהבם אתם72, עם כל ניצוצות הקדושה השייכים להם וגם הנמצאים בכספם וזהבם כפשוטם. לפי שבעבודה זו בזמן הגלות ישנו ענין המס"נ בתכלית. וכידוע תורת רבינו הזקן (ובארוכה במאמרי נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר73) עה"פ74 והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, שהענוה דמשה (משה אמת ותורתו אמת75) היתה במיוחד בקשר לדרא דעקבתא דמשיחא, בראותו את המס"נ שלהם בקיום התומ"צ בענין אל יתבייש מפני המלעיגים76 וכו' וכיו"ב.

וזה מביא לקיום היעוד ויספו ענוים בה' שמחה77, שמחת עולם על ראשם78, שמחת הגאולה האמיתית והשלימה, הבאה במיוחד ע"י הפצת המעינות חוצה79, ובאופן של נגאלין מיד80 ובאופן דפדה בשלום, בלי שום טירחא, עד שיקויים היעוד81 והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך, והביאו82 את כל אחיכם גו' מנחה לה' גו' בכלי טהור גו', בקרוב ממש, בימי הגלות האחרונים83, ואח"כ ומיד ובשלימות בפועל בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.